תביעת הבעל להפחתת מזונות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת הבעל להפחתת מזונות: לפנינו שתי תביעות שהדיון בהם אוחד. התביעה בתיק 95/537 היא תביעתו של הבעל (להלן "הבעל"), להפחית את דמי המזונות שנפסקו לטובת אשתו (להלן "האשה") ושלש בנותיהם, ע"י שלילת זכות המזונות מהאשה מתוך דמי המזונות, וכן לקבוע סדרי ראייה בינו לבין הבנות. התביעה בתיק 95/1580 היא תביעה של האשה ושלש הבנות להגדיל את דמי המזונות שנפסקו לזכותן. פסה"ד הקודם שקבע את דמי המזונות לאשה ולבנות ניתן ביום 28.9.93 (להלן "פסה"ד הקודם"), ובו נפסקו לארבע התובעות דמי מזונות שהגיעו בראשית 1998 לסך 2,800 ש"ח לחדש בעקבות ההצמדה (הסכום הנ"ל מורכב כנראה מסכום נקוב למזונות חדשיים וממחצית תשלומי משכנתא שוטפים). במסגרת התביעה בתיק 95/1580 הגיש הבעל כתב תביעה שכנגד ובו ביקש להעביר את המשמורת על הבנות לחזקתו. הבעל הודיע בסיכומיו שהוא זונח את תביעתו בענין המשמורת, ואף לא התיחס לשאלת סדרי הראייה בסיכומיו. לפיכך בנושאים האלה אסתיר פני מעתירות הבעל. גילן של הבנות כיום הוא 13, 9 ו7- ורבע. הנימוק שהעלה הבעל בתביעתו לשלילת זכות המזונות מהאשה הוא ההחלטות של ביה"ד הרבני האזורי והגדול, שעל הצדדים להתגרש, לאור זאת שאין עוד סיכוי לשלום בית, ושהאשה מסרבת בעקשנות להתגרש. אכן ניתנו כמה פסקי דין על ידי בתי הדין שממליצים לצדדים להתגרש, או שמורים שעל הצדדים להתגרש, וזאת משום שאפסו התקוות לשלום בית, לאור זאת שהבעל עזב את הבית וחי כבר שנים עם אשה אחרת. יחד עם זאת, אין בפסקי הדין קביעה כלשהי שהאשה מורדת, או שהאשה מתנהגת בצורה שאינה ראויה, דברים שעל יסודם ניתן היה לשלול מהאשה את זכותה למזונות. האשה אכן מתעקשת שלא להתגרש, וחבל שהיא נוהגת כך, שכן אבד הכלח על כל סיכוי לחיים משותפים, ואף היא יודעת זאת, ואולם כאמור אין בכך כדי לשלול את זכותה למזונות בשלב זה. יתכן שבעתיד ימצא ביה"ד הרבני מקום לפסוק פסיקה אחרת בענין הגרושין, שתצדיק את שלילת המזונות מהאשה, אך דים לדברים בשעתם. אגב אציין, שגם אם הייתי סבור שנכון לשלול מהאשה את זכותה למזונות עבור עצמה, לא הייתי מפחית את דמי המזונות הפסוקים, שכן הסכום שנקצב לבנות בפסה"ד הקודם היה ממילא צנוע למדי (לאור הקביעות בפסה"ד הקודם לגבי יכולתו הכלכלית של הבעל), והיה ראוי להגדילו באותו שעור שהייתי מפחית את מזונותיה של האשה. ועתה לתביעת האשה והבנות להגדלת המזונות. כדי לבקש שינוי בדמי מזונות שנפסקו צריך שהתובעים יטענו בכתב תביעתם שחל שינוי ממשי בנסיבות מאז פסה"ד הקודם ועד להגשת התביעה החדשה, וכן שיוכיחו שאכן חל שינוי כזה. בכתב התביעה נטענו טענות לענין שינוי הנסיבות, ומבחינה זו יצאו התובעות ידי חובה, ונשארה רק השאלה האם הצליחו התובעות להוכיח את השינוי הנטען, וכן האם מחמת השינוי הנטען, בהתחשב במכלול הענינים הנוגעים להכרעה בשאלת שעור המזונות, יש מקום לשנות את דמי המזונות הפסוקים. וזה דבר שינוי הנסיבות שנטען בכתב התביעה: א) מצב הבריאות של התובעות הוחמר; ב) הבנות בגרו בשנתיים; ג) הבעל פתח עסק והכנסותיו רבו ועצמו. השינויים במצב הבריאות שהוכחו נוגעים לפגם בלב של אחת הבנות, ואולי של בת נוספת. מצב בריאות מצער זה אין לו כמעט נפקות ממונית, ולכן לאו שינוי ממשי הוא. באשר לאסטמה, שלטענת האשה סובלות הבנות ממנה, ענין זה כבר צויין בפסה"ד הקודם. באשר לשינוי הנובע מהתבגרותן של הבנות בשנתיים, אינני רואה שיש בכך שינוי ממשי המצדיק שינוי בדמי המזונות שנפסקו. השאלה העיקרית בדבר שינוי הנסיבות נוגעת למצב הכלכלי של הבעל לאחר פסה"ד הקודם. כאמור בפסה"ד הקודם נקבע שיכולת ההשתכרות של הבעל, שהיה אז שכיר, והחליף מקומות עבודה מפקידה לפקידה, נמוכה למדי. לאחר פסה"ד הקודם החל הבעל לחיות עם אשה אחרת (להלן "האשה האחרת"), שאיתה הוא חי בבית אחד כבר שנים רבות, והוא עובד בעסק שמתנהל על ידי חברה בע"מ (בעבר חברה פלונית וכיום חברה אלמונית), שהאשה