חובת האמון והנאמנות של הבנק כלפי הלקוח היא בגדר תנאי מכללא החולש על מערכת היחסים בין הצדדים .תיאורטית בהחלט ייתכן כי גם מקום שבו לא ניתן להוכיח כי הבנק חרג מתנאי ההסכם שבין הצדדים ולא הופרה הסכמה שבין הצדדים עדיין תיתכן הפרה על חובת הנאמנות המוטלת על הבנק. כך נאמר בע"א 5893/91‏ ‎טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ‎ ‎נ' נתן צבאח: "לכן, משנקבע בארץ כי מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח היא מערכת יחסים שמטילה מעצם הגדרתה חובת אמון על הבנקים, הרי שרמת הסתמכותו של הלקוח ופעולותיו של הבנק תשפענה לא על עצם יצירתה של החובה, כי אם על היקף החובה ומידה. כאמור, היקף החובה ומידתה ישתנו על-פי הנסיבות במקרים השונים, בהתאם למהות היחסים ודרך פעולתו של הבנק. כך, לדוגמה, כאשר הבנק מייעץ ללקוח להשקיע בקרן נאמנות מסוימת שבה יש לבנק אינטרס, תחול עליו חובת נאמנות רחבה יותר מאשר במקרה שבו הבנק מעניק הלוואה ללקוח ואין הוא יודע כלל לאיזו מטרה נלקחת הלוואה זו." על קיומה של חובת האמון המוטלת על הבנקים במשפט הישראלי אין חולק אלא שהיקפה של חובה זו נבחן על פי נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ובהתאם למהות הפעול ות/המחדלים שביצע ו הלקוח מחד והבנק מאידך . ##להלן פסק דין בנושא תביעה בגין הפרת יחסי בנק לקוח:## התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבע לפיצויים שנגרמו לו לטענתו בגין מעשים ומחדלים מצד הנתבע. סכום התביעה הועמד על 300,000 ₪. התביעה מייחסת לנתבע הפרות של יחסי בנק - לקוח ובהם הפסקת מתן אשראי לאחת מהחברות שבשליטת התובע, בטענה כי לא המציאה ערבויות מתאימות ואשר לטענתו בא כאמצעי לחץ על אותה חברה לסלק את חובותיה לבנק; נזק שנגרם עקב אי המצאת מכתב החרגה משעבוד שרשם הבנק על מקרקעין של חברה אחרת שלתובע היו מניות בה; אי כיבוד שיקים של חברה זו שגרם לנזק והעברה של כספים מחשבון התובע לחשבון אחת מהחברות ללא הסכמתו, ע"ח חוב החברה. בעקבות האמור טען התובע כי אחת החברות הפסיקה פעילותה ובשניה פורקה שותפות שהיתה עם אדם אחר והוא תובע גם פיצויים בגין הפסד פרוייקטים. סך כל הפסדיו של התובע כתוצאה מפעולות הבנק נאמדו על ידו בסכום של 1.4 מיליון ₪ כאשר התובע טוען כי יש להפחית מסכום זה את יתרת החוב בסך 450,000 ₪ שהנתבע תבע מחב' רעות ים ומהתובע כערב אישית בגין חובה של רעות ים. הבנק הגיש את התביעה וקיבל פסק דין בהסכמה אולם הוסכם כי פסק הדין לא ימומש אלא לאחר בירור תביעה זו שבפניי, שסכומה הועמד, כאמור, על סך של 300,000 ₪. 2. הנתבע (להלן:"הבנק"), כפר בטענות התובע וטען כי פעל במסגרת ההסכמים בדבר פתיחת החשבון ולא חרג מהם. כמו כן טען כי נושא מכתב ההחרגה נדון בבית משפט המחוזי לרבות נושא ההוצאות והעניין נסגר וכי הבנק לא השתהה כלל בהוצאת האישור המבוקש. באשר לנושא סירוב השיקים טען הבנק כי טענות התובע בעניין זה לא הוכחו וכי אם היה שיק או שיקים שלא כובדו הדבר נובע מצמצום והפסקת קו האשראי של החברה והדבר הודע לתובע. באשר לטענה הנוספת