את מי תובעים על תאונת שרשרת ? מי אשם בתאונת שרשרת ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת שרשרת את מי תובעים: זוהי תביעה בגין תאונת דרכים - תאונת שרשרת - אשר אירעה ביום 26.5.00 בקרית מוצקין. רכב התובע היה הראשון בשיירה, אחריו - רכב הנתבע 2 (להלן: " הנתבע"), המבוטח ע"י נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), אשר שלחה הודעת צד ג' בתיק זה לנהג הרכב האחרון בשיירה. התובע טוען כי הנתבע לא שמר מרחק מרכבו, וכאשר בלם - פגע בו רכב הנתבע וגרם לו נזקים, כמפורט במסמכים אשר צירף לתביעתו. הנתבעים טוענים כי הנתבע הספיק לבלום את רכבו לאחר רכב התובע, אולם הרכב שמאחוריו, הנהוג ע"י צד ג', פגע בו והדף אותו על רכב התובע, ולפיכך צד ג' הוא אשר חייב בתשלום הנזקים אשר נגרמו ברכב התובע כתוצאה מהתאונה. כן טוענים הנתבעים כנגד הנזקים הנטענים על ידי התובע, ובין היתר - כי חוו"ד השמאי נערכה כחודש ימים לאחר התאונה, וכי אין קשר סיבתי בין התאונה לנזקים. צד ג' טוען כי ראה את הנתבע פוגע בתובע, ורק לאחר מכן פגע הוא בנתבע. הנתבעת הגישה, במהלך הדיון, את ההודעה על התאונה אשר מסר הנתבע לחברת הביטוח, שלושה ימים לאחר התאונה, וכן מכתב אשר שלח אליה צד ג' ובו הוא טוען כי, קודם לפגיעתו בנתבע, פגע הנתבע בתובע. התובע העיד, מטעמו, נוסעת אשר ישבה, בעת התאונה, במושב האחורי ברכב התובע. כן נמצאו בפני שתי חוות דעת, האחת - לגבי הנזקים ברכב התובע והשניה - לגבי הנזקים ברכב הנתבע. רכב צד ג' לא נבדק ע"י שמאי, ושמעתי מצד ג' כי הוא תיקן את הנזקים בעצמו. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחוות הדעת אשר צורפו לתיק, אני קובעת כי, ראשית, פגע הנתבע ברכב התובע ורק לאחר מכן פגע צד ג' ברכב הנתבע. אומר מיד כי עדותו של צד ג' היתה אמינה בעיני. אני מאמינה לצד ג' כי ראה את הנתבע פוגע בתובע, וכשלוש שניות לאחר מכן פגע הוא ברכב הנתבע. ייתכן שמדובר בפער זמנים של יותר משלוש שניות, שכן קשה, במצב כזה, להעריך זמנים לגמרי במדוייק. התרשמתי כי התובע, בנסיונו לשכנע את ביהמ"ש בצדקת גרסתו, "האריך" מעט את הפרשי הזמנים. יחד עם זאת, אני מאמינה לעדות התובע וחברתו, לפיה הספיק התובע לצאת מרכבו, קודם שהתרחשה הפגיעה השניה ברכב. ספק בעיני אם התובע הספיק לראות ממש את רכב צד ג' פוגע ברכב הנתבע, או, שמא, זו רק מסקנה אשר הסיק, לאחר התאונה, ואשר התערבבה לו עם מראה עיניו, אולם אין בכך כדי לשנות מהמסקנה אשר הגעתי אליה בתיק זה. התובע העיד כי הרגיש מכה אחת בלבד, בעוד שאילו רצה לשקר יכול היה לאמר כי הרגיש שתי מכות, מהן יכולה היתה להיות רק מסקנה אחת והיא - כי רכב הנתבע פגע ברכב התובע קודם שפגע בו צד ג', ולא היה צורך, לשם כך לספר סיפור מסובך יותר, כפי שסיפר בביהמ"ש. גם העדה מטעם התובע העידה כי עבר זמן בין הפגיעה הראשונה לשניה. לדבריה , אינה יכולה להעריך כמה זמן עבר, אולם בזמן זה הספיק התובע לצאת מהרכב והיא הספיקה להחליף מילים עם חברתה אשר ישבה לידה. דבר זה אפשרי גם אם עברו מס' שניות בלבד בין שתי הפגיעות, ואין צורך ביותר מכך כדי לצאת מרכב. לא אוכל לבוא בטרוניה אל העדה, שלא יכלה לדייק בענין הזמן אשר עבר, ובענין המילים המדוייקות אשר החליפה עם חברתה, שכן מדובר במצב של הלם לאחר אירוע תאונתי, אם כי תאונה קלה, יחסית. לעומת זאת - עדותו של הנתבע, לפיה חש מכה מאד קשה מאחור, אינה מתישבת עם ממצאי הנזקים ברכבו, ונשמעה כעדות אשר נוצרה על מנת לשכנעני בצדקת גרסתו. על פי חוו"ד השמאי אשר הוגשה לביהמ"ש, כל שנפגע באחורי רכב הנתבע הוא פח אחורי