לבורר סמכות לתקן או להשלים את פסק הבוררות רק אם נפלה בפסק הבוררות: "טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה", כאמור בסעיף 22 (א) 1 לחוק הבוררות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון פסק בוררות: סכסוך בין המבקש לבין משיב 1 (להלן: "המשיב") ומשיבה 2 (להלן: "החברה") בקשר עם ניהול עסקי החברה והפסקת פעילותם המשותפת, נמסר להכרעת הבורר עו"ד (רו"ח) עמי הלביא (להלן: "הבורר"). ביום 18.7.2010 ניתן על ידי הבורר פסק בוררות לפיו חייב וזיכה הבורר את הצדדים בסכומים שונים והורה על ביצוע רישומים בספרי החשבונות של החברה. בהחלטת הבורר מיום 4.8.2010 תוקן פסק הבוררות לפי בקשת המבקש, ובהחלטה נוספת מיום 12.8.2010 תוקן פסק הבוררות לפי בקשת המשיב (להלן: "פסק הבוררות"). בהפ"ב 6636-09-10 עותר המשיב לאשר את פסק הבוררות. בהפ"ב 37148-09-10 עותר המבקש לבטל את פסק הבוררות. טענות המבקש הבורר חרג מסמכותו, באלה: בסעיף 1 להסכם בוררות (להלן: "הסכם הבוררות") הוסכם בין המשיב לבין המבקש כי מלוא המחלוקות והסכסוכים ביניהם ו/או בקשר עם החברה יתבררו בבוררות, אולם לא הסמיכו את הבורר לדון בתביעות של החברה נגדם. למרות זאת, דן הבורר בתביעות של החברה נגד המבקש ואף פסק כי על המבקש לשלם לחברה כמיליון ₪. הבורר השית בפסקו חיובים על צדדים שלא היו צד לבוררות, בהם גיבסנית בע"מ (להלן: "גיבסנית"), גב' ענת גיא-גלמן, רעיית המבקש (להלן: "ענת") ואלעד בר-דיין. הבורר פסק סעד שלא נתבע ובכלל זה: פסק תשלום פיצוי בגין תוכנת "בינארית" בסך 5,000 ₪. חייב את המבקש לשלם לחברה 50,000 ₪ כדמי שימוש ראויים בגין שימוש במשרד של ענת על ידי גיבסנית. הבורר איפשר למשיב לטעון טענות בשם החברה ואף פסק לזכות החברה סכומים שונים, ובכך עקף את החובה שהייתה על המשיב להגיש תביעה נגזרת. בהסכם הבוררות נקבע כי הבורר ינמק את פסקו. למרות זאת, הבורר פסק מאות אלפי שקלים תוך שהוא מסתפק באמירות כלליות ביותר ולא מנומקות. הבורר לא התייחס לעדויות מפורשות ולמסמכים שהוצגו , והעדיף להסתמך על עדויות בעל פה של המשיב, בלי להסביר מדוע. בכך יש כדי לבסס עילה לביטול פסק בוררות על פי העילה הקבועה בסעיף 24 (6) לחוק הבוררות. פסק הבוררות המתייחס לתביעת המשיב מבוסס על טעות משפטית גורפת ובסיסית היורדת לשורשו של ההליך כולו - התעלמות של הבורר מהכלל היסודי: "המוציא מחברו - עליו הראיה". לעומת זאת, בדונו בתביעת המבקש לחייב את המשיב בסך 40,000$ החיל הבורר את הכלל האמור ודחה את תביעת המבקש. הבורר פסק נגד המבקש הוצאות בלתי סבירות ובלתי צודקות. נוכח כל אלה, מבוקש לבטל את פסק הבוררות מכוח העילות המנויות בסעיף 24 (3), (6), (7), (9) ו - 10 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). טענות המשיב: המשיב דוחה את טענות המבקש ועותר לאשר את פסק הבוררות. דיון סעיף 24 לחוק הבוררות קובע: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה: (1)... (3) הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4)... (6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8)... (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד." כותרת הסכם הבוררות (נספח 3) נושאת את שמות המשיב מצד אחד, המבקש מצד שני והחברה מצד שלישי. חתומים על ההסכם המשיב, המבקש, והחברה באמצעות המבקש והמשיב. זאת ועוד. בהסכם קודם שנכרת בין המבקש לבין המשיב לבין החברה ביום 22.5.2006 (נספח 2) ומהווה חלק בלתי נפרד מהסכם הבוררות, נקבע בסעיף 4.8 כי: "...