ביטול פקודת מעצר

סניגורו המלומד של העורר העלה בערר זה 4 טענות עיקריות לצורך ביטול פקודת מעצר: התביעה הכללית לא קיימה חובתה למסור לסניגור מבעוד מועד את חומר הראיות, אשר ישמש את התביעה להוכחת הנטען בכתב האישום. לא הובא לידיעת העורר תוכנו של ההסכם, שנערך בין עד לבין התביעה הכללית. לא קוימה הוראתו החוזרת של בית המשפט המחוזי לערוך בדיקה רפואית לעורר. אין הצדקה למעצר יתרה מזאת, התביעה גם חטאה בהעלאת טענות להצדקתו של המעצר, אשר אין להן יסוד בראיות. השאלה, הניצבת לפנינו כאן, היא, אם יש בליקויים הללו, כפי שתוארו לעיל כדי להצדיק ביטול של פקודת המעצר. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פקודת מעצר: .1העורר עצור עד תום ההליכים במשפטו, על-פי החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום .7.3.82העבירה, המיוחסת לעורר על-פי כתב האישום, אשר הגשתו שימשה גם עילה לבקשת צו המעצר עד תום ההליכים, היא קבלת רכוש שהושג בדרך של פשע, עבירה על סעיף 411לחוק העונשין, תשל"ז- .1977הרכוש, עליו מדובר בכתב האישום, הוא שבעה ספרי תורה. בית המשפט המחוזי איזכר בהחלטתו, כי התביעה הכללית תומכת טענותיה על דברי אחד בשם שלום לוי, אשר הוא שהעביר את ספרי התורה לידי העורר. לדעת בית המשפט המחוזי מסתייעים דבריו של העד האמור בדברים, אותם השמיע העורר עצמו בשיחה שהוקלטה, ואשר בית המשפט המחוזי עיין בתמליל שלה. מן התמליל האמור עולה, כי העורר ידע, שמדובר ברכוש שהושג בדרך של פשע. .2סניגורו המלומד של העורר, מר פ' מרינסקי, העלה בערר זה ארבע טענות עיקריות: (א) התביעה הכללית לא קיימה חובתה למסור לסניגור מבעוד מועד את חומר הראיות, אשר ישמש את התביעה להוכחת הנטען בכתב האישום. (ב) לא הובא לידיעת העורר תוכנו של ההסכם, שנערך בין העד הנ"ל, שלום לוי, לבין התביעה הכללית. (ג) לא קוימה הוראתו החוזרת של בית המשפט המחוזי לערוך בדיקה רפואית לעורר. (ד) אין הצדקה למעצר לגוף העניין, בייחוד בהתחשב בכך ששלום לוי הנ"ל מתהלך חופשי. יתרה מזאת, התביעה גם חטאה בהעלאת טענות להצדקתו של המעצר, אשר אין להן יסוד בראיות. .3כפי שעולה מן הפרוטוקול של בית המשפט המחוזי ומן ההשלמות, אותן הביא לפני מר מזוז, בא-כוחה המלומד של המדינה, הגיע תיק החקירה לידי הפרקליטות ביום שישי 26.2.82והוכן בו ביום, כדי שניתן יהיה לקיים את הדיון במעצר עד תום ההליכים ביום א' שאחריו. כאשר החל הדיון בבקשת התביעה ביום 28.2.82, טען הסניגור המלומד, כי לא ראה את חומר הראיות. בית המשפט החליט על הפסקה בדיון כדי לאפשר לסניגור לעיין בחומר, אולם עם תום ההפסקה הודיע הסניגור המלומד, כי בתיק כלולים כארבעים מסמכים, והוא לא יכול ליצג את מרשו כיאות. אם לא יתכונן כדבעי. על-כן ביקש את דחייתו של הדיון. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ודחה את המשך הדיון ליום המחרת בשעה 12.00, וזאת, כדבריו, על-מנת לאפשר לסניגור לצלם את התיק ולעיין בו. ביום 1.3.82נתחדש הדיון, והסניגור טען, כי חלק מחומר הראיות לא הועמד לרשותו: לא ניתנה לו ההקלטה של הפגישה הנ"ל בין העורר לבין לוי. כן לא הובאו לידיעתו פרטים על ההסכם, אשר נערך, לפי הערכתו, בין לוי לבין התביעה הכללית. התובע השיב תחילה, כי לא ידוע לו על הסכם כאמור, אולם אחרי בירור הוסיף, כי הייתה אמנם שיחה עם פקד סביר, אך פרטי ההסכם לא ידועים לו. אשר לתמליל, הרי הוא נמצא בהכנה, ובעת הדיון הספיקו להעלות על הכתב רק כשלושה רבעים ממנו, ורק למחרת היום יהיה התמליל מוכן סופית. עיקרו של דבר, הסיבה לאיחור בהבאת החומר לסניגור נובעת, לפי טענת התביעה, מן האיחור בהעברת החומר לפרקליטות. