קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר שכר טרחת עורך דין גביית חובות: זוהי תביעה להשבת כספים שלטענת התובע נגבו שלא כדין ע"י הנתבע. על פי האמור בכתב התביעה, התובע שכר את שירותיו של הנתבע לצורך טיפול בגביית חוב החזר הלוואה מ - X ואחרים וכן לגביית חובות נוספים. התובע מוסיף, כי במעמד הפגישה הראשונה בין הצדדים סוכם כי התובע ישלם לנתבע סך של 10% בצירוף מע"מ מהסכומים שייגבו בפועל כשכ"ט עו"ד. התובע, מוסיף כי שילם לתובע מקדמה בסך 10,000 ש"י בצירוף מע"מ. כמו כן שילם התובע בעצמו את מלוא ההוצאות ואף סייע בביצוע שליחויות וצילומים. במסגרת הסדר פשרה שנערך בתיק של Xשולם לנתבע סך של 240,000 ₪ בשביל התובע. לתובע התברר עוד לפי טענתו כי הנתבע גבה בתיק רבינוב שטופל על ידו סך של 3,630 ₪ מבלי שדווח לתובע, וסכום זה נלקח ע"י הנתבע בשכ"ט. התובע קיבל הודעה מהנתבע כי בנוסף ל- 10% זכאי הנתבע גם למלוא שכר הטרחה שנפסק לטובת התובע בבית המשפט ובהוצאה לפועל. לפיכך קיזז הנתבע סך שך 60,724.14 ₪ מהסכום שגבה והעביר לתובע סך של 182,905.86 ₪. הנתבע צירף לדרישתו הסכם שכ"ט שאינו חתום, אך הנתבע מכחיש כי חתם על הסכם כזה או כי הוצג בפניו מסמך זה. התובע טוען כי הסכים לפשרה בתיק Xלמרות שהיה זכאי לסכום גבוה יותר בהתחשב בכך שידע כי שכר הטרחה עומד על 10%. אילו היה יודע שאין הדבר כך היה דורש שהפשרה תהיה בסכום גבוה יותר. הנתבע בה את סך של 240,000 ₪ ביום 25.11.98 והעביר לתובע את הסך האמור לעיל רק ביום 6.12.98. התובע טוען כי נגבה ממנו שכר טרחה מעבר למוסכם והוא תובע השבתו. הנתבע, בכתב הגנתו טוען, כי הוא דרש מהתובע לחתום על הסכם שכר טרחה, בטרם יגיש התביעות לבית המשפט ולהוצל"פ. הסכם לא נכרת בפגישה הראשונה בין הצדדים. הנתבע טוען כי התנאים שסוכמו הם אותם תנאים, לפיהם עבד הנתבע בתיקים של בני טוכטרמן וכן כפי שעבד עם חברת אליהו ספקטור ושות' עמה היה קשור טוכטרמן, דהיינו קבלת סך של 10% + מע"מ מראש מכלל סכומי התביעות המוגשות ו/או תיקי ההוצאה לפועל, כמקדמה, ללא קשר לגביה בפועל, כאשר שכר הטרחה שנפסק שייך לנתבע בלבד ללא קשר למקדמה. הנתבע טוען עוד כי טוכטרמן הוא שהפנה את התובע אליו, כאשר טוכטרמן ביקש כי הנתבע יתחשב במצבו הכספי ויסתפק בקבלת מקדמה בסך 5,000 $ בשקלים + מע"מ, כאשר לגבי היתרה היא תקוזז מסכומי הגבייה. הנתבע מוסיף כי לבקשת טוכטרמן הסכים כי התובע ישלם את הסכום של 5,000 $ בתשלום אחד של 10,000 ₪ + מע"מ ואת היתרה בתשלום שני ביום 5.5.96. הנתבע מוסיף כי כל האמור לעיל הועלה על הכתב כהסכם שכר טרחה שנחתם במשרד הנתבע בנוכחות אשתו שהיא מזכירה ראשית במשרדו ובנוכחות טוכטרמן. התובע צירף לכתב תביעתו הסכם אשר אינו חתום כלל. הנתבע טוען עוד כי התובע נותר חייב לו סכומי כסף בגין הוצאות. כל סכום שניגבה היה על דעת התובע, עקב היות התובע חייב סכום נוסף ע"ח המקדמה האמורה לעיל סוכם כי הנתבע יגבה את הסכום בענין רובינוב. הנתבע מוסיף כי התובע נותר חייב לו 1,000 ₪ בגין ערעור שהגיש. הנתבע מציין כי ללא הסכם שכר טרחה חתום לא היה מוכן לעבוד בתיקיו של התובע. הנתבע מוסיף כי באחד הימים שלאחר הגשת התביעה, הופיע התובע במשרד הנתבע וביקש את עורך הדין השכיר שעבד אצלה נתבע, עו"ד שי עמית, לעיין בתיק הלקוח המצוי במשרד. הנתבע ראה את התובע בשלב מאוחר יותר מעיין בתיק. מיד לאחר שהתובע עזב את המשרד נערכה בדיקה והוברר כי הסכם שכר הטרחה לא נמצא