קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה ברוורס בחניה: 1. בתביעה שבפני עותרת התובעת לחיובו של הנתבע בתשלום סך של 2355 ש"ח, סכום ההפסדים שנגרם לה עפ"י אישור חברת הביטוח כלל, עקב תאונת דרכים שארעה ביום 97/2/21 . 2. המחלוקת בין הצדדים היא הן בשאלת האחריות לתאונה והן באשר לגובה הנזק. אדון בשתי שאלות אלה כסידרן: 3. האחריות לתאונה - א. גירסת התובעת היא שביום 97/2/21 יצאה מהחניה של קופת החולים בנסיעה לאחור, ונעמדה עם ריכבה לכיוון נסיעתה. התובעת עצרה, כי לפניה עמד הטרנדר בו נהג הנתבע, ואז נסע הטנדר לאחור ופגע ברכב בו נהגה. גירסת הנתבע היא, כי יצא מן החניה, נסע קדימה והתובעת שנסעה מאחוריו פגעה עם רכבה בטנדר. ב. לטענת התובעת לאחר התאונה יצא הנתבע מרכבו, נתן לה מספר של פלאפון, ואמר לה להתקשר למספר זה, "והכל יסתדר" (ר' עמ' 3 ש' 21). כשהתקשרה למספר הפלאפון הסתבר לתובעת, כי זהו הטלפון של אביו של הנתבע. לטענתה הציע הנתבע לתקן את הרכב אצל פחח המוכר לו. הנתבע בירר את סכום התיקון, וסכום זה אושר טלפונית ע"י הפחח לסוכנת הביטוח של התובעת. סכום זה עמד ע"ס 400-350 ש"ח. התובעת העידה, כי הסכימה לתיקון זה, ואולם עמדה על כך שהנתבע ישלם את מלוא הסכום. הנתבע היה מוכן לשלם רק מחצית הסכום ועל כן פנתה לחברת הביטוח. מר חדווי דוד, הפחח אליו פנה הנתבע העיד, כי הנתבע הביא אליו הרכב של התובעת להערכת הנזק. הנתבע מצידו העיד, כי אינו זוכר אם אכן נתן לתובעת את מספר הפלאפון של אביו. לטענתו "לאחר שהבאתי לה את הרכב מהמוסך עם הצעת מחיר, היא לא הסכימה לשלם את הנזק, אני כדי למנוע את כל ההטרדות שאני נמצא בהן היום, הייתי מוכן להגיע איתה לפשרה ולשלם לה 50% מהסכום". (ר' עמ' 10 ש' 13). ג. לאחר ששקלתי את גירסת הצדדים כאשר לאחריות לתאונה אני מעדיפה את גירסתה של התובעת. הנתבע מסר לתובעת את מספר הפלאפון בו ניתן להשיגו, הוא נטל את רכב התובעת לפחח מטעמו על מנת לקבל הצעת מחיר ואף דאג לכך שהפחח יאשר את עלות התיקון בפני סוכנת הביטוח של התובעת. כמו כן, הציע הנתבע לשאת במחצית סכום הנזק כפי שנקבע ע"י הפחח. אני סבורה, כי התנהגותו של הנתבע כפי שתואר לעיל מלמדת, כי הכיר באחריותו לתאונה, ויש להניח שאילו אכן כטענתו, היתה התובעת אשמה בתאונה, לא היה טורח בכל הטירחות הללו. לא מצאתי שיש בטענות הנתבע, כאילו כל פעולותיו נעשו בשל היכרותה של התובעת עם חמותו, כדי לשנות מסקנה זו. 4. גובה הנזק - א. התובעת תבעה נזקיה עפ"י אישור חברת הביטוח ת/1, בלבד. סכום זה כולל השתתפות עצמית, הפסד הנחת העדר תביעת ודמי כינון, ובסה"כ 2355 ש"ח. ב. לענין הנזק העידה התובעת כי "האוטו שלי נפגע מקדימה ובצד פנס אחד היה מרוסק. הפנס היה שבור, לא זוכרת איזה צד, נידמה לי צד שמאל". (ר' עמ' 5 ש' 24 ואילך). התובעת הגישה חוות דעת מומחה מטעמה אשר הוכנה עבור חברת הביטוח שלה, באשר לניזקי הרכב עקב התאונה. חוות הדעת נערכה ביום 97/4/25 (יותר מחודשיים לאחר התאונה), על סמך בדיקה של הרכב שנעשתה ביום 97/3/25 (יותר מחודש לאחר התאונה). על פי חוות הדעת ניזוקו ברכב התובעת כנף קידמית שמאלית, מכסה מנוע ופח גשר עליון. התובעת העידה, כי מאז התאונה ועד לבדיקת השמאי לא ארעה לרכבה תאונה נוספת. ג. הנתבע