והיא חיוב חשבון התובע וזיכוי חשבון החברה שבשליטתו טען הנתבע כי הדבר נעשה כדין ועפ"י ההסכמים וערבותו האישית של התובע לחובות החברות. עוד טען הבנק כי מאחר והתובע לא היה בעל המניות היחיד בחברות הנזקים הנטענים אשר מוכחשים אינם נזקיו. כמו כן נטען כי אין קש"ס בין פירוק השותפות בחברת ירדן רעות בע"מ שהיתה לתובע עם אחר לבין מעשה או מחדל מצד הבנק. 3. נשמעו עדים והוגשו ראיות והצדדים הגיעו בסופו של דבר להסכמה דיונית לקצר בהליך השמיעה ולסכם על פי החומר שבתיק. 4. שקלתי את מכלול הראיות וטענות הצדדים והגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן אנמק מסקנתי זו. התובע הוא בעל מניות ומנהל בחברת רעות ים בע"מ (להלן: "חב' רעות ים"), חברת ירדן רעות בע"מ (להלן: חב' ירדן רעות") ולוטן שירותי סיעוד בע"מ (להלן:"חברת לוטן"). שתי החברות עסקו בתחומים שונים הראשונה בתחום הטקסטיל השנייה בתחום סיעוד וכ"א לקשישים. לתובע היה חשבון אישי בבנק וכן היה חשבון לחב' רעות ים משנת 95 ולחב' לוטן משנת 86. הפסקת האשראי לחב' רעות ים: 5. התובע טען כי עד סוף 96 נתן הבנק אשראי לחב' רעות ים בסך של 500,000 ₪ אולם לאחר מכן לטענתו הוסכם על ירדה הדרגתית באשראי. לטענת התובע הינה כי הבנק גרם לו לנזקים כתוצאה מכך שבשלב מסויים ובמפתיע סגר לו הבנק את האשראי. אומנם לטענתו הוא קיבל התראה על מנת להמציא בטחונות אולם ההתראה היתה קצרה מידי. כתוצאה מכך רעות ים לא יכלה להמשיך את פעילותה וכל שכנועיו של התובע כי מדובר בהתנהגות שאינה הוגנת לא הועילו והחלטת הבנק היתה לבטל את קו האשראי. השאלה היא האם רשאי היה הבנק להפסיק או לחדש את קו האשראי. התשובה לכך הינה בחיוב וזאת לנוכח סעיף 6 ג' להסכם התנאים שבו נקבע כי : "הבנק לא יהיה חייב לתת או לחדש האשראי ויהיה רשאי בכל עת להפסיק את מתן האשראי או להקטין את סכומו בלי לתת ללקוחות הודעה מוקדמת על כך". כמו כן עולה מההסכם כי הבנק היה רשאי בכל עת לדרוש את סילוק יתרת החשבון (ראה לעניין זה סעיפים 5.5 לתצהירו של העד בועז קארפ ונספח ד' ונספח ו' לתצהירו). מחומר הראיות עולה כי חברת רעות ים משכה כספים מעבר למסגרת האשראי וכי על פי חומר הראיות בחודש 08/96 שיחרר הבנק פקדונות ששימשו כבטחונות לחובות חברת רעות ים וזאת כנגד התחייבות התובע להמציא בטחונות חלופיים ולהקטין את יתרת החובה של חברת רעות ים, אולם הוא לא עמד בכך. לפיכך אני מקבל את עמדת הבנק כי חברת רעות ים עמדה ביתרת חובה של 434,581 ₪ ודרישת הבנק כי תפרע חוב זה לא נענתה ולכן ביטל הבנק את האשראי וזאת לפי סעיף 6 ג' להסכם התנאים. אני דוחה את טענת התובע כי חברת רעות ים עמדה ביתרת חובה מאושרות. אלא ההיפך הוא נכון הוכח כי חברה זו עמדה בחריגה מקו האשראי ועל כן לא היתה מניעה שבדין ועל פי ההסכמים, מצד הבנק להפסיק את מסגרת האשראי. (נספחים ח' וט' לתצהירו של העד קארפ הם פסקי דין שנתנו לטובת הבנק בתביעתו הכספית נגד חברת רעות ים ונגד התובע שערב לחובותיה). לכן דין טענת התובע בעניין זה להדחות. טענת העכוב בהמצאת מכתב ההחרגה: 6. לירדן רעות