התובעים התכוונו לנפוש בקרואטיה ביחד עם משפחה נוספת. בסופו של יום נאלצו התובעים לרכוש כרטיסי טיסה חד כיווניים לישראל, בנוסף לכרטיסים שרכשו מהנתבעת,להאריך את שהותם במלון בלילה נוסף ולהפסיד יום עבודה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד אופיר טורס - הזמנת כרטיסי טיסה: התובעים, בני זוג וילדיהם , הגישו תביעה כנגד הנתבעת, חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי תיירות ונופש ומפעילה , בין היתר, שירותים לנופשים ומטיילים לחו"ל. התביעה הוגשה גם כנגד עובדת הנתבעת ( להלן:" נעמי"). בהסכמת הצדדים נדחתה התביעה כנגד נעמי וזאת ללא צו להוצאות.   התובעים, עורכי דין במקצועם,פרסו את טענותיהם על פני למעלה מ-9 עמודי כתב תביעה, העידו בפני ובנוסף הגישו סיכומים בכתב.   בשל קוצר היריעה לא אפרט את כל הטענות שהועלו בפרוט ייתר, ע"י שני הצדדים ובעיקר התובעים, אולם הכרעתי זו ניתנת לאחר שעיינתי ובחנתי בכובד ראש את טענות שני הצדדים וראיותיהם.   התובעים התכוונו לנפוש בקרואטיה ביחד עם משפחה נוספת ( להלן:" הלפמן") וזאת בחודש אוגוסט 2002. התובעים בצעו את ההזמנה באמצעות הנתבעת וזאת עבורם ועבור הלפמן.   בסופו של יום נאלצו התובעים לרכוש כרטיסי טיסה חד כיווניים לישראל, בנוסף לכרטיסים שרכשו מהנתבעת,להאריך את שהותם במלון בלילה נוסף ולהפסיד יום עבודה.   התובעים הגישו תביעתם בגין הנזקים שנגרמו להם כמפורט לעיל וכן פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם.   בקליפת אגוז מתמקדות טענות התובעים בשתי נקודות מרכזיות.   האחת: טיפולן הכושל, לטענתם, של הנתבעות בהזמנת מקומות הטיסה, כך שלמרות שהוזמנו 6 מקומות טיסה עבורם ועבור הלפמן וזאת זמן רב טרם הטיסה, אושרו לבסוף רק 3 מקומות. הנתבעות הודיעו לתובעים כי חסרים 3 מקומות בטיסה רק 4 ימים בטרם הטיסה ולאחר שכל סידורי הקרקע הוזמנו.   השניה: טיפולן הכושל של הנתבעות בהעברת התובעים מהטיסה ביום 29/8/02 ליום 27/8/02 אשר גרם למחיקתם מרשימת ההמתנה ולאובדן סיכוייהם כי אכן יטוסו בטיסה בה חפצו.   לאור האמור לעיל נאלצו התובעים לרכוש פעם נוספת כרטיסי טיסה חזרה לישראל.   לצערי, שני הצדדים , ובעיקר התובעים, הרבו מלל עד כי " מרוב עצים לא רואים את היער".   ההכרעה בתיק זה תלויה בשאלות כדלקמן הנובעות זו מזו:   מתי נודע לנתבעות כי טיסת הלפמן בחזרה לישראל לא אושרה , מדוע לא הודיעו על כך לתובעים מייד לכשנודע להן על כך והאם מוטלת על הנתבעות האחריות לנזקים הנטענים ע"י התובעים בגין האיחור במסירת ההודעה , אם אכן היה איחור.   ביום 15/7/02 התבקשה ע"י התובעים הזמנה עבורם ועבור הלפמן: האחת עבור הלפמן ליציאה מהארץ ב- 9/8/02 והשניה עבור התובעים ליציאה ביום 16/8/02 . שתי המשפחות בקשו לשוב לארץ ביום 27/8/02 . טיסות התובעים והלפמן מישראל אושרו מיידית כמו גם חזרתם של התובעים ביום 27/8/02 ואילו חזרתם של הלפמן לא אושרה והם הוכנסו לרשימת הממתינים.   רק בסופו של יום דהיינו, עם הגשת סיכומי הנתבעות, הוברר שאין מחלוקת כי נודע לנתבעות, לא יאוחר ממספר ימים לאחר 15/7/02, כי התקבל אישור מ"קרואטיה אייר" ( להלן: " חברת התעופה ") לתובעים בלבד . כן אין מחלוקת כי לראשונה נמסר לתובעים על כך רק ביום 4/8/02 .   לטענת הנתבעות, ההשהיה במסירת מידע זה לתובעים היתה מכוונת מתוך תקווה שבמרוצת השבועות שנותרו עד לטיסה יהיו ביטולים והלפמן יועברו מרשימת הממתינים ויקבלו אישור לטיסתם.   עוד ביום 15/7/02 החלו התובעים להזמין עבורם ועבור הלפמן את שירותי הקרקע וזאת באמצעות הנתבעות.   התובעים קובלים על כי לא נמסרה להם הודעה ע"י הנתבעות כי טיסת הלפמן לישראל לא אושרה וזאת מיד לכשנודע להן על כך.   הנתבעות טוענות כי גם באם יקבע כי כשלו באי מסירת המידע מיד לכשנודע להן על כך - התובעים לא הוכיחו כי היה עולה בידם לפעול ביתר הצלחה משעשו זאת הנתבעות.   