התובעת נפגעה בתאונת דרכים - הובהלה ממקום התאונה לבית החולים ושם אובחנו: שבר ללא תזוזה בפטישון החיצוני בקרסול ימין שבר ללא תזוזה בטוברקל הגדול בכתף ימין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שברים ללא תזוזה עקב תאונת דרכים: 1. התובעת ילידת 1937 נפגעה בתאונת דרכים מיום 18.5.00 עת הוסעה באוטובוס השייך לנתבעת 1 ולאחר התנגשותו ברכב אחר. הנתבעים אינם חולקים על האחריות לפיצוי התובעת על פי הפלת"ד וענינה של המחלוקת היחידה היא בשאלת גובה הנזק. הפגיעה 2. התובעת הובהלה ממקום התאונה לביה"ח איכילוב ושם אובחנו שבר ללא תזוזה בפטישון החיצוני בקרסול ימין ושבר ללא תזוזה בטוברקל הגדול בכתף ימין. ידה הימנית הושמה במתלה ורגלה גובסה במגף גבס. הגבס הוסר ביום 30.5.00 והומלץ לתובעת לקבל טיפולי פיזיוטרפיה. לאחר ביצוע בדיקתU.S הודגמה ביום 14.11.00 תמונה אופיינית לקרע מסיבי בגיד מימין. ב-13.6.02 הופנתה למרפאת יד עקב כאבים והרדמות ביד. התובעת עברה ניתוח ביד ביום 24.10.04 שלאחריו החלה בטיפולי פיזיוטרפיה שסייעו להפסקת ההגבלה בשורש כך היד. כמו כן סבלה התובעת מכאבי ראש לאחר חבלה בראשה, סחרחורות, רעש באזניים וירידה בשמיעה. הנכות הרפואית 3. ד"ר נחום הלפרין מונה כמומחה ביהמ"ש בתחום האורטופדי וסקר בחוות דעתו את שורת התלונות והטיפולים שקיבלה התובעת הן בידה, ברגלה, בכתף, צוואר וגב תחתון. הוא פירט את בעיותיה הרפואיות של התובעת לפני ואחרי התאונה ומצא כי ברקע בעיותיה של התובעת עמדו פגיעות קודמות אם בנפילות, אם בתאונת דרכים ואם בתלונות קודמות על מכאובים שונים. גם לאחר התאונה נרשם על פי דו"ח רופאת המשפחה מיום 26.10.04, כי התובעת נפלה ומאז סובלת מהחמרה בכאבים בקרסול ימין. בבדיקתו את התובעת בשנת 07' ציין המומחה כי התובעת נעזרת במקל בהליכה וצליעתה ניכרת. הוא מצא כי קיימת הגבלה בתנועות ברך ימין אך היציבות תקינה ואין דלדול שרירים. גם בבדיקת ע"ש תחתון מצא תנועות מוגבלות ואילו בקרסול תנועות התובעת חופשיות ובצווארה נמצאה הגבלה קלה בתנועות. וכך סיכם את חוות דעתו: "קיימת תמונה של הגבלות תנועה בכתפיים במיוחד בימין, בברך, בצוואר, בגב תחתון ובשני פרקי הירכיים. בצוואר ובגב תחתון כבר היו הגבלות תנועה רבות בעבר. בכתפיים - סבלה רבות בעבר מחבלות וכאבים בשתיהן ומהגבלת תנועה בכתף שמאל. סבלה גם מכאבים בשתי הברכיים. בבדיקה שבוע לאחר התאונה נרשמו תנועות מלאות בברך ימין. אני מעריך שהממצאים בבדיקה הפיזיקלית בעמ"ש צווארי, מותני, בכתפיים ובברך הימנית נובעים משינויים שחיקתיים שהיו לפני התאונה. אני מעריך את נכותה בעקבות התאונה מ-18.5.00 ב-3-5% על החמרה במצב קודם לפי סעיף מותאם 35(1)." פרופ' דב אופיר מונה כמומחה בתחום רפואת אף אוזן וגרון ובדק את התובעת ביום 29.4.07 כשהיא כבר בת 70. המומחה מצא אצל התובעת נכות צמיתה עקב טינטון עם עיקום שמיעה המצביע על חבלה באוזן הפנימית, בשיעור של 20%. יחד עם זאת הסביר המומחה כי בחישוב הנכות יש לקחת בחשבון את גילה ועל כן הפחית את אותו החלק השייך לגיל בכל הנוגע לליקוי השמיעה בשיעור של 10%. כך שנכותה בגין כך כתוצאה התאונה נקבעה ל-10%. בתשובות לשאלות הבהרה מיום 27.6.10 ציין המומחה כי למעשה שיעור הנכות הכולל בתחום אא"ג הוא 20% כאשר התפלגות המרכיבים היא 10% בגין ליקוי השמיעה ו-10% בגין הטינטון. בתשובה לשאלת הבהרה מטעם ב"כ הנתבעת הבהיר המומחה כי אמנם תלונת הטינטון מופיעה כ3 שנים לאחר התאונה ואין זה שכיח כי התלונה תופיע לאחר זמן כה רב. מאידך, בהעדר תלונה על ליקוי שמיעה קודם לתאונה ונוכח תלונת טינטון יחידה ובודדת תשע שנים קודם לתאונה יש לראות את ליקוי השמיעה והטינטון נובעים מהתאונה. עוד הבהיר כי: "לאחר התאונה יש רישום חוזר של תלונת טינטון ויש שני עקומי שמיעה אמינים ובעלי תבנית אשר עשויה בהחלט להתאים לחבלת אוזן פנימית." השפעת הנכות הרפואית על תפקודיות התובעת 4. על פי הצהרת התובעת היא ממשיכה וסובלת למרות כל טיפולי הפיזיוטרפיה מכאבים בכתף ימין, עם חוסר יכולת להרים את היד, כאבים בקרסול עם נפיחות, מתקשה מאד בהליכה והולכת בצליעה ועם מקל וסובלת מכאבים בצוואר, בגב ובברך ימנית. מגבלות אלו משפיעות עליה בפעילות יומיומית ובעבודות הבית. לדבריה אינה יכולה להרים משאות, אף לא במשקל קל, לא לתלות כביסה, לא לגהץ ולא לעשות עבודות ניקיון. לעומת מצבה העכשווי היה מצבה של התובעת לטענתה טוב בהרבה כך שיכלה אף לעבוד בעבודות ניקיון של חדרי מדרגות ובתים עד שהתאלמנה. אמנם כשנה וחצי לפני התאונה הפסיקה לעבוד לצורך טיפול בבעלה, אולם, לאחר מכן תכננה לחזור לעבוד - דבר שנשלל ממנה עקב התאונה. כדבריה: "הייתי עולה 8 קומות במדרגות, 3 פעמים בשבוע, הייתי מנקה, משק בית, כמו סוס הייתי עובדת. הייתי מפרנסת את המשפחה. הבעל הלך, וכל הצרות בבת אחת. אני כל הזמן במחשבות רעות, אני פוחדת בלילה פחד מוות, ואני רואה אוטובוס אני מפחדת, מפחדת לבד לישון, כל הזמן התאונה לפני העיניים שלי. כל הזמן אני פוחדת למות. יש לי כאבים בכתף, בראש, באוזניים, בצוואר, בגב, בעמוד שדרה, בברך, ברגליים. אני חס וחלילה אם אני הולכת, אני הולכת על אבן קטנה כזו וסחרחורות מאז ועד עכשיו." (ראה עמ' 6 לפר') התובעת אישרה בחקירתה כי סבלה בעברה מכל מיני תחלואים. כך אישרה כי התלוננה על רעש באוזניים, כאבי ראש שחלפו כעבור שבוע-שבועיים,כאבי כתפיים שחלפו, כאבים שנמשכו כחודש עקב נפילה אחרת באוטובוס ועוד. חלק מהתלונות שנרשמו בתיקה הרפואי לא זכרה וכך גם לא זכרה כי ביקשה לקבל מהמל"ל גמלת סיעוד 3 חדשים עובר לתאונה, אולם, ביקשה לאבחן ביניהם לבין מצבה שלאחר התאונה וכך הסבירה: " לא זוכרת. זה עובר, זה היה לפני זמן רב. זה לא נשאר לכל החיים. לא שבר, לא גידים קרועים, לא מצב קשה כמו עכשיו. עכשיו אני חיה, מדברת. אני כמו מתה, לפעמים מילה אני לא יכולה להוציא מהפה. מהפחד. אתה אומר לי לפני 40 שנה. מקבלים כאבי עיניים, כאבי ראש, עובר אחרי שבוע-שבועיים-חודש עובר. לא כמו שעכשיו שגידים נקרעו, שבר בכתף, ושני רופאים אמרו שצריך לעשות ניתוח. רופא אורטופד אומר שלא כדאי לעשות ניתוח, כי צריך שנה וחצי-שנתיים אני אצטרך מטפלת צמודה אליי. אם הייתי עושה ניתוח, זה היה עוזר לי. עשיתי טעות. בבי"ח אמרו שהכתף שבורה, וצריך לעשות ניתוח. חשבתי שבאותו רגע עושים ניתוח, אז אמרו לי שלא. הרגתם אותי 11 שנה. אני לא חיה ולא מתה. מישהו צריך להלביש אותי. אני לא יכולה להתלבש לבד." (ראה עמ' 8 לפר') 5. ב"כ התובעת טענה בסיכומיה כי אין חולק שהתובעת צברה במשך שנות חייה פניות לרופאים בשל תלונות ובעיות כאלו ואחרות. אולם אין בכל אלו לאיין את פגיעתה בתאונה נשוא התביעה. יתר על כן, גם המומחה האורטופדי קבע את הנכות במונחי החמרת מצב. ב"כ הנתבעת ביקש להפריך את הצהרתה של התובעת בדבר העדר כאבים מהם סבלה טרם התאונה ועימת אותה בחקירתה מול מכסת התלונות והפניות לרופאים שפנתה התובעת טרם התאונה. עוד הדגיש והצביע על