האחרת בעלת מניות בהן יחד עם בעל מניות נוסף. האשה טוענת שהבעל יחד עם האשה האחרת הם בעלי הזכויות בחברות הנ"ל, וכי רק האשה האחרת נקראת בעלת המניות מתוך קנוניה שעושים הבעל והאשה האחרת כדי לקפח את האשה והבנות, ואילו הבעל טוען לא כי: הכל שלה ולי אין כלום בחברה או בנכסיה, ובעצם אני תלוי בחסדיה של האשה האחרת, שיכולה בכל רגע להדיח אותי מביתה ומהחברה ומהעבודה בחברה. עוד טוען הבעל, שהוא מקבל משכורת בחברות הנ"ל, שהיא משכורת צנועה למדי (בסביבות 2,200 ש"ח נטו לחדש בזמן הגשת כתב ההגנה, סכום שגדל בינתיים אך לא בהרבה והוא עדיין צנוע למדי). כמו כן טוען הנתבע שהוא חייב כספים רבים ושאין הוא מצליח לפרוע אותם, ואפילו את דמי המזונות הפסוקים אין בכוחו הכלכלי לשלם. אין מחלוקת שאין על שם הנתבע אישית נכסים. האשה טענה שהבעל חייב כספים רבים, כפי שעולה מתצהיריה ללשכת ההוצל"פ נ/2 ו-נ/3. כמו כן אין מחלוקת שמאז שהבעל עזב את הבית לפני שנים רבות, גרות בבית (שהוא בבעלות משותפת של בני הזוג) האשה והבנות, ואין הן משלמות לבעל על השימוש בבית. השאלה שעומדת בפתח עינים היא השאלה מה חלקו של הבעל בחברות הנ"ל ומה שווין של החברות הנ"ל וההכנסות שהן מפיקות. אכן הבעל והאשה האחרת חיים ברמה כלכלית נאה למדי, אבל עובדה זו כשלעצמה אינה מלמדת שיש לבעל חלק בנכסי האשה האחרת ובחברות. אפשר שהאשה האחרת משפיעה שפע טוב על הבעל משלה, ברצותה לחיות איתו חיים משותפים. עוד יצויין שמחומר הראיות קשה להסיק מסקנות בקשר לשווי החברות ולהכנסות שהחברות מרוויחות. יחד עם זאת ניתן לומר שהבעל השביח את כושר השתכרותו מאז פסה"ד הקודם במידה ממשית. אני קובע זאת בין היתר על סמך התפקידים שהבעל ממלא בחברות הנ"ל, וכן על סמך ההתרשמות הכללית ממנו, כפי שבאה לידי ביטוי במהלך המשפט. כנגד השבח שהשביח הבעל בכושר ההשתכרות שלו, עומדת העובדה שנולד לבעל מהאשה האחרת ילד בשלהי 1996. ילד זה אף הוא זכאי למזונות מאביו. נכון אמנם שבנסיבות הענין נכון להטיל על האב רק את המזונות ההכרחיים של הילד הזה, שכן האשה האחרת צריכה לשאת, מדין צדקה, ביותרת על המזונות ההכרחיים, בהיותה בעלת יכולת כלכלית ממשית, אבל עדיין את המינימום ההכרחי חייב הבעל לממן. יצויין שהבעל הגיש כמוצג לביהמ"ש נוסח של תביעה שהוגשה לביהמ"ש לעניני משפחה מטעם הילד, שלפיה הילד תובע כביכול מזונות מהבעל (נ/10), אך ברי לי שתביעה זו היא תביעה למראית עין בלבד, ואין בכוונת האשה האחרת לדאוג שיקויים בה דיון או שהמזונות שייפסקו בה ייגבו מהבעל. התביעה למעשה הוגשה, כך יש להניח, רק כדי להיטיב עם הבעל בתביעות דנן. האשה לא עבדה בעבר ואינה עובדת כיום. אלמלא בא לעולם הילד החדש הנ"ל, הייתי סבור, לאור כל האמור לעיל, שראוי להגדיל את דמי המזונות שנפסקו בפסה"ד הקודם בשיעור 30%, ואולם בהתחשב בילד הנוסף, נראה לי שנכון יהיה להגדיל את הסכום הפסוק ב15% בלבד. מכיון שהתביעה להגדלת המזונות הוגשה ב14.9.95-, והילד החדש נולד ב24.12.96-, יש מקום להטיל את התוספת של 30% הנ"ל לתקופה שבין 14.9.95 ועד 24.12.96. בפסה"ד הקודם נקבע סכום מזונות חודשי נקוב, וכן הוטל על הבעל לשאת במחצית התשלומים השוטפים של המשכנתא. מכיון שנפלו מחלוקות בין הצדדים בשאלה של אופן ביצוע החיוב הנוגע למשכנתא, וכן התעורר קושי במל"ל בנוגע לחיוב האמור, הוחלט ב13.12.95- להמיר את החיוב בתשלום חודשי בסך 175 ש"ח לחדש. להסרת ספק ראוי להבהיר שהסך 175 ש"ח צמוד למדד יוקר המחיה מאז 13.12.95, תוך התאמה אחת לשלושה חודשים. סוף דבר, אני פוסק כדלקמן: א) התביעה בתיק 95/537 נדחית. ב) התביעה שכנגד בתיק 95/1580 (בענין המשמורת) נדחית. ג) הסכום הפסוק (להוציא את ענין המשכנתא) בפסה"ד מיום 28.9.93 בתיק 92/57, יוגדל ב30%- לתקופה מאז 14.9.95 ועד 24.12.96, והחל ב24.12.96- ואילך יוגדל ב15%-. ד) הסך 175 ש"ח הנ"ל צמוד למדד כאמור לעיל. ה) התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הפחתת מזונותמזונות