לטענת התובע לא שילם לו הנתבע את שכר טירחתו, עבור עבודתו כשמאי מכריע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לשכר טרחת שמאי:  הצדדים הסכימו למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. עקב מהותה של הסוגיה החלטתי שלא לקצר בנימוקי למרות הסכמת הצדדים לפסיקה בדרך של פשרה. תובע, שמאי מקרקעין, מונה כשמאי מכריע לפי סעיף 14(ב) לתוספת השלישית של חוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965. הנתבע הינו הבעלים והחוכר לדורות של שתי חלקות, 92,91 בגוש 30316 אשר במוצא עילית. על פי תוכנית בנין ערים מ'/607 חולקו שתי החלקות ל-9 מגרשים והוגדלו אחוזי הבניה המותרים בהם. בין הנתבע לבין המועצה האיזורית מטה יהודה, התגלעה מחלוקת לגבי שומת היטל ההשבחה בגין השינויים אשר עברו המגרשים על כן מונה התובע. אין מחלוקת כי השומה חלה על 6 מגרשים בלבד. לטענת התובע לא שילם לו הנתבע את שכר טירחתו, עבור עבודתו כשמאי מכריע. בפי הנתבע מספר טענות, כפי שפורטו בישיבה מיום 1.600, הטענות מעלות את שאלת פרשנותם של ההמלצות אשר במחירון אגודת השמאים, לגבי עבודת שמאות כגון זו. אומנם מחירון זה אינו בעל תוקף מחייב, אך יש בו כדי להצביע על הנוהג המקובל והיות ושני הצדדים, כאחד, מסתמכים עליו, אתייחס לאמור בו. להלן אדון בטענות הנתבע אחת לאחת.   טענה ראשונה, כי, היות ומדובר על 6 מגרשים זהים אין מקום לחייבו בתשלום הוצאות התובע, כאילו נערכו שומות נפרדות. הצדדים פירטו את דרך חישוב השומה בעמוד 3 לפרוטוקול מיום 7.12.00.     התובע חישב את שכר טירחתו על פי הטבלא אשר בסעיף 37 בפרק ט' למחירון המומלץ. שכר הטירחה נקבע על פי ערך הקרקע אשר לגביה נעשית השומה. לגירסתו של התובע ערך הקרקע הוא 1,500,00 $. הנתבע לא הגיש כל הערכה נוגדת. לכן עומד שכר טירחת התובע על 2,840 $. התובע לא הוסיף את התוספת המופיעה בסעיף 38 לפרק ט', החלה כאשר יש יותר ממגרש אחד במקרקעין ובכך ויתר על תוספת זו. הנתבע מחשב את שכר הטירחה באופן שונה. לגירסתו יש לקחת מן הטבלא אשר בסעיף 37 את שווי הקרקע למגרש אחד ולא לכל הקרקע. היות וערך כל מגרש עד 300,000 $, על פי טבלא זו שכר טירחת השמאי הוא 1,240 $. עוד מוסיף הנתבע כי על שכר זה יש להוסיף את התוספת בגין המגרשים הנוספים, על פי סעיף 38 למחירון המומלץ, אולם זאת, רק במקרה שהמגרשים אינם זהים ונדרשת שמאות נפרדת עבור כל מגרש.   