צו מניעה נגד פרישה מוקדמת

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד פרישה מוקדמת: .1 לפנינו בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרת בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, כנגד הוצאת עובד המשיבה, לפרישה מוקדמת עד למתן כל החלטה אחרת בתיק העיקרי ועד בכלל. .2 העובדות (בתמצית, כעולה מהבקשה וטענות המבקשת) הן: א. המשיבה הינה המועצה הדתית לתל אביב - יפו, והמבקשת הינה ארגון העובדים היציג במשיבה. ב. היחסים בין הצדדים מוסדרים, בין היתר, בהסכם קיבוצי כללי מיום 4.12.75אשר מחיל בסעיף 1(א) שבו, את חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות על עובדי המועצות הדתיות (להלן - חוקת העבודה). ההסכם הקיבוצי הנ"ל - נספח א' לבקשה. ג. חוקת העבודה נרשמה כהסכם קיבוצי (מס' 1055/60) לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - .1957 ד. מר שלום שאלתיאל (להלן - העובד) עובד במשיבה כ- 12שנים, וכן מכהן בתפקיד ממלא מקום יו"ר ועד עובדי המשיבה מזה כשנתיים. עובדה זו היקשתה עליו את העבודה לצידו של יו"ר המשיבה וזאת גם עקב הנהגתו את שביתת עובדי המקוואות אשר התקיימה בשנה זו. ה. בשנה האחרונה החל העובד לחוש כי יורדים לחייו עקב חברותו בועד העובדים ולכן, בשיחת חולין שקיים בין חשב המשיבה, מר דוד בלאונגרד, לבין העובד הועלתה האפשרות כי העובד יפרוש מעבודתו פרישה מוקדמת. ו. העובד הסכים להקדים את מועד פרישתו אך ורק בתנאי שיסוכמו בין הצדדים כל תנאי הפרישה, לרבות המחלוקת הקיימות בינו לבין המשיבה. ז. לעובד הוצעו מספר טיוטות של הסכם פרישה אשר לא היו מקובלות עליו מטעמים שונים, אשר אינם רלוונטים לצורך הדיון. ח. לפני כחודש ימים קיבל העובד מכתב מן המועצה הדתית המודיע לו כי הוחלט להוציאו לגמלאות ביום 31.12.98(נספח ב' לבקשה). כטענת המבקשת - נספח ב' נושא את התאריך 12.11.98אלא שלמעשה העובד קיבל את המכתב רק כשבוע לאחר התאריך שהוטבע עליו, למרות שהוא בודק את תא הדואר שלו מידי יום. המבקשת טוענת כי לפני שקיבל העובד את המכתב הנ"ל לא נאמר לו בעל פה או בדרך כלשהיא כי מועד הפרישה שנקבע לו הוא .31.12.98 ט. מאוחר יותר באחת משיחותיו עם מר בלאוגרד, הודיע לו מר בלאונגרד כי בישיבת המועצה נקבע שמועד פרישתו של העובד יהא 31.3.99וגם תאריך זה לא היה סופי. י. לטענת המבקשת הנובע מההודעה הנ"ל הוא כי המועד שנקבע בנספח ב' לבקשה 31.12.98בוטל, ובמקומו נקבע מועד חדש לפרישה 31.3.99(וגם זה עדין לא באופן סופי). יא. רק ביום 22.12.98קיבל העובד מכתב נוסף - נספח ד' לבקשה - (אשר התאריך המוטבע עליו היה 21.12.98) ובו הודע לעובד, בניגוד למידע שנמסר לו קודם לכן, כי מועד פרישתו יהא תוך ימים אחדים, ביום .31.12.98 יב. לפיכך, מועד קבלת נספח ד' הוא המועד בו נמסרה לו