קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו עשה להכנת מערכת שיעורים: .1תחילתה של תובענה זו בהגשת בקשה למתן צו עשה במעמד המבקש בלבד. בבקשתו, עתר המבקש- התובע לצוות על המשיבה (וכן על משיב נוסף, שנמחק מן הבקשה בהחלטה מאוחרת יותר), להכין עבור המבקש מערכת שיעורים התואמת את הכללים הנהוגים אצל המשיבה, כפי שפורסם ב"לוח המורה" לשנת תשנ"ה. .2למרות שהתבקש צו במעמד צד אחד - לא ניתן צו כאמור, אלא, הבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים. בעת הדיון בבקשה (שהתקיים לאחר דחיות שהתבקשו), הוחלט על מחיקתו של מי שהיה משיב מס' 1בבקשה, מנהל בית הספר שבו מלמד המבקש, מר יוסף עדווי (שייקרא להלן: "המנהל") וכן אושרה בהחלטה, הסכמתם של ב"כ הצדדים, לראות בבקשה משום תביעה עיקרית ובתגובת המשיבה יחד עם תצהירו של המנהל משום כתב הגנה. כן אושרה הסכמתם של הצדדים שהדיון באותו יום ייחשב לדיון בהוכחות בתיק העיקרי (שכבר לא היה צורך לפותחו) עם השארת זכאותו של כל צד לטעון טענות הנוגעות לסעדים זמניים. .3במהלך הדיון נעשה נסיון ממושך מאד, הן מחוץ לאולם בית הדין והן בנוכחותי, ליישב את הסכסוך בדרכי שלום ופשרה. אין זה נהוג להתייחס, במסגרת פסק דין, לגופה של הצעת פשרה, שלא התקבלה, אלא, שמחמת חריגותו של המקרה אני מוצא לנכון לחרוג מהנוהג ולהתייחס, לפחות חלקית, לפשרה שכמעט הושגה. המכשול להצלחת נסיון הפשרה היה נעוץ בהתעקשותו התמוהה של המנהל לדרוש מהמבקש התנצלות פומבית על ענין השנוי במחלוקת ביניהם. אני מכנה התעקשות זו בתואר "תמוהה", מאחר שאף אם גירסתו העובדתית של המנהל היא הנכונה, הרי שהיה ברור לי (ועל פי התרשמותי, היה ברור גם לצדדים ולבאי כחם) כי העדר פשרה - יפגע בבית הספר שבו מלמד המבקש, בתלמידים ובמורים, פגיעה חמורה הרבה יותר מאשר ה"פגיעה" של אי-התנצלות. לפיכך, גם עם תום הדיון, הפצרתי בצדדים להמשיך את הנסיונות לפשרה ואף לאחר שנסיונות אלה שוב לא עלו יפה, המתנתי עם מתן פסק דין זה לאחר הגשת הסיכומים, תוך מתן הודעה לצדדים שלא יינתן פסק דין בטרם פרק זמן נוסף למיצוי נסיונות הפשרה. .4מאחר שלא הושגה פשרה אין מנוס ממתן פסק דין שיכריע בסכסוך, אף שכאמור לעיל, ברור לי שפסק דין זה יפגע בבית הספר (לא בשל תוצאתו אלא בשל עצם העובדה שהיה צורך במתן פסק דין). עם זאת, אני חש שלא אעשה מלאכתי נאמנה אם אעלים עין מהעניינים שעלו במהלך נסיונות הפשרה ובעיקר לעובדה שמנהל בית הספר מצא לנכון להעדיף את מה שנראה בעיניו ככבודו האישי על פני טובתו של בית הספר שאותו הוא מנהל. לפיכך, אני קורא לגורמי הפיקוח במשרד החינוך והתרבות לבדוק את הנושא ולשקול האם אכן ראוי המנהל לתפקידו. .5ב"כ המשיבה מתבקשת להפנות את תשומת לב הגורמים המתאימים אצל המשיבה לאמור בסעיפים 3ו- 4לעיל. עובדות המקרה הנחוצות לשם פסק הדין .6המבקש עובד של המשיבה כמורה למתמטיקה בחטיבת הביניים על שם ד"ר ע'סאן ח'ורי ז"ל, בטורעאן (להלן: "ביה"ס"). מר יוסף עדווי (המנהל) הינו מנהלו של בית הספר. .7בין המבקש לבין המנהל יש סכסוך אישי שרקעו לא הוכח (לטענת