התובע טען כלפי הנתבע טענת אי מתן זכות קדימה בתמרור עצור. לגרסת התובע נסע לכיוון צומת שילת, במהירות סבירה. בהגיעו לצומת, ראה, באופן מפתיע, כי נתיב נסיעתו חסום על ידי הטנדר - "ברגע שהגעתי לצומת שילת, פתאום עמד הטנדר באמצע הכביש" - ומשלא עלה בידו לעצור ולחמוק שמאלה פגע בו באמצע הכנף הקדמית - שמאלית. לגרסתו של הנתבע, ציית הוא לתמרור "עצור" אשר היה מוצב מכיוון נסיעתו ולאחר שווידא כי הדרך פנויה החל "בגלישה איטית" אל תוך הצומת. בעודו "גולש" הגיח לפתע הרכב הניזוק במהירות מסחררת ופגע ברכבו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי מתן זכות קדימה בתמרור עצור: 1. עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבע לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכב בבעלותו (להלן: "הרכב הניזוק"), בתאונה שארעה ביום 30.08.01 בצומת שילת, ובה היה מעורב רכב נהוג ע"י הנתבע (להלן: " הטנדר"). 2. למקרא כתבי הטענות (לרבות התצלומים שצורפו לכתב התביעה) ולמשמע עדויות הצדדים, אך נהיר הוא כי מחלוקת של ממש נטושה ביניהם באשר לנסיבות התרחשות התאונה. יחד עם זאת, מוסכם על הכל כי התאונה התרחשה בצומת שילת, כשרכב הניזוק מגיע לצומת מהירידה מכיוון תחנת הדלק, ובכיוון נסיעת הטנדר מוצב תמרור "עצור". אין אף חולק כי הרכב הניזוק נפגע בחזיתו. 3. לגרסת התובע נסע לכיוון צומת שילת, במהירות סבירה. בהגיעו לצומת, ראה, באופן מפתיע, כי נתיב נסיעתו חסום על ידי הטנדר - "ברגע שהגעתי לצומת שילת, פתאום עמד הטנדר באמצע הכביש" - ומשלא עלה בידו לעצור ולחמוק שמאלה פגע בו באמצע הכנף הקדמית - שמאלית. לגרסתו של הנתבע, ציית הוא לתמרור "עצור" אשר היה מוצב מכיוון נסיעתו ולאחר שווידא כי הדרך פנויה החל "בגלישה איטית" אל תוך הצומת. בעודו "גולש" הגיח לפתע הרכב הניזוק במהירות מסחררת ופגע ברכבו. 4. עינינו הרואות כי בפני בית המשפט הונחו גרסאות עובדתיות סותרות באשר לנסיבות התרחשות התאונה, אשר קשה אם לא בלתי אפשרי ליישב ביניהן. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים החלטתי להעדיף את עדותו של נהג התובע על פני עדותו של הנתבע. התובע עשה עלי רושם אמין, האמנתי לעדותו ודומה כי היא אף זוכה לתימוכין ממקור אוביקטיבי במהותו - מיקומה של הפגיעה בטנדר. על פי עדויות הצדדים ניתן לקבוע כי הרכב הניזוק פגע בכנף השמאלית - קדמית של הטנדר. פגיעה זו מתיישבת יותר עם גרסתו של התובע ומאוששת את טענתו כי הטנדר היה כבר בתוך הצומת בזמן התאונה, ולא בתחילתה של "גלישה" אל תוך הצומת, זאת בין שהקדים וציית לתמרור "עצור" המוצב בכיוון נסיעתו ובין אם לאו. עצם התרחשות התאונה, בנסיבות המתוארות, מלמדת כאלף עדים על העובדה כי הנתבע, אשר הודה בפני כי שדה הראיה שלו היה מוגבל, לא ווידא עד תום אם יעלה בידו להשלים את חציית הצומת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש, כחובתו על פי דין. (תקנות 41 ו- 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961)) . 5. יחד עם זאת, אין בחובה המוטלת על הנתבע כדי להסיר כל אחריות מן התובע. דומה כי בנסיבות התאונה, כפי שתוארו על ידי התובע, ובהתחשב בתנאי השטח ובשדה הראיה המוגבל בצומת, הופרה על ידו הן החובה לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב והן החובה להאט, אף כדי עצירה, בדרך שאיננה פנויה. מחובתו של התובע היה לנהוג את רכבו באופן ובמהירות המאפשרים אף בלימת חירום, ממין זה שנדרשה בנסיבות העניין. (תקנות 51 ו- 52 (2) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961) 6. העולה מן המקובץ הוא כי באופן נהיגתם של שני הנהגים, התובע והנתבע, היה כדי לגרום לתאונה, כאשר "האשם" הרובץ לפתחו של הנתבע גדול מזה המונח לפתחו של התובע ואני מחליטה להעמידו על 70% . 7. התביעה הועמדה על סך כולל של 4,225 ₪ - 3,275 ₪ בגין נזק ישיר לרכב, 450 ₪ שכ"ט שמאי, 500 ₪ אובדן ימי עבודה ונסיעות. בתמיכה לתביעה צרף התובע לכתב תביעתו חוות דעת שמאי באשר לגובה הנזק וכן חשבון שכ"ט שמאי. על פי חוות הדעת עולה הנזק שנגרם לרכב כדי 3,275 ש"ח. משחוות דעת זו לא נסתרה הרי שאני פוסקת על פיה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,292 ₪ בצירוף מע"מ (70% מ- 3,275 ש"ח). התובע לא צרף לכתב תביעתו חשבונית מס בגין תיקון הרכב, ומעשה כלל לא הוברר בפני אם הרכב תוקן, אם לאו. יחד עם זאת, התובע זכאי לפיצוי בגובה הסכומים הנקובים בחוות הדעת בתוספת מע"מ, באשר המע"מ מהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים, זאת בין שהתובע תיקן את הרכב ובין שהחליט להותירו ניזוק. (ראה: ע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פד"י נה (4) 203) 7.1 כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 315 ש"ח (70% מ450 ש"ח) בגין שכר טרחת השמאי, זאת בכפוף להצגת חשבונית מס, אשר תעיד על ביצוע התשלום לשמאי. יצוין כי לכתב התביעה צורף "חשבון עסקה", אשר אינו אלא דרישת התשלום. 7.2 בהתייחס לתביעה בגין "אובדן ימי עבודה והוצאות נסיעה" הרי שלא הובאו על ידי התובע כל ראיות בענין, ומשלא הוכחה כדבעי הנני מורה על דחייתה. 7.3 עוד ובנוסף אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 150 ש"ח. משפט תעבורהזכות קדימהתמרורים