ערב התאונה שימש התובע בין היתר כמשנה למנכ"ל חברת כלנית-כרמון בע"מ, וזאת החל משנת 1995. לתובע ניסיון מקצועי עשיר ומגוון. הוא הקים ותפעל מרכזי שירות ותמיכה לחברות גדולות. שכרו החודשי של התובע עובר לתאונה עמד על כ- 27,000 ₪. מתוך הסכום נוכה מס הכנסה בסכום של כ- 10,000 ₪. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים לנפגע עם משכורת גבוהה: בפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובע במהלך תאונת דרכים בה היה מעורב ביום 22.10.03. אין מחלוקת לגבי החבות של הנתבעת לשאת בנזקים שנגרמו לתובע, לפיכך יעסוק פסק הדין בגובה הנזק. התובע יליד 21.5.53 מהנדס תעשיה וניהול ומוסמך במינהל עסקים ומשמש כיועץ ארגוני של מרכזי שירות. גרסת התובע: התובע הינו מהנדס תעשייה וניהול, מוסמך במינהל עסקים בהשכלתו ויועץ ארגוני של מרכזי שירות, תמיכה ומחשוב במקצוע. ערב התאונה שימש בין היתר כמשנה למנכ"ל חברת כלנית-כרמון בע"מ, וזאת החל משנת 1995. לתובע ניסיון מקצועי עשיר ומגוון. הוא הקים ותפעל מרכזי שירות ותמיכה לחברות גדולות. שכרו החודשי של התובע עובר לתאונה עמד על כ- 27,000 ₪. מתוך הסכום נוכה מס הכנסה בסכום של כ- 10,000 ₪. לאחר התאונה לא יכול היה התובע להגיע לעבודתו במשך חודשיים, עקב כאבי הצוואר והגב מהם סבל. ניתנו לתובע אישורי מחלה למשך חודשיים. בחודשים ינואר עד יוני 2004 עבד התובע בהיקף של שליש משרה, דהינו 7 עד 8 ימים בחודש. שכרו שולם במלואו על חשבון ימי החופשה שצבר. עובר לתאונה עמדו לרשות התובע 100 ימי חופשה. בתלושי המשכורת של 10/03 ו- 11/03 קוזזו כ- 20 ימי חופשה בכל אחד מהחודשים. יתרת ימי החופשה, 60 יום, קוזזו בחודשים 7/04 ו- 8/04. לדבריו היה אחראי בחברת כלנית-כרמון על יחידת רווח והפסד. כל עוד עבד במשרה מלאה היתה היחידה רווחית. כתוצאה מהתאונה יכול היה לעבוד במשרה חלקית והיחידה הפסיקה להיות רווחית. הוצע לו לעבור לתפקיד אחר, שכן מצבו הבריאותי לא אפשר לו להשקיע את פרק הזמן הנדרש לצורך ניהול היחידה. כתוצאה מהתאונה נוצר מצב שאילץ אותו לפרוש מתפקידו על מנת לאפשר ליחידה להשתקם. (עמ' 14 שורות 14 - 21). עובר לתאונה נתן התובע שירותים כעצמאי במסגרת עסק בשם גל אלירן, לפרויקט בחיל האויר. היקף מחזור העסקאות עמד על כ- 7,500 ₪ לחודש בנוסף למשכורתו מחברת כלנית כרמון. החל ממרץ 2004 לא דווח על הכנסות בעסק זה. לאחר הפסקת העבודה בחברת כלנית כרמון, התחיל התובע לתת שירותי יעוץ ארגוני במסגרת עסק עצמאי שנקרא מבט. הוא נותן ייעוץ ארגוני למספר לקוחות על בסיס תעריף שנע בין 300 ₪ ל- 400 ₪ לשעת יעוץ. לדבריו, הממוצע החודשי שלו הוא בין 80 ל- 100 שעות חיוב. על פי תחשיב של התובע, הכנסתו החודשית הממוצעת כעצמאי בשנת 2005 עמדה על 25,700 ₪, בשנת 2006 על 37,150 ₪, בשנת 2007 על 26,750 ₪, ובשנת 2008 על 31,843 ₪. בתחשיב מיוחסת הירידה בהכנסות בשנים 2007 ו- 2008 להתחדשות הכאבים בצוואר, בכתף ובגב. כתוצאה מהתאונה נמנע התובע מלקבל עבודות מסוימות, במיוחד עבודות שכרוכות בנסיעה ממושכת. כך לדוגמא הרצה במשך שנה במכללת הדסה, אולם לא הסכים להמשיך לתת הרצאות, עקב הקושי הפיזי הכרוך בנסיעה להרצאות והצורך להעביר את ההרצאה תוך כדי עמידה. התובע מייחס את קשייו לתאונה. קודם לתאונה עבר