כל מסלול שני נתיבים וקו לבן רצוף חוצץ בין המסלולים. בהגיעו לצומת בה מותרת הפניה שמאלה, נצמד נהג המונית לשמאל הדרך, על מנת לפנות שמאלה. הוא עצר את המונית, המתין עד לחלוף כלי הרכב שהגיעו מנגד, והחל לפנות שמאלה (הק המפריד בפניה שמאלה הופך למקווקו), כאשר לפתע, הגיחה מכונית הנתבעים מאחור, במהירות, תוך חציית הקו הרצוף ופגעה בדופן שמאלי הקדמי של המונית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בגלל חציית קו הפרדה רצוף: א. העובדות א.1 התובע הינו הבעלים של מונית מסוג פורד טרנזיט 120 מס' רישוי 33-612-25 (להלן: "המונית"). א.2 בתאריך 24.3.97, באשדוד, אירעה תאונה בין המונית, שעה שהיתה נהוגה על ידי ע"ת מס' 1 לבין המכונית שהיתה נהוגה על ידי הנתבע מס' 2. כתוצאה, נפגעה המונית ונגרמו לה נזקים. א.3 בתביעה זו, עותר התובע לפיצוי בגין נזקיו הישירים והעקיפים. את תביעתו העמיד על סך 10,636 ש"ח. ב. גרסאות הצדדים ב.1 גרסת התובע עד תביעה מס' 1, אשר נהג במונית בעת קרות התאונה, העיד כי נסע ברח' קרן היסוד, רחוב בעל שני מסלולים, בכל מסלול שני נתיבים וקו לבן רצוף חוצץ בין המסלולים. בהגיעו לצומת בה מותרת הפניה שמאלה, נצמד לשמאל הדרך, על מנת לפנות שמאלה, לכיוון גוש בנינים מס' 3007, הוא עצר את המונית, המתין עד לחלוף כלי הרכב שהגיעו מנגד, והחל לפנות שמאלה (הק המפריד בפניה שמאלה הופך למקווקו), כאשר לפתע, הגיחה מכונית הנתבעים מאחור, במהירות, תוך חציית הקו הרצוף ופגעה בדופן שמאלי הקדמי של המונית. בנסיבות אלו, התובע טוען כי האשם בגרימת התאונה רובץ לפתחו של הנתבע מס' 2 וכי הנתבעת מס' 1 אחראית לאשמו, בהיותה הבעלים של המכונית. ב.1 גרסת הנתבעים הנתבע מס' 2 העיד כי נסע בנתיב שמאלי, מתוך שני הנתיבים במסלול נסיעתו ולפניו, במרחק של מטרים ספורים, כ- 20 - 30 מ' נסעה המונית. לפתע, סטתה המונית לימין הדרך ושבה וסטתה שמאלה. בתוך כך, חסמה המונית את נתיב נסיעתו. הנתבע מס' 2 ניסה לחמוק ממנה וסטה שמאלה, אולם הדבר לא צלח וכלי הרכב התנגשו זה בזה. בנסיבות אלו, טעון הנתבע מס' 2 כי האחריות לארוע התאונה מוטלת על כתפי נהג המונית. הנתבעת מס' 1 טוענת כי יש לדחות את התביעה נגדה, בהעדר יריבות. הואיל ואין חולק כי הנתבתע מס' 1 השכירה את המכונית לנתבע מס' 2 - הינה משוחררת מאחריות בגין נהיגתו. בכל מקרה, הנתבעת מס' 1 כופרת באחריותו של הנתבע מס' לארוע התאונה. ג. דיון והכרעה ג.1 ארוע התאונה, על פי גרסאות שני הצדדים, עולה בקנה אחד עם הפגיעות בשני כלי הרכב, כעולה מהתמונות שהוצגו כראיה. אשר על כן, ההכרעה בתובענה תיפול על פי התרשמותו של בית המשפט מעדויותיהם של הצדדים ובהתאם לנטלים, בכל הנוגע להבאת הראיות והשכנוע. ג.2 נהג המונית העיד (על אף שהדבר לא נרשם), כי הוא מכיר היטב את המקום וכי הוא מתגורר בסמוך. אי לכך, חזקה עליו, כי ידע היטב את דרכו. בנסיבות אלו, גרסת הנתבע מס' 2, לפיה המונית סטתה תחילה ימינה ומיד לאחר מכן שמאלה, אינה עולה בקנה אחד עם ההגיון והמציאות. לא ניתן הסבר מניח את הדעת, על שום מה היה על המונית לסטות ימינה, טרם סטייתה שמאלה. הואיל ובמונית לא היו נוסעים, ועל כך אין חולק - לא היתה למונית עילה, לכאורה לסטות ימינה, לשם ביצוע הסטיה שמאלה. יוצא אפוא, כי גרסת הנתבע מס' 2 איננה מעוגנת כדבעי ולא ניתן הסבר סביר, על דרך נהיגתו, לכאורה של נהג המונית. ג.3 ב"כ הנתבעים טען כי אין לקבל את גרסת נהג המונית ולו מהטעם, כי לפי