קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת תלויים עקב פטירת הבעל: 1. בתביעתה דנן מערערת התובעת על החלטת המל"ל לפיה נדחתה תביעתה לתשלום קצבת תלויים עקב פטירת בעלה ז"ל (להלן: "המנוח"). 2. בישיבת ביה"ד מתאריך 13.7.10 הודיעו ב"כ הצדדים כי מבקשים הם , בהסכמה,למנות מומחה רפואי מטעם ביה"ד, על בסיס תשתית עובדתית שאף לגביה הגיעו להסכמה סופית בישיבה הנ"ל. 3. למען שלמות התמונה העובדתית ולהבהרתה אחזור ואפרט להלן את העובדות הרלבנטיות: א. המנוח נולד בשנת 1932. ב. ביום 31/10/69 המנוח ז"ל נפגע בתאונת עבודה עקב התפוצצות גזים במהלך עבודתו כרתך בבתי זיקוק. ג. בשל הפגיעה בעבודה הנ"ל נקבעו למנוח 100% נכות צמיתה החל מיום 27/7/92 לפי סעיף ליקוי 5(1)(ה) מצ"ב פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 18/10/93. ד. בנוסף לכך, נקבעו לתובע 30% נכות בגין ליקוי שמיעה ממנו סבל. ה. במהלך השנים עקב הפגיעה בעבודה נזקק המנוח למכונת הנשמה. המנוח השתמש במכונת הנשמה למעלה מ- 10 שנים טרם פטירתו. מכונת ההנשמה מומנה במלואה על ידי קופת חולים כללית עקב הזדקקות המנוח למכונה בגין תאונת העבודה. ו. ללא קשר לפגיעה בעבודה, המנוח סבל ממחלה תורשתית CMT - חולשה ניכרת של השרירים הקטנים בכפות הרגליים והידיים. בנוסף סבל המנוח מסרטן במעי. בדו"ח הפטירה - סיכום אשפוז מבית החולים "בני ציון" מיום 6.5.05 נרשם: "כמו כן ידוע כחולה אונקולוגי עם גרורות באגן ובריאות". ז. בשנת 2003 עבר המנוח כריתה של גידול סרטני במעי. ח. המנוח נפטר ביום 6/5/05 בבית חולים "בני ציון", לאחר שאושפז בשל מצוקה נשימתית עקב חום. ט. לא נערך ניתוח שלאחר המוות. 4. המומחה התבקש להשיב על השאלה דלקמן: האם יש מקום לקבוע כי פגיעתו של המנוח מיום 31.10.69 אשר הוכרה כ"פגיעה בעבודה", גרמה לפטירתו בתאריך 6.5.05 ? תשומת לב המומחה הופנתה להוראות סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , התשנ"ה -1995 ולעיקרי ההלכה הפסוקה בהתייחס להוראותיו. 5. בחוות דעתו שלל המומחה, פרופ' קרמר, כל קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה מ 1969 לבין פטירת המנוח בקבעו דלקמן: "מדובר בחולה אשר עבד כרתך. עבר תאונת עבודה ב 1969 עקב התפוצצות גזים. 6 חודשים אחר כך נמצאה עדות לשיתוק סרעפת שמאל שיוחסה לתאונה ו 6 שנים אחר כך , ב 1975 , עבר תיקון הסרעפת השמאלית. לרוע מזלו הוא סבל בנוסף ממחלת שרירים ניוונית מתקדמת שפגעה בשרירי הנשימה ועקב כך נשימתו הלכה והחמירה במשך השנים, עד שבשנת 1990 נזקק למכשיר הנשמה חיצוני . סרטן המעי הגס שנותח ב 11/2003 והתפשט בהמשך בפיזור גרורתי נרחב - הוא שגרם למותו. האירוע הסופני היה זיהום (ספסיס) בעקבות הטיפול הכימותרפי ולא הבעיה הנשימתית הכרונית שלו. לדעתי לא ניתן לקשור את מותו לתאונה משנת 1969." לבקשת ב"כ התובעת ובהסכמת ב"כ המל"ל, הועברו אל המומחה שאלות ההבהרה. להלן תפורטנה השאלות ולצידן - תשובות המומחה: א. "האם נכון, שכבר באשפוזו של המנוח בביה"ח מאיר מ 12.5.75 ןעד 2.5.75 נקבע: "לדעת הנוירולוגים אין קשר בין מחלתו הבסיסית לבין הפגיעה בסרעפת", שכן מחלתו הנוירולוגית היא מחלה הפוגעת בגפים - רגליים וידיים?" תשובת המומחה: "אכן אין קשר בין מחלת השרירים לפגיעה בסרעפת, אולם כפי שציינתי בחוות הדעת, מותו לא נגרם מבעיה בסרעפת אלא מפיזור סרטן גרורתי וספסיס- זיהום." "למה אתה מתכוון כי המנוח סבל מפיזור גרורתי נרחב של מחלת הסרטן?" תשובת המומחה: "במכתב השחרור (פטירה) מצוין: ידוע כחולה אונקולוגי עם גרורות באגן ובריאות, מטופל ע"י כימותרפיה. בבדיקתו הגופנית גושים בבטן בלוטות לימפה מוגדלות (גרורות) כמעט בכל התחנות." "האם נכון שהמנוח לא היה מאושפז לאחר נובמבר 2003 (אשפוז בו נותח בשל סרטן המעי הגס) ועד לאשפוז במאי 2005, אשפוז בו נפטר?" תשובת המומחה: "הוא טופל בכימותרפיה ללא אשפוזים, אך הגיע לאשפוז עקב מחלת חום וספסיס קשה שממנה נפטר וזאת ללא קשר לפגיעה בסרעפת." לסיכום ובמענה לשאלת ביה"ד, קבע המומחה: "לאור הנ"ל אינני רואה מקום לשינוי בחוות דעתי". 