היה מקרקעין בתקופה הרלוונטית הנמצאים ברחוב הרצל 27 בקרית ביאליק (להלן: "המקרקעין") עליו בנתה 4 דירות כאשר חלק מרכישת המקרקעין ומהבנייה מומן על ידי הבנק. לבנק היתה משכנתא על מקרקעין שבבעלות חב' ירדן רעות וזאת להבטחת הלוואה שנתנה לחברה זו. הנוהג, כך נטען, שהתגבש בין הצדדים היה שהבנק נתן לכל רוכש דירה מכתב הקרוי "מכתב החרגה" אשר לפיו המשכנתא שרשומה על זכויות הקבלן, תהיה כפופה למשכנתא שתרשם על שם הבנק הממן את רכישת הדירה עבור הרוכש ובלבד שכספי ההלוואה של הרוכשים יעברו ישירות לבנק. 3 מ - 4 הדירות נמכרו עד תחילת 97 והועברו מכתבי ההחרגה בהתאם לאמור ללא בעיות. בתחילת שנת 97 ובמקביל לסגירת קו האשראי, של חב' רעות ים, הצליחה חב' ירדן רעות למכור את הדירה האחרונה שבבניין לזוג בשם ביטון והפעם לטענת התובע, לא אפשר הבנק ולא נתן את מכתב ההחרגה אלא דחה את חב' ירדן בלך ושוב מתוך נסיון להפעיל עליה לחץ להקטין את חובה לבנק. כתוצאה מאי מתן מכתב ההחרגה, גרם הבנק לחב' ירדן רעות להפר את ההסכם במכירת הדירה לביטון (מכתב ב"כ התובע נספח ב' לתצהירו ת/1 ולכתב התביעה ותשובת הבנק נספח ג') . בעקבות זאת פנתה חברת ירדן רעות לבית משפט מחוזי בת.א. 10353/97 למתן צו עשה (נספח ד') ורק ביום 17.4.97 הודיע הבנק כי יהיה מוכן לתת את מכתב ההחרגה ללא תנאי. לפיכך הסיר החברה הנ"ל את בקשתה (נספח ה'). למרות האמור טען התובע כי הבנק לא עמד בהתחייבותו זו ונעשתה פנייה נוספת לבית המשפט. (פרטיכל הדיון הוא נספח ו'). לטענת התובע, בעקבות הקשיים שהציב הבנק בפני חב' ירדן רעות החליט וואליד סאלח, השותף בחברה לפרק את השותפות עם התובע. (הסכם פירוק השותפות נספח יב') והתובע הפסיד מחצית לטענתו, מהרווחים הצפויים בחברה זו. לטענתו הפרוייקטים שהיו לחברת ירדן רעות בתקופה הרלוונטית הוערכו במאות אלפי שקלים כמפורט בסעיף 14 לכתב התביעה. מעדותו של מר ליבוביץ מטעם הבנק נראה כי לא היתה דרישה לסלק את חובה של חב' רעות ים כתנאי להוצאת מכתב ההחרגה ולמעשה לא שוכנעתי שהיתה כוונה שלא בתום לב להוציא מכתב זה. מכל מקום הדיון בעניין זה התקיים בבית משפט מחוזי ביום 6.5.97 יומיים לאחר שהבנק הגיש לרשם המקרקעין בקשה לביטול המשכנתא ולפיכך דחה בית המשפט את תביעת חברת ירדן רעות ולרבות פסיקת הוצאות. לא שוכנעתי מגרסת התובע סעיף 15 לתצהירו לפיו קיים מכתב פנימי של המחלקה הכלכלית של הבנק שאין לתת מכתב החרגה לתובע שהוא שותף בחברת ירדן רעות, התובע טען כי שותפו וואליד סאלח היה נוכח וראה מכתב זה אולם בתצהירו מיום 13.2.01 של וואליד סאלח לא נאמר דבר בעניין זה. לעומת זאת, העד לזר ליבוביץ טען בתצהירו בסעיף 13, כי הבנק לא דרש סילוק חובה של חברת רעות ים כתנאי להמצאת מכתב ההחרגה ולא עיכב הוצאת מכתב זה כלל. העד ציין באחת הישיבות (בקדם משפט מורחב מיום 19.6.01 עמ' 8 ש' 21-28) כי הבנק ביקש לבצע בדיקה מעמיקה יותר מכיון שהוצאת מכתב ההחרגה פירושו ביטול המשכנתא על המקרקעין לגמרי. כידוע עול ההוכחה לכל עילה בתביעתו הוא על התובע. בנסיבות לא שוכנעתי במיוחד לנוכח הדיונים