קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטת שחרור ממעצר: א. הארת נושא המעצר עד תום ההליכים המשפטיים, כשלעצמו, ומשכו, על כל היבטיו השונים, תוך שימת לב לעימות בין האינטרסים המנוגדים, של העוררת מזה, ושל המשיב מזה, הם מעיקרו של הדיון הנדון בפנינו. השאלה אם לקבל הערר ולהורות על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו היא, מטיבה ומטבעה, אישית וציבורית גם יחד, בה מתחבט ביהמ"ש דרך קבע. ב. עיקר בניינה של טענת ב"כ העוררת הנה פרישת הבעייתיות בשחרורו של המשיב לאחר שעבר עבירות כה חמורות כלפי רעייתו, ולא נמצאת בנימוקי בימ"ש קמא הנמקה היכולה "להבטיח את בטחונה של רעייתו וביטחונם של אנשים אחרים מפניו" (פסקה 10 לכתב הערר). ג. ביום 26.8.99 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות כלפי רעייתו. בעובדות האישום הראשון מצוין, כי המשיב איים על רעייתו במילים: "אני אערוף לך את הראש, אני אהרוג אותך, את לא תתפטרי ממני". בעובדות האישום השני מצוין, כי המשיב תקף את רעייתו לאחר ששב לביתו שתוי, קילל אותה והשליך עליה חפצים שונים שבגינם ספגה מכה סמוך לעינה השמאלית. בעובדות האישום השלישי מצוין, כי המשיב איים על רעייתו כדי להפחידה, עת שב לביתו שתוי, נקש בחוזקה על דלת ביתו, גידף את רעייתו תוך איום ש"ירצח אותה", "יכניס בה 100 דקירות", ו"תכף הוא מדליק אותה ואת הילדים בבית". ממעשיו האחרונים הוא לא חדל עד בוא המשטרה. ד. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וביום 30.8.99 הורה בימ"ש קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בגדר החלטה זו נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום, קיימת עילת מעצר ולא נמצאה חלופת מעצר מאחר ואין המדובר במעידה חד-פעמית, שכן המשיב הורשע בעבר בשתי עבירות של איומים כלפי רעייתו ונידון, עקב הסדר טיעון (עליו חולק ב"כ המשיב, כפי שטען בפניי בדיון הנוכחי, וזאת בשל הסתירה בפרוטוקול הדיון בין דברי התובעת לבין דברי המשיב), לחצי שנה מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וכן להתחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח. בימ"ש קמא מצא לנכון להדגיש את היות המשיב מכור לטיפה המרה, ואת כישלונו בטיפולי גמילה ובעמידה במסגרת טיפול במשפחה. בגין כל אלה, מצא בימ"ש קמא לציין, ובצדק לטעמי, כי בשל "היות המשיב נתון . . . להשפעת אלכוהול, אין ניתן להבטיח את בטחונה של אשתו (לבטח לא על דרך של הרחקתו לבית אמו, אישה באה בימים), אלא אם ישהה המשיב במעצר" (ראו: החלטת בימ"ש קמא מיום 30.8.99, עמ' 3, ש' 5-4). ה. ביום 16.9.99 הוגשה בקשה לעיון חוזר, תוך ציון העובדה שהמשיב התקבל לטיפול גמילה מאלכוהול במסגרת סגורה. הבקשה נדונה ביום 22.9.99, בסופה הורה בימ"ש קמא על הגשת תסקיר מעצר ודחה את המשך הדיון. תסקירי שירות המבחן מיום 23.9.99 ומיום 7.10.99 הוגשו לבימ"ש קמא, ובהם צוין, כי המשיב "מכור" לאלכוהול קרוב ל30- שנה והניסיונות לטפל בו עלו עד כה בתוהו. עוד צוין על-ידי שירות המבחן, כי המשיב "ביטא אמביוולנטיות באשר להשתלבות במרכז גמילה". ביום 10.10.99 התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר, לאחר שהתקבלו תסקירי המעצר, ובסופו של הדיון החליט בימ"ש קמא, ובצדק לטעמי, לדחות את הבקשה, תוך ציון העובדה, כי "נושא הגמילה אצל המבקש הכרחי, שכרותו עומדת לו לרועץ, ואלמלא כן, בהתחשב בעבירות שמיוחסות לו, נראה שניתן היה להסתפק בחלופה למעצרו" (ראו: החלטה מיום 10.10.99, עמ' 2 למטה). מאחר והמשיב לא יכול היה להתקבל לטיפול גמילה דחה בימ"ש קמא את בקשתו. ו. ביום 2.11.99 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר, בגדרה ביקש ב"כ המשיב מביהמ"ש להורות על שחרורו לבית אחותו המתגוררת בפתח תקווה. ביום 7.11.99 קיבל בימ"ש קמא את הבקשה והורה על שחרורו בתנאי מעצר בית בבית אחותו, תוך הורייה על הפקדה כספית בסכום של 5,000 ש"ח וערבות צד ג' בסכום של 30,000 ש"ח. עיקר בניינה של החלטת בימ"ש קמא נסובה על עובדת התמשכות שהייתו במעצר, שכן שלב הראיות אמור להיפתח רק ביום 12.1.2000, והשהות עד כה במעצר "פעלה את פעולתה" (ראו: ההחלטה מיום 7.11.99, עמ' 3 באמצע). עוד צוין על-ידי בימ"ש קמא באותה החלטה, כי לאחר ששמע את דברי האחות, ראה אותה ואת בעלה, ולאחר שהתרשם שהם מבינים את האחריות המוטלת עליהם כערבים, והם נכונים לשאת בה, מחייב האיזון הנכון את שחרורו למעצר בית. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי. ז. אין חולק, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום; אין חולק, כי מתקיימת גם עילת מעצר; אין חולק, כי המשיב נוהג לשתות לשכרה; אין חולק (בשלב זה ועד אשר יוחלט, אם בכלל יוחלט, אחרת), כי כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי של 6 חודשים, שהוא בר-הפעלה, והשאלה המזדקרת לעין בנסיבות אלו הנה, האם ניתן להתגבר על החשש שהמשיב, בשל מעשיו כתוצאה משכרותו, ימשיך לסכן את בטחון רעייתו וביטחונם של אחרים באמצעות חלופת מעצר. כאמור, אין המדובר באירוע חד-פעמי, ופנייתה העכשווית של רעיית המשיב (המתלוננת) להקלה במצבו נעשתה כבר בעבר, עת הוטל על המשיב בגדר הסדר הטיעון המצוין לעיל, מאסר על תנאי בלבד תוך התחשבות התביעה בפנייתה האמורה. דא-עקא, עובדה זו לא מנעה מן המשיב לעבור, ושוב לכאורה, גם את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי. יוטעם, כי בימ"ש קמא קבע בעצמו, כמבואר לעיל, כי אין לאפשר למשיב חלופת מעצר זולת הליך גמילה רציני, והחלטת השחרור בערובה, נשוא ערר זה, סטתה למעשה במידה מסוימת מאותה קביעה קודמת, עת נהיר לכל, כי הליך גמילה רציני כלל איננו נראה באופק. השוני היחיד שחל הנו אך ורק במקום שהיית המשיב במעצר בית (בבית האחות בפתח תקווה במקום בבית האם בתל-אביב). ח. אנו ערים כמובן למועד שנקבע לשמיעת הראיות. דעתנו כמובן אינה נוחה מכך. מוטב היה לו נקבע מועד קרוב יותר, עת שוהה נאשם במעצר עד תום ההליכים. עם זאת, סביר שהדבר נובע אך ורק כתוצאה מלחץ עבודה כבד, ואי-הנוחות עומדת אף לנגד עיני בימ"ש קמא. מאחר והמועד לשמיעת הראיות מתקרב והולך (ומומלץ כמובן לנסות ולהקדים עוד יותר את שמיעת הראיות, אם יתפנה, מסיבה זו או אחרת, יומנו של השופט הדן בתיק העיקרי), אין מקום, בשל סיבה זו בלבד, לשחרר המשיב ממעצרו, עת הסכנה לציבור מהתנהגותו בעקבות היותו מכור לטיפה המרה עדיין שרירה וקיימת, ובעיקר בשל העובדה שהוא כבר הפר את האמון שניתן בו בעבר בעת שהושת עליו מאסר על תנאי. ט. בהיוודענו אל כל פרטי חומר הראיות שהוצג בפנינו, נראה לנו כי ערך חירות האדם - חפצו המובן של המשיב לצאת ולהתגורר בבית אחותו - עם כל חשיבותו המרובה, שאיננה מוטלת כלל בספק, איננו יכול לעמוד בודד בזוהרו בפסגת עולם הערכים. ההתייחסות למצבו האישי חייבת לעמוד אל מול קידום העניין הציבורי במאבק העיקש, לעתים חסר הסיכוי, כנגד מבצעי עבירות כה חמורות (בשלב זה לכאורה) מצד בעלים כלפי רעיותיהם מן הסוג בו מואשם המשיב, עבירות אשר פשו לאחרונה בצורה קשה, עד כי אין להקל ראש בנדון, וניתן וגם צריך יהיה לפרש מסר זה כמו אמירה מהדהדת גם באמצעות ההחלטה בבקשת מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. י. כללו ועיקרו של דבר: תוך שבחנו את עניינו של המשיב ונסיבותיו; תוך שעינינו צופות אל העניין הציבורי והצורך כי ביהמ"ש ירים את תרומתו בהתוויית קווי הגבול בין המותר לאסור ביחסים בין בעל לרעייתו (גם אם הרעיה, מטעמים אלה ואחרים, כמו בעניין דנן, בוחרת בשלב מאוחר לעתור להתחשבות ביהמ"ש בבעלה, בין בשלב המעצר ובין בשלב העונש אם וכאשר מורשע הבעל בביצוע מעשי אלימות כלפיה), באנו לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הערר, לבטל את החלטת השחרור של בימ"ש קמא ולהורות על המשך שהייתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי. שחרור ממעצרמעצר