המבקש הרקע נעוץ במערכת הבחירות המוניציפליות בשנת 1993), אשר התגלע בשנת .1993 .8בבית הספר יש 22מורים מלבד המבקש והמנהל, ובו עשר כיתות. .9לקראת סוף חודש אוגוסט 1994הכין המנהל את מערכת השיעורים לשנת הלימודים תשנ"ה (שהחלה ביום 94/9/1). .10במערכת השעות שהוכנה עבור המבקש יש הפסקות במהלך ימי הלימודים כמפורט להלן: א. ביום ב' - הפסקה של שני שיעורים (בין תום השיעור השלישי לתחילת השיעור הששי). ב. ביום ד' - הפסקה של שיעור אחד (בין תום השיעור הרביעי לתחילת השיעור הששי). ג. ביום ה' - שתי הפסקות, כל אחת בת שיעור אחד (בין תום השיעור הראשון לתחילת השיעור השלישי ובין תום השיעור השלישי לתחילת השיעור החמישי). ד. בשבת - הפסקה של שיעור אחד (בין תום השיעור השני (שהוא הראשון שבו מלמד המבקש באותו יום) לבין תחילת השיעור הרביעי). בנוסף לכך, מתחיל המבקש ללמד בשיעור השני בימי שלישי ושבת. בז'רגון החינוכי נקראת ההפסקה בת שני השיעורים בשם "דלת" וההפסקות בנות השיעור האחד וכן תחילת ימי הלימודים בשיעור השני, נקראים בשם "חלון", ומונחים אלה ישמשו אותי אף בפסק דין זה. .11גם במערכות השיעורים שהוכנו עבור מורים אחרים בביה"ס, יש חלונות ודלתות, חלקם במספר רב יותר מזה שנקבע למבקש, אם כי חלקם רצו בכך מטעמים אישיים שלהם. .12בכל יום ניתן ללמד עד 7שעות, כך שמקסימום השיעורים בביה"ס ביום לימודים (לעשר כיתות) הוא .70בביה"ס יש 5ימי לימוד בשבוע. משרה מלאה של מורה שאינו מחנך היא בת 24שעות שבועיות ומשרה מלאה של מחנך היא בת 21שעות הוראה שבועיות. בהתחשב בנתונים אלה וכן במספר המורים (אם כי חלקם מועסק במשרה חלקית בלבד), וכשהמטרה היא למלא, עד כמה שאפשר, את תקן השעות שהוקצה לביה"ס ( 438שעות שבועיות לא כולל שעות ניהול ושעות חינוך), הרי שלא ניתן לקבוע מערכת שיעורים ללא חלונות. .13ב"יומן המורה" שהוצא על ידי הסתדרות המורים נרשם כי לא ייקבעו בשמרה שלמה יותר מ- 3חלונות ו/או דלתות. .14בחוזר מנכ"ל משרד החינוך שיצא לאחר תחילת שנת הלימודים תשנ"ה נרשם כי מורה ייענה לדרישת המנהל להימצא בין כותלי ביה"ס שעה נוספת אחת לכל 8שיעורים של משרתו. באותו חוזר הוגדרה שעה נוספת זו כ"חלון". .15ביום 6/9/94, פנה המבקש במכתב למנהל ובו טען שהמערכת שנקבעה לו הכוללת דלת ו- 6חלונות מנוגדת להסכם האמור ביומן המורה ודרש כי לא ייקבעו לו יותר חלונות מהמוסכם. .16לאחר שעניינו לא נפתר, פנה המבקש להסתדרות המורים ועקב כך הגיעו נציגיה לביה"ס ביום .26/9/94נציגים אלה ישבו עם המנהל ועם מורה נוסף ובתום ישיבתם (בלא נוכחותו של המבקש) הודיעו למבקש כי המערכת שנקבעה לו תואמת את החוק. לפיכך, פנה המבקש במכתב מיום 6/10/94ליועץ מזכ"ל הסתדרות המורים וביקש את התערבותו. גם מכתב זה לא הועיל למבקש. .17גם לאחר תחילת שנת הלימודים ניתן לשנות את מערכת השעות, אך על פי הנוהל הפנימי שהמנהל רואה עצמו כפוף לו, אחרי יום שניים בנובמבר - לא ניתן כבר לשנות את המערכת. .18המבקש הגיש את בקשתו ביום .14/12/94 .19בקביעת העובדות האמורות לעיל לא התחשבתי בכל האמור בסעיפים -24, 35לתצהירו