הוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי הינן כדלקמן:  "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה - (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה - (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.             (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - הטינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכל כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה -                        (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו - 4000 מחזורים בשניה;                        (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;                        (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי:  1. תביעת התובע להכרה בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל כ "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, נדחתה על ידי הנתבע במכתב הדחייה מ-15.2.07 בנימוק כי כושר השמיעה של התובע בתדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.              כמו כן ציין הנתבע במכתב הדחייה כי מעיון בבדיקות השמיעה של התובע עולה כי הליקוי בשמיעתו של התובע התגלה עוד ב-1.10.04, בעוד שתביעתו של התובע למוסד לביטוח לאומי הוגשה ב-23.5.06.             כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שבפנינו ובכתב התביעה ייחס התובע את הירידה בשמיעתו ואת הטינטון לחשיפתו לרעש מזיק במסגרת עבודתו בחברת סולל בונה. 2.         הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחייה וטען כי לא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84 א' לחוק על מנת להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון כ"פגיעה בעבודה".  הנתבע הוסיף וטען בכתב ההגנה כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל, וסוג ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע אינו אופייני לחשיפה לרעש מזיק אלא התפתח על רקע מצב תחלואתי, כאשר מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה שסבל מנקב ודלקות חוזרות באוזנו השמאלית.    הצדדים הסכימו כי התובע היה חשוף לרעש מזיק וכן הסכימו באשר לתשתית העובדתית הרלוונטית וכפועל יוצא מכך, הסכימו כי ביה"ד ימנה מומחה מטעמו.   3.        להלן התשתית העובדתית המוסכמת:            א.        התובע יליד 1972.            ב.        התובע עבד בחשיפה לרעש מזיק בתקופה מ-9.7.97 ועד 13.6.04.            ג.         התובע עבד 5 ימים בשבוע, כ-8 שעות עבודה ליום בחשיפה לרעש מזיק.            ד.        תביעת התובע למשיב להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה הוגשה ב-23.5.06.   4.        הוראות סעיף 84 א' לחוק הינן כדלקמן:  "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה - (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה - (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.             (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - הטינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכל כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה -                        (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו - 4000 מחזורים בשניה;                        (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;                        (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".   5.        לאור הסכמת הצדדים מונה ד"ר פלוטקין כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.   6.        ד"ר פלוטקין התבקש להשיב על השאלות הבאות:  א.        האם התובע סובל מליקוי שמיעה אשר נגרם עקב חשיפה לרעש (כנדרש על פי הוראות סעיף 84א'(א) לחוק)?            המומחה מתבקש להבהיר האם ליקוי השמיעה של התובע קשור בקשר סיבתי לחשיפה לרעש?   ב.        האם כושר שמיעתו של התובע בממוצע תדירויות הדיבור (500, 1000 ו- 2000 מחזורים בשניה) פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (כנדרש על פי הוראת סעיף 84(א)(2) לחוק)?   ככל שימצא כי התובע סובל מליקוי שמיעה ומתקיימים בו התנאים המפורטים לעיל בהוראות סעיף 84א(א) לחוק וסעיף 84א(א)(2) לחוק מתבקש המומחה ליתן חוות דעתו גם לעניין הטינטון. ג.         האם התובע סובל מרעש תמידי באוזניים (טינטון) אשר נגרם עקב חשיפה לרעש (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א'(ב) לחוק)?   ד.        האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים בשניה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (כנדרש על פי הוראת סעיף 84 א(ב)(1) לחוק?    ככל שהמומחה מסתמך על תוצאת בדיקת שמיעה מסוימת (יותר מהאחרות), עליו לנמק החלטתו ולהבהיר מדוע עדיפה בעיניו בדיקה מסוימת על פני בדיקה אחרת.   ה.        האם הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א'(ב)(3) לחוק?             על המומחה לפרט את מועדי הפניות ותוכנן ולציין האם יש בפניות כדי להדגים הפרעה מתמשכת ופגיעה בתפקוד עקב הטינטון. יצויין כי המומחה אינו צריך להתייחס לפנות אשר נעשו לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי ובענייננו - לאחר 23.5.06.  7. בחוות דעתו של ד"ר פלוטקין שהתקבלה בבית הדין ב-25/11/10, השיב המומחה כי הבדיקות האמינות מבין הבדיקות שנשלחו אליו,הינן בדיקות השמיעה מהתאריכים 18/5/05 ו- 21/12/06, כאשר על פי בדיקות אלה לתובע ליקוי שמיעה תחושתי עיצבי שיפועי, באוזן ימין, בתדרים מעל 3 KHZ וכי ליקוי השמיעה רחוק מלשקף חבלת ראש תעסוקתי מזיק על פני תקופה של 7 שנים. באשר לאוזן שמאל ציין המומחה כי באוזן זו יש ליקוי שמיעה מעורב, דהיינו ליקוי שמיעה תחושתי עיצבי וגם ליקוי הולכתי, כאשר מדובר בליקוי בינוני במרבית התדרים. המומחה חיווה דעתו כי מקור ליקוי השמיעה ב-2 אוזניו של התובע הינו אך ורק תחלואתי בגין דלקות אוזן תיכונה, אשר תועדו לגבי התובע, כבר בגיל הילדות המוקדם. המומחה חיווה דעתו כי בדיקת השמיעה המדוייקת והמפורטת ביותר היא זו מ- 21/12/06 ועפ"י בדיקה זו כושר השמיעה באוזן ימין לא פחת בשיעור של 20 דציבל, וליקוי השמיעה באוזן שמאל מקורו בדלקות אוזן תיכונה ולא בחשיפה לרעש תעסוקתי. לאור מסקנה זו ולאור לשון הסעיף, המתנה דיון בטינטון בהתמלאות התנאים לגבי ליקוי השמיעה, מתייתר הצורך במתן תשובות באשר לטינטון. מכל מקום התייחס ד"ר פלוטקין למכתבו של ד"ר ערמוש מ- 10/12/05 וציין כי לא ברור על סמך מה כתב הרופא מכתב זה שכן בחומר הרפואי מתועדות דלקות אוזניים רבות, וככל הנראה ד"ר ערמוש לא עבר או לא נמסר לו מפי התובע, הרקע הרפואי. המומחה מטעם בית הדין ציין כי שנים לפני בדיקתו של ד"ר ערמוש נצפה נקב לפחות באחת האוזניים, והנקב אובחן גם בשנת 2005 על ידי רופא אף אוזן גרון אחר (לא ד"ר ערמוש), כך שלא ברור על סמך מה כתב ד"ר ערמוש כי "התופיות תקינות". 8. חוות דעתו של ד"ר ערמוש נשלחה ל-2 הצדדים ב- 25/11/10 תוך מתן אפשרות לצדדים לבקש הפניית שאלות הבהרה, ומשאיש מהצדדים לא ביקש הפניית שאלות הבהרה, ניתנה על ידנו החלטה על הגשת סיכומים, וזאת ב- 2/1/11. התובע לא הגיש סיכומים מטעמו ואף לא טרח לבקש ארכה. 9. לאור האמור לעיל הן על יסוד תקנה 52 לתקנות בית הדין לעבודה (סידרי דין) תשנ"ב - 1991 והן לגופו של עניין, דין התביעה להידחות. מאחר והמדובר בתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. חשיפה לרעששמיעהמטרד רעשביטוח לאומי