קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום שכר טרחת שמאי רכב: התובע הוא בעליו של משרד שמאים ומעריכים בנצרת עילית, ובמסגרת עסוקו ערך חוות דעת שמאית לנזק שנגרם לרכב מסוג לנצ'ה מ"ר 88819-84, ביום 19/01/98. שכר טרחתו של התובע עבור הכנת חוות הדעת לא שולם לו, והוא הגיש תובענה זו בכדי לחייב את הנתבע לשלם לו את שכר טרחתו. בכתב התביעה נטען כי הנתבע שנזקק לשירותי התובע, פנה לסוכן הביטוח שלו, או למוסך המתקן ודווח על הנזק. על פי סעיף 5 לכתב התביעה, לאחר בדיקת הנזק זימן התובע את בעל הרכב לקבל את חוות הדעת במשרדו, הנתבע לקח את חוות הדעת, והבטיח לשלם מייד ונעלם. עוד נטען בתביעה (בסעיף 9) שפניות לבעל הרכב, באמצעות בעל המוסך, או הבטחות בעל הרכב באמצעות בעל המוסך (הנוסח אינו ברור), לשלם את החוב לא נענו. בסעיף 13 לכתב התביעה, טען התובע כי הוגשה תביעה כנגד מר ג'באלי, שהוא הבעלים הרשום של הרכב, אך היא נדחתה, לאחר שהנתבע התחייב לשלם את הכסף. התובע מבקש על סמך האמור, לחייב את הנתבע בתשלום סך של 1,213 ₪ עבור שכרו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע התגונן מפני התביעה והכחיש את האמור בה, ואף סבר כי דינה להידחות על הסף בהעדר עילה כנגדו. לאחר ששמעתי את הצדדים, הובררו העובדות הבאות: התובע הגיש בעבר תביעה זהה כנגד הבעלים הרשום של הרכב, ג'באלי עבדו, שהוא המכותב בחוות הדעת, תביעה זו נדחתה בהסכמה. משלא שולם שכרו של התובע, לאחר דחיית אותה תובענה, הוגשה התביעה שבפני, כנגד הנתבע, בנוסח זהה למעט הוספת סעיף 13 המתייחס לתביעה הקודמת. משנשמעו עדויות הצדדים, לא ניתן לחלוק על כך שסעיפי התביעה (למעט סעיף 13) אינם מכוונים כלפי הנתבע דנן. כתב התביעה הוגש כנגד מי שהזמין את חוות הדעת, קיבל אותה במשרדו של התובע, והתחייב לשלם עבורה. רק במהלך הדיון הוברר, שהנתבע הנוכחי, אינו בעל הרכב, אלא בעל המוסך שבו תוקן הרכב. בניגוד לאמור בתביעה, אין כל טענה כלפי מר סיסו, כביכול הוא הגיע אל משרדו של התובע לקבל את חוות הדעת, וגם לא התחייב לשלם עבורה, באותו מעמד או קודם לכן. יתרה מכך, גם הדברים שנאמרו בתביעה ביחס לבעל הרכב או מי מטעמו שקיבל את חוות הדעת לידיו, נמצאו לא מדוייקים, לאחר שהתובע הודה כי בעת קבלת חוות הדעת נמסר במשרדו תשלום בצורת שיק. (צילום השיק הוגש) אלא שהשיק לא כובד. גרסה זו אינה תואמת את האמור בכתב התביעה, כאילו הבטיח הבעלים של הרכב או מי מטעמו, לשלם את השכר מייד ונעלם. מתוכנו של כתב התביעה ומן העדויות עולה כי התובע היה מודע לכך שהנתבע פעל בהזמנת חוות הדעת כשלוחו של בעל הרכב בלבד, וכי לא התחייב לשאת בעצמו בתשלום עבור חוות הדעת, אלא לדאוג ולסייע בידי התובע לגבות את שכרו. על פי עדותו של הנתבע, הוא עמד על כך שחוות הדעת תמסר לבעלי הרכב ישירות מאת התובע ובמשרדו, וכנגד התשלום, ושלא באמצעותו. וכך אכן היה. מעדותו של התובע עולה שאכן חוות הדעת נמסרה לבעלי הרכב או למי מטעמו, במשרדי התובע וכנגד תשלום. השיק שנמסר עבור חוות הדעת לא כובד, והתובע, לפי עדותו, לא הגישו לביצוע מטעמים השמורים עימו. לדבריו, הצ'ק נשלח בדואר אל הנתבע, אם כי לכתובת שגויה, ומאז אבדו עקבותיו. הנתבע מכחיש שקיבל את השיק, ואין גם כל טענה שהדבר סוכם עימו. מעבר לכך, לא הוצגה גם כל ראייה לכך שהשיק אכן נשלח לנתבע. גם בהנחה שהתובע שלח את הצ'ק לנתבע, אין ללמוד מכך דבר על חיובו של הנתבע לשאת בתשלום, שכן לא הועלתה