גם אם אקבל את גירסת הנתבע כי יש לחשב את שכר הטירחה של התובע על פי ערך מגרש בטבלא אשר בסעיף 37 אינני מקבלת את גירסתו כי, כאשר המגרשים זהים, לא חלה התוספת אשר בסעיף 38. סעיף 38 קובע כדלהלן: ”אם התכנית החדשה כוללת יותר ממגרש אחד - יתווספו לשכר הטירחה שבסעיף 37 לעיל, סכומים לפי מספר המגרשים בתכנית, בהתאם לטבלא דלהלן:”   אין כל סייג כי סעיף זה חל רק כאשר המגרשים שונים. יתרה מזאת - אין גם מקום לפרש את הסעיף כחל רק על מקום שהמגרשים שונים. מדובר בטבלאות לשכר טירחה. כדי שיקבע אם שומת המגרשים זהה או שונה יש צורך בעבודתו של השמאי בבדיקת המגרשים ובביצוע השמאות - רק לאחר ביצוע העבודה ניתן לומר אם המגרשים זהים או שונים. מדוע למנוע מן השמאי את שכר טירחתו בעבור ביצוע העבודה. אם בדיעבד מתברר כי המגרשים זהים?! אינני מקבלת גירסה זו ואני קובעת כי השמאי זכאי לתוספת אשר בסעיף 38, בין אם שומת המגרשים שונה או זהה.   עתה יש מקום לבדוק את פרשנות סעיף 37 למחירון המומלץ סעיף 37 קובע כלהלן: ”שכר הטרחה בעד הערכת היטל ההשבחה ייקבע לפי שווי המקרקעין בתכנון החדש” המחלוקת בין הצדדים היא, כאמור, בכך שהתובע טוען כי הכוונה היא לשווי כל המקרקעין, הנתבע טוען כי הכוונה היא לשווי מגרש אחד בלבד. על פי לשון הסעיף מקבלת אני את גירסת התובע. המחיר הבסיסי מחושב על פי כל הקרקע אשר השבחתה נבחנת ולא על פי כל מגרש על גבי אותה הקרקע.   כאשר קיימים מספר מגרשים על אותה הקרקע, נצטרך השמאי להתייחס גם לכל מגרש ומגרש בנפרד ועל כן מופיעה התוספת אשר בסעיף 38. הגיונם של הדברים ברור. בחישוב חשבונאי של שכ"ט על פי גירסאות הצדדים, מתברר כי ההפרש אינו גדול. במקרה דנן, תובע התובע את שכר טירחתו על פי הטבלא אשר בסעיף 37, על פי ערך כל הקרקע. מאידך ויתר התובע על התוספת המגיעה לו לפי סעיף 38. כך, התובע תובע מן הנתבע 1,995 $. אם יחושב שכר הטירחה על פי דרכו של הנתבע, לפי מגרש אחד שערכו 300,000 $ בטבלא בסעיף 37 (1,240 $) ועל כך את התוספות בגין שישה מגרשים, על פי סעיף 38 בהתאם לקביעתי דלעיל כי התובע זכאי לתוספת זו (60 x 6 = 360 $) הרי מחצית שכר טירחת התובע, בתוספת מע"מ כדין יעמוד על 1,521 $. נמצא כי ההפרש בין הצדדים עומד על סך 474 $.   טענה שניה של הנתבע, כי הצדדים הגיעו אל השמאי המכריע עם הסכמה מוכנה של המועצה והוא רק אישר אותה, לכן, לגירסת הנתבע, אין מקום לתשלום מלא. טענה זו לא הוכחה לי עובדתית לא הוגש לי כל הסכם ואף לא פורטו פרטיו. יתר על כן - אם אכן היתה הסכמה בין הנתבע לבין המועצה האיזורית, לשם מה מונה התובע כשמאי מכריע בו ?! יחד עם זאת השתכנעתי כי התובע אכן לא נזקק , במקרה דנן לעבודת שמאות "רגילה", זאת כפי שיפורט להלן.   טענה שלישית, כי, בשלב זה, מממש הנתבע את זכויותיו על מגרש אחד בלבד ולכן אין הוא צריך בתשלום היטל השבחה על שאר המגרשים, לכן פטור הוא גם מתשלום הוצאות השמאי. אינני מקבלת טענה זו. אומנם, על פי סעיף 4(1) לתוספת השלישית, יכולה הוועדה המקומית לדחות עריכת שומת ההשבחה עד למימוש הזכויות במקרקעין, אך אין בכך ולא כלום, עם שכר טירחתו של השמאי אשר ביצע את עבודתו וזכאי הוא לתשלום עבורה. יתר על כן - גם חוות הדעת, מטעם