תביעה בגין קליטת ערוצים ברוסית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין קליטת ערוצים ברוסית: ביום 14.12.99 רכשה התובעת אצל הנתבעת ציוד לקליטת שידורי לווין, של חברת NTV ברוסיה, בעלות של 3,600 ש"ח, בתשלומים חודשיים, המחויבים בכרטיס אשראי "ויזה", בסך של 214.03 ש"ח. לטענת התובעת, לאחר כחודשיים מהתקנת המערכת, התגלו בעיות בקליטת התכניות ברוסית, אשר עבורן רכשה, למעשה, התובעת, את הציוד. נציג הנתבעת ניסה לתקן את התקלה, אולם ללא הצלחה. ביום 6.5.00 שכנעה הנתבעת את התובעת לרכוש ציוד נוסף, בעלות נוספת של 3,200 ש"ח, אשר בעזרתה ניתן יהיה לקלוט, על פי הבטחת הנתבעת, 30 תכניות מרוסיה (NTV) ועוד 19 תכניות מאירופה. גם כאן - בוצעה העסקה בתשלומים, בכרטיס אשראי "ויזה". הנתבעת טוענת כי, החל מיום 5.7.00, נפסקו כל השידורים, ומאז היא אינה יכולה לקלוט דבר. כל פניותיה אל הנתבעת לא נענו, עד בסופו של דבר פנתה לעו"ד אשר שלח מכתב לנתבעת. בעקבות זאת הגיעו, ביום 22.7.00, נציגי הנתבעת אל התובעת ואז הוצע לתובעת לרכוש חבילה נוספת בעלות של 100 ש"ח בחודש. התובעת סירבה וביטלה את יתרת התשלומים, אשר נותרו בכרטיס האשראי. סך כל התשלומים אשר שילמה התובעת עד היום מגיע לסך של 2,070 ש"ח. הנתבעת טוענת כי מעולם לא הבטיחה לתובעת כי תוכל לקלוט את התכניות, כפי טענתה, שכן אין לה כל שליטה על שידורי הלווין, וכי אף בחוזה עם הנתבעת נאמר, במפורש, כי אין לנתבעת כל שליטה על שידורי הלווין, ואין היא אחראית עליהם. לטענת הנתבעת, הפסיקה התובעת לקלוט את השידורים ברוסית, של NTV מאחר שחברה זו הפסיקה לשדר. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, בה ביקשה לחייב את התובעת ביתרת התשלומים אשר התחייבה לשלם וכן בעלויות, הוצאות ותשלומים שונים, בסכומים מופרזים ומוגזמים ביותר, אשר לא הובאה עליהם ולו ראשית ראיה. ביום 7.3.01 הגישה הנתבעת בקשה לתיקון כתב הגנתה, ובה הדגישה הנתבעת כי הציוד אשר סיפקה לתובעת הינו ציוד אשר לא ניתן לעשות בו היום כל שימוש, וזאת - עקב התקדמות התחום של ציוד לווייני ב"צעדי ענק" כאשר יום יום, כנטען שם, יוצאים לשוק דגמים חדשים ומשוכללים של ציוד לוויני. לאחר ששמעתי את הצדדים ונתתי דעתי לחוזה אשר נחתם ביניהם, וכן לתיקון כתב ההגנה ע"י הנתבעת, החלטתי לקבל את התביעה, ולדחות את התביעה שכנגד. אני מאמינה לתובעת כי הובטח לה, בעת שרכשה את הציוד הראשוני, כי תוכל לקלוט באמצעותו תחנות ברוסית. ואמנם - במשך כחודשיים קלטה תחנות ברוסית, אולם לאחר מכן לא היה ניתן לעשות זאת. כמו כן אני מאינה לתובעת כי הנתבעת שכנעה אותה לרכוש את החבילה השניה, בהבטחת-שווא כי זו תמלא את כל מבוקשה. שאם לא כן - מדוע תסכים התובעת להשקיע סכומים כה גבוהים ברכישת ציוד אשר בו, עבורה, כל תועלת ? אומר, על דרך ההמעטה, כי דברי נציג הנתבעת לא זכו לאמוני. דבריו של נציג הנתבעת לפיהם התובעת היתה מרוצה מהציוד במשך שנה, (שכן - עובדה שלא הגישה את התביעה מוקדם יותר), מוטב היה שלא היו נאמרים. אינני מאמינה לדברי נציג הנתבעת לפיהם, כאשר פנתה אליהם התובעת, בחודש מאי, לא התלוננה על כי אינה קולטת כלל רוסית, אלא