כל טענה שהדבר נעשה על פי הסכם עם הנתבע או לבקשתו. לכל היותר ניתן להסיק ממשלוח הצ'ק שהתובע הוציא מרשותו את השיק המקורי ע"י שליחתו לנתבע, ללא ידיעתו ושלא לפי בקשתו של הנתבע, מתוך תקווה שהנתבע יסייע בידו לגבותו. הוברר אם כך, שטענות התובע בסעיפים 2-5 לתביעה לא כוונו כנגד מר סיסו, ואינן רלוונטיות ביחס אליו. יתרה מכך, מסעיף 9 לכתב התביעה עולה כי התובע דרש את התשלום מאת בעל הרכב באמצעות בעל המוסך, שהוא הנתבע, ובכך תומך כתב התביעה בגרסת ההגנה, לפיה לא היתה כל התחייבות מאת בעל המוסך לשאת בהוצאות עריכת חוות הדעת. העילה השניה בגינה הוגש כתב התביעה כנגד הנתבע, היא זו המפורטת בסעיף 13 לכתב התביעה. בסעיף זה כי במהלך הדיון בתביעה שהגיש התובע כנגד מר ג'בלי, התחייב הנתבע לשלם עבור חוות הדעת. כאמור, אין מחלוקת שבעבר הוגשה תביעה כנגד מר ג'באלי והיא נדחתה בהסכמה. לגרסת התובע, הסכים לדחיית התביעה לאחר שמר ג'בלי מסר לו שהוא מכר את הרכב למר סיסו במצבו כפי שהוא והבטיח לדבר עם הנתבע בכדי שישלם עבור חוות הדעת. מכירת הרכב לסיסו היא עובדה מהותית שלא פורטה על ידי התובע בכתב התביעה והועלה לראשונה במהלך עדותו, מוכחשת על ידי הנתבע ואין באפשרותי לקבלה. התובע גם הוסיף ואמר שידוע לו שג'בלי קיבל כסף עבור חוות הדעת. עוד טוען התובע, כי בהליך שהתנהל בינו ובין ג'בלי ביקשו הצדדים הפסקה בכדי להתקשר לנתבע, ובשיחה זו הבטיח הנתבע "אני דואג לכסף". התובע הסביר שמדבריו של הנתבע הוא הבין שהנתבע אחראי לגביית הכסף מג'באלי או מעצמו או מאדם אחר. הנתבע מודה, כי הוא שוחח עם מר ג'באלי, ואמר שיסייע במידת יכולתו לגבות את החוב. לגרסת הנתבע, הדברים נאמרו על רקע העובדה, שמי שהביא את הרכב לתיקון במוסך הנתבע, היה אדם שלישי, ולא מר ג'באלי בעצמו. הנתבע הבטיח לפיכך, לסייע בכדי ליצור קשר עם אותו אדם. לסיכום, הוכח שהנתבע פעל בהזמנת חוות הדעת כשלוח מטעם בעליו של הרכב, ושליחותו הצטמצמה ליצירת הקשר בין הבעלים ובין השמאי והזמנת חוות הדעת. לא היתה כל התחייבות מצד הנתבע לשאת בתשלום שכר הטירחה ואף הוסכם שחוות הדעת תימסר למזמין כנגד התשלום במשרדי התובע, וללא מעורבותו של הנתבע. התובע אכן פעל על פי סיכום זה, וחוות הדעת נמסרה כנגד התשלום. הנתבע לא ערב לתשלום זה ולא התחייב לפרוע את חובו של המזמין בכל עת שזה נמנע מלשלמו. תרופתו של התובע היתה יכולה להיות בהגשת הצ'ק לביצוע או בהגשת התביעה כנגד הבעלים או מי מטעמו שקיבל לידיו את חוות הדעת ועשה בה שימוש. העובדה שהשיק שקיבל התובע לידיו, לא נפרע, ושהתובע לא השכיל לקבל לידיו בטוחות טובות יותר להבטחת התשלום, אינה מקימה עילה לחיובו של הנתבע לשאת בתשלום. לא הוכח שהנתבע התחייב לשלם בעצמו את שכר השמאי, לא בעת עריכת חוות הדעת וגם לא במהלך שיחת הטלפון שנערכה עם התובע או עם מר ג'באלי. מר ג'באלי לא הוזמן גם בכדי ליתן עדותו בנוגע לסיכום שבעקבותיו נדחתה התביעה כנגדו. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 600 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הואיל והנתבע הפקיד סך של 200 ₪ עבור הוצאות התובע, עקב ביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, אני מורה למזכירות להחזיר לנתבע את הסכום שהופקד, והוא ינוכה מסכום ההוצאות שהוטל בזאת על התובע; באופן שהתובע יישאר חייב כהוצאות הנתבע סכום של 400 ₪ בלבד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבשכר טרחהשמאות