סעיף 42 לתקנות התעבורה שכותרתו "פניה ימינה", מורה: "נהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין מצדו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על הכביש." לפיכך, בכל יציאה מכיכר, לרבות ביציאה השלישית, היה על הנתבע לאותת ימינה, להשתלב בזהירות בנתיב הימני של מעגל התנועה מבלי "לחתוך" נהגים אשר נמצאים בנתיב הימני, ומהנתיב הימני לצאת ממעגל התנועה בצמוד לשפה הימנית של הכביש. כמו כן, אין בסיס לטענת הנתבע בכתב ההגנה כי נסיעתו של רכב אשר בכוונתו לצאת ממעגל התנועה ביציאה שלישית או לבצע סיבוב פרסה, בנתיב הימני במעגל התנועה, מנוגדת לחוקי התנועה. (ר' סעיף 35 לתקנות התעבורה). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בכיכר עם שני נתיבים: 1. עניינה של התביעה פיצויים בשל נזקי רכוש בגין תאונת דרכים מיום 02.09.10. 2. בכתב התביעה נטען כי התובעת 2 (להלן: "התובעת"), נהגה ברכב בבעלות התובע 1 (להלן: "התובע"), בנתיב הימני במעגל תנועה באיירפורט סיטי בלוד. רכב התובעים עצר בשל רכב צד ג' אשר התפרץ לנתיב נסיעתו של רכב התובעים. לפתע חשה התובעת 2 בחבטה עזה ברכבה. רכב הנתבעים אשר הגיח מאחורי רכב התובעים ולא שמר מרחק, פגע ברכב התובעים. (סעיף 5 לכתב התביעה). 3. בכתב ההגנה נטען כי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר נהג ברכב הנתבעים, נסע בנתיב הפנימי במעגל תנועה המאפשר על פי חוקי התנועה נסיעה ישר ו/או פניה שמאלה כאשר כוונת הנהג הינה לפנות שמאלה. באותה עת נסע רכב התובעים במקביל לנהג בנתיב החיצוני המאפשר על פי חוקי התנועה נסיעה ישר ו/או פניה ימינה בלבד. במהלך פניית נתבע 1 אל עבר נתיב היציאה ממעגל התנועה, הופיע לפתע רכב התובעים אשר המשיך בנסיעה בנתיב החיצוני וזאת בניגוד לחוקי התנועה במעגל תנועה וכתוצאה מכך גרם לאירוע התאונתי. (סעיפים 3.1.ד-3.1.ו לכתב ההגנה). דיון 4. התובעת העידה בדיון כי נסעה בנתיב הימני במעגל התנועה, רכב צד ג' אשר נסע בנתיב השמאלי במעגל התנועה סטה מנתיבו אל הנתיב בו נסע רכב התובעים, התובעת בלמה בהצלחה ואז חשה כי רכב הנתבעים התנגש ברכבה מאחור. התובעת שללה בתוקף את טענת הנתבעים כי התחילה לצאת ממעגל התנועה, התחרטה וגרמה לתאונה. לדבריה, לא החלה ביציאה ממעגל התנועה. 5. הנתבע העיד בדיון כי רכב התובעים ורכב הנתבעים נסעו זה במקביל לזה בתוך מעגל התנועה כאשר רכב התובעים בנתיב הימני ורכב הנתבעים בנתיב השמאלי, מעט מאחורי רכב התובעים. לדברי הנתבע, במקום היו שני נתיבים ליציאה החוצה ממעגל התנועה. לדברי הנתבע, שני כלי הרכב ביקשו לצאת ביציאה שמאלה (בדבריו הנתבע התכוון לכך ששני כלי הרכב ביקשו לצאת ממעגל התנועה ביציאה השלישית). התובעת "באה לפנות" ימינה ביציאה השלישית, התחרטה וחזרה לכיכר. לדברי הנתבע, בשלב הזה הוא היה כמעט בפניה והוא "שבר" את ההגה ימינה כדי להתחמק מרכב התובעים. 