תשלום מע''מ על יחידת נופש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום מע"מ על יחידת נופש: א. ההליך, העובדות והראיות. זהו ערעור מע"מ על החלטת המשיב מיום 24.6.97 בהשגה, לפיה אין להכיר במס התשומות שאותו ביקשה המערערת לנכות בגין רכישת יחידה במלון הדירות ברח' דוד אלעזר 12 בחיפה. ואלה העובדות שאינן במחלוקת: המערערת הרשומה במע"מ מאז 1.3.90 בתחומים של שירותי הנדסה ויעוץ טכני רכשה ביום 16.5.95 מחברת "חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ" דירה בקומה 5 אגף B1 מערב מודולים 29; 30 במלון דירות בבנין פנינה בת 2 חדרים, מטבח, חדרי שירות ומרפסת בסכום של 481,431 ש"ח ועוד מע"מ בסכום של 61,843 ש"ח. המערערת, שלא היתה מיוצגת על ידי עורך דין, הגישה לביהמ"ש רק חלק מהחוזה (מעשה שהוא פסול לכשעצמו). באותו חלק שהוגש כתוב שהבנין משמש כמלון דירות והממכר נועד לשמש יחידה במלון דירות. להודעת הערעור צורף חוזה אחר עם אותה חברה, הפעם מיום 10.9.96, המתיחס ליחידה A / 3 באגף הדרומי מודולים 41-2 במלון דירות במגדל אלמוג בת חדר אחד, מטבח וחדרי שירות במחיר של 636,620 ש"ח + מע"מ בסך 108,225 ש"ח. לא ברור מה הקשר בין חוזה זה לבין הערעור הנוכחי. המשיב הציג משום מה כרטיס לקוח של המערער המתיחס לדירה זו שבבנין אלמוג ולא ליחיסה בבנין פנינה שהיא נשוא המחלוקת. עם זאת עולה מכתב התשובה, כי ההחלטה בהשגה נוגעת רק למע"מ התשומות מהחוזה שתאריכו 16.5.95 המתיחס כאמור ליחידה בבנין פנינה. הסיבה לאי ההכרה במס התשומות על רכישת דירה זו נעוצה בקביעת המשיב, כי מדובר במס תשומות שאינו משמש לעיסקה החייבת במס. לעומת זאת, טוענת המערערת בנימוקי ערעורה, כי היא מנהלת את עסקיה ומשרדה בדירה שנרכשה ולראיה המציאה התכתבויות עם גופים שונים שנעשו מהכתובת רח' דוד אלעזר 10. בין היתר הוצג מכתב המיועד ל"חברת פפידש ישראל (1995) בע"מ" (אצל משוב). עוד נאמר בנימוקי ערעורה, כי בחודש ספטמבר 97 הקים מנהל המערערת חברה בשם "שי-שי אחר בע"מ" והשכיר לה את היחידה במחיר של 100 ש"ח לחודש. המערערת המציאה לראיה חוזה שכירות בלתי מוגנת מיום 1.9.97, לפיו הושכרה היחידה לשנה אחת לחברת "שי-שי אחר בע"מ" בסכום של 100 ש"ח לחודש. המשיב הגיש מצדו מכתב המערערת מיום 12.3.97 אל מע"מ שבו מודיעה המערערת, כי כתובתה היא רח' שמשון 45, חיפה. יצוין, כי ברישום כעוסק ציינה המערערת בזמנו את כתובתה כרח' ראול וולנברג 19. כמו כן הוגשה הודעתו של מר דניאל לוסקי מנהל המערערת בפני חוקרי מע"מ מתאריך 4.5.97. הוא אמר בהודעתו שתחומי הפעילות של החברה הם פיתוח ורכישה של נדל"ן ויעוץ עסקי. בשנת 1995 רכשה המערערת את היחידה לפי חוזה מיום 16.5.95. לדבריו, כוונת המערערת היא לבדוק שלוש אפשרויות לניצול היחידה בעתיד: א. למסור אותה ל"פול" המלונאות. ב. להשכיר את הדירה. ג. להשתמש בה לצורכי החברה. האופציה ההגיונית ביותר לדעת מר לוסקי היא להשכיר את הדירה, להוציא חשבונית מס על כך ולדווח למע"מ. בקשר לרכישת היחידה נטלה המערערת הלוואה מובטחת במשכנתא, לה ערב מר לוסקי. בסיום הודעתו הודיע מר לוסקי, כי יתכן וימכור את היחידה. מטעם המשיב נערכה ביום 25.12.97 שעה 13.30 ביקורת במקום ע"י המבקרים כהן רפאל ומזרחי יוסף. הם מצאו על היחידה של המערערת פתקית קטנה הנושאת את שמה. הדירה היתה נעולה. כאשר המבקרים עמדו לצאת