התובעת טוענת כי חוזה הביטוח שבמחלוקת לא בוטל מעולם, כי אין לראות בהודעות שנשלחו לעו"ד אהרונסון משום הודעת ביטול וכי מכל מקום הודעה זו מנוגדת למוסכם בין הצדדים ואין בה כדי לחייב את התובעת ובוודאי שאין בה כדי לחייב את רשות הנמלים שהיא, לדעת התובעת, "המוטב" על פי חוזה הביטוח. חברת הביטוח טוענת, לעומתה, כי אכן יש לראות במכתב מיום 21.9.84 הודעת ביטול שבאה, כדין, מצד המבוטח, כי הוראה זו מחייבת את התובעת, כי היא הוצאה על פי ההליך המוסדר בפוליסת הביטוח וכי, מכל מקום, היא, הנתבעת, ביטלה, מצידה, כדין את חוזה הביטוח שבמחלוקת. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פוליסת ביטוח לפני שריפה: .1בליל ה- 7בדצמבר 1984פרצה שריפה בכפר נופש באילת, ומתקניו ניזוקו. כפר הנופש נוהל על ידי החברה התובעת, חברת "קריסטי נופש" בע"מ, ומתקניו היו מבוטחים בביטוח כנגד סיכוני אש, אצל הנתבעת, "מגדל" חברה לביטוח בע"מ. עד יום השריפה היתה סבורה התובעת כי דין הפוליסה הזו להתבטל. סוכנה של המבטחת-הנתבעת היה סבור אחרת. ביום השריפה נתהפכו, כמעט מטבע הדברים, היוצרות: התובעת סבורה עתה כי הפוליסה שרירה וקיימת ואילו הנתבעת מאמצת את עמדתה של התובעת מן העבר כי אכן הפוליסה חסרת תוקף. .2העובדות הצריכות להכרעת השאלה האמורה, שבמחלוקת, הן כך: ביום 1.8.84 הוציאה הנתבעת לתובעת פוליסה לביטוח אש. תקופת הביטוח נקבעה לשנה אחת עד ליום 31.8.85וחוזה הביטוח בא לכסות את הרכוש המבוטח מפני סיכונים שונים ובהם גם סיכוני אש. מן הכתוב בפוליסה (מוצג ת/6) עולה כי בפועל המבוטחים על פי חוזה הביטוח הזה היו שניים: התובעת - קריסטי נופש בע"מ "ו/או רשות הנמלים בישראל". חוזה הביטוח שיכלל הצעה עשויה בידי התובעת (מוצג ת/5) ואשר חתומה בחותם החברה ובחתימת מנהלה מר אבריאל (להלן:ואבריאל). הצעת הביטוח הזו נסמכת, מצידה, כך נכתב, על "החוזה הרצ"ב": כיוון שהתובעת שכרה את הקרקע, שעליה הוקמו מתקני כפר הנופש, מרשות הנמלים ומכיוון שנתחייבה, בהסכם עם זו, לבטח על שמה ועל שם הרשות, ביחד ולחוד, את המושכר כנגד סיכונים שונים, הפכה, אכן, כאמור, רשות הנמלים למבוטחת נוספת. לא עוד אלא שאף הוסכם, בין הרשות לבין התובעת, כי "כל סכום שיגיע מחברת הביטוח בהתאם לביטוח הנזכר... ישולם לרשות בלבד" (סעיף 15ג להסכם ת/4). מאוחר יותר, לאחר שארע כבר מקרה הביטוח, העבירה רשות הנמלים את כל זכויותיה לפי חוזה הביטוח האמור אל התובעת. .3בחודש ספטמבר 1984נתגלע סכסוך כספי בין מנהל התובעת, אבריאל, לבין תאגיד ביטוחי שבשליטת הנתבעת - חברת "יוזמה" קרן פנסיה לעצמאים בע"מ (להלן: "יוזמה"). "יוזמה" סירבה לשלם לאשתו של אבריאל, הגב' בריגיטה קריסטיאנסן-אבריאל, תגמולי ביטוח, שנתבעו על ידה על פי פוליסה שהוציאה "יוזמה". בעטיו של אותו סכסוך פנתה הגב' אבריאל (שהיא עצמה בעלת מניות בתובעת) אל עו"ד אהרונסון, שטיפל בענייניה של "יוזמה", במכתב הנושא את התאריך 21.9.84, ובו כתבה: "באם מרשתך מתעקשת על הנושא הנ"ל ומסרבת לשלם לי את דמי המחלה אז אני מוכנה לקבל את התשלומים שניגבו ממני צמודים למדד באם תחזירו