שהתקיימו בבית משפט המחוזי, כי הבנק השתהה בהוצאות מכתב ההחרגה וביטול המשכנתא, (נ/2) מצד אחד וכי יש קשר בין האישור שהוצאתו התעכבה במידה מסויימת , לבין פרישת השותף או ההפסדים בגין אובדן פרוייקטים הנטענים. נראה כי סביר יותר להניח כי דווקא מצבה הכספי הקשה של החברה היה הגורם לכל אלה. סירובי השיקים: התובע טען כי הבנק הפסיק לכבד את השיקים שמשכה חב' ירדן רעות מחשבונה וזאת ללא סיבה הנראת לעין מכיון שחב' ירדן רעות לא חרגה ממסגרת האשראי בתקופה זו שהיתה בסך של 500,000 ₪. (נספחים ז' ו- ח'). לאחר שחב' ירדן רעות הודיעה כי בכוונתה לפנות לבית המשפט חזר בו הבנק וקיבל את השיקים שחוללו מלכתחילה. לאחר מכן הודיע הבנק לחב' ירדן רעות כי הוא מבטל את מסגרת האשראי ותבע לסלק ממנה את יתרת החוב על סך 45,687 ₪. כל זאת כאשר אצל הבנק היתה ערבות בנקאית של שותפו של התובע בחברה בסך 200,000 ₪ (נספח ט'). התובע טען גם כי ביצעו לחצים דומים על החברות האחרות כאשר הבנק ביקש ללחוץ עליו לסלק יתרות חובה בחשבונות של חברות אלההוא הדין בטענותיו של התובע לגבי סירובי שיקים לחשבון חברת ירדן רעות. דא עקא, התובע בחקירתו הנגדית צמצם את טענותיו בעניין ביטול שיקים לביטול שיק אחד בלבד וגם לגבי שיק זה לא ידע למסור פרטים. לעומת זאת העדות על פי תצהירו של העד בועז קארפ בו נאמר כי חשבון האשראי בחברת ירדן רעות הופחת בחודש יולי 95 לסך של 350,000 ₪ במקום 500,000 ₪, לא נסתרה. בהתאם לכך, ביום 28.5.97 הודיע הבנק בכתב לחברת ירדן רעות על הפסקת מסגרת האשראי ביום 15.6.97. בסעיף 6.8 לתצהירו של קארפ הוא מתייחס לשיקים שלא כובדו עקב מתן הוראת ביטול או עקב חריגה ממסגרת האשראי. יש להוסיף כי גם אילו קיבלתי את טענת התובע כי הבנק ביטל שיקים בניגוד למסגרת האשראי ושלא כדין הרי התובע עצמו מאשר כי בסופו של דבר השיקים כובדו . לפיכך יש לדחות את טענת התובע לגרימת נזק בעילה זו. חיוב חשבון התובע וזיכוי חשבון חב' רעות ים: 8. התובע טוען כי הבנק העביר סך של 16,717 ₪ מחשבונו האישי של התובע לחשבונה של חב' רעות ים תוך שהוא מציין באסמכתא כי מדובר בהעברה מחשבון לחשבון לקיזוז יתרת חוב שהתובע ערב לו אישית. (נספח י'). בעקבות העברת יתרת הזכות מחשבונו האישי נבלע כרטיס האשראי של התובע בכספומט וכל חיובי כרטיס האשראי הוחזרו בטענה שבוצעו פעולות חריגות בחשבון. (נספח יא'). לטענתו, בעקבות זאת לא יכל התובע למשוך כספים או שיקים מחשבונו האישי ונותר חסר יכולת לכבד את התחייבויותיו האישיות ובכך גרם לתובע לנזקים הנטענים בכתב התביעה. גם בעניין זה אני מעדיף את גירסת הבנק שבאה לידי ביטוי בעדותו של העד קארפ (סעיפים 7-17 לתצהירו ). הוכח (נספח כ' לתצהיר) כי לבנק זכות עכבון וקיזוז על כל הכספים המגיעים לתובע. כמו כן פורטו שם תוכניות החסכון ששועבדו להבטחת ערבותו לחברה (נספחים כ"א - כ"ג) לפיכך משהוכח כי חשבון החברה היה בחריגה מהאשראי . 9. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לבנק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.בנקיחסי בנק לקוחלקוחות