6. ב"כ התובעת ביקשה בסיכומיה לקבל את התביעה על יסוד חוות דעתו של המומחה מטעמה, דר' יגלה, אשר צורפה לתיעוד הרפואי בתיק זה ונכללה בחומר אשר הועבר לעיונו של המומחה. לשיטתה, המומחה מטעם ביה"ד לא עיין בכל התיעוד הרפואי, התעלם מחוות דעתו של דר' יגלה , לא הבהיר תשובותיו ולא נימק אותן. ב"כ המל"ל מנגד, ביקש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעתו של המומחה מטעם ביה"ד, שהיא חד משמעית, ברורה ומנומקת. הכרעה 7. תביעה זאת דינה - להדחות. המומחה מטעם ביה"ד השיב לכל השאלות אשר הופנו אליו, תשובותיו ענייניות, מנומקות, ברורות והן ניתנו בהסתמך על התיעוד הרפואי הרלבנטי, על יסודו קבע , חד משמעית, כי אין כל קשר סיבתי בין התאונה משנת 1969 לפטירה ב 6.5.05, משנפטר המנוח לאחר שלקה בפיזור גרורתי נרחב של סרטן המעי הגס , בגינו קיבל טיפול כימותרפי ואשר בעקבותיו לקה בספסיס קשה - הוא האירוע הסופני שגרם לפטירתו. המומחה הפנה אל התיעוד הרפואי הרלבנטי על יסודו קבע קביעותיו, פירט בתמצית את "ההסטוריה" הרפואית של המנוח, אף זאת - בהתבסס על התיעוד הרפואי ואין כל בסיס לטענת ב"כ התובעת, לפיה המומחה "לא עיין" בחומר. תשובותיו וקביעותיו הן חד משמעיות וברורות וככל שנזקקה ב"כ התובעת להבהרה - זו ניתנה כדבעי במענה לשאלות ההבהרה אשר הופנו אל המומחה, לבקשתה. אין כל חובה על המומחה להתייחס בחוות דעתו לחוו"ד של מי מן הצדדים, ודאי שאין עליו חובה "להתעמת" עמה, מה גם בהינתן כי קביעותיו הן כה ברורות, חד משמעיות ומבוססות על התיעוד הרפואי. 8. הגם שדי באמור לעיל לדחיית התביעה אוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי עיון בחוות דעתו של דר' יגלה מעלה, כי דווקא המומחה מטעם התובעת הוא זה שהתעלם בחוות דעתו מן התיעוד הרפואי הרלבנטי בהתייחס לפיזור הגרורתי הנרחב של מחלת הסרטן ממנו סבל המנוח עובר לפטירתו, כמו גם מן הטיפול הכימותרפי שקיבל ואשר לאחריו ובגינו לקה בספסיס קשה. התייחסות דר' יגלה לנושא מחלת הסרטן מסתכמת במשפט לאקוני, בזו הלשון: "מעיון בחומר הרפואי כולל תיקו האונקולוגי וצילומי חזה שבוצעו במהלך האשפוז הנדון אין עדות לכך שסבל מסרטן בריאותיו ו/או קיבל טיפול לכך". המומחה מטעם ביה"ד לא קבע, כי המנוח סבל מסרטן בריאותיו, ממילא - לא הפנה לתיעוד לעניין זה, אף לא לכך , כי המנוח קיבל טיפול "לכך" (לסרטן הריאות). פרופ' קרמר הדגיש כי מדובר בפיזור גרורתי נרחב , שמקורו בסרטן המעי הגס, בו לקה המנוח בעברו והדגיש, בנוסף, כי את הטיפול הכימותרפי בגין מחלה זאת, קיבל המנוח "ללא אשפוזים" וכי טיפול זה הוא שגרם לספסיס הקשה שהביאה, בסופו של דבר ולמרבה הצער, לפטירתו. בנסיבות אלו, אף עניינית, לא היה, אם כן, כל מקום להתייחס לחוות דעתו של דר' יגלה. 9. עפ"י ההלכה הפסוקה, ביה"ד מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, זאת מן הנימוק שהאובייבטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית ולו מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. לדידו של ביה"ד, המומחה הוא "האורים והתומים" המאיר את עיניו בתחום הרפואי וככלל - יאמץ ביה"ד את חוות הדעת. במקרה דנן, לא מצאתי כל הצדקה לסטות מן הכלל הנ"ל. 10. אשר על כן, בשים לב לחוות דעתו של המומחה , התביעה נדחית, באין קשר סיבתי בין פטירת המנוח לתאונת העבודה. 11. כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 12. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. קצבת תלויים