מצבה הכולל טרם התאונה עד הגיעה לכדי מצב סיעודי סמוך לתאונה. לטענתו, העובדה כי לא ניתן היה לחקור את התובעת בעדותה בפני נוכח חזרה נשנית על פירוט מכאוביה, אינה צריכה לערפל את מצבה האמיתי ורק על פיו יש לפסוק את הפיצוי. אכן אין להתעלם מקשיי החקירה של התובעת בפני. קושי זה אינו בהכרח תוצר התאונה, אולם, היה בו כדי להעיב על קביעות בדבר מהימנות של כל הצהרות התובעת. אמנם אינני זוקפת לחובת התובעת את העדר זיכרונה המלא בפרטים המפורטים בתצהירה לנוכח מצבה, אולם, אינני יכולה להתעלם מהתיאור הדרמטי שנתנה למכאוביה עד כדי העצמת והאדרת קשייה ביחס ישיר לתאונה תוך ביטול בעיותיה מהעבר. עוד יצוין כי התמונה המתחוורת מעדות התובעת היא כי אמנם לא חזרה למסלול חייה השוטפים לנוכח מגבלותיה ובכפוף להם, אולם לגילה וכלל בעיותיה הנוספות יש בהכרח גם השפעה בכך. כאב וסבל 6. לאור שיעור נכותה הכולל של התובעת, יש לפסוק את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 38,256 ₪. עזרת צד ג' 7. על פי הצהרת התובעת התקשתה בתפקוד עצמאי בכל מהלך תקופת ההחלמה. בתקופה זו נעזרה לטענתה בבנה אולם הואיל והוא נאלץ לצאת לעבוד היא נאלצה לקחת מטפלת בשכר. המטפלת הנ"ל סייעה לה ברחצה, הלבשה, בישול, ניקיון וכביסות. השכר ששולם לה הגיע ל-3,000 ₪ לחודש והיא הועסקה במשך 4 חדשים שבהם שהתה התובעת בביתה ללא אפשרות לצאת מלבד יציאה לטיפולים וכשבחלק מהזמן הייתה בכסא גלגלים נוכח הרגל המגובסת. עוד הוצהר כי המטפלת הועסקה בהמשך לחדשיים נוספים בשכר נמוך יותר נוכח צמצום משרתה. לטענת ב"כ התובעת לא נסתרה גרסת התובעת לענין העזרה בשכר ואילו לעתיד יש לפסוק לה פיצוי גלובאלי בהתחשב במגבלותיה. אמנם התובעת נמנעה מהעדת בנה או המטפלת המצוינת. יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת בהפנותה לע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד נח(1) 227, כי העזרה לה נזקקה התובעת חרגה בתקופה שבסמוך לתאונה מעזרה רגילה של בני משפחה. לעומת זאת לגבי העתיד, המצב שונה. בהתחשב בהשפעת הנכות כמפורט, אני סבורה כי תזקק התובעת לעזרת צד ג' ואני מעריכה אותה בשיעור של 20,000 ₪. הוצאות רפואיות ועבור נסיעות 8. לטענת ב"כ התובעת נזקקה התובעת לטיפולי פיזיותרפיה שלא שיפרו את מצבה באופן מלא. לצורך כל הטיפולים הנ"ל וביקור אצל רופאים נאלצה לבצע נסיעות מרובות. אין ספק כי התובעת זכאית לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לה במסגרת קופת חולים בה היא חברה מכוח הוראות חוק בריאות ממלכתי, התשמ"ד-1994. בכל הנוגע להוצאות בעבור נסיעות צרפה התובעת לתצהירה קבלות על נסיעה במוניות בסך כולל של 1,800 ₪ ולטענת ב"כ יש לפסוק לה סך של 10,000 ₪ הואיל וההוצאה היתה גבוהה יותר למרות שרק חלק מהקבלות נשתמרו. ב"כ הנתבעת ביקש להצביע על העדר אמינות של חלק מהקבלות המעידות מחד על מועדי נסיעה בשעות בלתי סבירות ומאידך על רצף נסיעות בלתי סביר. אני סבורה כי בהתחשב בסדרת טיפולי הפיזיותרפיה, בטיפולים ובביקורים הרפואיים והנסיעות הכרוכות בכך, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין כל ההוצאות הנ"ל בסך של 7000 ₪. לסיכום 9. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: כאב וסבל 38,256 ₪ עזרת צד ג' 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 7,000 ₪ סה"כ 65,256 ₪ לסכום זה יתווספו הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. תזוזהשבר