החלטת המשיבה על פרישתו ביום .31.12.98 .2 המבקשת טוענת כי מדובר בסכסוך קיבוצי עקב הפרת זכותה של המבקשת על פי הקבוע בחוקת העבודה, שהיא ההסכם הקיבוצי החל על היחסים בין הצדדים. המבקשת טוענת כי לא נתקיים ההליך הקבוע בחוקת עבודה באשר לפיטורי עובד. חוקת העבודה אשר חלה על היחסים שבין הצדדים (ס' 3לבקשה) קובעת בסעיף 70, בין היתר, כי פיטורי עובד טועונים הסכמת ועד העובדים או המבקשת. הסכמה כאמור לא ניתנה וגם לא ניטען כי ניתנה. לפיכך, הפיטורים מנוגדית לחוקת העבודה, ומכאן שהמבקשת זכאית לאכיפת הוראת סעיף 70- אכיפה שתוצאתה ביטול הפיטורים. .3 כן טוענת המבקשת כי המשיבה הפרה יסודית את חוקת העבודה ואף את חוק הגימלאות והתקנות הצמודות אליו, אשר אומצו לתוך חוקת העבודה מכח ס' 79בה. ס' 18(ד) לחוק הגימלאות מחייב את שמיעת טענות נציגות העובדים של העובד כאשר זה מוצא לגימלאות בפרישה כפוייה לפני גיל .65 .4 המשיבה טוענת (בתמצית) כי אין עסקינן בסכסוך קיבוצי אלא בסכסוך היחיד כיוון שלא הופרה זכות כלשהי מזכויותיה של המבקשת. לטענת המשיבה מדובר באקט של הוצאה לגימלאות שהוא בגדר סמכותו של המעביד. על החלטה זו יכול היה העובד לערער בפני ועדת השירות כאמור בס' 18ד' לחוק הגימלאות, ורק משעשה כן - קיימת לנציגות העובדים הזכות להתייצב בפני ועדת השירות ולהשמיע טענותיה. העובד לא הגיש ערעור כלשהו, ועל כן לא נפגעה זכות של המבקשת. .5 כן טוענת המשיבה כי אין מדובר בפיטורים ולפיכך אין להחיל את מנגנון יישוב חילוקי הדיעות הקיים בחוקת העבודה. יתר על כן מנגנון זה הינו בגדר הסדר כללי המתייתר בעת הוצאה לגימלאות, לגביה קיים הסדר מכח חוק הגימלאות על פי ס' 79לחוקת העבודה. .6 המשיבה טוענת עוד כי לעובד ניתנה אפשרות להשמיע דברו, וכי היא הודיעה לו במועד על הוצאתו לגימלאות. לאחר שמיעת טעוני הצדדים וקריאת הפרוטוקול והמוצגים אנו קובעים כדלקמן: .1 יחסי העבודה בין הצדדים מוסדרים, בין היתר, בהסכם הקיבוצי הכללי מיום 4.12.75(נספח א' לבקשה) אשר מחיל בס' 1(א) שבו את חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, על עובדי המועצות הדתיות. .2 מכח ס' 79לחוקת העבודה מוסדרת יציאתם לגמלאות של עובדי המשיבה על פי הוראות חוק שרות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל - .1970(להלן - חוק הגימלאות). .3 העובד שבו עסקינן הינו בן 64שנים (יגיע לגיל 65באפריל 2000). גם המשיבה מודה כי סרב לחתום על הסכם פרישה מסודר, וכי ההחלטה להוציאו לגימלאות היתה החלטה חד צדדית של יו"ר המשיבה. .4 ס' 79לחוקת העבודה קובע: "בענין פנסיה לעת זקנה, לנכות, לאלמנה וכיו"ב, תנהג הרשות לגבי העובדים על-פי חוק הגימלאות של עובדי המדינה, עד לחקיקת חוק גימלאות מיוחד לעובדי הרשויות". .5 ס' 18לחוק הגימלאות מאפשר לנציב שרות המדינה להחליט על