תביעה זו מבוססת על הטענה, כי היתה הסכמה בין ההעובדת לבין המעסיק ששכרה יחושב עם כל התוספות הנלוות עפ"י השכר והתוספות, כפי ששולמו מזמן לזמן לעובדי מינהל ומשק בבתי החולים בשירות הציבורי, העובדים בבתי חולים פסיכיאטרים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספות שכר לעובדי מינהל ומשק בתי חולים ציבורי: זוהי תביעה להפרשי שכר עבודה ופיצויי פיטורים. להלן עובדות המקרה: 1. הנתבעת הינה חברה פרטית בע"מ אשר ניהלה והפעילה בית חולים פסיכיאטרי בחיפה (להלן: "ביה"ח"). 2. התובעת עבדה כמזכירה אצל הנתבעת מתאריך 1/2/1978. בתאריך 27/3/97 נסגר ביה"ח. קיימת מחלוקת לעניין מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, אליה תהיה התייחסות בהמשך. 3. לתובעת שולמו פיצויי פיטורים עפ"י הליך משפטי לו היתה שותפה התובעת ביחד ועם עובדים נוספים לשעבר של הנתבעת בתיקים בביה"ד: נז/68-3, עב 3/216 ועב 1284/98. להלן טענות התובעת: 4. התובעת טוענת לזכאות לתוספת אחוזית לשכרה בשיעור של 25% לשנת 94, ו- 30% לשנים 95 ו- 96. 5. תביעה זו מבוססת על הטענה, כי היתה הסכמה בינה לבין הנתבעת ששכרה יחושב עם כל התוספות הנלוות עפ"י השכר והתוספות, כפי ששולמו מזמן לזמן לעובדי מינהל ומשק בבתי החולים בשירות הציבורי, העובדים בבתי חולים פסיכיאטרים. 6. התובעת הצהירה, כי בתקופת עבודתה אכן קבלה בפועל את השכר והתוספת הנלוות בהתאם לקביעה דלעיל, אך התוספת האחוזית דלעיל שכונתה ("דריכות בי"ח) לא שולמה לה. 7. בפועל יוצא כי מאחר ושכר העבודה שולם בחסר, לכן גם מתחשיב פיצויי הפיטורים, שקיבלה התובעת בפועל חסר רכיב, שמקורו בתוספת לעיל שלא שולמה. 8. אשר למועד סיום יחסי העבודה טענה התובעת, כי יצאה לחל"ת בתאריך 30/10/96 עקב סגירת מקום העבודה, ופוטרה רשמית בתאריך 27/3/97. 9. ב"כ התובעת טען, כי הנתבעת לא השתמשה בזכותה להגיש את גרסתה ביחס לעובדות המקרה בתצהירי עדות ראשית מטעמה. ב"כ התובעת טען שהנתבעת, באמצעות התובעת בחקירתה הנגדית, הגישה מסמכים של ועדות המעקב מיום 23/3/94 וחוזר של הממונה על השכר והסכמי העבודה באוצר, ופסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין הנתבעים, וזאת במקום להתייחס לטענות התובעת לגופן. 10. לגרסת ב"כ התובעת בסיכומיו, התביעה מושתתת על טענה - שלא נסתרה - בדבר קיומה של הסכמה בין התובעת לנתבעת לפיה שכרה מבוסס על השכר וכל התוספות הנלוות, אשר שולמו לעובדי מינהל ומשק בשרות הציבורי העובדים בביה"ח הפסיכיאטריים. 11. לטענת ב"כ התובעת העובדה שתוספת "דריכות בי"ח" - הנתבעת על ידי התובעת משנת 1994, שבאה במקום תוספת "כוננות 2/3" שלא שולמה לתובעת עד שנת 1994 אינה גורעת מזכאותה למסגרת החדשה של התוספת. 12. התובעת תבעה תוספת כוננות בסך של 21,465 ₪ לתקופה מ- 1/1/94 ועד 31/10/96, וכן הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 34,721 ₪. להלן טענות הנתבעת והעדויות מטעמה: 13. לטענת ב"כ הנתבעת לא הוכחה התביעה לזכאותה ל"דריכות בי"ח" עפ"י החלטת ועדת המעקב ממרס 94 בענין שכר עובדי מינהל ומשק בבתי חולים ממשלתיים. לא הוכח, כי החלטה זו חלה על עובדי מינהל ומשק בשירות הציבורי ו/או על עובדים בבי"ח פסיכיאטריים. לא הוכח שהיתה הסכמה בין התובעת לנתבעת ששכרה ישולם בהתאם לשכרם של עובדי מינהל ומשק בבתי חולים ממשלתיים. יתירה מכך, אותה תוספת "דריכות" שולמה לעובדים במקום תוספת "כוננות 2/3", שלא שולמה לתובעת עד 1994. 14. לטענת ב"כ הנתבעת לא הוסכם שהתובעת תקבל את כל התוספות כפי ששולמו מעת לעת לעובדי מינהל ומשק בשירות הציבורי העובדים בבי"ח פסיכיאטריים, ודבר הסכמה כזו לא הוכח. יתירה מכך, לא נטען ולא הוכח שהיתה הסכמה לתשלום תוספות שונות לעובדים בשירות הציבורי, כפי שהם משולמים בבתי חולים ממשלתיים. לא הוכח שהחלטת ועדות המעקב מתייחסות גם לעובדים בבתי חולים פסיכיאטריים, במיוחד כאשר הנתבעת היא חברה פרטית. 