של המנהל, אשר המנהל העיד עליהם (ובצדק) שאינם רלוונטיים לנושא הנדון. מנגד - לא קבעתי עובדות שב"כ המבקש עתר, בסיכומיו, לקובען, מאחר שלא הוכחו כדבעי. אמנם, ראיתי עצמי בן חורין להעיר הערות למשיבה על סמך העניינים שעלו בפני במסגרת המו"מ לפשרה, אך ברור שאיני יכול לבוא ולהשתמש בעניינים אלה לשם קביעת עובדות שלא הוכחו (כוונתי, למשל, לסעיפים א'3, ב' 2(בחלקו) ו-ה' (בחלקו) לסיכומי ב"כ המבקש). שיהוי .20כבר בתחילת הישיבה ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה בטענה המקדמית של שיהוי. לא נעתרתי לבקשתה לפצל את הדיון ולדון תחילה בבקשת הסילוק על הסף מחמת השיהוי, באשר גישתי היא שאף אם השיהוי לכשעצמו עלול להביא לדחייתה של בקשה יש לקבוע זאת רק תוך התחשבות בשאר נסיבותיה של הבקשה, כך שממילא היה צורך לבחון האם יש בסיס מוצק לבקשה בטרם קביעת השאלה אם היה שיהוי ומה הסנקציה בגין שיהוי זה. .21כאמור לעיל, הבקשה הוגשה שלושה וחצי חודשים לאחר שהמבקש קיבל את מערכת השיעורים וכחודש וחצי לאחר המועד האחרון הנהוג לשינויים אפשריים במערכת. מטבע הדברים, לא ניתן לשנות רק את מערכת השעות של המבקש וכל תזוזה במערכת זו, תביא לתזוזה במערכת השיעורים של מורים אחרים בביה"ס. לטענת ב"כ המשיבה תגרום קבלת בקשתו של המבקש לאנדרלמוסיה בבית הספר. לעומתה, טען ב"כ המבקש כי אין לשעות לטענת השיהוי מאחר שהמבקש ניסה לפעול בצורה מסודרת, באמצעות מכתביו וניסה למצות את ההליכים בלא צורך בפניה לבית הדין. אך משנסגרו בפניו הדלתות, נאלץ לפנות ולבקש את הצו המבוקש. .22הכלל הוא כי אין לקבוע מסמרות בענין של שיהוי, אלא הכל תלוי בנסיבותיו של כל מקרה. יש שהשתהות בת 4ימים בפניה אל הגורם שכנגדו מבקשים לעתור תיחשב כשיהוי (ראו: בג"צ 84/58ח'ורי נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח’, פ"ד לח(2) 315) ויש שגם השתהות של שנים לא תיחשב ל"שיהוי", כאשר, למשל הצד שכנגד לא נפגע ולא שינה את מצבו לרעה עקב ההשתהות. בבג"צ 4841/90עמותת נפגעי משכנתאות וחסרי דיור נ' נגיד בנק ישראל ואח’, פ"ד מה(2) 227, 229נאמר: "כפי שהסברנו לא אחת, אין לקבוע תחומים מוגדרים ואחידים להתהוותו של שיהוי, חלוף הזמן, לכשעצמו, איננו גורם בלעדי בכגון דא. כל מקרה נבחן על-פי מערכת הנסיבות העובדתית שלו, ויש מקרים בהם די בחלוף מספר ימים כדי שיתהווה שיהוי. מאידך גיסא, יש שגם חלוף מספר שבועות ואף חודשים איננו יוצר תוצאות, המשנות לרעה את מצבם של גורמים אחרים הנוגעים בדבר ואשר יש בהן כדי ליצור בסיס לטענת השיהוי". גם הטענה לפיה השתהותם של עותרים נגרמה עקב רצונם למצוא פתרון לבעייתם בלא פניה לערכאות, באמצעים של פניה אל הצד שכנגד, נידונה בפסקי דין לא מעטים. כבר בבג"צ 410/78מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר ואח’, פ"ד לג (1) 271, 273- 272נפסק: "במשא ומתן שכזה מגיע רגע מסוים, אשר ממנו ואילך מחד גיסא, פנייות נוספות הן מיותרות ואינן מועילות מבחינת החובה הראשונית לפנות לרשות לפני פנייה לבית-משפט זה, ומאידך גיסא, ממנו מתחילה לרוץ תקופת