הוצאת עובד לקצבה, לאחר שהגיע לגיל 60ולפני שהגיע לגיל .65 אך בס"ק (ד) שבו נקבע: "עובד הרואה את עצמו נפגע על ידי הוצאתו לקיצבה לפני הגיעו לגיל 65, רשאי לערור על החלטת נציב השירות לפני ועדת השירות תוך תקופה ובדרך שנקבעו בתקנות; ועדת השירות תיתן הזדמנות לנציגות עובדי המדינה להשמיע את דבריה ורשאית היא לקבל את הערר או לאשר את החלטת הנציב, בלי שינויים או בשינויים שתמצא לנכון, והחלטתה תהא סופית". .6 לכאורה, פירוש המילים האמורות בס' 79הנ"ל לחוקת העבודה, לפיהן "תנהג הרשות לגבי העובדים על פי חוק הגימלאות של עובדי המדינה" הוא, כי חוק הגימלאות יאומץ לתוך החוקה לא רק לצורך תשלום הגימלאות, אלא גם באשר לזכויות הערעור, הטיעון והשימוע של עובדי המשיבה ונציגות העובדים שלהם. זכויות אלה, הן לכאורה זכויות מהותיות של העובד שהוצא לגימלאות, ושל נציגות העובדים המייצגת אותו. במקרה דנן, נכון היה לכאורה ליישם את הוראות ס' 18(ד) לחוק הגימלאות המקנה לעובד זכות ערעור על החלטת הנציב ולנציגות העובדים שלו זכות להשמיע את דבריה בפניו. .7אנו דוחים את טענות המשיבה לפיהן לא הוגש ערעור על ידי העובד או נציגות העובדים שלו במועד. העובד ונציגות העובדים ערערו והשיגו על הפרישה הכפויה בפני המשיבה, אך אפשרות של ערעור בפני ועדת השירות אינה קיימת. לא הובאה בפנינו ראיה כלשהי כי המשיבה הקימה ועדת שירות כאמור בס' 18(ד) לחוק הגימלאות. יאמר, כי ועדת שירות זו כמשמעותה בחוק הגימלאות, מוקמת על פי חוק שירות המדינה (מינויים) תשי"ט - 1959, שהיא ועדה קבועה אשר חבריה קבועים בחוק המנויים הנ"ל. .8במציאות, אין ככל הנראה ועדה מקבילה אצל המשיבה, בפניה יכולים העובד ונציגות העובדים להשמיע טענותיהם. אנו קובעים כי לכאורה, גם אם אפשרות הערעור בפני ועדת השירות אינה ישימה, הרי לתוך החוקה אומץ עקרון זכותו של העובד לטעון ולערער, וזכות נציגות העובדים להשמיע דברה. עקרון זה קיים בחוק הגימלאות, ויש להתאימו לכאורה למערכת ההסכמים החלה על יחסי העבודה בין הצדדים. הוראת ס' 18לחוק הגימלאות אומצה לתוך חוקת העבודה, ובהיעדר אפשרות ליישומה, יש לפנות למנגנונים שיצרה חוקת העבודה באשר למחלוקת הנוגעות לתנאי העבודה של העובדים. .9חוקת העבודה קבעה בס' 82כי "בכל העניינים הנוגעים לעובדים בקשר עם העבודה ותנאיה או מילוי חוקת העבודה, תדון ההנהלה תחילה עם ועד העובדים והסניף לפי יוזמת אחד הצדדים. אם ועד העובדים אינו מסכים להחלטת ההנהלה, עובר הענין הנדון למו"מ בין ההנהלה ובין המרכז. כל הוראה של ההנהלה שיש בה משום פגיעה בענייני העובדים או בניגוד לחוקה, הוצאתה לפועל נדחית עד לגמר הדיונים לפי הסעיף הבא". .10לכאורה יש איפוא לנהוג בחוק הגימלאות תוך זיקה מירבית להסכם הקיבוצי החל על יחסי העבודה בין הצדדים, והוא - חוקת העבודה. לכאורה, היתה זו