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו מיום 1.3.82, כי האיחור בהעברת החומר לסניגוריה נבע מלחץ הזמן, והתביעה פעלה בתום-לב. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי - "כאשר החקירה נמצאת בעיצומה וימי המעצר אשר נפסקו לנאשם הולכים ומסתיימים הרי ברור כי הלחץ המוטל על התביעה הוא עצום. יחד עם זאת יש לראות כי זכויותיו של הנאשם לא תיפגענה ומרשו הסניגור המלומד יוכל לעיין בכל חומר החקירה כולל הסכמים עם עדים, הקלטות ותמלילים". מאחר שלדעת בית-משפט קמא לא יהיה זה הוגן להכריע בשאלת המעצר, כל עוד לא נמסר לסניגור כל החומר, נדחה הדיון ליום .7.3.82העורך נשאר במעצר לאור חומר הראיות, שהוצג כבר לפני בא-כוחו המלומד. ביום 7.3.82הלין הסניגור המלומד על כך, כי רק בבוקרו של אותו יום ניתן לו התמליל, ויתרה מזאת, לדעתו יש ליקויים בתמליל. כן לא נמסר לו ההסכם הנ"ל. התובע טען, כי בעניין ההסכם יש רק מכתב של פרקליט המדינה, לפיו שלום לוי נ"ל לא יועמד לדין בעבירות נוספות מעבר לאלו שכבר הורשע בהן. אשר לתמליל, הרי הוא הגיע לידי התביעה רק ביום ששי .5.3.82הוא ערוך בכתב-יד, וקטעים ממנו הם בשפה הגרוזינית, אך כתב היד הנו קריא, וגם אין התנגדות לכך שהסניגור ישמע את ההקלטה. עם תום הדיון החליט בית המשפט המחוזי על המעצר עד תום הליכים, כפי שכבר הוזכר לעיל. טענתו של הסניגור המלומד היא, כאמור, שזכויותיו לעיין בחומר נפגעו, אולם התיאור הנ"ל בדבר טיפולו של בית המשפט המחוזי בשאלת העיון בחומר איננו תומך בטענה זו. כפי שציין בית- משפט זה בב"ש 82/79 [1], הרי כאשר עומדת התביעה הכללית לבקש מעצרו של אדם עד תום ההליכים בעקבות הגשתו של כתב-אישום. מחובתה לוודא, כי סניגורו של העורר - או העורר עצמו אם איננו מיוצג - יקבל מבעוד מועד העתק מכתב האישום, כדי שיוכל להתיחס בטענותיו לאשמה בניסוחה המגובש והמעודכן. כן צוין שם, כי מזכותה של הסניגוריה לעיין, עובר לדיון בבקשת המעצר, בכל חומר הראיות, אשר מן החובה להעמידו לרשותה בהתאם להוראותיו של סעיף 67לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה- .1965בית המשפט המחוזי נתן דעתו לזכותו האמורה של העצור, ומשנוכח לדעת, כי לא היה סיפק בידי סניגורו המלומד לעיין בחומר, דחה החלטתו בקשר למעצר עד תום ההליכים ליום ולאחר מכן לימים מספר, כדי לאפשר לסניגור המלומד להתכונן כדבעי ולקבל לידיו את כל החומר. הסניגור המלומד מלין על כך, כי מרשו נאלץ לשהות בשל כך במעצר, בטרם ניתנה החלטה סופית, אולם בנסיבות עניין זה מדובר על מעצר, שהחל עוד לפני כן על יסוד ראיות לכאורה, שהצטברו בידי התביעה, ולא על מעצר, שסיבתו היחידה היא האיחור בהעמדת חומר לרשות הסניגוריה. הסניגור המלומד בעצמו טען בהקשר זה, כי היה מבין, לו הייתה התביעה הכללית מבקשת מן היועץ המשפטי לממשלה, כי ישתמש בסמכותו ויאריך את המעצר מעבר לשלושים יום הראשונים במקום לפנות לבית