תאונה בחמת גדר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בחמת גדר: השאלות העומדות לדיון הן: האם מי מהנתבעות אחראית לתאונה שארעה לתובעת באתר חמת גדר שבצפון הארץ, תאונה בה נפגעה התובעת בגופה? אם כן; מהו סכום הפיצויים שעל האחראית לתאונה לשלם לתובעת? אם הנתבעת 1 ו-2 תמצאנה אחראיות לתאונה, האם זכאיות הן לשיפוי או לפיצוי מהצד השלישי? אם כן; מהו סכום הפיצוי או השיפוי לו זכאיות הנתבעות מאת הצד השלישי? כללי: בעלי הדין: התובעת ילידת 1924, ועד למועד התאונה המפורטת בכתב התביעה ארעו לה מספר תאונות. הנתבעת 1 הינה חברה הרשומה בישראל כדין, ובכל זמן הרלוונטי לתאונה היה מצוי בבעלותה ו/או בשליטתה ו/או ברשותה ו/או באחריותה אתר המעיינות התרמו המינרליים בחמת גדר, המצוי בצפון הארץ (להלן-"האתר"). הנתבעת 2 הינה אגודה שיתופית העוסקת בעסקי ביטוח, ובכל הזמן הרלוונטי לתביעה ביטחה את הנתבעת 2 בביטוח לנזקי צד ג'. הנתבעת 3 הינה עמותה של הפנסיונרים של חברת המשקם, אשר ארגנה את הטיול, במסגרתו הגיעה התובעת לאתר. הצד השלישי הינו משרד אדריכלים, אשר בשנים 2001 - 2003 היה אחראי על שיפוץ אזור הבריכה באתר. התאונה: ביום 18.1.05 השתתפה התובעת בטיול באזור טבריה, טיול אותו ארגנה הנתבעת 3. אין זה טיול ראשון שארגנה הנתבעת 3 אליו הצטרפה התובעת. כשנתיים קודם לכן ארגנה הנתבעת 3 טיול לאזור טבריה, שכלל גם את האתר, התובעת הצטרפה ביחד עם בת לוויה, לאור מגבלותיה הגופניות. התובעת ביקרה באזור ברכות המים התרמו מינרליים באתר, והכל עבר בשלום. התובעת הייתה עם בת הלוויה גילה ועקנין, אותה צירפה התובעת לטיול על חשבונה, על מנת שתסייע לה בכל פעולותיה, לרבות תמיכה בעת עלייה וירידה מהאוטובוס, נעילת נעליים וכו'. באותה עת התהלכה התובעת בעזרת מקל הליכה. בעת שהגיע האוטובוס לאתר, ירד גשם. האחראי על הטיול המליץ למשתתפי הטיול, והתובעת בתוכם, לא לרדת לאזור בריכת המים. למרות זאת, התובעת וגב' ועקנין ירדו לאזור הבריכה. אזור הבריכה היה מלא מתרחצים, אשר ישבו על כסאות. התובעת חיפשה כסא פנוי, ומצאה אחד. היא אמרה לגב' ועקנין כי היא הולכת לשבת בכסא, וכי גב' ועקנין תלך לחפש לה כסא אחר. התובעת הלכה לכיוון הכסא, וגב' ועקנין הלכה לכיוון מצבור הכסאות שהיה מספר מטרים מאותו מקום. כשהלכה התובעת לכיוון הכסא הפנוי, נפלה ונגרם לה נזק גוף. כשחזרה גב' ועקנין לתובעת, ראתה את התובעת שרועה על הרצפה. גב' ועקנין לא ראתה את התאונה. טוענת התובעת כי היא החליקה על המים שהיו במקום בו נפלה, וכי הנתבעות 1 ו-2 אחראיות לתאונה, מכיוון שהתרשלו בפרטי הרשלנות המפורטות בכתב התביעה, ונתבעת 3 אחראית לתאונה מכיוון שארגנה את הטיול למקום שאינו מתאים למגבלותיה של התובעת. הנתבעות כפרו באחריותן לתאונה, וטענו כי התאונה ארעה באשמה הבלעדי של התובעת. הנתבעות 1 ו-2 הגישו הודעה לצד ג' כנגד צד ג' וטענו כי בשנים 2001 עד 2003 היא הייתה אחראית לשיפוץ הבריכה וסביבתה, ואם התובעת החליקה, היה זה עקב ביצוע עבודה רשלנית של הצד השלישי. העדויות: מטעם התובעת העידו התובעת, גב' ועקנין, גב' דהרי-וייס אריאלה הבת של התובעת, וגב' גילה סיונוב, העובדת כמטפלת סיעודית אצל התובעת. כל העדות נחקרו חקירה שכנגד. התובעת לא המציאה חוות דעת של מומחה לבטיחות אשר יחווה דעתו האם סביבת הבריכה הינה מסוכנת, ולא ננקטו במקום אמצעי זהירות כנגד החלקה, או שמא המים התרמו-מינרליים פגעו בריצוף נגד החלקה שהונח מסביב לבריכה ובקרבתה. מטעם הנתבעות 1 ו-2 העיד מר אפרגן מרדכי, אשר נחקר חקירה שכנגד. מטעם הנתבעת 3 העידו מר פנחס ברקוביץ, מר ג'רי וידר ומר דהן מרדכי, אשר נחקרו חקירה שכנגד. מטעם צד