התובע מספר התקפי לב וצנתורים החל מחודש 7/01. לדברי התובע, זמן קצר לאחר כל אחד מהאירועים, חזר לתפקוד מלא, ומצבו הכללי היה תקין לחלוטין (עמ' 14 שורות 7 - 12). חוות דעת מומחה: כמומחה מטעם בית המשפט מונה ד"ר משה לוינקופף מומחה לכירורגיה אורטופדית. המומחה מתאר את התלונות של התובע. כאב לסירוגין בעמוד שדרה צווארי, כאב גב תחתון, והגבלה בתנועה במהלך היום, ובמהלך נהיגה שנמשכת מעבר לשעה. המומחה מציין, כי בבדיקה של עמוד השדרה הצווארי, קיימת הגבלה קלה בטווח התנועה ביישור ופניה לימין ולשמאל. שאר מישורי טווח התנועה מלאים. לא קיימת עדות לקיפוח נוירולוגי. המומחה קובע, שלא נותרה נכות בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני. המומחה קובע נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37(5) א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל) בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי. המומחה מעריך אובדן כושר עבודה מלא למשך חודש. הוא אינו צופה שיפור או החמרה בעתיד. המומחה נשאל בשאלת הבהרה מיום 25.11.07, מהו אובדן כושר העבודה בהתחשב במגבלותיו הרפואיות. בתשובה מיום 2.12.07 משיב המומחה, כי אינו סבור שכושר עבודתו של התובע נפגע בצורה משמעותית כתוצאה מהפגיעה בעמוד השדרה הצווארי. המומחה מעלה אפשרות לפיה יש להפנות את השאלה לרופא תעסוקתי. הפסד שכר לעבר אני סבור שיש לצאת מנקודת הנחה לפיה תואם שיעור הנכות הרפואית את שיעור הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד. בע"א 6601/07 סאבר אבו סרחאן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) . נאמר, שבמקרים בהם אין בידי בית המשפט נתונים אשר יכולים להצביע על אובדן כושר ההשתכרות הממשי של הניזוק, קמה החזקה ששיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות שווה לשיעור הנכות התפקודית של הניזוק (סעיף 10 לפסק הדין). השיעור של הנכות הרפואית והתפקודית יהיה לרוב זהה (סעיף 11 לפסק הדין). בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבח עבד אל קאדר ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע, כי בשנים האחרונות ועל רקע המגמה הגוברת והולכת להאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, מסתמנת גישה לפיה קיימת מעין חזקה כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק משקף את הפסד כושר ההשתכרות. (סעיף 14 לפסק הדין). התובע נעדר מעבודתו במשך חודשיים על פי אישורי מחלה. אמנם שכרו שולם על בסיס ניצול ימי חופשה, אולם ההנחה היא שניתן היה לפדות ימים אלה בתשלום. למרות שהמומחה מעריך אובדן כושר עבודה למשך חודש, אני סבור שיש במקרה זה לאשר הפסד שכר על בסיס אישורי המחלה שניתנו לתובע. המומחה מעריך את אובדן הכושר בדיעבד, בעוד הרופאים המטפלים בודקים את מצבו בזמן אמיתי. שילוש השכר הממוצע במשק עומד על 25,557 ₪ ובניכוי 25% מס עומד השכר על 19,168 ₪. הפסד עבור חודשיים הינו 38,336 ₪. מאחר והחישוב מתבצע על בסיס שילוש השכר כיום אין מקום להוספת הפרשי הצמדה וריבית על הסכום. אין גם מקום להתחשב בהכנסותיו כעצמאי עובר לתאונה, בהתחשב במגבלת הפיצוי על פי שילוש השכר הממוצע במשק. אציין כי התובע לא צירף דו"ח הכנסות והוצאות של העסק. לאחר תקופה