גם את התשלומים שניגבו מבעלי צמודים למדד". וכן: "כנגד אנו נותנים הוראה בזאת לסוכן הביטוח מר משה דורון ולמרשתך להפסיק את כל הפוליסות הנ"ל מאותו רגע שאנו נקבל את תשלומינו ממרשתך". למכתב זה נצטרף, בחתימתו, אבריאל. במכתב (מוצג ת/10) מזכירה הגב' קריסטיאנסן-אבריאל כי כפר הנופש מבוטח "אצל מרשתך בשלוש פוליסות" וכן כי "יש לנו רכב המבוטח אצל מרשתך וכמו כן דירתנו ביורדי הסירה כולל התכשיטים". ביום 7.10.84העביר עו"ד אהרונסון את מכתבה ת/ 10של הגב' קריסטיאנסן - אבריאל לחברה הנתבעת בצירוף ההערה הבאה: "כפי שתראו 'מאיימים' עלינו שיפסיקו ביטוחים אלמנטריים במגדל. לי נראה עדיף להפטר מהם - ולו במחיר זה (הסבר בעל-פה). אנא הנחיותיכם". .4ביום 4.12.84נשלח מכתב נוסף, חתום על ידי אבריאל, אל סוכן הביטוח, אשר תיווך בינו לבין הנתבעת, העד משה דורון, ובו נכתב כך: "למרות שבמכתב ששלחנו ב- 21.9.84לעו"ד החברה מר אהרונסון, בו ביקשנו למסור לחברה להפסיק את כל פוליסות הביטוח שלנו, המשיכה החברה לגבות דרך הבנק, ואנו נאצלנו לתת הוראת ביטול לבנק בנוגע לפוליסות האלה". ביום 7.12.84משיב לו הסוכן דורון בהאי לישנא: "לא נתקבלה כל הוראה ממך לבטל ביטוחים כגון: רכב, דירה, קבלנים, אש + פריצה. הביטוחים הנ"ל היו בתוקף והינם בתוקף ואינני יודע מה פתאום אתה מדבר על הפסקת הביטוחים כאשר אתה בעצמך חתמת על טפסים חדשים של קריסטי נופש באילת לגבי עבודות קבלניות ועבודות בשטח וכן לגבי המבנים והציוד". בהמשך המכתב מפרט סוכן הביטוח את חובות בני הזוג אבריאל לנתבעת ואת חובות החברה התובעת. יומיים לאחר מכן, ביום 9.12.84, ולאחר שארעה כבר השריפה בכפר הנופש, נפגש אבריאל עם סוכן הביטוח. לגירסתו באה פגישה זו בעקבות המכתב שקיבל כאמור מן הסוכן; לגירסת הנתבעת - בעקבות השריפה. באותה פגישה, מסר אבריאל, לסוכן הביטוח שיקים לכיסוי חובו. בתום הפגישה יידע את סוכן הביטוח על דבר ארוע השריפה. הסוכן העיד, עם זאת, בבית המשפט כי אפילו היה מודע לדבר ארוע השריפה, קודם לקבלת השיקים, היה נוטל אותם. מכל מקום, בעקבות ההודעה שנמסרה לסוכן על ארוע השריפה נשלח שמאי, מטעם הנתבעת, לבדיקת הנזק בכפר הנופש באילת. ביום 15.1.85, למעלה מחודש לאחר ארוע השריפה, הודיעה הנתבעת לתובעת, במכתב, כי "ביום 15.11.84הוחזרו לכם הכספים שבקשר אליהם הודעתם לנו שתבטלו את כל פוליסות הביטוח שלכם אצלנו" וכי "בנסיבות אלה לא קיימות פוליסות ביטוח תקפות בחברתנו ולפיכך, אנו דוחים תביעתכם". .5התובעת טוענת, היום, כי חוזה הביטוח שבמחלוקת לא בוטל מעולם, כי אין לראות בהודעות שנשלחו לעו"ד אהרונסון (ביום 21.9.84- מוצג ת/10) ולסוכן דורון (ביום 4.12.84- מוצג ת/11) משום הודעת ביטול וכי מכל מקום הודעה זו מנוגדת למוסכם בין הצדדים ואין בה כדי לחייב את התובעת ובוודאי שאין בה כדי לחייב את רשות הנמלים שהיא, לדעת התובעת, "המוטב" על פי חוזה הביטוח. הנתבעת טוענת, לעומתה, כי אכן יש לראות במכתב מיום 21.9.84הודעת ביטול שבאה, כדין, מצד המבוטח, כי הוראה זו מחייבת את התובעת, כי היא הוצאה על פי ההליך המוסדר בפוליסת הביטוח