המשפט, היינו, היה מובן גם לו לאור הנסיבות, כי השחרור על אתר של העורר לא היה בגדר חלופה סבירה לאור מכלול הנתונים, שהובאו בפני בית המשפט. זאת ועוד, החומר, אשר בעטיו נדחה הדיון לימים מספר, היינו התמליל, היה בעת ההיא בהכנה, אך העדות המרכזית, אשר עליה נשענת התביעה, היינו עדותו של שלום לוי, נמסרה במועד מוקדם ככל האפשר. ההסכם עם עד התביעה ישמש, בוודאי, חומר חשוב, כאשר בית המשפט, אשר ידון בעניין, יבקש לבחון את אמינותו של העד, אך בשלב בו אנו דנים, היינו, כאשר בוחנים אם יש ראיות לכאורה, לא היה באיחור של העברת החומר לסניגור המלומד כדי להכריע את הכף בשאלה, שעמדה אז לדיון. עם זאת, יש שני היבטים נוספים, אשר מן הנכון להתייחס אליהם: בבוקרו של יום שישי, 26.2.82, עוד נאמר לסניגור המלומד, כי אין חומר ראיות, וכפי שהוסבר בעת הדיון בערך זה, לא ידעה התביעה הכללית בשלב האמור, כי התיק יגיע אליה בו ביום. גם כאשר הגיע התיק, טיפל בו פרקליט אחר. ייתכנו, כמובן, קשיים בעת הטיפול בתיק תוך לחץ זמן, אך מצד שני גם מתחייבת ערנות רבה יותר לזכויותיו של העורר וסניגורו, כאמור בב"ש 82/79 [1] הנ"ל. לאור העובדה, שהיתה כוונה להגיש כתב-אישום בו ביום, היינו ביום שישי 26.2.82, יכולה הייתה הפרקליטות למסור הודעה על כך במקביל גם לסניגור, כדי שזה האחרון ינקוט, בעזרת הפרקליטות, צעדים כדי להיות מוכן לקראת יום ראשון .28.2.82 שנית, עניין ההסכם ועניין ההקלטה לא היו צריכים להגיע לידיעת הסניגור בעקבות ההנחות וההשערות, אותן העלה הסניגור המלומד כתוצאה מבדיקת החומר שבתיק, אלא צריכים היו להיות מובאים לידיעתו מיזמת התביעה הכללית. גם ההסכם בצורתו ותוכנו, כפי שהוצג בערר זה על-ידי בא-כוחה המלומד של המדינה, אין בו כדי להלום את דרך הפעולה, המתחייבת בכגון דא. כל שנערך בכתובים הוא מכתבו של פרקליט המדינה, לפיו לא יוגשו אישומים נוספים נגד העד שלום לוי. לא נמצא, מאידך גיסא, כל רישום של מה שנמסר לשלום לוי, היינו, הנקודה המרכזית - והיא מה נמסר על-ידי המשטרה לעד המיועד - אין לה ביטוי בכתב, הנושא חתימות המשטרה, והעד ובית המשפט לא יוכלו איפוא לדעת, לכאורה לפחות, מה ציפיותיו של העד. כאשר עד פלוני מעיד על עבירה, בה הוא נטל חלק, וזאת על יסוד הבטחה, שלא יאונה לו כל רע, וכי לא יינקטו נגדו צעדים בקשר לאותה עבירה, אף-על-פי שהוא מעיד על חלקו בה, הרי דינו - לצורך המשפט המסויים שלגביו ניתנה לו הבטחה כאמור - כדין עד מדינה, והעובדה, שננקטו נגדו צעדים משפטיים בתיק אחר, אין בה כדי לשנות את העובדה, שהוא מוסר דבריו על ביצוע עבירה בתיק פלוני על יסוד הבטחה, שלא יועמד לדין. גם מטעם זה ראוי היה, כי כל הסדר עם שלום לוי יהיה ערוך בכתב ויישא חתימתו, כדי שניתן יהיה להביא את תוכן הדברים במדויק לידיעת בית המשפט בהתאם לעקרונות, שהותוו בע"פ 532/71 [2]. שתי ההערות הנ"ל, ככל שהן מחייבות את תשומת לבה של התביעה הכללית, אין בהן כדי להשליך על השאלה, אם היה ברשות הסניגור, בעת שדנו בשאלת המעצר, חומר הראיות לכאורה, אשר איפשר לו התייחסות עניינית לנושא הקונקרטי שעמד לדיון. כפי שראינו, חלו, אמנם, תחילה עיכובים, אך בית המשפט המחוזי ציין, כי הללו יסודם בתקלה בתום-לב, הובעת מדחיפות הפעולה, ואין לי כל סיבה להרהר אחר מסקנתו האמורה של