קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עסקה קניית רהיטים: בתאריך 20.4.01 רכשו התובעים מאת הנתבע - מנהל חנות רהיטי ברקן באשקלון, ריהוט הכולל: מיטה יהודית ובה 2 מזרנים, 2 שידות, שידת קומודה, מראה וארון קיר , הכל תמורת 10,000 ₪ אשר שילמו התובעים לנתבע. התובעים טוענים בכתב תביעתם כי עם קבלת הריהוט, נתגלו בו הפגמים כלדקמן: א. המיטה: חור בלוח ארגז המצעים, מנגנון הפתיחה בנוי מקפיצים במקום טלסקופים, גובה שונה של 2 מזרנים. ב. הארון: הוזמן עץ מלא ובמקומו סופק MDF. התובעים בכתב תביעתם טוענים כי, פנו לנתבע פעמים רבות גם באמצעות הרשות להגנת הצרכן, אולם הנתבע לא התייחס לפניותיהם. משום כך עותרים התובעים לביטול העיסקה והחזרת כספם בתוספת להוצאות ובסה"כ מבקשים התובעים כי הנתבע יפצם בסך 12,500 ₪ בתוספת להוצאות משפט ועגמת נפש. הנתבע לא הגיש כתב הגנה אולם התייצב לדיון וטען את הגנתו בעל פה. לדבריו, הוא מסוגל לבצע תיקונים נדרשים בתוך 7 ימים וכן טען שניסה ככל יכולתו להתאים את ביצוע ההזמנה לדרישת התובעים כמו למשל הדרישה לספק שני מזרנים שונים בסוגם ולהתאימם לצרכים האישיים של כל אחד מן התובעים. יחד עם הנתבע התייצב לדיון ע"ה מס' 1, מר שטרית דוד, אשר הסביר כיצד התאים לכל אחד מן התובעים את המזרן המתאים לצרכיו. גם מר שטרית אשר ייצר את 2 המזרנים שסופקו לתובעים, מסר בשעת הדיון כי, יש בכוחו לתקן את הטעון תיקון. התובעים לא הסכימו לאפשר את התיקון לאור הטענה כי פניותיהם הרבות לא נענו ולאור אבדן האמון בנתבע ועמדו על ביטול העיסקה. הנתבע לא חלק על כך שלא נענה במועד לפניותיהם של התובעים ואף התנצל על "העיכוב" במעמד הדיון. בתאריך 5.3.02 ,לאחר שמיעת הצדדים, ניתנה החלטה לפיה יאפשרו התובעים לנתבע לתקן את הטעון תיקון תוך קביעת דיון נוסף לאחר מועד זה. בתאריך 23.4.02 ביקש הנתבע לאפשר לו פרק זמן נוסף לתיקון וזאת מאחר שהיה זקוק לבוכנות בלחץ מסויים שלא היו ברשותו לשם החלפת קפיצי ארגז המצעים בבוכנות, כך טען. בתאריך 8.5.02 העיד מר איציק נפש, נציג הרשת להגנת הצרכן מטעם התובעים. הואיל והתובעים התעקשו לבטל את העסקה, קבע ביהמ"ש לשם בחינת טענות הצדדים בנוגע למהות הליקויים ביקור במקום - בבית התובעים. בתאריך 9.6.02 ביקר ביהמ"ש בבית התובעים, בחן מקרוב את טענות התובעים בנוגע לליקויים, הכל במעמד הנתבע. פרטי הביקור במקום והתרשמות ביהמ"ש הועלו על הכתב בדו"ח ביקור במקום, במ"ש 1 . בעת הביקור במקום, הרחיבו התובעים את טענותיהם מעבר לנטען בכתב התביעה. אולם, הואיל ועסקינן בהליך תביעות קטנות, אפשרתי לתובעים לטעון ולנתבע להגיב. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאור הביקור במקום, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן נפלו במוצרים שסיפק הנתבע לתובעים הפגמים כלדקמן: א. המיטה - קיימים חורים בקוטר של כס"מ אחד בחלק האחורי של ראש המיטה. החורים בלתי נראים לעין אלא אם בודקים את החלק האחורי של המיטה המוצמד לקיר. - קיים חור בארגז המצעים (כוסה במדבקה) של אחת המיטות. - פתיחת ארגז המצעים נעשית מקצה המיטה באופן חד ומהיר. - המיטה - "מיטה יהודית" בה ניתן להרחיק את שני המזרנים זה