שיהוי שתעמוד בעוכרי העותר ברצותו לפנות לבית-משפט זה". וראו גם בג"צ 84/453, בשג"צ 84/72, 89, 106, 120, 122, 126איתורית שירותי תקשורת בע"מ ואח' נ' שר התקשורת ואח’, פ"ד לח(4) .617 .23עתירה שעניינה שינויים בתוכנית חינוך ובהפניית תלמידים לחטיבות ביניים, אשר הוגשה כחודש וחצי לאחר תחילת שנת הלימודים, נקבע שהוגשה באיחור "קצת למעלה מהמותר" אך מאחר שהעתירה לגופה נמצאה מוצדקת, לא נדחתה העתירה אלא רק נשללו הוצאות מן העותרים. (בג"צ 4383/91שפקמן ואח' נ' עיריית הרצליה ואח’, פ"ד מו(1) 447, 459-458). נראה לי שיש ללמוד קל וחומר מבג"צ 91/4383האמור לענייננו. בקשה זו, אשר עם כל הכבוד לחשיבותה, אינה נוגעת לזכאותם של תלמידים לתוכנית לימודים מסויימת במסגרת מסויימת אלא רק לתנאי עבודתו של המבקש, הוגשה חודשיים לאחר המועד שבבג"צ האמור נאמר עליו שהוא מאוחר "קצת למעלה מהמותר". .24בנסיבותיה של הבקשה, נראה לי כי השיהוי בהגשתה היה מופלג עד מאד. הבקשה הוגשה לאחר שחלפו % 35משנת הלימודים, וקבלתה תגרור אחריה פגיעה ביציבותה של מערכת הלימודים בביה"ס ושינוי אפשרי בסדר יומם של עשרות מורים ומאות תלמידים. שיהוי זה, לדעתי, הינו כה חמור עד כי אי-סילוקה של הבקשה מחמת השיהוי, היה מתאפשר רק אם היתה מוכחת פגיעה חמורה בזכות מוקנית של המבקש וכפי שיפורט להלן - לא הוכחה לא פגיעה כזו ולא זכות כזו. לפיכך, לעניין השיהוי יש משקל נכבד בדחייתה של בקשה זו. מאזן הנוחות .25לטענת המבקש בתצהירו ולטענת ב"כ המבקש בסיכומיו, נוטה מאזן הנוחות לטובתו של המבקש בצורה ברורה, מאחר שעצם העובדה שגם מורים אחרים יוכלו לבוא בדרישה למנהל להפחית את מספר החלונות והדלתות במערכות שיעוריהם, אינה אמורה לשלול את זכותו של המבקש ואדרבא - עדיף לטובת כלל המורים שהמנהל ייאלץ לשקוד שוב על הכנת מערכת אחרת. לעומתו, טענה ב"כ המשיבה שאם יבטלו חלונות למבקש - יהיה צורך להוסיף חלונות למורים אחרים ואולי אף לשנות את מערכת הלימודים של מאות התלמידים. .26ברור, לדעתי, שהדין אף בנקודה זו, עם המשיבה. אי-נוחותו של המבקש כתוצאה מכך שנקבעו לו דלת ו- 6חלונות במערכת (שמתוכם 2חלונות נמצאים בתחילת יום לימודים, ולא נראה שיש בהם כדי לגרום אי-נוחות מיוחדת, אלא אולי אף להיפך), אינה יכולה להיות שקולה לאי-הנוחות שתיגרם לתלמידים, למורים האחרים ולמנהל משינוי מערכותיהם, כאשר, בין השאר, ששינוי זה מחייב את הגדלת מספר החלונות של חלק מהמורים האחרים. המבקש לא הראה דרך אפשרית להפחית את מספר החלונות במערכת שנקבעה לו מבלי לשבש את סדרי הלימודים שהונהגו בביה"ס מתחילת השנה וקרוב לוודאי שאין דרך כזו. .27לפיכך, כאמור בענין השיהוי, גם מאזן הנוחות היה מחייב את דחיית הבקשה, והאפשרות להימנע מכך היתה רק על ידי הוכחה מצד המבקש שאי-קבלת הבקשה תהווה פגיעה חמורה בזכות מוקנית העומדת לו. המקור ל"זכאותו" של המבקש .28המבקש לא ידע להצביע על מקור לזכאותו להפחתת מספר החלונות, מלבד טענתו לגבי הסכם, כמשתקף, לטענתו, מיומן המורה. ברור שיומן המורה לכשעצמו אינו מהווה חלק מהסכם העבודה בין הצדדים. ברור גם