בתיק. הנתבע נמנע מלפנות למשטרה בעקבות בקשתו של טוכטרמן כי הוא מכיר את התובעים הוא ערב אישית לכל שמגיע מהתובע. הנתבע שלח לתובע מכתב על שכ"ט בענין הערעור וכן על הסכם שכר הטרחה שנחתם. הסכם הפשרה היה בניגוד לדעתו של הנתבע. גם בתיק רובינוב הסכים התובע לפשרה. התובע קיבל פירוט על הקיזוז, שהיה עפ"י ההסכם. הנתבע מוסיף עוד כי לאחר שערך את החישוב של שכ"ט התובע חטף מידו תדפיסים ועזב את המשרד. גם התובע וגם טוכטרמן לא באו לקבל את הכסף שניגבה והנתבע הכין שיק ומכתב נילווה והכניסו מתחת לדלת של התובע. תיק זה נמשך על פני ישיבות רבות ונשמעו בו עדים רבים ונרשמו עמודי פרוטוקול רבים. השאלה הבסיסית היא האם אמנם היה הסכם שכר טרחה כתוב בין התובע לנתבע. התובע טוען כי לא היה הסכם כזה ואילו הנתבע טוען כי היה הסכם, אך התובע הוציא אותו מהתיק. באשר למעמד בו טוען הנתבע כי נחתם ההסכם הרי לפי עדותו היו בו התובע, הנתבע ואשתו וכן מר טוכטרמן. מר טוכטרמן טוען כי לא ראה את התובע חותם על הסכם שכ"ט. הנתבע טוען כי ההסכם הוצא מתיקו של התובע במשרדו ע"י התובע בעת שקיבל לעיון את התיק. הנתבע ואשתו ראה כי התיק מוחזק בידי התובע, וכאשר עזב את המשרד גילו כי ההסכם לא נמצא. הנתבע לא התלונן במשטרה ולא הפסיק לטפל בענינו של התובע. באשר לתלונה במשטרה, לדבריו, ביקש ממנו טוכטרמן שלא יתלונן וטוכטרמן יהיה ערב לתשלום, ובאשר להמשך הטיפול בתיקו של התובע, לא מצאתי כי לנתבע היתה תשובה הולמת לכך. אם הנתבע, לדבריו, גילה כי ההסכם לא נמצא ולא נחתם הסכם אחר, כיצד הוא הסכים להמשיך ולטפל בעניניו של התובע, כאשר הוא מבין כי התובע מגמד את שטר הטרחה. מחומר הראיות עולה כי התובע נהג במקרים לא מעטים שלא להחתים את הלקוחות על הסכמי שכר טרחה וזאת כי נתן אמון בהם. הנתבע גם לא הציג הסכמים בכתב שיתמכו בגרסתו. העדים, שהביא מעידים על הסכמים שהיו להם, ואין זה בהכרח אותו הסכם שהיה לנתבע עם התובע. לפיכך אני קובע כי לא היה הסכם בכתב בין הצדדים. האם היה הסכם בעל-פה לגבי גובה הטרחה? מאחר והתובע עותר להשבת כסף שנטען כי נגבה שלא כדין נטל הראיה מוטל עליו להוכיח כי שכר הטרחה היה 10% מהסכום שנגבה. התובע תומך יתדותיו בעדותו של טוכטרמן. עד זה הביא לנתבע לקוחות לא מעטים והוא מעיד כי סוכם על שכ"ט בשיעור 10%. הנתבע עשה הסכמים שונים של שכ"ט עם לקוחות ובחלק מהמקרים לא החתים כלל את הלקוחות. עדיו של הנתבע העידו כי בהסכמים איתו אמנם הנתבע גבה גם את שכר הטרחה הפסוק. עדותו של מר טוכטרמן מתייחסת למקרה שבפני בעוד עדויות העדים האחרים מתייחסים להסכמים שהיו איתם, שלא בהכרח דומים או זהים להסכם עם התובע. אשר על כן, אני מקבל את גרסת התובע לעניין זה, אך באשר לסכומי התביעות ולא באשר לסכומים שנגבו בפועל. לפיכך מסך כל הסכומים שנתבעו בגין 3 התביעות: 2 תביעות בגין הלוואות ותביעה בגין ניכיון שיקים בסך 262,309.90 ₪. 10% מתוך סכום זה בתוספת מע"מ הינו סך של 30,690.26 ₪, הנובע מסכום של 240,000 ₪ ניכה שכ"ט בסך 57,094 ₪. לפיכך הנתבע ניכה סך של 26,403.86 ₪ ביתר. לפיכך על הנתבע לשלם לתובע סך של 26,403.86 ₪, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריביות מיום הגשת התביעה 5/1/99 ועד לתשלום בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצרוף מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.גביית חובשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהחובעורך דין