פסיקה בנושא בקשת רשות להתגונן

להלן פסיקה בנושא בקשת רשות להתגונן: ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנת ו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". בע"א 218/66 יעקב ו-דוד חביה ו-אברהם מנצור נ' לוי גליק, פ"ד כ (3) 63 נפסק כי מאחר והרשות להתגונן היא סייג לזכותו הרגילה של אזרח לבוא לבית-המשפט ולהתגונן בפני כל תביעה המוגשת נגדו, ולבקש שפסק-הדין יינתן רק אחרי שמיעת טענותיו, אין להטיל על המבקש להתגונן חומרות יתירות, ולדרוש ממנו שכבר בשלב המוקדם של הבקשה לרשות להתגונן יוכיח את מלוא הגנתו. כבר נפסק (ע"א 7/49, [2], כן ב-המ' 434/65, [1], הנ"ל) שאף אם בבקשתו אין המבקש רשות להתגונן מגלה אלא הגנה שבדוחק, גם אז תינתן לו הרשות המבוקשת ובלבד שגילה בתצהירו טענת הגנה אפשרית הראויה לעמוד לדיון, ושיש בה כדי להדוף את התביעה לכשיובא הענין כולו לדיון בצורה הרגילה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שניה, ע' 402. בהתאם לאותו עקרון נפסק כי די לו לנתבע החפץ להתגונן אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת, לכאורה, את זכות הקנין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד צד שלישי אליו סוחר השטר כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו, על-פי סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות ויוכיח שניתן בתום-לב ערך בעד השטר: ע"א 576/61, בראון נגד רוגוז'ינסקי, ואח', פד"י טז 1460 [3]; וראה זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שלישית סעיף 216. בקשת רשות להתגונן