ומכסה תא המטען. אין פגיעה בקורה או בשלדה. גם בתמונות הנזק ברכב הנתבע (מוצג צ'1) ניתן לראות כי הפגיעה באחורי הרכב גרמה לנזק קל בלבד. תמוה בעיני כי הנתבע לא ידע להשיב באיזה מרחק מרכב התובע עלה בידו לעצור את רכבו, קודם שפגע בו רכב צד ג'. אילו היה מצליח לעצור את רכבו מאחורי רכב התובע, ונהדף עליו, יש להניח שיכול היה להעריך, פחות או יותר, את המרחק. הנזק באחורי רכב התובע הינו נזק קטן ביותר. אילו הנזק בחזית רכב הנתבע היה, גם הוא, בסדר גודל כזה, או, לפחות, קטן בהרבה מהנזק אשר באחורי רכב הנתבע, הייתי יכולה לראות בכך תמיכה בגרסת הנתבע. אולם, הנזקים בחזית רכב הנתבע דומים, בחומרתם, לאלה אשר באחורי רכב זה, ואף חמורים יותר. דבר זה ניתן לראות, בבירור, בתמונות הרכב, וכן ללמוד מפירוט הנזקים בחוו"ד השמאי הנוגעת לרכב זה. אילו הפגיעה באחורי רכב הנתבע היתה כה קשה וחזקה, כגרסת הנתבע, עד שדי היה בה כדי להדוף אותו על רכב התובע, ולגרום לנזקים המתוארים בקדמת רכב הנתבע, היתה המכה מאחור גורמת לאחורי רכב הנתבע נזקים חמורים הרבה יותר מאלה אשר נמצאו בו לאחר התאונה. אמנם, לאחורי רכב התובע נגרם נזק קל יחסית, אולם ניתן לייחס זאת לעמידותו הרבה יותר בפני תאונות, מאשר כלי הרכב האחרים המעורבים בתאונה. אם כך - גם לפי הממצאים האוביקטיביים הנ"ל, אין זה סביר שרכב הנתבע נהדף על רכב התובע ע"י רכב צד ג', דבר המחזק את גרסת התובע וצד ג'. נציגת נתבעת 1 הגישה את ההודעה אשר מסר נתבע 2 על התאונה, יומיים לאחריה, ומבקשת להראות בכך כי כבר מיד לאחר התאונה מסר את הגרסה אשר מסר בביהמ"ש. לא אוכל לסמוך על כך. ראשית - מדובר בטענה שגרתית, במקרים של תאונות שרשרת. ההודעה נמסרה יומיים לאחר התאונה, ולא מיד לאחריה, כך שהיה לנתבע זמן להתיעץ. שנית - אילו היה בהודעות אשר נמסרו לחברות הביטוח כדי להוות ראיה כלשהי, לתמוך בעדות המעורבים או להפריך אותה - הייתי מצפה מנציגת נתבעת 2 שתגיש לביהמ"ש גם את ההודעות אשר מסרו שני המעורבים האחרים בתאונה (התובע וצד ג') - הודעות אשר יכולה היתה לדרוש ולקבל במסגרת ניהול התיק בביהמ"ש. טענות הנתבעים בנוגע לרכבו חוסר קשר סיבתי בין הנזקים אשר בחוו"ד השמאי מטעם התובע ובין הנזקים אשר נגרמו באירוע נשוא התובענה, מן הראוי היה כי לא ייטענו בתיק זה וזאת - לאור היות נזקים אלה מזעריים ביותר. מעבר לכך שהנתבעים לא הגישו, בענין זה, כל חוו"ד - הנתבעים עצמם מודים כי אירעה תאונה ומיחסים את הנזקים בחזית רכב הנתבע ל"מפגש" בינו לבין רכב התובע. האם סביר הוא שלחזית רכב הנתבע נגרמו נזקים, כפי שנמצאו ע"י השמאי אשר בדק את רכבו, ולא נגרמו כלל נזקים לרכב התובע? לאחר שקבעתי כי רכב הנתבע פגע ברכב התובע, קודם שפגע רכב צד ג' ברכב הנתבע, ולאחר שהנתבעים לא הוכיחו כי פגיעת רכב צד ג' ברכב הנתבע החמירה את הנזקים אשר נגרמו לאחורי רכב התובע, עקב פגיעת רכב הנתבע בו, אני קובעת כי על הנתבעים, לפצות את התובע בגין הנזקים ברכבו, אשר הוכחו בפני בחוו"ד השמאי, וחשבון שכר טרחתו, וכן בחשבונית תיקון הרכב במוסך, אשר צורפו לתביעה, והינם בסך כולל של 979 ש"ח. לפיכך אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 979 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.6.00 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך של 250 ש"ח, מהיום. אני דוחה את הודעת צד ג' ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לצד ג' הוצאות המשפט בסך של 250 ש"ח. זכות לבקש רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום. תאונת דרכיםתאונת שרשרת