קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חתונה - החזר כספי מהאולם: העובדות והתביעות 1. הנתבעת 1 מפעילה גן ארועים והנתבע 2 מנהל את הנתבעת 1 ומי אשר ניהל את ענייניה בארועים נשוא תביעה זו. 2. בנם של התובעים בת.ק 1880/01 עמד להנשא לתובעת 1 בת.ק. 1881/01 (הנ"ל יכונו להלן: "בני הזוג"). מועד החתונה המתוכנן היה ביום 28.8.00, ובני הזוג התקשרו עם הנתבעת 1 ביום 28.4.00 בהסכם לפיו תערך החתונה בגן הארועים של הנתבעת 1 ביום הנ"ל. ההסכם הנו נספח א' לכתבי התביעה ויכונה להלן: "ההסכם". 3. על פי ההסכם היה על בני הזוג לשלם לנתבעת סך בש"ח השווה ל- 13,800 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, וכן היה על בני הזוג לשלם לנתבעת מקדמה בגובה מחצית מסכום התמורה.מקדמה זו שולמה בשני תשלומים: ביום חתימת ההסכם, 18.4.00, שולמו על ידי התובעת 3, סך 13,900 ₪ (להלן: "התשלום הראשון") וסכום של 14,000 ₪ נוספים שולם על ידי הורי החתן המיועד, התובעים 1 ו- 2, ביום 3.7.00, בנסיבות שיובהרו להלן (להלן: "התשלום השני"). 4. בסעיף 19 להסכם נקבע כי אם יבוטל האירוע על ידי המזמין עד 90 יום לפני מועדו, על המזמין לשלם לנתבעת סך 7,000 ₪) סעיף 19.1), אם יבוטל האירוע לאחר מועד זה ועד 15 יום לפני האירוע, על המזמין לשלם 50% ממחיר עלותו בתוספת מע"מ (סעיף 19.2), ובאם יבוטל לאחר מועד זה, על המזמין לשאת בעלותו המלאה (סעיף 19.3). 5. יחסיהם של בני הזוג עלו על שרטון ובסופו של דבר לא נישאו זה לזה כמתוכנן. על האפשרות כי החתונה לא יצא אל הפועל ידעו בני הזוג ובני משפחתם כבר בסוף חודש יוני 2000, עובר לביצוע התשלום השני. לכן התעכב במעט תשלום זה, וביום 3.7.00 סרו התובעים 1 ו- 2 אל משרד הנתבעת והעלו בפני מנהלה, הנתבע 2, את הסיכון הצפוי לביטול החתונה. לטענת התובעים 1 ו- 2, בשיחה שבינם לבין הנתבע 2 בקשו ממנו לעכב עוד במעט את התשלום עד שמצב היחסים בין בני הזוג יתבהר, אך הנתבע בקשם לשלם והבטיח להם כי ככל שלא תתקיים החתונה אזי יושב להם מלוא כספם. מספר ימים אחר כך הוברר כי בני הזוג לא יינשאו, והתובעים 1 -2 הודיעו על כך טלפונית לנתבע 2 ולבקשתו, שלחו ביום 17.7.00 הודעה בפקס על ביטול הארוע, ובה בקשו את השבת מלוא המקדמה ששולמה, בהתאם למוסכם, ותוך הבעת הערכה ותודה על הטיפול בענין. מכתב זה נותר ללא מענה בכתב. בעקבותיו פנו התובעים לנתבעים פניות רבות בבקשה להשות כספם, משאלו לא צלחו, פנו למועצה לצרכנות, לרשות להגנת הצרכן ואחר כך פנו בשתי תביעות, כל משפחה בנפרד לבית משפט זה. תביעותיהם נדונו במאוחד בפני. 6. הנתבעים הכחישו חבות כלשהי כלפי התובעים. הנתבע 2 טען להעדר אחריות אישית, בשל היותו שכיר בלבד אצל הנתבעת 1 ומי אשר פעל כאורגן עבורה. הנתבעים טענו אף להעדר יריבות בינם לבין רוב התובעים, באשר טענו כי ההסכם נערך בינם לבין בני הזוג בלבד. לגופו של עניין הכחישה הנתבעת 1 חובת החזר כלשהו. הנתבעת 1 הסתמכה על הוראת סעיף 19.2 להסכם וטענה כי זכאית היתה בנסיבות הביטול לקבל 50% מהתמורה בתוספת מע"מ והסתפקה בפחות. הנתבעים טענו כי ביום 3.7.00 הגיעו להסכם עם התובעים 1 ו - 2 כי המקדמה תוחזר במלואה אך ורק אם תקיים הנתבעת 1 ארוע חילופי ביום החתונה המיועד, אך ארוע כאמר לא התקיים (והדבר אמנם הוכח בפני ברישומי הנתבעת 1) ולכן אין התובעים זכאים לכל החזר. דיון בת.