אמרה להם שהיא רוצה לקלוט יותר תחנות ברוסית. כן אינני מאמינה לדבריו לפיהם, בחודש יולי, התקשרו אל התובעת, הסבירו לה שיש בעיה והיא תתוקן כעבור שבועיים וביקשו ממנה לחכות והיא הסכימה. אילו כך היה - לא היתה התובעת פונה לעו"ד ושולחת לנתבעת את המכתבים אשר צורפו לתביעתה. נציג הנתבעת אישר כי התובעת אינה יכולה לראות, היום, כל תחנה ברוסית. למעשה - אין מחלוקת כי התובעת אינה יכולה לקלוט, כלל, שידורי לווין ברוסית. התובעת אמנם לא הביאה חוו"ד מומחה מטעמה, אשר קבע כי הציוד אינו תקין, אולם, גם אם מדובר בציוד תקין, נראה, דווקא על פי התיקון לכתב ההגנה אשר הוגש, כאמור, ע"י הנתבעת, כי הנתבעת יודעת היטב שהציוד אשר מכרה לתובעת הינו ציוד מיושן, אשר לא ניתן להשתמש בו, ביעילות, ולאורך ימים, לקליטת שידורי הלווין. בנסיבות אלה פעלה הנתבעת בניגוד לחוק הגנת הצרכן; סעיף 2 לחוק קובע איסור הטעיה ע"י עשיית מעשה או מחדל, העלול להטעות את הצרכן בכל ענין מהותי בעסקה, כאשר ענין מהותי מוגדר, בין היתר, כ- "השימוש שניתן לעשות בנכס… התועלת שניתן להפיק מהם…" כמו כן עברה הנתבעת על סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן המחייב כל עוסק לגלות לצרכן, בין היתר - "כל … איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס". הנתבעת, בידעה כי היא מוכרת לתובעת ציוד אנאלוגי ולא דיגיטלי, ובידעה כי ההתפתחויות בציוד מסוג זה הינן מהירות ביותר - כפי שכתבה הנתבעת עצמה בבקשתה לתיקון כתב ההגנה - ידעה גם כי התובעת לא תוכל לקלוט בציוד זה, ובוודאי לא לאורך ימים, את התחנות אשר על מנת לראות אותן היא רכשה את הציוד. בנסיבות אלה אין ב"סעיף הפטור" אשר בחוזה שבין התובעת לנתבעת, כדי להועיל לנתבעת. על מנת שנוכל לאמר כי סעיף הפטור אמנם פוטר את הנתבעת, במקרה של אי קליטת השידורים מרוסיה, היה על הנתבעת להסביר לתובעת את אשר נאמר על ידה בתיקון כתב ההגנה, וכן להסביר לה, מפורשות, כי ייתכן ותוכל לקלוט את התחנות ברוסית רק חודש או חודשיים, או, מכל מקום, תקופה קצרה. אין לי ספק כי אילו היתה הנתבעת מסבירה זאת לתובעת, לא היתה התובעת רוכשת את הציוד, בעלות של אלפי שקלים, ובוודאי שלא היתה רוכשת את ה"חבילה השניה". בכך עברה הנתבעת על הוראות חוק הגנת הצרכן האמורות לעיל. לפיכך אני קובעת כי על הנתבעת להחזיר לתובעת את אשר שילמה התובעת עבור הציוד, וכנגד - תוכל הנתבעת לקבל בחזרה, מן התובעת, את הציוד אשר נמצא אצלה. מאחר שביום הגשת התביעה לא היתה הנתבעת, עדיין, חברה בע"מ, ולאור הודאתו של מר בובר דמיטרי שהוא היה בעל העסק "טלספוטניק", עד שעסק זה נרשם כחברה, אני מחייבת את מר בובר דמיטרי, באופן אישי, להחזיר לתובעת את הסך של 2,070 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.5.00 ועד התשלום המלא בפועל, וכן לשלם לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 1,000 ש"ח, מהיום. כמו כן אני מחייבת את מר בובר דמיטרי לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח, מהיום. אני דוחה את התביעה שכנגד. זכות לבקש רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום. טלויזיהעולים חדשים