כוונת הצדדים כאשר קבעו כי חוק הגימלאות יאומץ לתוך החוקה מכח ס' 79שבה. פירוש אחר עלול להביא לכאורה לתוצאה לפיה ינהגו (בכל הנוגע לפרישת עובדים ותנאי הפרישה) באורח שיכול לסתור את חוקת העבודה. .11טעם נוסף ליישוב הסכסוך בדרך הקבועה בס' 82לחוקת העבודה הוא כי בהיעדר קיום ועדת שירות, קיימים חילוקי דיעות באשר לאופן ודרך יישומו של ס' 79לחוקה ואף חילוקי דיעות אלה יש לכאורה ליישב את חילוקי הדיעות במנגנון שנקבע לכך בחוקת העבודה. .12מהראיות שבפנינו עולה כי מנגנון יישוב חילוקי הדיעות הקבוע בחוקת העבודה לא יושם במקרה דנן, ולעובד ונציגות העובדים שלו לא ניתנה זכות להשמיע דברם ולפעול על פיו. בכך נפגעה לכאורה זכותה של המבקשת, והענין שבפנינו ראוי להתברר במסגרת סכסוך קיבוצי. רק מן הטעם הזה בלבד, יש להיעתר לבקשה וליתן צו מניעה זמני כנגד הוצאת העובד לגימלאות. .13ובאשר להתנהגות המשיבה ומילוי חובת תום הלב - מהראיות עולה לכאורה כי לעובד לא ניתנה הודעה מוקדמת כמתחייב מהתקנות. ביום 12.11.98אכן נשלח לעובד מכתב המודיע לו כי הוא יוצא לגימלאות ביום .31.12.98כאמור בבקשה, קיבל העובד הודעה מאוחרת יותר בעל פה, לפיה הוא יוצא לגימלאות ביום .31.3.99 ביום 21.12.98נשלח לעובד מכתב חדש ובו הודעה כי הוא יוצא לגימלאות ביום .31.12.98 .14 לכאורה, עולה מנוסח המכתב שנשלח לו ביום 21.12.98כי מדובר במכתב חדש פרי החלטה חדשה, לרבות החלטות באשר לזכויות כספיות שלו. לכאורה איפוא, ניתנה לעובד הודעה על הוצאתו לגימלאות 9ימים לפני כן. .15 מהראיות אף עולה לכאורה כי לעובד לא ניתנה כל הנמקה להוצאתו לגימלאות טרם זמנו. חובת הנמקה זו מעוגנת בכללי המשפט המנהלי החלים על המשיבה בהיותה גוף ציבורי שהוקם על פי חוק, ובחובת תום הלב המוטלת על המעביד מכח חוזה העבודה שבין הצדדים. גם מהטעמים הללו אנו נעתרים לבקשה ליתן צו מניעה זמני. .16 ובאשר למאזן הנוחות - לכאורה הופרו זכויות המבקשת, והמשך ההפרה יגרום לכאורה לנזק בלתי הפיך. לפיכך - נוטה לכאורה הכף לטובת המבקשת. .17 לסיכום אנו קובעים כי לכאורה עולה שהמשיבה הוציאה את העובד לגימלאות בניגוד לס' 82ו- 79לחוקת העבודה, ובכך הפרה לכאורה המשיבה סעיפים אובליגטוריים בחוקת העבודה. לפיכך אנו נעתרים לבקשה וקובעים כי הוצאת העובד לגימלאות - בטלה. .18 על הצדדים ליישב את המחלוקת ביניהם על פי מנגנון יישוב חילוקי הדיעות הקבוע בס' 82לחוקת העבודה. .19 החלטה זו תעמוד בתוקף עד למתן פסק דין בתיק העיקרי או עד למתן כל החלטה שיפוטית אחרת. .20 המשיבה תגיש כתב תשובה תוך 21יום מקבלת החלטה זו. .21 נקבע לדיון בתיק העיקרי ליום 22.2.99בשעה 00:נ.11 .22 המזכירות תודיע לצדדים טלפונית על מתן ההחלטה. מאחר שמדובר בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות.פרישה מוקדמתפרישהצוויםצו מניעה