ג' העידה גב' זיווה עילם, אשר נחקרה חקירה שכנגד. בית המשפט מינה את פרופ' סלעי כמומחה מטעמו, אשר חיווה דעתו בשאלת הנזק שנגרם לתובעת בגין התאונה ובדבר אחוזי הנכות שנותרו לתובעת בגין התאונה. דיון ומסקנות: שאלת האחריות: מצבה של התובעת עובר לתאונה: מהחקירות הנגדיות של העדים בתיק זה עולה כי לפני התאונה קרו לתובעת מספר תאונות בהם נגרמו לה שברים בצוואר ירך ימין ושבר תת ראשי בזרוע ימין, זאת בנוסף לסכרת ומשקל עודף רב. בהתאם לחוות דעתו של פרופ' סלעי לפני התאונה היו לתובעת מגבלות רבות עקב מצב הירך הימנית, זרוע ימין, גב תחתון ומשקל עודף רב. גב' ועקנין תיארה את התובעת כאשה "מלאה ומסורבלת" (ישיבת יום 14.5.09 עמ' 11 שורה 19). לדברי גב' דהרי-וייס, לפני התאונה התובעת הייתה הולכת יחפה מכיוון שכתוצאה מהפגיעה בירך היא הייתה נתקלת בדפנות של אריחים ברצפה, ואז היא הייתה צריכה או להרגיש את הרצפה או להרים את הרגליים. (ישיבת יום 14.5.09 עמ' 22 שורות 9-12). עקב משקלה הרב, לא יכלה התובעת לגרוב גרביים ולנעול נעליים, והייתה צריכה עזרה בפעולות אלו. כן הייתה התובעת זקוקה לעזרה בעת עלייה לאוטובוס ובעת ירידה ממנו. ראה לעניין זה את עדותה של גב' ועקנין. לאור משקלה הרב ולאור הנכויות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונות בעבר, בהן נפגעה בירך ימין וביד ימין, נאלצה התובעת להיעזר במקל הליכה. הבריכה וסביבתה: מהעדויות עולה כי בין השנים 2001 - 2003 בוצעו שיפוצים בבריכה ובסביבתה, ועל שיפוצים אלו הייתה אחראית הצד השלישי. גב' עילם העידה כי כל אזור שפת הבריכה וקרבתה רוצפו במרצפות כנגד החלקה של חברת אקרשטיין, משני סוגים: האחד, "אבן יפו" - שהיא אבן גלית מחוספסת בעלת מקדמי חיכוך הגבוהים מהנדרש בתקן. השני, "קופינג" - אבן בגמר מסותת ע"י סיתות חול אשר עברה עיבוד להתאמה על פי התקן לשמש כאבן שפה לבריכה. בנוסף, מסביב לבריכה הותקנה מערכת לניקוז מים, כאשר המרצפות הונחו בשיפוע לכיוון זרימת המים לשבכות ניקוז, הכל על פי התקן הישראלי ועל פי הנחיות משרד הבריאות. בסביבות כל הבריכה הוצבו שלטים המזהירים מפני החלקה. הוצבה גדר מחבלים אשר מטרתה הייתה לסמן את המקום שבקרבת שפת הבריכה בו אסור להניח כסאות. בקרבת הבריכה הייתה סככת צל, ובה היו יושבים המתרחצים. בנוסף מספר מטרים מהסככה היה מצבור של כסאות, על מנת שכל מתרחץ המבקש לשבת, יוכל לקחת כסא ולשבת. חובת הזהירות המושגית: אין מחלוקת בין הצדדים כי לנתבעות 1 ו-2 יש חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת. מקום התאונה: לגבי מקום התאונה יש מחלוקת בין התובעת לבין גב' ועקנין. בהתאם לעדות התובעת, התאונה ארעה מתחת לסככה המצויה בקרבת הבריכה. לגרסת גב' ועקנין התאונה לא ארעה מתחת לסככה, אלא ארעה ליד מדרגות הירידה לבריכה מתחת לכיפת השמיים. מאחר ושתי עדות אלו מעידות על מקומות שונים של התאונה, אין עדות אחת מהן יכולה לסייע לעדות חברתה. כיצד ארעה התאונה: גב' ועקנין לא ראתה את התאונה, ולכן אינה יכולה להעיד כיצד התרחשה התאונה. היחידה שיכולה להעיד כיצד קרתה התאונה היא התובעת בלבד. בסיפא של סעיף 4 לתצהירה מצהירה התובעת כדלקמן: "... כשחיפשתי מקום לשבת, ראיתי שכל הכיסאות תפוסים, כי היו הרבה אנשים במקום. היות והמקום היחיד שראיתי בו היה כיסא פנוי, אשר הוצב קרוב לשפת הבריכה נגשתי אליו, כשהגעתי להתיישב על כיסא, אשר הוצב בסמוך לשפת הבריכה, החלקתי על המים שהיו מסביב על הרצפה." גרסתה זו של התובעת אינה עומדת במבחן המציאות, מהסיבות כדלקמן: התובעת סימנה על גבי התמונות שהוצגו בפניה כי התאונה ארעה מתחת לסככה, מקום שאינו נמצא בסמוך לשפת הבריכה. אמנם