6. עיון במוצג נ/4 מגלה כי בדו"ח אודות התאונה, אותו מסר הנתבע לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), ימים ספורים לאחר התאונה, ביום 07.09.10, הנתבע מסר גרסה שונה לחלוטין מהגרסה שמסר בעדותו בבית המשפט. בעוד שבעדותו מסר כי רכב התובעים ורכב הנתבעים נסעו זה במקביל לזה בתוך מעגל התנועה כאשר רכב התובעים בנתיב הימני ורכב הנתבעים בנתיב השמאלי, מעט מאחורי רכב התובעים, בדו"ח מוצג נ/4 מסר הנתבע כי בעת כניסתו למעגל התנועה, רכב התובעים נסע בנתיב הימני וכי רכב הנתבעים עמד מאחורי רכב התובעים במרחק תקין. בדו"ח מוצג נ/4, אישר, איפוא, הנתבע את גרסת התובעת כי רכב הנתבעים היה בנסיעה מאחורי רכב התובעים בנתיב הנסיעה של רכב התובעים, קרי: בנתיב הימני ולא בנתיב השמאלי. העובדה שנתבע 1 ציין במוצג נ/4 כי רכב הנתבעים היה "במרחק תקין" מאחורי רכב התובעים מוכיחה כי נתבע 1 נסע בנתיב הימני של מעגל התנועה מאחורי רכב התובעים שכן שאם היה נוסע בנתיב השמאלי, לא היה צורך שישמור "מרחק תקין" מאחורי רכב התובעים. 7. זאת ועוד. במכתב מיום 13.02.11, מוצג נ/5, הנתבע העלה גרסה שלישית. במכתב טען כי רכב התובעים נסע בנתיב הימני במעגל התנועה. הנתבע ציפה כי רכב התובעים יצא ממעגל התנועה ביציאה הראשונה או השנייה והנתבע עצמו תכנן לצאת ממעגל התנועה ביציאה השלישית. בעוד שבעדותו בדיון, כאמור לעיל, טען הנתבע, כי שני כלי הרכב ביקשו לצאת ממעגל התנועה ביציאה השלישית, במכתב מוצג נ/5 טען כי כאשר הנתבע התכוון לצאת ביציאה השלישית, רכב התובעים אשר לא יצא ביציאות 1 ו-2, אותת שמאלה כאשר כוונתו לבצע פניית פרסה. כמו כן, בעוד שבעדותו ובדו"ח מוצג נ/4 טען כי התובעת ביקשה לצאת ממעגל התנועה ביציאה השלישית ולאחר מכן שינתה טעמה וחזרה למעגל התנועה ובכך גרמה לתאונה - במכתב נ/5 אין זכר לטענה כי התובעת החלה לפנות אל מחוץ למעגל התנועה ביציאה השלישית אלא נטען כי התובעת המשיכה בנסיעה רצופה בכוונה לבצע סיבוב פרסה. יצוין כי גרסה זו היא הגרסה אשר נטענה בכתב ההגנה. 8. לנוכח גרסאותיו הסותרות מניה וביה כאמור לעיל, הנתבע אינו מהימן ואין לסמוך על עדותו. 9. גרסת התובעת נתמכת בגרסה הראשונית שמסר הנתבע בדו"ח נ/4 שם הודה כי עמד מאחורי רכב התובעים ולא בנתיב השמאלי. גם מיקומי הנזק בכלי הרכב תומכים בגרסת התובעת. רכב התובעים ניזוק כתוצאה מההתנגשות בחלקו האחורי-ימני ורכב הנתבעים ניזוק בחלקו הקדמי-שמאלי. מיקומי הנזק מתיישבים עם גרסת התובעת לפיה הנתבע אשר נסע מאחוריה לא שמר רווח כנדרש, בבואו לבלום ניסה לסטות ימינה והתנגש בחלקו הקדמי-שמאלי של רכב הנתבעים בחלקו האחורי-ימני של רכב התובעים. הנתבע טען בעדותו, כאמור לעיל, כי התובעת "באה לפנות" ימינה ביציאה השלישית, התחרטה וחזרה לכיכר, בשלב זה הוא היה כמעט בפניה והוא "שבר" את ההגה ימינה כדי להתחמק מרכב התובעים. אפילו הייתה גרסה זו אמת (וכאמור לעיל קבעתי כי אינה אמת), בתאונה לפי תיאורו של הנתבע, היינו מצפים לראות נזקים בחלקו הקדמי-ימני של רכב הנתבעים ובחלקו האחורי-שמאלי של רכב התובעים. זאת לא ארע. בכל מקרה, נזקי כלי הרכב בפועל אינם מתיישבים עם גרסת הנתבע. 