ק. 1881/00 8. התובעים 3 ו- 4 לא התייצבו לדיון. תביעתם הנה לגבי התשלום הראשון, באשר אין מחלוקת כי תובעים אלה שלמו לבדם את התשלום הראשון וכי הינם זכאים להגשת תביעתם רק לגביו. טענתם לגבי זכותם להחזר תשלום זה, כפי שנשמעה מפי הנתבעת 5, נסמכה בעיקר על התחייבות טלפונית שהתחייב הנתבע 2 בפני התובעת 3, לפיה יוחזר גם התשלום הראשון אם תבוטל החתונה. משלא נשמעה עדות מכלי ראשון לגבי התחייבות זאת, מפי התובעת 3, לא ניתן כלל לקבל התביעה. התובעת 5 העידה כי המנעות התובעים 3 ו- 4 מלהופיע לדיון קשורה למחלה קשה של התובע 4. בנסיבות אלה, ואף נוכח מסקנותי לגבי התביעות בכללותן, מצאתי לנכון, לפנים משורת הדין להורות על מחיקת התביעה בת.ק. 1881/01, ללא צו להוצאות. דיון בת.ק. 1880/01 9. תביעת התובעים 1 ו- 2 עניינה השבת התשלום השני. לא קבלתי כלל את טענת העדר היריבות שטענו הנתבעים לגבי תובעים אלה: הוכח כי התשלום השני שולם על ידי התובעים הנ"ל וכן הוכח כי שולם על פי הסכם בעל פה, שנקשרו בו תובעים אלה עם הנתבעים. אף על פי עדות הנתבע 2, ביום 3.7.00 הוסכמו בינו לבין התובעים הסכמות שעניין החזר המקדמה בתנאים מסויימים, תוך סטייה מהוראות סעיף 19 להסכם (שכן הודה הוא כי לו התקיים ארוע חילופי היה על הנתבעת להשיב לתובעים אלה את סכום המקדמה). ממילא, בקשר להסכם מאוחר זה, על פיו שלמו התובעים מכספם לנתבעת ועל פיו התחייבו הנתבעים להשיב התשלום בתנאים שהוסכמו, קיימת יריבות בין הצדדים. לאחר ששמעתי את הצדדים העדפתי באופן מובהק את עדותם האמינה והנרגשת של התובעים 1-2 על פני עדות נתבע 2. עדותם נתמכה אף במכתבם מיום 17.7.00 ובכך שהנתבעת לא טרחה להשיב לו, אף לא בהכחשה סתם. לכן אף שוכנעתי כי בעת שנעשה התשלום השני הוסכם בין הצדדים, כי ככל שתבוטל החתונה יושבו תשלומי המקדמה לתובעים, ללא תנאי כלשהו. שוכנעתי כי התשלום השני שולם בהנחה ובציפיה כי ככל שיודיעו התובעים לנתבעים על ביטול החתונה יוחזר להם כספם במלואו. התובעים העידו כי בטחו בנתבע 2 אשר באדיבות רבה ותוך השקטת דאגותיהם הניח דעתם כי אין הם מקבלים על עצמם סיכון כלשהו בבצעם את התשלום השני. לכן טוענים הם כי אף לא בקשו אישור בכתב להתחייבותו. האמנתי גם לכך ושוכנעתי לפיכך כי ההתכחשות המאוחרת של הנתבעים להתחייבות להשבת התמורה, תוך הסתמכותם על סעיף 19(2) להסכם מלמדת כי הנתבע 2 ניהל ביום 3.7.00 משא ומתן בחוסר תום לב מובהק מטעם הנתבעת 1 בקשר לקבלת התשלום השני, תוך שהנו מתכוון שלא לקיים התחייבותו בבוא העת בהסתמך על ההסכם הכתוב שבין הנתבע 1 לבני הזוג. מעשה זה מקים עילה לא רק נגד הנתבעת 1, שהיא הצד להסכם עם התובעים 1 ו2, אלא גם כלפי מנהלה הנתבע 2, שנהל משא ומתן חסר תום לב, תום ניצול האמון שנתנו בו, וראה לעיניו זה ההלכה בד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ. דוד קסטרו, פ"ד לז (4) 673. לפיכך, שוכנעתי כי לאחר שהודיעו התובעים 1 ו 2 אודות ביטול הארוע, היה על הנתבעת 1 להשיב להם את כספם, התשלום השני. כן שוכנעתי כי משלא עשתה כן הנתבעת 1, הפרה בכך את הסכם עם התובעים ולכן זכאים התובעים לבקש את החזר התשלום השני, אם כאכיפת התחייבות הנתבעת ואם כביטול הסכמתם לשלם סכום זה. כמן כן, חייב אף הנתבע 2, בשל ניהול משא ומתן שלא בתום לב ותוך הטעיה, להשיב סכום זה לתובעים 1 ו 2, ביחד ולחוד עם הנתבעת 1. בנסיבות אלה ראיתי לנכון לקבל את התביעה בתיק 1880/01 לפיכך הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים ביחד ולחוד סך 14,000 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.7.00 ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעים ביחד ולחוד אף יישאו בהוצאות התובעים 1 ו-2 בסך 400 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אירועים (תביעות)נישואין / חתונההחזר כספי