אקדים ואומר כי אין דעתי כדעת הנתבעות.   הנתבעות לא הכחישו את טענת התובעים , בכתב תביעתם, כי יום לפני הטיסה מהארץ העלתה נעמי בפניהם את האפשרות לשנות יעד ולטוס לאיטליה. הצעה זו הוצעה ע"י נעמי כאשר כל סידורי הקרקע של התובעים והלפמן הוזמנו וכאשר בכוונת שתי המשפחות לבלות את חופשתם ביחד. באם הנתבעות היו מוסרות על כך לתובעים , מיד לכשנודע להן על כך, היו התובעים והלפמן עומדים בפני הברירה של שינוי יעד הנסיעה ולחילופין , אי ביטול ההזמנות תוך נטילת הסיכון כי בסופו של דבר תתרחש תקלה, כפי שאכן ארעה , דהיינו כי טיסת הלפמן לישראל, במועד המבוקש, לא תאושר.   הנתבעות נטלו על עצמן אחריות לא להן. הנתבעות הפעילו בעניין זה שיקול דעת מוטעה, תוך שהן בוחרות בברירה החלופית . לו הנתבעות היו מגלות לתובעים, מבעוד מועד, כי הטיסה לא אושרה- האחריות היתה עוברת לכתפי התובעים והלפמן וכך גם הנזקים שנגרמו.   הנתבעות אינן אחראיות לכך שהטיסה לא אושרה ושוכנעתי כי עשו כל שביכולתן על מנת שהטיסה תאושר, אולם אין די בכך. חלה על הנתבעות החובה ליידע את התובעים ,בסמוך לאחר שנודע להן על כך, ומשלא עשו כן אין להן אלא להלין על עצמן.   שוכנעתי כי הנתבעות העריכו כי , בסופו של יום , תאושר טיסת הלפמן ועל כן לא שתפו את התובעים במידע חשוב ורלבנטי זה . משהערכה זו התבדתה- האחריות לנזקים שנגרמו עקב כך ,מוטלת עליהן בלבד.   מייד לכשנודע לתובעים כי טיסת הלפמן לישראל לא אושרה הם פעלו אצל הנהלת הנתבעת והן בחברת התעופה לקבלת אישור לטיסתם , אולם ללא הועיל.   מסכים אני עם הנתבעות כי הן פעלו ללא ליאות על מנת לפתור את הבעיה ועל מנת לקבל אישור לטיסת הלפמן. אולם, אין בכך כדי לפטור את הנתבעות מאחריותן לנזקי התובעים וזאת נוכח העובדה שהן הפעילו את שיקול דעת בלא לאפשר לתובעים לעשות כן.   מאחר והנתבעות לא מלאו את חובתן כלפי התובעים, אין מקום לדיון בשאלה מה היו עושים התובעים לו היה נודע להם על כך מבעוד מועד. יחד עם זאת ולמעלה מהדרוש אציין כי התובעים עשו עלי רושם כמי , שבנסיבות העניין, לא היו נוטלים על עצמם, סיכון כה גדול, אשר התממש בסופו של דבר , כי הטיסה לא תאושר על כל המשתמע מכך. להערכתי, התובעים היו, לאחר זמן מה, בוחרים בחופשה חלופית ובכך נמנעים מלהיקלע לתסבוכת שנוצרה, וכל זאת על מנת ששתי המשפחות, להן ילדים בני שלוש שנים, תוכלנה לבלות יחדיו את חופשתן.   טיסת הלפמן מהארץ היתה אמורה להתבצע כשבוע ימים לפני טיסת התובעים מהארץ. מאחר ולא ניתן היה לבצע את כרטוס כרטיסי הלפמן בלא קבלת אישור לטיסות הלוך וחזור, נאלצו התובעים לוותר על מקומם לטובת הלפמן, וזאת בלית ברירה, ותוך שיקול דעת נכון ומבלי שויתרו על טענותיהם כלפי הנתבעות.   איני רואה מקום לאבחן בין התובעים לבין הלפמן שכן ההזמנות הוזמנו ביחד ולשתי המשפחות חשוב היה לבלות ביחד את החופשה.   איני מקבל את טענת הנתבעות כי חברת התעופה עשתה חסד עם התובעים בכך שלא חייבה אותם בסך של 150$, עלות החלפת הכרטיסים עם הלפמן, שכן הן אלו שגרמו להיווצרות התקלה.   מכאן ואילך פעלו התובעים כפי שניתן היה לצפות מהם כי ינהגו.דהיינו, הזמינו כרטיס טיסה בחזרה למועד הקרוב ביותר האפשרי דהיינו, למחרת היום, וביטלו את טיסתם חזרה לארץ באמצעות חברת התעופה.   בנסיבות אלו אני פוסק לתובעים את הפיצוי כדלקמן:   החזר עלות כרטיסי טיסה לארץ- 2,468 ₪   החזר עלות לילה נוסף במלון- 486 ₪   עגמת נפש- 500 ₪   אובדן שכר-( הערכה) 700 ₪ סה"כ - 4,172 ₪    אשר על כן אני מחייב את הנתבעת מס’1 לשלם לתובעים סך של 4,172 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 30.9.02 ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט, לרבות אגרה, בסך כולל של 600 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.תעופהנופשסוכני נסיעות (תביעות)