שצודקת ב"כ המשיבה בטענתה כי אין המשיבה צריכה להוכיח את העדרו של ההסכם הנטען אלא המבקש הוא זה שהיה צריך להוכיח את קיומו. .29בין הסתדרות המורים (שהוציאה את יומן המורה) לבין המשיבה קיים הסכם קיבוצי החל, בין השאר, על כל עובדי ההוראה והחינוך המועסקים על ידי המשיבה. הסכם קיבוצי זה (כפי שפורסם בקובץ מ' פסטרנק, "הסכמים קיבוציים"), כולל הוראות מהוראות שונות הנוגעות לסדרי עבודתם של המורים ומתייחס, בין השאר, אף לתשלום תוספת פיצול בנסיבות מיוחדות וביניהן - מורים העובדים במשמרות עם הפסקות של שעתיים בין משמרת למשמרת. אם אכן הרשום ביומן המורה היה מוסכם בין הצדדים, לא היתה כל סיבה שלא להכלילו בתוך ההסכם הקיבוצי. כך שלא זו בלבד שהמבקש לא הוכיח את קיומו של ההסכם הנטען אלא שסביר יותר להניח שאין הסכם כזה. .30גם האמור בחוזר המנכ"ל אשר תוכנו אינו מתיישב עם תוכנו הנטען של ההסכם, יש בו כדי להצביע על כך שאין הסכם כהסכם הנטען, שכן חזקה על הצד השני להסכם, הסתדרות המורים, כי היתה מרימה קול זעקה נגד חוזר מנכ"ל הסותר את שהוסכם עמה. לא זו בלבד שלא עשתה כן, אלא שאף נציגיה שביקרו בביה"ס ביום 26/9/94, לא מצאו שהמנהל חרג מ"החוק" - וניתן להבין שלא מצאו חריגה כלשהי מהמוסכם. .31יתרה מכך, אף אם נניח שהיה הסכם כאמור בין הסתדרות המורים לבין המשיבה, האם הסכם מעין זה הופך לחלק מחוזה העבודה האישי של המבקש? לדעתי, התשובה היא שלילית. הסכם כזה, כל עוד לא נרשם על פי חוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז- 1957הוא, לכל היותר, הסדר קיבוצי דו-צדדי. הוראותיו של הסדר כזה יכולות להיות מחייבות בחוזה עבודה אינדבידואלי רק אם התקיים המתחייב לשם הכנסת הוראות אלה כתנאי מכללא בהסכם האישי או אם הוכח שהן הפכו לנוהג. בענייננו, לא זו בלבד שלא הוכחו תנאי קיומו של תנאי מכללא ולא הוכח נוהג, אלא הוכח שבפועל נוהגים בביה"ס באופן שונה מההסכם הנטען, וכי לא ניתן אף להפעילו. .32המסקנה מהאמור לעיל היא שהמבקש לא הוכיח מקור מחייב כלשהו ל"זכותו" שלא ייקבעו לו יותר מ- 3"חלונות ו/או דלתות". .33במאמר מוסגר ראוי להוסיף כאן כי אם היה מוכח הסכם כנטען, לא הייתי מקבל את פרשנותו היצירתית של המנהל, שאומצה על ידי המשיבה, לביטוי " 3חלונות ו/או דלתות", פרשנות המאפשרת קביעה של 9חלונות. אפליה ושיקולים זרים .34המבקש לא הוכיח את טענותיו בענין האפליה והשיקולים שלטענתו הנחו את המנהל בקביעת מערכת השעות. בענין זה מופנית תשומת לב ב"כ המבקש גם לאמור לעיל, בסעיף 19לפסק דין זה. לסיכום .35דין הבקשה (והתביעה) - להידחות, ואני דוחה אותה, הן מאחר שהתובע לא הוכיח את זכותו הנטענת והן מחמת השיהוי ומאזן הנוחות. .36אין לי אלא להביע את תקוותי כי למרות שלא הושגה פשרה כלשהי, יבוא הסכסוך האישי בין המנהל לבין המבקש על פתרונו, או לכל הפחות, ימצאו כל המעורבים בדבר דרך להביא לכך שהסכסכוך האישי לא יפגע בתלמידים (דרך שככל הנראה לא נמצאה עד עתה). .37לאור האמור לעיל בסעיפים 4- 3לפסק דין זה, ולמרות דחייתה של הבקשה (והתביעה) - אין צו להוצאות.צוויםצו עשה