15. ב"כ הנתבעת טען לחוסר תום-לב בתביעה, שכן למרות שמדובר בתוספות כספיות משמעותיות - 25% בשנת 94, ו- 30% משנת 95 ואילך, לא פנתה התובעת כדי לתבוע זכויותיה למנהל המיוחד שמינה בית המשפט לנתבעת בשנים הללו. 16. ב"כ הנתבעת טען, כי אין נתבע חייב להביא עדויות מטעמו לסתירת ראיות של התובעת ורשאי הוא להוכיח שאין ממש בטענות התובעת באמצעות עדותה של התובעת עצמה וממסמכים המוגשים באמצעותה. 17. המסמכים שהוגשו ע"י ב"כ הנתבעים באמצעות התובעת היו: 1. הסכם ועדת המעקב. 2. פסק הדין של בית המשפט המחוזי, כאשר הראשון מהווה, לכאורה, את התשתית לתביעה, והשני אמור להצביע על הגורם האחראי לזכויות התובעת בתקופה הרלוונטית. 18. ב"כ הנתבעת טען, כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה את תביעתה. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 19. התובעת טענה, כי הובטחו לה כל התנאים הנלווים הנהוגים בבתי החולים הפסיכיאטריים, על כן זכאית היא לתוספות שכר של 25% בשנת 94 ו- 30% משנת 95 ואילך. בנוסף להפרשי השכר זכאית היא להפרשי פיצויי פיטורים הנובעים מהפרשי השכר הללו. 20. מן הראוי להתייחס לעניין מועד סיום יחסי העבודה בתאריך 31/12/1996 עפ"י גרסת הנתבעת או בתאריך 27/3/97 לאחר תקופת חל"ת בין 30/10/96 ועד לתאריך 26/4/97 כגרסת התובעת. 21. להבדלים העולים משתי הגרסאות דלעיל אין השפעה של ממש על הסוגיות שלפנינו. יש לציין, כי גרסת התובעת באשר לנסיבות תשלום פיצויי הפיטורים, שנראית על פניה כנכונה, אינה תורמת תרומה כלשהי לדיון שבפנינו. 22. אין חשיבות לעובדה שהנתבעת, הגישה את מסמכי ועדת המעקב ממרץ 1994 לעניין זכויותיהם של עובדי מנהל ומשק בבתי חולים ממשלתיים, וכי המסמכים הללו לא הוגשו ע"י התובעת עצמה. אין המסמכים הללו מספיקים כדי לבסס את תביעת התובעת מבחינה משפטית. 23. לא הוכחו הקשרים המשפטיים המתחייבים בין זכויות עובדים בבתי חולים ממשלתיים לזכויות עובדים בבתי חולים ציבוריים ו/או פסיכיאטריים ו/או פרטיים, ולא נטען וגם לא הוכח מהו הקשר בין מעמדה של הנתבעת כחברה פרטית לבין זכויות עובדיה בהשוואה ליחסים בין עובדים למעביד שהוא בי"ח ממשלתי, והזכויות הנגזרות ממעמד זה. אין כאן קשר שהינו בבחינת "מובן מאליו" שאינו מחייב התייחסות מיוחדת. 24. לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי "תוספת כוננות 2/3" לא שולמה לתובעת עד ינואר 1994, ולא די בטענה שאם ויתרה התובעת על זכות מסויימת, הרי אין היא מנועה מלתבוע זכות חלופית מאוחר יותר. 25. התובעת לא הוכיחה מה היו מהות ההסכם ורכיביו בינה ובין הנתבעת, או מי מנציגיה המוסמכים. גם אם קיבלה התובעת עד סוף שנת 1993 שורה של רכיבי שכר הדומים בשמותיהם (שכן מעבר לכך לא נטען ולא הוכח) לרכיבים ששולמו לעובדים במוסדות הרפואיים למיניהם ולסוגיהם, אין די בכך כדי לגזור את הזכאות ל"תוספת הדריכות" שהוחלה מינואר 93. 26. אנו דוחים כבלתי ראויה את טענת ב"כ הנתבעת על חוסר תום הלב והניסיון להתעשר שלא כדין של התובעת. בנסיבות העולות מפסק דינו של כב' השופט ברלינר בתיק ה"פ 671/91 בבית המשפט המחוזי בחיפה מחודש יוני 1996 בענין "המלחמות" בין המנהלים בנתבעת - ספק אם עובד מן השורה, בנתבעת, אמנם יכל לעמוד על זכויותיו או לפחות ללמוד מהן, מבעוד מועד. 27. חרף ההערה דלעיל, אין מנוס מדחיית התביעה בכללותה. התובעת לא הוכיחה ולא הרימה את נטל הראיה בשאלה מה היה צריך להיות הבסיס המשפטי לזכויות הכספיות של התובעת כעובדת בנתבעת. לא הוכח בביה"ד מה הובטח לה, ע"י מי ועל סמך מה. לא הוכח הקשר המשפטי בין זכויות עובדים במקום עבודתה שהיה בי"ח פרטי לזכויות של עובדים אחרים במקומות עבודה דומים ו/או ציבוריים. לא ניתן כל הסבר משכנע מדוע זכאית התובעת לתוספת "דריכות" שבאה במקום תוספת אחרת שהיתה תוספת כוננות ואשר גם אותה היא לא קיבלה בעבר. יש לציין, כי התובעת היתה מיוצגת משפטית ממועד הגשת התביעה ועד הסיכומים. 28. לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית בזאת. 29. כל צד ישא בהוצאותיו. תוספות שכררפואהבית חולים