10. ברישום פרטי התאונה, מוצג נ/1, שהוא הדיווח של התובעת אודות התאונה לחברת הביטוח שלה, התובעת ציינה כי שעה שנסעה בכיכר, כשבאה לצאת מהכיכר ימינה, רכב הנתבעים התנגש מאחור ברכב התובעים. נציג הנתבעת טען כי התובעת לא פירטה בדו"ח כי נאלצה לבלום עקב רכב צד ג' וכן כי בעוד שבעדותה טענה כי לא היה בכוונתה לצאת ממעגל התנועה במקום אשר נטען על ידי הנתבע, בדו"ח התובעת כתבה כי "באה לצאת מהכיכר ימינה". בהתחשב בלקוניות הדיווח של התובעת במוצג נ/1, וכן בהתחשב במלוא התמונה אשר התבררה לפני בעדויות הצדדים והתרשמותי ממהימנותה של התובעת, אני מקבלת את הסברה של התובעת לפיו היא סברה בתום לב כי לא היה עליה לפרט בדו"ח כי נאלצה לבלום עקב רכב צד ג'. הסבר זה סביר שכן בפועל לא ארעה תאונה בין רכב התובעים לרכב צד ג'. גם הסברה של התובעת לפיו בדבריה כי באה לצאת מהכיכר, התכוונה לכך שנסעה בנתיב הימני בכיכר, הוא הסבר סביר. 11. אשר על האמור, אני קובעת כי הנתבע נהג בנתיב הימני במעגל התנועה בעקבות רכב התובעים והתאונה נגרמה משום שהנתבע לא שמר על רווח אשר היה מאפשר לו לעצור את רכב הנתבעים ולמנוע את התאונה. זאת בניגוד לתקנה 49(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). 12. לאור המסקנות כאמור לעיל, האמור להלן בסעיף 13 מובא מעל לצורך. 13. נתבע 1 טען כי בכיכר בת שני נתיבים, ביציאה השלישית ממעגל התנועה, זכות הקדימה היא לרכב הנוסע בנתיב השמאלי. טענה זו מנוגדת לחוקי התעבורה. סעיף 42 לתקנות התעבורה שכותרתו "פניה ימינה", מורה: "נהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין מצדו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על הכביש." לפיכך, בכל יציאה ממעגל התנועה, לרבות ביציאה השלישית, היה על הנתבע לאותת ימינה, להשתלב בזהירות בנתיב הימני של מעגל התנועה מבלי "לחתוך" נהגים אשר נמצאים בנתיב הימני, ומהנתיב הימני לצאת ממעגל התנועה בצמוד לשפה הימנית של הכביש. כמו כן, אין בסיס לטענת הנתבע בכתב ההגנה כי נסיעתו של רכב אשר בכוונתו לצאת ממעגל התנועה ביציאה שלישית או לבצע סיבוב פרסה, בנתיב הימני במעגל התנועה, מנוגדת לחוקי התנועה. (ר' סעיף 35 לתקנות התעבורה). עוד יצוין כי הנתבע טען בעדותו כי במקום התאונה, ביציאה השלישית ממעגל התנועה, היו שני נתיבים ליציאה החוצה ממעגל התנועה. טענה זו לא הוכחה. הנתבעים לא הציגו צילומים של מעגל התנועה לרבות תמרורים וסימונים על הכביש, אשר היה בהם להוכיח טענתו זו של הנתבע. 14. אשר על האמור, על הנתבעים לשאת בנזקי התובעים. 15. הדיון בתביעה היה קבוע ליום 29.06.11. יומיים לפני הדיון, ביום 27.06.11 ביקשו הנתבעים לדחות את הדיון בשל נסיעת הנתבע לחו"ל לצורך עבודתו. הדיון נדחה ליום 08.09.11 וגם הפעם, יומיים בלבד לפני הדיון, שוב ביקשו הנתבעים דחייתו, גם הפעם בשל נסיעתו של הנתבע לחו"ל לצורך עבודתו. בשני המקרים היה מדובר בנסיעות מתוכננות מראש במסגרת עבודתו של הנתבע, לא הייתה הצדקה להגשת בקשות דחופות יומיים בלבד לפני הדיונים והנתבעים העמידו הן את בית המשפט והן את הנתבעים בפני עובדה מוגמרת לפיה הנתבע לא יהיה בארץ במועד הדיון. עקב אי הגשת הבקשות מבעוד מועד, בשני המקרים נודע לתובעים אודות הדחייה יום אחד בלבד לפני הדיון, דבר ששיבש היערכותם לדיונים ואת ההודעות שמסרו במקומות עבודתם מבעוד מועד לעניין היעדרותם מעבודתם בשל המשפט. התנהלות בלתי תקינה זו של הנתבעים הובאה בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. 16. הנתבעים ישלמו לתובע 1, ביחד ולחוד, את מלוא סכום התביעה, 4,957₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות המשפט בסך של 1,500₪. 17. בקשה לרשות ערעור תוך 15 ימים. כיכר (מעגל תנועה)