קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטת בית הדין השרעי מחוסר סמכות עניינית: המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. בין הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים (להלן: הפטריארכיה), רשות הטבע והגנים הלאומיים (להלן: רשות הטבע) והקדש אלשייך סעדאללה אלדאוד אלאנסארי (להלן: ההקדש) נתגלעה מחלוקת בעניין זכויות הבעלות והחכירה בחלקות מקרקעין הנמצאות בעמק קדרון (עמק המלך הצפוני) בירושלים. במסגרת זאת, הגיש ההקדש תביעה בבית הדין השרעי בירושלים כנגד הפטריארכיה. בצד התביעה, הגיש ההקדש גם בקשה לצו מניעה זמני כנגד הפטריארכיה וכנגד רשות הטבע. ביום 18.1.2009 העניק בית הדין השרעי בירושלים צו מניעה כמבוקש, במעמד צד אחד. בהחלטתו, אסר בית הדין על הפטריארכיה ועל רשות הטבע להחזיק בקרקע ולבצע בה כל פעולה. בהמשך לכך, התקיים בבית הדין השרעי בירושלים דיון במעמד כל הצדדים. במסגרת הדיון, טענו הן הפטריארכיה הן רשות הטבע כי בית הדין השרעי נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. ביום 16.2.2009 קבע בית הדין השרעי בירושלים כי נתונה לו הסמכות לדון בעניין, לאור קיומה של ראיה חזקה להיות המקרקעין שבמחלוקת אדמת הקדש. בנוסף, ביטל בית הדין את צו המניעה שהוצא כנגד רשות הטבע, תוך הותרת צו המניעה שהוצא כנגד הפטריארכיה על כנו. ביום 4.3.2009 הגישה הפטריארכיה ערעור על ההחלטה לבית הדין השרעי לערעורים. בית הדין השרעי לערעורים, בהחלטותיו מיום 6.4.2009 ומיום 30.12.2009, דחה את הערעור וקבע כי לבית הדין השרעי אכן נתונה הסמכות העניינית לדון במקרה. כמו כן, חידש בית הדין השרעי לערעורים את צו המניעה שהוצא כנגד רשות הטבע. 2. ביום 2.4.2009, במקביל להגשת הערעור לבית הדין השרעי לערעורים, הגישה הפטריארכיה עתירה זו. גם בפנינו, טוענת הפטריארכיה כי לבית הדין השרעי אין סמכות עניינית לדון בסוגיות המתעוררות במקרה דנן. לפיכך, מבקשת הפטריארכיה כי נצהיר על בטלות החלטתו של בית הדין השרעי בירושלים מיום 16.2.2009. רשות הטבע, כמו גם פרקליטות המדינה, אשר נתבקשה להביע את עמדתה בהליך, מצטרפות לעמדת הפטריארכיה. ביום 13.9.2010, הוצא על ידינו צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת בית הדין השרעי בירושלים מיום 16.2.2009. באותו מועד, צמצמנו את צווי הביניים שהוצאו על ידי בית הדין השרעי בירושלים ועל ידי בית הדין השרעי לערעורים - כך שתחולתם תוחמה לפעולות בלתי הדירות בלבד. 3. דין העתירה להתקבל, כך שהצו על תנאי שהוצא על ידינו ייעשה לצו מוחלט. סמכותו העניינית של בית הדין השרעי מוסדרת בסימן 52 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1947-1922 (להלן: דבר המלך), המורה, בין היתר, כך: כמו כן יהא להם[קרי: לבתי הדין המוסלמים - א.ר.]... שיפוט ייחודי בענינים של יצירת ווקף או ההנהלה הפנימית של ווקף שנוצר לטובתם של מוסלמים בפני בית דין מוסלמי דתי. רוצה לומר: בית הדין השרעי מוסמך לדון בעניינים הנוגעים ליצירת הקדש או להנהלתו הפנימית, ובלבד שההקדש נוצר לטובתם של מוסלמים בפני בית דין מוסלמי דתי. בית משפט זה פסק, לא אחת, כי עניינים של בעלות, חזקה או שימוש במקרקעין אינם נוגעים ליצירת הקדש או להנהלתו הפנימית, ועל כן אינם מצויים בתחום סמכותו העניינית של בית הדין השרעי (ראו: בג"צ 4599/09 אלזורבא נ' רשות העתיקות (, 21.6.2009); בג"צ 52/06 חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בא"י בע"מ נ'Simon Wiesenthal Center Museum Corp, סעיפים 80-75 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (, 29.10.2008)). 4. ההקדש מבקש לאבחן את ענייננו מן ההלכות שלעיל וטוען כי הסעד העיקרי שנתבקש בתביעה שהגיש לבית הדין השרעי בירושלים הינו סעד של "ביטול חכירה באדמת הקדש". סעד זה - כך נטען - שונה מן הסעד של סילוק יד, שעניינו חזקה או שימוש במקרקעין, או מן הסעד של הצהרת בעלות, שעניינו בעלות במקרקעין. לפיכך, טוען ההקדש כי המקרה הנדון, בניגוד למקרים שנדונו בעבר בבית משפט זה, מצוי במסגרת "ענייניו הפנימיים" של ההקדש, ולפיכך בסמכותו העניינית של בית הדין השרעי. בטענה זו אין ממש. ההבחנה אותה מנסה ההקדש ליצור מלאכותית היא ואין בה ממש. זכות החכירה היא זכות במקרקעין. לגבי ההבחנה בין סמכותו של בית הדין השרעי לבין סמכותם של בתי המשפט האזרחיים - עניינה של זכות החכירה הוא כשל כל זכות אחרת במקרקעין. קביעה מפורשת בעניין זה אף מצויה בפקודת בתי דין אזרחיים ודתיים (שיפוט) (להלן: הפקודה). פקודה זו, שמטרתה, בין היתר, "להגדיר ביתר דיוק את שיפוטם של בתי הדין האזרחיים והדתיים בשאלות וקף..." (המבוא לפקודה), קובעת בסעיף 5 כי כל הליך משפטי הנוגע לזכות הקניין יוכרע על ידי בית משפט אזרחי "אף אם טען איזה צד או איזה אדם שהקרקע היא וקף" [ההדגשות הוספו - א.ר.]. לאמור: הליך משפטי הנוגע לזכות הקניין ידון בבית משפט אזרחי, ובכלל זה גם עניינים הנוגעים לזכות החזקה במקרקעין ידונו כמובן בפני בית משפט אזרחי. 5. מן המקובץ עולה כי חלוקת הסמכויות בין בית הדין השרעי לבין בתי המשפט האזרחיים ברורה. ההכרעה בסכסוך המתנהל בין ההקדש לבין גורם חיצוני לו, שעיקרו שאלה קניינית, אינו בסמכותו העניינית של בית הדין השרעי. אשר על כן, העתירה מתקבלת. ניתן בזה צו מוחלט לפיו בית הדין השרעי אינו מוסמך לדון בשאלת הזכויות בחלקות מקרקעין 1, 2, 86 ו-87 בגוש 29996, הנמצאות בעמק קדרון (עמק המלך הצפוני) בשכונת אלסוואנה בירושלים. לפיכך, החלטות בית הדין השרעי בירושלים ובית הדין השרעי לערעורים בטלות מעיקרן; צווי הביניים שהוצאו כנגד הרשות וכנגד הפטריארכיה - ככל שאלה עומדים לאחר החלטנו מיום 13.9.2010 - בטלים גם כן. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.סמכות ענייניתבית הדין השרעי (מוסלמי)