קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחיקה במפרק הירך עקב עבודה: העובדות: זוהי תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בשחיקה בפרק הירך ממנה סובל התובע כמחלה שנגרמה עקב תנאי עבודתו לפי הלכת ה"מיקרוטראומה". בכתב תביעתו מציין התובע כי למעלה משלושים שנה עבד בעבודה חקלאית פיזית קשה, בריצה אחרי פרות, בפריקת אלפי שקים ובעבודה כמכונאי במוסך. כך נגרמה לו שחיקה בפרק הירך ברגלו השמאלית ויש להכיר במחלה כ"מחלת מקצוע", או לחילופין כמחלה שנגרמה עקב תנאי עבודתו. בעדותו בבית הדין אמר כי הבעיות בפרק הירך החלו בשנת 1995. התובע העיד עוד כי מגיל 21 הוא מעמיס שקים כבדים. רגלו הדומיננטית היא רגל שמאל. בשנת 96 הגיש תביעה לקצבת נכות כללית ונקבעו לו 30% נכות מיום 1.1.95. בתצהירו נ/3 הוא מפרט את אופי עבודתו בחקלאות מרעה, העמסת שקים, זריעה ידנית ובמכונאות רכב, הרכבת חלקים והעמסתם. התובע פנה לראשונה לנתבע בשנת 95 למחלקת נכות כללית להגשת תביעה ומשראה כי אחוזי הנכות שנקבעו לו אינם מקנים לו גמלה הגיש תביעה להכרה במצבו כ"מחלת מקצוע". לטענתו, לא סבל מבעיות רפואיות כלשהן בעברו. התובע מבקש כי לאור קביעת 30% נכות כללית תוכר מחלתו כמחלה שנגרמה עקב "תאונת עבודה". פסק הדין: התובע בהיותו בלתי מיוצג, אינו מבחין בין האפשרויות השונות שבחוק בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") להכרה במחלה כמחלה שנגרמה עקב העבודה. סעיף 79 לחוק מבחין בין "מחלת מקצוע" לבין "תאונת עבודה". "מחלת מקצוע" הוגדרה כמחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות הביטוח הלאומי ביטוח מפני פגיעה בעבודה התשמ"ד - 1954 (להלן: "התקנות"), והמבוטח חלה בה תוך כדי ועקב עבודתו. הרשימה שבתוספת לתקנות היא רשימה סגורה, ומחלתו של התובע אינה רשומה בתוספת כ"מחלת מקצוע". בית הדין הארצי קבע כי אין "מחלת מקצוע" במובן החוק, אלא זאת ששמה נקוב בתוסת לתקנות ו נתמלאו בה כל התנאים המקנים לה, במצטבר, מעמד של מחלת מקצוע. ראה לענין זה דב"ע לד/16-0 אריה לסטבק נגד המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם. "תאונת עבודה" מוגדרת בחוק תאונה שארעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו. הפסיקה קבעה שלושה כללים שיש לישמם בתורת המיקרוטראומה: "א. הכלל העולה מהפסיקה הוא שתורת הפגיעות הזעירות המצטברות היא שאין באותה הלכה לסלק את המחסום כך שכל מחלה תוכל להגיע למצב של פגיעה בעבודה אלא רק להרימו כך שלפגיעה בעבודה יוכל להגיע אירוע תאונתי שיש בו פגיעה זעירה ביותר שכשלעצמה אין בה פגיעה של ממש, אך במצטבר באה בפגיעה. ב. כלל שני העולה מהפסיקה הוא שהעובדה, כי אכן במצב זה הוא תוצאה של פגיעות זעירות מדובר ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי מדובר - צריכה ראיות מפי רופא. ג. הכלל השלישי הוא שצריך כי יוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות לבין התוצאה שבה רואים פגיעה בעבודה המזכה לגימלה (דב"ע לה/61-0 המל"ל נ. יעקב לוי פד"ע ז' עמ' 345)". יסוד ראשונה של הכרה בפגיעה כתוצאה ממיקרוטראומה, הוא שכל פגיעה זעירה תגרום נזק. ראה לענין זה דב"ע נב/78-0 שושנה איצקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' עמ' 306. יסוד נוסף הוא, כי יוכח שבמהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו מגיעה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. ראה לעניין זה דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי נ' המל"ל פד"ע יט' עמ' 538. את הזעירות יש לייחס לתוצאה, לפגיעה ולא לסיבה. השאלה אינה אם כל גורם וגורם הוא זעיר ובמצטבר מתקבל גורם רבתי, אלא אם כל תוצאה, כל פגיעה היא מיקרו והתוצאה היא מקרו. ראה לעניין זה דב"ע מט/214-0 המוסד לביטוח לאומי נ' שלמה ניסים פד"ע כב' עמ' 130 ודב"ע שנ/232-0 המל"ל נ' רבוס חסן פד"ע כג' עמ' 31. לקיומן של פגיעות זעירות מצטברות דרושה עדות רופא, ואין ביה"ד יכול לקבוע קיומן מתוך הידע המשפטי אשר לו. התשובה לשאלה אם ובאילו נסיבות יראו בפגיעות מצטברות תאונת עבודה, ומהם הרכיבים הדרושים להגדרה של פגיעות זעירות מצטברות - היא למשפטן. יש לזכור כי השימוש במונח "מיקרוטראומה" אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים... (דב"ע מו/64-0 אבשלום מיכאלי נגד המוסד לביטוח לאומי לא פורסם, וכן דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי נגד המוסד לביטוח לאומי פורסם בפד"ע יט' 538). התובע לא הוכיח קיומם של ארועים תאונתיים זעירים, ולא הניח תשתית עובדתית מספקת לקיומה של "מיקרוטראומה" המצדיקה מינוי מומחה רפואי. לאור האמור לעיל דין התביעה - להידחות. אין צו להוצאות. נציגי הציבור לא התייצבו למרות שזומנו כדין, לכן הדיון התקיים ב"מותב חסר". זכות ערעור: תוך 30 יום לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים. הכרה בתאונת עבודהירך