תביעת התובע להכיר בו כנכה נזקק בהתאם לתקנה 18 א' לתקנות הביטוח הלאומי, נדחתה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להכרה כנכה נזקק: 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי התובע הינו "נכה נזקק" כמשמעותו בת' 18 א'(א) לתקנות הביטוח הלאומי בדבר קביעת דרגת נכות בפגיעה בעבודה, ועל פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. תביעת התובע להכיר בו כנכה נזקק לתקופה שמחודש 2/98 ועד לחודש 5/98 בהתאם לתקנה 18 א' לתקנות, נדחתה על פי החלטת הרשות, אשר קבעה כי התובע אינו עובד עקב אוטם בשריר הלב אשר עבר בחודש 12/97. 3. עובדות המקרה הן כדלקמן (כמופיע בתצהיר התובע): א. התובע הינו יליד 1947 פועל בנין במקצועו. ב. ביום 17.1.97 עת עסק התובע בביקורת בניית בית אשר בנתה מעסיקתו חברת דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, ברח' צאלון 2 בנווה סביון (להלן - הבנין) נפל לתוך צוהר אשר היה פעור בתקרה של חדר המדרגות נחבל בסולם המקובע לקיר וברצפת חדר המדרגות, שבר את שוק רגלו השמאלית ונפגע בגבו וגם בשאר חלקי גופו (להלן - תאונת העבודה). ג. בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלע התובע בעקבות תאונת העבודה ובקשר ישיר אליה ועקב מצבו הגופני הירוד, ארע לו ביום 3.12.97 אוטם לב כאמור בתעוד הרפואי המצ"ב ומסומן ת/3. 4. התובע טוען כי איבד את כושר עבודתו לצמיתות עקב תאונת העבודה, ועל כן פנה לנתבע להכיר בו כנכה נזקק. 5. בגין הפגיעה בעבודה מיום 17.1.97 ברגל שמאל, נקבעו לתובע אחוזי נכות זמנית על ידי הועדות הרפואיות כדלקמן: ועדה רפואית מיום 1.12.97 קבעה לו נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה מיום 19.7.97 ועד 31.10.97 ו- 30% לתקופה 1.11.97 ועד 28.2.98. ועדה רפואית מיום 8.2.98 קבעה לו נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.3.98 ועד 30.6.98. ועדה רפואית מיום 2.7.98 קבעה לו 20% מיום 1.7.98 ועד 31.12.98. התובע הוכר כ"נכה נזקק" לתקופה מיום 19.7.97 ועד 31.1.98. 6. כמו כן לקה התובע באוטם שריר הלב ביום 3.12.97 ונקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 75% עבור התקופה מיום 17.1.97 ועד 1.8.99 בנכות כללית. עיקר הנכות הרפואית אשר היוותה בסיס לקביעה זו, נקבעה ביום 25.8.98 והוערכה ב- 72% זמניים, בשל אוטם שריר הלב, כשרק 10% (זמניים) מהם הינם בגין המצב לאחר השברים ברגל. 7. המחלוקת בין הצדדים היתה האם התובע לא היה מסוגל לכל עבודה בתקופה לה טען כנכה נזקק, כתוצאה מפגיעתו בעבודה, או שמא נבעה אי מסוגלותו שלא כתוצאה מהפגיעה בעבודה. 8. בהסכמת הצדדים מונה דר' ליאון ג'רסי, רופא תעסוקה אשר התבקש להשיב על השאלה הבאה: "האם התובע לא היה מסוגל לכל עבודה שהיא בתקופה אשר לגביה טען כי היה נכה נזקק - כתוצאה מהפגיעה בעבודה או שלא כתוצאה ממנה?". 