שווי הפרויקטים שיחולקו בין הצדדים כאמור ייקבע על ידי הבורר וישוערך למועד עריכת הבוררות לצורך חלוקת הרווחים מכל הפרויקטים בין הצדדים". המסקנה המתבקשת היא שהחברה הייתה צד להסכם הבוררות, והבורר היה מוסמך לחייב או לזכות את החברה ביחס לכל אחד מהצדדים האחרים בהתאם לממצאיו ומסקנותיו. נראה שזו הייתה גם דעתו של המבקש עד לקבלת פסק הבורר , שכן בסעיפים 79 ו - 82 לפסק הבוררות (ע' 14) בהם מפרט הבורר את טענות המבקש, עתר המבקש "לזכותו בספרי החברה בגין תשלומים נוספים ששילם או חויב בהם במקום החברה" וכן (שם, ס' 82): "לתקן את ספרי החברה ביחס לחבויות מול עובדיה ומנהליה...". אשר על כן, אני קובע כי החברה הייתה צד לבוררות,והבורר היה מוסמך להורות על רישום או תיקון ספרי החשבונות של החברה בהתאם לממצאיו. טענת המבקש, כאילו חייב וזיכה הבורר גופים ואנשים שלא היו צד לבוררות, אינה יכולה להישמע מפי המבקש. מכל מקום, מעיון בסעיפים 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 30, 31, 32, 33, 34, 36, 37, 38, 40, 41, 43, 44, 45, 48, 50, 51, 54, 56, 57, ו - 60 לפרק "סוגיה 4: פירוט נכסי החברה וחלוקתם" בפסק הבוררות עולה כי הבורר דן בטענות הצדדים בכל אחת מהסוגיות שנדונו על ידו, וחייב או זיכה את אחד הצדדים בסכומים שונים בקשר עם מיזמים של החברה ו/או רכושה ו/או זכויותיה. כך גם עולה מעיון בסעיפים 4, 6, 7, 8, 11, 16, 17, 18, 19 ו - 20 לפרק "סוגיה 5: החלטות נוספות לפתחו של הבורר". מסקנתי היא שהבורר הכריע בזכויות הצדדים לבוררות בלבד, ואין ממש בטענת המבקש כאילו חויבו או זוכו גופים ואנשים שלא היו צד לבוררות (סעיפים 38 - 69). בסעיפים 15 - 17 ע' 24 לפסק הבוררות, דן הבורר בטענת המבקש כאילו חייבת החברה לענת סכום כלשהו בגין שכר דירה. הבורר מצא בטענה זו "חוסר תום לב ועזות מצח". בהמשך חייב הבורר את רזון בהוצאות לדוגמה בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו לקופת החברה. נוכח האמור בסעיף 2 שלעיל ביחס למעמדה של החברה ובהתחשב בהסכמת הצדדים שהבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט (סעיף 3 להסכם הבוררות), איני מוצא חריגה מסמכות בפסיקת הבורר הוצאות לטובת החברה. אשר לטענת המבקש כי סכום ההוצאות שנפסק "חסר פרופורציה ולא סביר" וטענתו כי "כלל לא הוכח שגיבסנית עשתה בכלל שימוש בנכס וכמובן שלא הוכח גובה דמי שימוש ראויים וכל האמור אף לא נטען על ידי המשיב" (סעיף 34 לסיכומים), אלו טענות לטעויות בפסק הבורר , שאין בהן כדי לבסס עילה לביטול פסק בוררות. עיינתי בפסק הבוררות ומצאתי שהבורר נימק את הכרעתו בכל אחד מהעניינים בהם דן. הדוגמאות להעדר הנמקות בפסק אליהן התייחס המבקש בסעיף 92 לסיכומיו, כוללות ציטוטים חלקיים או מנותקים מהקשרם מפסק הבורר. לבורר סמכות לתקן או להשלים את פסק הבוררות רק אם נפלה בפסק הבוררות: "טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה", כאמור בסעיף 22 (א) 1 לחוק הבוררות. בבקשה לתיקון פסק הבוררות (נספח 4), מפרט המבקש את טענותיו מחלקן הגדול עולה כי מדובר בניסיון לשנות מהותית את פסק הבוררות ו/או לערער על ממצאי הבורר בדרך של בקשת הבהרה או נימוק (סעיפים 4, 5.2, 5.3, 5.4, 5.6.1, 5.6.2, 6, 7, 8, וסעיף 9 על כל סעיפי המשנה). לפיכך ונוכח הוראות סעיף 22 (א) (1) לחוק הבוררות, לא היה הבורר מוסמך לדון בטענות המבקש הנזכרות לעיל, וממילא לא היה צריך להידרש להן בהחלטתו מיום 4.8.10 (נספח 6). טענות אחרות שהעלה המבקש בסעיפים 100-108 לסיכומיו, הינן טענות לטעויות בפסק, וטעות בורר אינה עילה לביטול פסק הבוררות. נוכח האמור עד כאן, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המבקש לבסס עילה לביטול פסק הבוררות. סוף דבר אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות. בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק הבוררות, אני מאשר את פסק הבוררות שניתן על ידי עו"ד (רו"ח) עמי הלביא ביום 18.7.10 ותיקונים לפסק שנעשו על ידו בימים 4.8.10 ו - 12.8.10 (נספחים להפ"ב 6636-09-10). אני מחייב את המבקש בהמרצת פתיחה 37148-09-10 לשלם למשיב 1 את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. יישוב סכסוכיםבוררותטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית