אירוע מוחי בגלל התרגזות בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אירוע מוחי בגלל התרגזות בעבודה: 1. הוגשה תביעה להכיר באירוע מוחי שאירע לתובע, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק. 2. ביום 4.5.09 ניתנה החלטה בדבר מנוי מומחה רפואי והעובדות הועברו למומחה. 3. להלן העובדות: " א. התובע יליד 1950. ב. התובע עובד כנהג אוטובוס במשך למעלה משלושים שנה. ג. ביום 12.7.06 במהלך העבודה, ניהל התובע ויכוח עם מדריך הטיולים. הוויכוח החל בשעות הבוקר. שיאו היה בארך בשעה 12:00 עת התובע פנה בצעקות למדריך וזה השיב לו. לתובע נגרמה התרגזות רבה וחריגה. ד. למחרת, ביום 13.7.06, התובע הסיע נוסעים לאילת. ה. בדרכו חזרה, בשעות הערב, בהיותם בערך בחצבה, חש ברע, הרגיש שיד שמאל והפנים מצד שמאל נרדמים ונהג אחר החליפו. ו. התובע הגיע הביתה בערך בשעה 23:00. ז. התובע פנה לטיפול רפואי ביום 14.7.06 ומשם פונה לבית החולים באמצעות אמבולנס." 4. בית הדין מינה כמומחה את פרופ' אברמסקי. אלה השאלות שהופנו למומחה: "א. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 12.7.06 כמתואר לעיל לבין האירוע המוחי שבו לקה התובע. ב. האם יש לומר שהאירוע בעבודה הנ"ל החיש את בואו של האירוע המוחי, שאלמלא האירוע יתכן שבואו היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או אף לא בא בכלל. ג. האם השפעת האירוע מיום 12.7.06 על מצבו של התובע, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, ביניהם מצבו הרפואי הקודם או גורמים סביבתיים אחרים?" 5. להלן חוות דעת המומחה מיום 15.7.09: "1. אירוע ההתרגזות החריג היה ב-12.7.06 האירוע המוחי (CVA) הופיע למחרת ב-13.7.09 בערב, לאחר שנהג במשך כל היום לאילת ובחזרה מאילת. לפיכך לא סביר להניח שקיים קשר בין האירוע ב-12.7 בבוקר לבין ה-CVA ב-13.7 בערב. 2. אם האירוע המוחי (CVA) היה קורה סמוך לאירוע בעבודה, באותו היו, גם אז ניתן היה לכל היותר לקבוע שהאירוע החריג החיש את בואו של ה-CVA ושאלמלא האירוע החריג יתכן שבואו היה נדחה למועד מאוחר יותר, כמו שאכן ארע במקרה הנדון. 3. אף אם היה קשר בין האירוע החריג בעבודה לבין ה-CVA, אזי השפעת האירוע החריג פחותה בהרבה מהשפעת גורמים קונסטיטוציוניים אחרים ובהם יתר לחץ דם שממנו סבל האיש. יתרה מזאת, בבדיקת CT ראש מ-14.7.06 יש עדות אפשרית לאוטמים קודמים (כלומר CVA קודמים מבחינה הדמייתית), שהם עוד לפני התאונה. ממצאים אלו מחזקים ביתר שאת את ההנחה שאפילו אם היה קשר בין האירוע החריג לבין הופעת ה-CVA, הרי ההשפעה של האירוע החריג קטנה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (יתר לחץ דם) שכבר נגרמו עוד קודם לאירוע החריג ולממצאים של אוטמים מוחיים (CVA) אסימפטומטים קודמים." 6. התובע הגיש לתיק חוות דעת מומחה מטעמו ד"ר קוריצקי. משהובהר שההחלטה נשלחה למומחה עוד בטרם הוגשה חוות הדעת, ביקש התובע למנות מומחה אחר. בקשתו נדחתה. 7. התובע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, בקשתו נדחתה (בר"ע 540/09). 8. חוות הדעת של ד"ר קוריצקי הועברה למומחה מטעם בית הדין, פרופ' אברמסקי. להלן התייחסותו: "לפי בקשת בית הדין עיינתי בחוות דעתו של ד"ר קוריצקי מיום 18.6.09, ולהלן התייחסותי: אינני מסכים להערכתו שלאירוע בעבודה היה משקל גדול יותר בהופעת האוטם המוחי מאשר לגורם הסיכון של לחץ הדם. הסיכון לחלות באוטם לאחר אירוע של התרגזות מבלי שיש גורמי סיכון הינו פחות מאשר הסיכון לחלות באוטם בגלל גורמי סיכון של יתר לחץ דם ללא אירוע של התרגזות. נכון שהסיכון של חולי יתר לחץ דם לחלות באוטם מוחי הינו כ-3% לשנה. אבל הסיכון לחלות באוטם מוחי בגלל התרגזות וללא שיש גורמי סיכון הינו פחות יותר. יתרה מזאת, אם אירוע של אוטם מופיע לאחר התרגזות (מבלי שיש גורמי סיכון), הוא קורה סמוך לאירוע התרגזות; רק 4% מהמקרים של אוטם בגלל התרגזות בעלמא קורים לאחר יממה, כמו במקרה הנידון. לפיכך אין ספק שמבחינה קלינית וסטטיסטית, ההשפעה של אירוע ההתרגזות במקרה הנידון הינה פחותה יותר מההשפעה של גורם הסיכון של יתר לחץ דם. בנוסף לכך, ד"ר קוריצקי מזכיר אמנם את גורם הסיכון של יתר לחץ הדם אבל אינו מזכיר את העובדה שבבדיקות הדמייה של המוח הודגמו כבר אוטמים קודמים. כלומר, לאיש היו אוטמים קודמים כבר לפני ההתרגזות. יתכן שד"ר קוריצקי לא ראה נתונים אלו, אבל יתכן גם שהוא אינו מתייחס אליהם. כמו כן, ד"ר קוריצקי מחווה דעתו מטעם צד אחד, בעוד אני מחווה דעתי לפי החלטת בית המשפט בהסכמה של שני הצדדים." 9. התובע הגיש בקשה למשלוח שאלות הבהרה. בקשתו נדחתה. 10. הצדדים הגישו סיכומים בפני. 11. לאחר עיון בחומר שבתיק ובסיכומי הצדדים, להלן פסק הדין. 12. מבחינה עובדתית, הוכח שההתרגזות החריגה היתה ביום 12/7/06 בשעה 12:00 ואילו האשפוז היה ביום 13/7/06 בערב, כאשר ביום 13/7/06 התובע עבד כרגיל ונסע לאילת. 13. מבחינה רפואית, קובע המומחה פרופ' אברמסקי, כי לתובע גורמי סיכון של יתר לחץ דם וכן אפשרות לאוטמים קודמים. על פי קביעת המומחה, פער הזמנים מנתק את הקשר הסיבתי בין ארוע ההתרגזות לבין הארוע המוחי. המומחה הוסיף וקבע כי אף לו היה קשר כזה, הרי שהשפעת הארוע בעבודה על קרות הארוע המוחי, פחותה מהשפעת גורמי סיכון אחרים שקיימים בתובע. 14. לא מצאנו הצדקה לסטות מחוות דעת המומחה פרופ' אברמסקי, אשר הוא זה האמון על קביעת הקשר הסיבתי הרפואי. 15. נוכח קביעתו החד משמעית של המומחה מטעם בית הדין, אנו מורים על דחיית התביעה. אין צו להוצאות. 16. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. אירוע מוחי