הנתבע, של השמאי שבו יעקב, אשר הוגשה לתובע, מתייחסת לכל המגרשים ואין בה כל טענה, או קביעה, כי על השומה להעשות עבור מגרש אחד בלבד. מעל לכל, ההליך שבפני הוא תביעה של השמאי לתשלום שכר טירחה ואינו הליך ערר על הכרעת השמאי המכריע (לפי סעיף 14(ג) לתוספת השלישית). הנתבע לא ערער על השומה והוא מקבל אותה - עבור כל המגרשים. הרי שכך זכאי התובע לתשלום שכר טירחתו בגין ביצוע השומה עבור כל המגרשים. אני דוחה את טענות הנתבע לענין זה.   טענה רביעית של הנתבע, כי התשלום אשר תובע התובע הינו מוגזם. הנתבע טוען (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 7.12.00) כי על המקרה דנן צריך לחול סעיף 39 למחירון המומלץ ולא סעיפים 37 ו- 38. סעיף 39 קובע כלהלן: ”שכר הטרחה לשומת השבחה מהקלות בנייה המאשרת... יהיה כדלהלן:” הנתבע טוען שהוא מממש את זכותו על מגרש אחד בלבד, שם נתבקשו הקלות בניה ולכן שכר טירחת השמאי צריכה להגזר מסעיף זה. אינני מקבלת טענה זו. כפי שציינתי לעיל, השומה נעשתה על כל המגרשים והנתבע לא הראה לי כי, קודם לעריכת השומה, נזדעק ומחה על כך. נהפוך הוא, גם השמאי מטעמו התייחס לכל המקרקעין. כדי להוכיח טענתו זו מצביע הנתבע על כך כי בשומה של התובע אין הערכה של מקרקעין בתיכנון הקודם ובתכנון החדש, כפי שמחוייב היה לבצע על פי סעיף 37 למחירון המומלץ. מכאן טוען הנתבע כי יש להסיק כי השמאות נעשתה לפי סעיף 39, כשמאות להקלות בניה. אולם, הנתבע אינו שם ליבו לכך כי גם על פי סעיף 39 נדרשת "הערכת כלל המקרקעין בצב קודם ובמצב חדש". והערכה זו, כאמור אינה נמצאת בשומה דנן. אשר על כן אני דוחה את טענות הנתבע כי שכר הטירחה של התובע צריך להקבע על פי סעיף 30.   סיכומו של ענין, דחיתי לעיל את טענות הנתבע אחת לאחת. אולם, כפי שציינתי כבר לעיל (בשולי הדיון בטענה השניה), מן החומר שבפני נראה לי כי אכן, עבודתו של השמאי, התובע, לא נעשתה על פי כל פירטי הדקדקנות. אין בכך כדי לפגוע בתוצאה הסופית אליה הגיע התובע בממצאיו אך מן הראוי היה כי התובע היה מפרט ומנמק את הדרך וכיצד הגיע לתוצאה. בין היתר, הפירוט האמור בסעיף 37 למחירון המומלץ, לאמור - "העבודה תכלול הערכת המקרקעין בתכנון קודם ובתכנון חדש".   לאור האמור, ובהתאם לסמכות אשר ניתנת לי, על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט אני קובעת כי שכר טירחתו של התובע יהיה 1,521 $. הגם שסכום זה תואם את פרשנות הנתבע לסעיף 37 למחירון המומלץ, כאמור בטענתו הראשונה, אין בכך כדי לקבל טענה זו, אשר נדחתה על ידי, כמפורט לעיל. סכום זה הינו אלא בדרך של פשרה.   הנתבע ישלם לתובע את הסכום של 1,521 $ כערכו בשקלים נכון ליום 20.2.97 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאותו המועד ועד ליום התשלום בפועל.   אין צו להוצאות.שכר טרחהשמאות