וכי, מכל מקום, היא, הנתבעת, ביטלה, מצידה, כדין את חוזה הביטוח שבמחלוקת. השאלה הצריכה תשובה, כאן, היא, לפיכך, כפולה: א) האם אכן ביטלה התובעת, עובר לארוע מקרה הביטוח, את הפוליסה? ואם לא: ב) האם הנתבעת, מטעמה, ביטלה את חוזה הביטוח, עובר לארוע השריפה? .6על השאלה הראשונה יש להשיב בשלילה מכמה טעמים, חלקם פרוצדוראלים וחלקם טעמים של מהות: ראשית, על פי החלטה שנתקבלה בישיבת מועצת המנהלים של החברה התובעת, עוד ביום 17.6.84, נקבע כי חתימתו של "מנהל העסקים ומורשה החתימה" אבריאל, בצירוף חותמת החברה, יחייבו את החברה בכל פעולותיה. המכתב מיום 21.9.84(ת/10) וכך גם המכתב מיום 4.12.84(ת/11) אינם נושאים את חותם החברה התובעת. וממילא אינם יכולים להביא מטעמה לביטול חוזה הביטוח. בפועל לא ניתן בשום מקרה לראות במכתב האחרון ת/ 11הודעה העשויה לבטל את חוזה הביטוח בשל ששוגר - ועל כך אין מחלוקת - אך שלושה ימים לפני ארוע מקרה הביטוח. ממילא לא נתקיימו תנאי סעיף 10לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981(להלן: חוק חוזה הביטוח). שנית, סעיף 21ב לחוזה הביטוח, שנחתם בין הצדדים, מורה כי "הודעה של המבוטחת לחברה בכל הקשור לפוליסה תשלח לחברה בכתב במשרדיה כמפורט על גבי פוליסה זו"; סעיף 6א לחוזה קובע כי "המבוטח רשאי, לפי שיקול דעתו, לבטל את הביטוח בכל עת לפני תום תקופת הביטוח על ידי הודעה שתשלח לחברה במכתב רשום". פירוט משרדיה של הנתבעת אינו כולל, על פי הפוליסה, את משרדו של עו"ד אהרונסון, שאליו נשלח המכתב מיום 21.9.84(ת/10) וממילא לא קויימו התנאים האלה הקבועים בחוזה שבין הצדדים, באשר למשלוח הודעת הביטול. הנתבעת עצמה, כפי שעוד יפורט, אכן לא ראתה במכתב ת/ 10הודעה ששוגרה לה. שלישית, מכתבם של אבריאל ורעייתו, מיום 21.9.84, אינו מנוסח בדרך אופרטיבית חד-משמעית כנדרש למתן תוקף להודעת הביטול. ההתניה מרובה בו על ההוראה: "באם מרשתך מתעקשת על הנושא הנ"ל ומסרבת לשלם לי את דמי המחלה, אז אני מוכנה לקבל את התשלומים..." וכן, אמנם: "אנו נותנים הוראה בזאת לסוכן הביטוח מר משה דורון ולמרשתך להפסיק את כל הפוליסות הנ"ל" אבל גם הוראה זו מותנית בקביעת המועד "מאותו רגע שנקבל את תשלומינו ממרשתך". רביעית, בפועל, "מאותו רגע" שנתקבלו החזרי תשלומים לא ניתנה הוראת ביטול, לא לסוכן הביטוח ולא למבטחת עצמה. ואכן, סוכן הביטוח, ביום 7.12.84כתב, כאמור, למנהל התובעת כי "לא נתקבלה כל הוראה ממך לבטל הביטוחים" וכי "הביטוחים הנ"ל היו בתוקף והינם בתוקף". גם עו"ד אהרונסון, במכתבו מיום 7.10.84, מדבר על "איום" להפסקת הביטוחים וממליץ "להפטר מהם". אין הוא מתייחס למכתב ת/ 10כאל הודעת ביטול. יתרה מכך, לכאורה יש בהודעת מנהל התובעת - אבריאל - בדבר כוונתו לבטל פוליסות של החברה התובעת, בשל סכסוך אישי שנתגלע בינו לבין הנתבעת, בעניינים כספיים שלו, משום הפרה של חובת האמונים לחברה, כאמור בסעיף 96כז לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983, ופעולותיו אלה אינן ניתנות אף לכאורה לאישור החברה משלא נתקיימו התנאים האמורים בסעיף 96כח