של חודשיים, ובהעדר אישורי מחלה, יש לצאת מנקודת הנחה לפיה הפסד ההשתכרות תואם את אחוז הנכות הרפואית. אני סבור שהפגיעה האורתופדית היא תפקודית, והיא גורמת לפגיעה בכושר ההשתכרות. הקושי בעמידה ממושכת, ובנסיעה ממושכת עקב הכאבים וההגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי גורר בעקבותיו הפסדי שכר. השתכנעתי כי התובע נמנע מלבצע עבודות מסוימות עקב הצורך לבצע נסיעה ארוכה או עמידה ממושכת. אינני מקבל את תחשיבי התובע לעניין ההפסד. לא השתכנעתי כי לאחר שהתובע חזר לעבודה לא יכול היה לעבוד בהיקף שמתקרב למשרה מלאה. אין לכך בסיס באישורי מחלה, ואין לכך בסיס בחוות דעת המומחה. מנגד אינני מקבל את טענת הנתבעת, לפיה יש לזקוף את הפסדי השכר לאירועי הלב מהם סבל התובע. לאחר אירועים אלה חזר התובע לעבודתו בהיקף מלא. יש לקבוע את ההפסד על בסיס הנכות הרפואית. ההפסד החודשי הינו 958 ₪. 5% מתוך סכום של 19,168 ₪. הפסד זה יש להכפיל ב- 88 חודשים מיום 1.1.04 ועד 1.5.11 ובסך הכל 84,304 ₪. אין מקום להוספת ריבית על סכום זה שכן הסכום חושב על בסיס המשכורת הממוצעת כיום. אובדן כושר השתכרות התובע מבקש לבסס את תחשיביו על בסיס ההנחה לפיה הפגיעה בכושר ההשתכרות הינה בשיעור של 25% משכרו עובר תאונה. לא ניתן להסתמך על הנחה זאת בחישוב הנזק שנגרם לתובע. התובע עצמו צירף תחשיב אובדן השתכרות. בתחשיב זה הוא מפרט את הכנסותיו, את פוטנציאל ההשתכרות ואת אובדן ההשתכרות. בשנת 2006, עומד ממוצע שכרו החודשי על 37,150 ₪. שכר זה עולה על שכרו עובר לתאונה. בשנת 2007 עומד שכרו החודשי על 26,750 ₪. התובע מייחס הפחתה זאת להחמרה בכאביו כתוצאה מהתאונה. בשנת 2008 עולה ממוצע השכר ל- 31,843 ₪. לא ניתן איפוא לצאת מנקודת הנחה, מנותקת מנתוני ההשתכרות הממשיים של התובע, לפיה נפגע שכרו מעבר לשיעור הנכות הרפואית שנקבע לו. בהערכת אובדן כושר ההשתכרות יש לצאת מנקודת הנחה לפיה תואם אובדן כושר ההשתכרות את שיעור הנכות הרפואית וזאת על בסיס ההלכות שצוטטו בפרק העוסק בהפסד שכר לעבר. התובע הינו עצמאי, ולכן יש להניח שיעבוד עד גיל 70. התובע הינו כיום בן 58. המקדם האקטוארי למשך 12 שנה הינו 120.80 וההפסד עומד על 115,774 ₪. (120.8 X 0.05 X 19,168). הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד התובע צירף לסיכומיו מספר חשבוניות המתייחסות לטיפולי רפלקסולוגיה ועיסוי לכאבי כתף. באופן כללי ההוצאות הרפואיות אמורות להיות מכוסות על ידי שירותי קופת חולים. כך קובע גם המומחה. יחד עם זאת אני סבור שיש לפסוק סכום נוסף בגין שירותים שאינם ניתנים על ידי קופת חולים או ניתנים בהיקף מוגבל. אני פוסק בגין ראש נזק זה סכום של 15,000 ₪ כולל הוצאות מד"א ונסיעות. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפסד השתכרות בתקופת אי כושר 38,336 ₪. הפסד השתכרות בעבר 84,304 ₪. אבדן כושר השתכרות 115,774 ₪. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 15,000 ₪. כאב וסבל 15,000 ₪. סך הכל 268,494 ש"ח לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בשיעור של 40,489 ₪. הוצאות המשפט כוללות תשלום למומחה רפואי בסך 5,775 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.2.07 ועל הנתבעת לשאת בהם. תאונת דרכיםמשכורת