המקון נראה רטוב, אך ייתכן בהחלט שהמקום היה רטוב בגלל הגשם ולא בגלל מי הבריכה; המשטח בקרבת הבריכה רוצף בריצוף בעל מקדם חיכוך גבוה, המונע החלקה; לתובעת היו קשיים בהליכה, וגם בביתה הייתה נתקלת בקצות האריחים, והיה עליה להרים את רגליה; התובעת הייתה מוגבלת בהליכתה עקב משקלה הרב ועקב הפגיעה בירך ימין; החלקה הינו אירוע ניטרלי, אשר יכול להיגרם מסיבות רבות; באשר לאופן קרות האירוע, עדותה של התובעת הינה עדות יחידה, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות; מסתבר יותר כי התובעת חפצה להגיע מהר לכיסא הפנוי שראתה, על מנת שמישהו אחר לא יתפוס אותו. אלא שלמהירות זו עמדו לרועץ משקלה הרב, הפגיעה בירך ימין והיתקלותה מידי פעם בקצות האריחים ברצפה. לאור זאת סבור אני שהתובעת לא הוכיחה את גרסתה לקרות התאונה. הנתבעות 1 ו-2 לא הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעת: בהתאם לעדות גב' עילם, הנתבעת 1 נקטה באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע החלקה בקרבת הבריכה. בהתאם לעדותו של מר איפרגן, באתר מכהן קצין בטיחות קבוע, אשר בודק באופן מתמיד את הבטיחות באתר, והוראותיו ממולאות באופן מיידי. בהתאם לעדות מר איפרגן, יש בקרבת הבריכה עובדי נקיון, שכאשר הם רואים כסאות פנויים הם, מנקים אותם ומעבירים אותם למצבור הכסאות הסמוך לבריכה, על מנת שמתרחצים אחרים יוכלו להשתמש בהם. גם אם היו מים במשטח בקרבת הבריכה, קיימות עדויות שבעת הביקור של התובעת באתר ירדו גשמים. אין הנתבעת 1 יכולה לדאוג לניגוב מי הגשמים בכל פעם שיורד גשם. מה עוד, שידוע לכל שסביבת הבריכה מעצם טיבה וטבעה רטובה, עקב כך שמתרחצים יוצאים מן הבריכה כשהם רטובים. הנתבעת 1 דאגה לניקוז המים, דאגה למספר רב של כיסאות לטובת המתרחצים, דאגה להתקנת רצפה המונעת החלקה, ודאגה לנקיון סביבת הבריכה. אם סבורה התובעת שהריצוף נגד החלקה ניזוק ע"י המים התרמו-מינרליים של הבריכה והפך למשטח חלקלק, היה עליה להגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לעניין זה. בנסיבות אלו סבור אני שהנתבעת 1 לא הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת, ודין התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 להידחות. משדחיתי את התביעה כנגד נתבעות 1 ו-2, ממילא יש לדחות את ההודעה צד ג'. התביעה כנגד הנתבעת 3: סבור אני שיש לדחות את התביעה גם כנגד הנתבעת 3, מהסיבות כדלקמן: התובעת יצאה כשנתיים קודם לכן עם הנתבעת 3 לטיול באתר, ולא קרה לתובעת מאומה. מכאן יכלה הנתבעת 3 להסיק שהתובעת מכירה את האתר ויודעת להתנהג בו באופן שלא יקרה לה כל נזק; הנתבעת 3 ידעה שהתובעת מגיעה לטיול עם עוזרת צמודה, ואף הסכימה ליתן לעוזרת הצמודה אותה הנחה שקיבלה התובעת, ובלבד שלתובעת תהיה עזרה צמודה כל זמן הטיול; מר ברקוביץ הזהיר את כל משתתפי הטיול, והתובעת בכללם, שלא לרדת לבריכה, אך היא לא שעתה לאזהרות אלו; התאונה לא ארעה לתובעת בגלל שהגיעה לאתר, אלא בגלל העובדה שהיא לא ביקשה מגב' ועקנין לקחת אותה תחילה לכיסא הפנוי, על מנת שתגיע אליו בביטחה, ורק לאחר מכן לשלוח את גב' ועקנין להביא כיסא נוסף ממצבור הכיסאות הסמוך. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעת 3. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעות, וכן את ההודעה לצד ג' שהגישו הנתבעות 1 ו-2 כנגד הצד השלישי. התובעת תשלם לנתבעות 1 ו-2 כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. התובעת תשלם לנתבעת 3 כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, תשלמנה לצד השלישי, כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. גדר