טען, כי הנזק היחיד שנגרם לרכב התובעת בתאונה הוא בצד השמאלי של ה "טמבון", וכי הנזק מעל הפנס הקידמי השמאלי בפח, לא נגרם מהתאונה (ר' עמ' 12 ש' 19). ד. מר חדווי דוד, הפחח אליו פנה הנתבע, העיד כי הינו בעל מוסך יותר מ30- שנה, וכי ב97-/2/25 (דהיינו - ארבעה ימים אחרי התאונה) בדק את רכב התובעת. עפ"י עדותו מה שהיה פגוע ברכב התובעת היה "הפגוש שזה המגן הקידמי ופנס איתות שמאל שנמצא בתוך המגן הקדמי" (ר' עמ' 8 ש' 8). העד העיד, כי לא היתה פגיעה בכנף שמאל ולא במכסה המנוע. העד טען שהיה צורך בשיפוץ המגן והחלפת פנס ובסה"כ עלות כל התיקון 473 ש"ח כולל מע"מ (העד הסתמך על רישומיו, שהיו בפניו). מר חדווי העיד, כי שוחח טלפונית עם סוכנת הביטוח של התובעת, וכי היא אישרה את התיקון במחיר המוצע. ב"כ התובעת טען, כי עדותו של מר חדווי אינה מהימנה, הואיל והוא העיד, כי במגן יש פנס אחד, ואילו השמאי, המומחה מטעם התועת כתב בחוות הדעת כי במגן יש פנס איתות שמאלי ופנס קידמי שמאלי. לאחר שבית המשפט יצא לראות הרכב, הסתבר, כי במגן יש פנס אחד ובו מנורת איתות, ופנס קישוט . עדותו של מר חדווי היתה מהימנה עלי. התרשמתי ממקצועיותו ומהימנותו, ואני סבורה, לאחר שראיתי את רכב התובעת, כי העובדה שמר חדווי טען כי במגן יש פנס אחד היא טענה הגיונית, הואיל והוא לא התייחס ל"פנס קישוט" ללא נורה, כאל פנס. ה. לעניין הנזק שנגרם לרכב התובעת, אני מעדיפה את גירסת הנתבע על פני זו של התובעת. גירסת הנתבע נתמכת בעדותו של הפחח, חדווי דוד, שבדק את רכב התובעת מיד בסמוך לתאונה, ושהיתה כאמור מהימנה עלי. לפי עדותו, נפגע המגן והפנס שבמגן, וזה מה שהציע לתקן. התובעת אישרה בעדותה כי אכן הסכימה לתיקון שהוצע וכל המחלוקת בינה לבין הנתבע היתה בשאלה מי ישא בתשלום. משמע - טיב הנזקים כפי שקבע חדווי היה מקובל עליה. התובעת העידה כי הנזק היה מקדימה ובצד, אך לא יכלה להגדיר היכן. כמו כן, העידה כי פנס אחד היה מרוסק עובדה הנסתרת על פניה מהתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מטעמה - לפיהן לא ניראה כל פנס שבור כזה . רכבה של התובעת נבדק על ידי המומחה ונציה, רק יותר מחודש לאחר התאונה וגם מסיבה זו יש להעדיף את עדותו של חדווי לגבי נזקי התאונה . ו. כפי שקבעתי לעיל, אחראי הנתבע לתאונה. מאחר והנתבע לא ביצע התיקון על חשבונו, על פי הצעתו של הפחח חדווי, לו הסכימה התובעת, אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות תיקון נזקי התאונה, כפי שהעיד עליהם חדווי, לפי המחירים שנקבעו על ידי השמאי ונציה. על כן אני קובעת, כי הנזק לרכבה של התובעת, בגין התאונה נשוא תיק זה, על פי חוות דעת השמאי ונציה הוא כדקלמן: מגן קידמי - 534 ש"ח. תומך שמאלי למגן קידמי - 125 ש"ח. פנס איתות שמאלי במגן קידמי - 55 ש"ח. סה"כ - 714 ש"ח. מע"מ 17% - 121 ש"ח. סה"כ 835 ש"ח. 5. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 835 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל וכן שכר טירחת עו"ד בסך של 150 ש"ח בצירוף מע"מ. 6. בשולי הדברים אציין, כי תביעה זו מקומה היה מלכתחילה בבית המשפט לתביעות קטנות, ועל כן לא מצאתי מקום לחייב הנתבע בשכר הטירחה המומלץ המינימלי. משפט תעבורהנסיעה לאחורנזקי רכושחניה