לפקודה. אלא שלאור התוצאה שוב אין צורך להכריע בשאלה זו. חמישית, אין מחלוקת כי המבוטחת האחרת, על פי חוזה הביטוח שבמחלוקת, רשות הנמלים, לא נצטרפה לאף אחת מההודעות שהנתבעת מבקשת לראות בהם הודעות ביטול. רשות הנמלים כאן אינה בבחינת מוטב, כטענת התובעת. מן ההסכם שנחתם בין התובעת לבין רשות הנמלים (מוצג ת/4) ומפוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת (מוצג ת/6) עולה מפורשות כי המבוטחים, יחד ולחוד, היו רשות הנמלים והתובעת. .7בעניין אחרון זה ראוי להרחיב מעט את היריעה: לאחר ארוע השריפה העבירה רשות הנמלים לתובעת "את כל זכויותיה הקיימות לפי הפוליסה לביטוח אש" אצל הנתבעת. באותה עת באה כבר, כך נראה, רשות הנמלים על סיפוקה, בכל הנוגע ליחסים הכספיים בינה לבין התובעת, בקשר להחזקת המקרקעין, וממילא לא היה לה עניין יותר בחוזה הביטוח. אלא שמצב הדברים העומד ביסוד השאלות שבמחלוקת הוא זה שנתקיים דווקא עובר לארוע השריפה. באותה עת היתה רשות הנמלים עצמה מבוטחת. אף כי לא נקבעה כמוטב בחוזה הביטוח, הרי בפועל, על פי ההסכם בינה לבין התובעת, היתה היא, והיא בלבד, זכאית לקבל את תגמולי הביטוח. בנסיבות אלה, אפילו היינו רואים במכתבו של אבריאל מיום 21.9.84(מוצג ת/10) הודעת ביטול כדין לא היה לה תוקף, לפחות לא כלפי רשות הנמלים מן הטעם שזו לא שיגרה, בשום שלב, הודעת ביטול מטעמה. עובר לארוע מקרה הביטוח היה לרשות הנמלים עניין ממשי בקיומו של חוזה הביטוח. היא היתה "המוטב בפועל" אך בעצמה גם צד לחוזה הביטוח. החוזה נחתם לפי דרישתה המפורשת והיא התנתה בכך את השכרת המקרקעין לתובעת. הודעת הביטול של אבריאל, אפילו ניתנה, יש בה משום מחילה גם על זכויותיה של רשות הנמלים ובלא הסכמתה. הנטיה היא לפרש את כוחו של אחד הנושים המשותפים למחול על חוב - על דרך הצמצום. בוודאי כך, כאן, מקום שהמבוטח האחר, רשות הנמלים, היתה בפועל המוטב היחיד (מוצג ת/4) ומקום בו הביטול פוגע בזכויותיה. השווה: ע"א 717/88, רוכוגר חברה לבניין והשקעות בע"מ נ. מילר ואח’, פ"ד מה (2) 284- כב' השופט גולדברג; ע"א 706/86, גבעתי נ. רונן ואח’, פ"ד מה (2) 230- כב' השופט ש. לוין. המחאת זכויותיה של רשות הנמלים, לתובעת, לאחר ארוע מקרה הביטוח, מלמדת שתיים: א) אכן נתקיימו, באותה עת, בידי רשות הנמלים זכויות הראויות להמחאה ובכללן האינטרס הביטוחי. ב) גם לאחר מקרה הביטוח לא ויתרה רשות הנמלים על זכויותיה והן נצטרפו לזכויותיה של התובעת. משלא מחלה על זכויותיה, עובר למקרה הביטוח, עשויה התובעת - חליפתה היום - להנות מנפקותן. ביטול-ויתור כזה של אחד מיחידי "הצד" להסכם אינו מחייב את יתר יחידיו של "הצד". אלא, שכאמור, במקרה זה אף הביטול של התובעת עצמה - לאו ביטול הוא. .8כיוון שבאנו לכלל מסקנה, מכל הטעמים האמורים, כי אין לראות בפעולות המבוטחת-התובעת משום ביטול של חוזה הביטוח, נותר עוד לבחון את השאלה, האם רשאית היתה הנתבעת-המבטחת - לבטל, מטעמה, את חוזה הביטוח, במקרה זה, והאם אכן עשתה כך ובדין? חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, קובע בסעיף 15(א) כי: "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה התבטל כעבור 21ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן". מן הראיות שבאו במשפט לא ניתן לברר מה היה מצב החשבונות בין הצדדים אך די בהן כדי להניח כי אכן דמי הביטוח, או חלק מהם לפחות, לא שולמו במועדם וכי, לפיכך, קמה לנתבעת הרשות להודיע על ביטול עתידי של חוזה הביטוח. אלא שבנסיבות המקרה הזה לא באה מטעמה הודעה כדין ובמועד העשוי להשפיע על תשלום תגמולי הביטוח. .9הנתבעת נמנעה מלשגר הודעת ביטול כחובה המתייחסת לפוליסה נשוא המשפט. יתרה מכך, אף שפוליסה זו היתה משועבדת לבנק דיסקונט בע"מ, ואף שנתקיימה אצלה שיגרה, על פי עדותה, "ליטול רשות מהמלווה" טרם ביטול הפוליסה, לא שוגרה שום הודעה מטעמה לבנק, על דבר הכוונה לבטל את הפוליסה, אם בכלל. איש מחלקת התביעות של הנתבעת העד גולדמן, לא זכר "טיפול שנעשה בת/10" (מכתבם של בני הזוג אבריאל מיום 21.9.84) ויכול היה רק "להניח שהוא טופל". הוא אישר כי "כאשר מבוטלת פוליסה יוצאת אסמכתא מטעמנו לביטול ולהחזרת הפרמיות" (כפי שאכן נעשה לגבי פוליסת הרכב הפרטי של אבריאל) וכי "בתיק התביעה לא קיימת אסמכתא לביטול הפוליסה בתיק נשוא התביעה". בנסיבות אלה, הצהרתו כי "ידוע לו" שיצאה אסמכתא כזו אין בה די, באין הודעת ביטול כתובה. נהפוך הוא: מכתבה של הנתבעת עצמה מיום 15.1.85(מוצג ת/7) אינו מאזכר, בין הפעולות שננקטו על ידי הנתבעת, הוצאה או שיגור של הודעת ביטול, מטעמה, לאף אחד מן המבוטחים. סעיף 15לחוק חוזה הביטוח מתנה את ביטול הביטוח, מצד המבטחת, במקרה של אי-תשלום דמי הביטוח, כולם או חלקם, בקיומן של שתי הודעות ארכה כתובות: האחת, הודעת דרישה לתשלום דמי הביטוח תוך 15יום, והאחרת, הודעה כי חוזה הביטוח יתבטל, לאחר 21ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק. לא זו אף לא זו הוצאו על ידי הנתבעת. עצם החזרי הפרמיה אין בהם כדי לשמש תחליף לחובה הכפולה האמורה. סעיף 15לחוק חוזה הביטוח מגביל את חבות המבטח בשל פיגור בתשלום דמי הביטוח והינו מן הסעיפים אשר סעיף 39(ב) לחוק אוסר להתנות עליהן "אלא לטובת המבוטח או המוטב". התרופות הקבועות בסעיף זה שוללות מן המבטח, בעניין הפיגור בתשלום דמי הביטוח, את זכותו לבטל את החוזה בשל אותה עילה לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1971 (א. ידין, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, פירוש לחוק החוזים בעריכת ג. טדסקי, התשמ"ד - 1984בעמ 67; סעיף 38לחוק). משלא התקיימו הדרישות הקבועות בחוק, מטעמה של הנתבעת - המבטחת, מתייתר הצורך להוסיף ולהעריך את נפקות בחירתה של הנתבעת לשגר שמאי מטעמה להערכת נזקי השריפה, לאחר שארע מקרה הביטוח, ואת נפקות בחירתו של סוכן הביטוח (הנחשב ברגיל כשלוחה לעניין קבלת דמי הביטוח ולעניין מתן הודעות של המבוטח) לקבל לידיו תשלומים נוספים של דמי הביטוח גם לאחר משלוח ת/ 10ולאחר שקיבל לידיו את ת/ .11התוצאה מכל אלה היא כי יש לקבוע, במקרה זה, כי חוזה הביטוח, בין התובעת לנתבעת, היה תקף בעת שארע מקרה הביטוח. ביטול פוליסהביטוח שריפהשריפהפוליסה