מזה. אולם הסגירה חזרה איננה סגירה מדוייקת. - שני המזרונים לא תואמים באופן מדוייק באופן שהאחד גבוה מן האחר להערכת ביהמ"ש במס' מילימטרים. ב. הארון. אף שהתובעת ניסתה לפתוח ולסגור אחת מן הדלתות במטרה להוכיח פגם, לא נמצא פגם גלוי לעין. אין מחלוקת בין הצדדים כי הארון כולו פרט ללוח עליון ותחתון, אינם עשויים עץ מלא. בנקודה זו טוענים התובעים כי הובטח להם עץ מלא ואילו הנתבע טוען כי מראש התחייב לספק ארון מהסוג שהתקין. עיון בחשבונית שהומצאה על ידי התובעים לבקשת ביהמ"ש, מגלה כי לא נרשם על גבי החשבונות שהתובע אכן התחייב לספק ארון העשוי כולו מעץ מלא. בנקודה זו בהתחשב בטיב הראיות וחובת ההוכחה המוטל על התובעים, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הוכיחו כי הנתבע הפר התחייבותו בנוגע לחומר ממנו היה עשוי הארון. ג. שידת קומודה. נטען בפני בעת הביקור במקום כי מראה שנותקה מן המסגרת, מהווה פגם נוסף, אולם בהקשר זה כבר עתה אומר כי ניתן בקלות להחזיר את המראה למקומה באמצעות וו, תומך או כל חיזוק אחר מתאים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אכן הנתבע לא פעל במועד לתיקון הנזקים. התנהגות הנתבע גרמה לתובעים להאטם לכל אפשרות תיקון מצד הנתבע באשר קצה נפשם בזלזול אשר הפגין כלפיהם. יחד עם זאת, מהתרשמותי מביקור במקום כפי שהדבר ניתן להמחשה במידה מסויימת על ידי התובעים באמצעות התמונות שהגישו, כל הליקויים הינם ברי תיקון. לאחר שהתובעים התעקשו לבטל את העיסקה מבלי לאפשר לנתבע למצות את אפשרויות התיקון נראה כי לא יהא צודק ונכון לבטל את העסקה בלא לאפשר לנתבע את תיקון הפגמים ואף אם הנתבע התמהמה, היה מקום לאפשר את התיקון במסגרת החובה להקטין הנזקים. כמובן שהתמהמהות הנתבע היתה נלקחת בחשבון בכל מקרה במסגרת מכלול השיקולים. במעמד הביקור במקום, הסביר הנתבע באמצעות בעלי מקצוע שהתייצבו עמו לדיון, כיצד נכון הוא להחליף את כל ארגז המצעים על קפיציו ומשטחיו. התרשמתי כי אכן כל הליקויים ניתנים לתיקון. וכי למעשה, לא היה אף לא ניסיון אחד של תיקון לנוכח הסחבת מצד הנתבע אולם גם לנוכח סירוב התובעים לכך. הוכח בפני כי במיטה נתגלו ליקויים לא מועטים ומשום כך זכאים התובעים לפיצוי כספי. לאור היחסים העכורים בין הצדדים וחוסר האמון שרוחשים התובעים לנתבע לא מצאתי כי ראוי לאפשר לנתבע עצמו לבצע את התיקון אף שנסיון כזה נעשה במסגרת החלטה מיום 5.3.02 נסיון שלא צלח. על מנת לאפשר לתובעים לפנות אל נגר אחר לשם תיקון הליקויים ועל מנת לזכותם בפיצוי עבור עגמת נפש שנגרמה להם עקב המוצר הפגום ופרק הזמן הממושך במהלכו המתינו לביצוע התיקון, נראה לי נכון לחייב את הנתבע לשלם פיצוי כספי לתובעים אשר ישקף על דרך האמדן עלות תיקון אצל בעל מקצוע אחר ופיצוי נוסף בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, ביטול הזמן והטירדה. סוף דבר, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 2,000 ₪ בצירוף לאגרת משפט בסך של 159 ₪. הכל תוך 30 יום מהיום. זכות רשות לבקשת ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסה"ד, לביהמ"ש המחוזי בב"ש. רהיטים (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)