9. דר' ג'רסי, בחוות דעתו מיום 23.8.00, קבע לסיכום: "מסתבר שהסיבה הדומיננטית לאובדן כושר עבודתו של התובע בתור פועל בנין גם כמנהל עבודה הוא צמצום התפקוד של שריר הלב. תיאור המצב של הקרסול השמאלי מצביע על אפשרות סבירה של הגבלה תפקודית מסוימת גם בעתיד. אובדן כושר העבודה בעבודות בנין במקרה מסוג זה עדוי להסתכם בכ- 20%, ברם אין זה אומר שאפשר לסווג את התובע לבלתי כשיר להמשיך בעיסוקו בבנין עקב התאונה מ- 19.1.97". 10. על פי בקשת הנתבע הועברה למומחה הרפואי שאלת הבהרה כדלקמן: ""כב' בית הדין שאל: "האם התובע לא היה מסוגל לכל עבודה שהיא בתקופה אשר לגביה טען כי היה נכה נזקק - כתוצאה מהפגיעה בעבודה או שלא כתוצאה ממנה". התקופה לה טען התובע כי הוא נכה נזקק היתה 1.5.98 - 1.2.98 לתקופה זו נקבעה לו נכות זמנית בגין הקרסול כדלקמן: 30% זמני ל- 2/98. 20% זמני 1.3.98 ועד 31.12.98. האם תשובתך אשר נתת בחוות דעתך מיום 23.8.00 מתייחסת גם לתקופה זו". 11. בחוות דעתו מיום 6.11.00 ענה המומחה הרפואי כדלקמן: "א. על פי החלטת בית הדין האזורי לעבודה תל-אביב, מ- 26 באוקטובר 2000, נתבקשתי להשלים את חוות דעתי מ- 23 באוגוסט 2000, בהתייחס לשאלה ם חוות דעתי הנ"ל מתייחסת גם לתקופה בין 1.12.98 לבין 1.5.98, תקופה לגביה טוען התובע למעמד של 'נכה נזקק', דהיינו בלתי כשיר לעבודה כלל. ב. להלן תשובתי לשאלה זו: הסיכום של חוות דעתי מ- 23 לאוגוסט 2000 איננו מתייחס לתקופה שבין 1.2.98 לבין 1.5.98 זאת תקופה חולפת במהלך השיקום התפקודי לאחר איחוי יציב של השברים בשוק השמאלית. סביר להניח שבתקופה זו היה התובע עדיין בלתי כשיר לעבודה גופנית בגלל שארית של השברים בשוק השמאלי מ- 17.1.97 ללא קשר למצב אחרי אוטם שריר הלב. עובדה היא שבוועדות של הביטוח הלאומי מאותה תקופה הוגדרה נכותו כנכות זמנית בתוקף עד 31.12.98 על בסיס השבר ברגל לבד (וועדה רפואית מ- 2.7.98)". 12. ביום 30.8.01 השיב המומחה לשאלות הבהרה נוספות מטעם הנתבע ובבין השאר אמר: "הנכות הזמנית שניתנה לנפגע בגין התאונה בשוק השמאלית, פירושה שמדובר במצב זמני והנפגע עדיין לא השתקם אורטופדית מן הפגיעה הזאת. ניתן לשער שהועדה הרפואית הייתה בדעה שהמצב עדיין ניתן לשיפור ושהנפגע אולי יהיה מסוגל לשוב לעבודתו. הנכות הזמנית משאירה פתוחה את האופציה להפעיל את התקנה 18/א לאותה תקופה כמו הנכות הזמנית. אין עדות בפרוטוקול שהוועדה מתייחסת למחלת הלב בקביעתה". 13. מחוות דעתו של המומחה עולה כי בתקופה שבין 1.2.98 עד 31.5.98 היה התובע חסר יכולת לעבוד בשל הפגיעה בעבודה. המומחה אף נימק את קביעתו בכך שאי כשירותו של התובע לעבודה גופנית נבע משארית השברים בשוק השמאלי ללא קשר למצב אחרי אוטם שריר הלב. המומחה אף קבע כי הנכות הזמנית לאותה תקופה ניתנה לתובע בגין השברים ברגל ולא בגין האוטם. 14. לפיכך - אני מקבלת את התביעה וקובעת כי בתקופה הרלבנטית 1.2.98 עד 1.5.98 היה התובע בגדר "נכה נזקק" על פי ת' 18 א' לתקנות. התביעה - מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. נכה נזקק