הם נפגשו עם מר לוסקי שהיה בדרכו אל היחידה. הם ביקשו ממנו לפתוח את דלת היחידה ע"מ שיוכלו להתרשם ממנה, אך מר לוסקי סירב. האחראית על איכלוס הפרויקט גב' ששמה הפרטי יעל, אמרה שמוכרת היחידה מתנגדת לניהול עסק מכל סוג בדירת הנופש. בעדותו בישיבה מיום 4.1.98 אמר מר לוסקי שהוא מנהל במקום סדנאות ל"פתוח מודעות ורייקי". לשאלה מה פירוש "פיתוח מודעות" ענה שאנשים באים אליו לריפוי. לדבריו, "רייקי" מופיע בין המטרות של המערערת. לא הוגש תזכיר המערערת לאישוש טענה זו. החברה קרויה "משוב השקעות" ו"השקעה" אינה רק בעסקים או בבורסה, אלא גם בבני אדם. לדבריו, ביום בו נערכה הביקורת היה ב"אמצע פגישה" עם אנשי קיבוץ אפיקים שנערכה בלובי של הבנין לדיון בפרוייקט תיירותי. עוד אומר לוסקי, כי בתוך היחידה יש חדר ופינת אורחים. בחדר מצויים שני שולחנות עם מחשב. במקום יושבת פקידה, אבל לא בכל ימות השבוע. לפני מספר חודשים הקים חנות בקניון חיפה בשם "שי-שי" והמשרד הזה מושכר בין היתר ל"שי-שי". להלן אומר לוסקי שלא את כל הדירה השכיר ל"שי-שי". למערער 9 חנויות בכל רחבי הארץ והוא קשור למספר חברות נוספות פרט למערערת. ב. דיון ומסקנות. לדעתי, דין הערעור להדחות. ואלה נימוקי: 1. סעיף 41 לחוק מע"מ קובע, כי אין לנכות מס תשומות אלא אם הן לשימוש בעיסקה החייבת במס. 2. הנטל להוכיח, כי נתקיים התנאי הנזכר, הוא על העוסק. 3. המועד הקובע לענין יעוד העיסקה הוא המועד של רכישת התשומות (ראה ע.ש. 96 / 5009 שושן יניב נ' מנהל מע"מ מיסים י"א / 6 בע' ה191-). 4. במקרה הנדון, לא הצליחה המערערת להראות שהיחידה נרכשה למטרה עסקית. הנסיבות והשיקולים המביאים אותי למסקנה האמורה, הם אלה: (א) היחידה נמכרה כיחידת נופש בתוך מלון דירות. אמנם יתכן ועל אף זאת יעשה שימוש ביחידה לצרכים עסקיים שונים, אך על כל פנים נוצרת כעין חזקה עובדתית שאדם או גוף הקונים יחידת נופש, לא יפעלו בניגוד ליעוד המקום. (ב) על הכוונות בעת הרכישה ניתן בין היתר ללמוד מפעולות שנעשו ודברים שנאמרו במועד מאוחר יותר, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". (ג) במקרה הנדון, ביום 4.5.97 בעת חקירתו של מר לוסקי, דהיינו זמן רב אחרי הרכישה, עדיין לא גיבש מנהל המערערת עמדה ברורה לגבי יעוד הדירה והסתפק בהעלאת "אופציות" שונות לשימוש ביחידה. (ד) בשלב מסוים נטען, כי היחידה משמשת משרד למערערת, אך מר לוסקי לא היה מוכן להראות את פנים היחידה למבקרים שמצאו את היחידה סגורה ומסוגרת. (ה) לא הוכח, כי אכן מועסקת פקידה במקום, לא ע"י הצגת תלוש משכורת ולא באמצעות "הצגת" הפקידה עצמה. בעדותו דיבר המערער על סדנת "רייקי" המתנהלת במקום, פעילות שלכאורה אינה בתחום עיסוק החברה כפי שנרשמה במע"מ, אלא מדובר בפעילות אישית של מר לוסקי. (ו) המערערת לא הודיעה למשיב, כי כתובת עיסקה היא ביחידה נשוא הדיון. להיפך. בחודש מרץ 97 הודיעה על כתובתה ברח' שמשון והודעה זו לא שונתה. (ז) ההשכרה ל"שי-שי" אינה עולה בקנה אחד עם הטענה שהיחידה משמשת משרד למערערת. ולענין זה אין די בכך שמנהל המערערת הוא גם מנהל "שי-שי". סיכומו של דבר, אין לתת אמון בגירסת המערערת מפי מנהלה לפיה נועדה היחידה לצורך עיסקה של המערערת. לפיכך, נדחה הערעור. המערערת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום.מיסיםנופשמע"מ (מס ערך מוסף)ביטול עסקה (יחידות נופש)