גרסתו, הוא החל בפנייה שמאל, מיד לאחר שחלפו כלי רכב שהגיעו מנגד. בנסיבות אלו, טוען ב"כ הנתבעי, כי היה על מכונית הנתבעים להתנגש במכוניות שחלפו על פניו. אינני מקבלת טענה זו. נהג המונית העיד כי לאחר שהמכוניות מנגד חלפו, הוא הכניס את המונית להילוך ראשון החל בנסיעה. נהג המונית העריך כי חלפו 2 - 3 שניות עד אשר החל בנסיבעה. חלוף הזמן, ממועד חלוף המכוניות ועד לארוע התאונה אפשר לאלו לחלוף בטרם הגיעה מכונית הנתבע מס' 2. ג.4 יוצא אפוא, כי שקילת גרסאותיהם של שני הצדדים מטה את הכף לזכות התבוע. זאת ועוד, נהג המונית עשה עלי רושם מהימן, מסר פרטים מדוייקם אודות הארוע ושב וחזר עליהם. אשר על כן, בהעדיפי את גרסת נהג המונית על פני זו של הנתבע מס' 2 - אני קובעת כי התובע הרים את הנטל השכנוע המוטל עליו וכי הנתבע מס' 2, ברשלנותו גרם לתאונה. ג.5 באשר לאחריותה של הנתבעת מס' 1 - מקובלת עלי טענת בא כוחה, כי אין להטיל עליה אחריות בגין נזקי התובע, עקב התאונה. אין חולק כי הנתבעת מס' 1 הינה הבעלים של המכונית וכי המכונית הושכרה על ידה לנבתע מס' 2. אין אף חולק כי בעת התאונה, המכונית היתה בחזקתו הבלעדית. בננסיבות אלו, היותה של הנתבעת מס' 1 הבעלים של המכונית - אין בה כדי לחייבה בנזקים שהנתבע מס' 2 גרם לתובע, עקב נהיגתו הרשלנית. העובדה שהנתבעת מס' 1 מחזיקה בפוליסת בטוח, להבטחת נזקיה, אינה מקנה לתובע עילת תביעה נגדה. לפיכך, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 - תדחה. ד. גובה הנזק ד.1 התובע הגיש חוות דעת שמאי, לפיה נזקי המונית נאמדו בסך של 9,359 ש"ח. לא הוצגו חשבוניות להוכחת תיקון המונית. עם זאת, חוות הדעת, כשלעצמה, מוכיחה כי נגרמו למונית נזקים העומדים על הסך הנ"ל. אין נפקא מינא, אם אלו תוקנו אם לאו. זאת ועוד, התובע לא עתר לפיצוי בגין תיקון נזקי המכונית, אלא בגין ההוצאות שנגרמו לו עקב נזקים אלו. בנסיבות אלו, זכאי התובע להשבת ההשתתפות העצמית ששילם למבטחת שלו, בסך 3,336 ש"ח לרבות השבה לקדמות בסך 154 ש"ח ובסה"כ 3,490 ש"ח. ד.2 התובע עתר לחייב את הנתבעים בגין הפסדים שנגרמו לו עקב השבתת המונית, משך 5 ימים. התובע העיד כי המונית הושבתה משך 5 ימים, אולם לא הביא ראיות להוכחת טענה זו, בנמוק כי המונית תוקנה במוסך בטייבה, ללא חשבוניות, על מנת להקטין את נזקו. את נזקו בגין השבתת המונית העמיד על סך 1,750 ש"ח. לא הובאו ראיות להוכחת ראש נזק זה ולפיכך, לכאורה התובע לא הרים את הנטל להוכחת נזקו. עם זאת, סבורני כי יש לפצותו בסכום גלובאלי, בגין השבתת המונית, שהרי, ללא ספק, המונית הושבתה לפרק זמן, לשם תיקונה. לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי הגלובאלי בגין ראש נזק זה על סך 1000 ש"ח. ד.3 התובע הציג חשבונית מס, לפיה שילם לשמאי שכ"ט בסך 595 ש"ח. דא עקא, סכום זה לא נכלל בתביעה ובא כוח הנתבעים התנגד להרחבת חזית. בנסיבות אלו, אין לזכותו בגין הוצאה זו. ד.4 אשר על כן, העולה מכל האמור לעיל הוא, כי על הנתבע מס' 2 לשלם לתובע את הסך של 4,490.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.3.97 ועד למועד התשלום בפועל. יתר ראשי הנזק, המפורטים בתובענה - לא הוכחו. הנתבע מס' 2 ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 850 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתן היום 6.5.98 בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום. משפט תעבורהחציית קו הפרדה / שטח הפרדה