בית המשפט המחוזי. העיקר הוא, כי ניתנה לסניגור המלומד שהות מספקת כדי להתכונן, וכי עניין זה היה קו מנחה, שהדריך את פעולתו של בית המשפט המחוזי ומצא את ביטויו בהחלטות בדבר דחיית ההחלטה בקשר למעצר מעת לעת, הכול כמובא לעיל. .4בית המשפט המחוזי הורה ביום 28.2.82וביום 1.3.82, כי העורר ייבדק בדיקה רפואית על-ידי רופא משטרתי. אולם, כפי שמסתבר, לא בוצעה הוראה זו. ההסבר, שניתן בנושא זה על-ידי בא-כוחה המלומד של התביעה הכללית, שהופיע בערר זה, הוא, כי העורר היה כלוא בבית המעצר באבו-כביר, ומאחר שיש שם רופא וחובש, יכול כל עצור לבקש טיפול רפואי בכל שעות היממה. הסבר זה אין בו כדי להניח את הדעת. בית המשפט הורה הוראה ברורה וחד-משמעית, וככל הנראה הונע בית המשפט לכך בשל העובדה, שהעורר פצע את עצמו בשלב שקדם למתן ההוראות הללו. אולם, תהיה סיבת ההחלטה אשר תהיה, מחובת הרשויות האחראיות לכליאתו של העצור לכבדה, ואם יש טעם כלשהו, שבעטיו לא ניתן לקיים את מצוות בית המשפט, יש רק דרך אחת, והיא החזרה אל בית המשפט בבקשה, שישקול מחדש את החלטתו. החובה לקיים את הבדיקה הרפואית רבצה על המשטרה, שהחזיקה את העורר בבית-מעצר הנמצא בהנהלתה. אולם, יתרה מזאת, כאשר ניתנה החלטה של בית המשפט, שביצועה מוטל על רשות מן הרשויות, המופקדות על אכיפת החוק, מחובתו של בא-כוחה של המדינה, המייצג את המדינה בהליכים האמורים, לוודא, שההחלטה תובא לידיעת הרשות, אשר עליה הוטלה חובה כלשהי, ולעקוב אחרי ביצועה. בא-כוח המדינה מייצג בפני הערכאה השיפוטית את כל הזרועות של הרשות המבצעת; דרכו פונה בית המשפט אל הרשויות הללו, והוא גם שחייב לנקוט צעדים, כדי שהחלטתו של בית המשפט תוגשם הלכה למעשה. שאלה אחרת ונפרדת היא, אם יש בתקלה המתוארת כדי להצדיק קבלתו של הערר בשלב זה, והתשובה לכך היא בהכרח שלילית. לא הוכח וגם לא נטען, שנגרם נזק כלשהו עקב אי-ביצוע ההוראה; אולם, עיקרו של דבר, המדובר בתוצאה הניתנת לתיקון, היינו, בדיקה רפואית, שלא בוצעה אז, ניתן לבצעה בכל מועד אחר, ולא ניתן לקשור מין בשאינו מינו ולהסיק בנסיבות מקרה זה, כי בשל כך שלא בוצעה בדיקה רפואית ביום 28.2.82וביום 1.3.82, יש עתה לשחרר את העורר מן המעצר, אף-על-פי שקיימות ראיות לכאורה, המבססות את האמור בכתב האישום. יכול כמובן שייטען, כי אין חומר ראיות לכאורה, ולנושא זה עוד אשוב בהמשך הדברים, אך ככל שהדבר נוגע לאי-קיום הבדיקה הרפואית בנסיבות שלפנינו, יש בכך תקלה, המחייבת הסקת מסקנות וקביעת הנחיות ברוח הדברים שהובאו לעיל, אולם אין בכך כדי לבסס את המסקנה, אשר את הסקתה ביקש הסניגור המלומד. .5הראיות לכאורה מסתכמות, כמוזכר לעיל, בהודעתו של שלום לוי ובסיוע, העולה מן התמליל ומן העובדה, ששלום לוי הוציא מן המסעדה ספר תורה, שהיה בידי העורר, כאשר אנשי המשטרה צופים בפעולה הזאת מן המארב, אותו הציבו למטרה זו. ההודעה של שלום לוי לא התייחסה רק לפרשת ספרי התורה, אלא תיארה פעולות עניפות יותר של העורר בתחום הסחר ברכוש גנוב. עבירות אחרות אלו אמנם לא נכללו בכתב האישום, אך בית המשפט רשאי היה לתת דעתו לעובדות אלה, ככל שהן משליכות על הטענה, שלא מדובר על פעולה מקרית, כמעט בתום-לב, של קבלת ספר תורה כפיקדון תמורת חוב, כפי שטען העורר, אלא כי מדובר על מי שגילה פעילות רחבה יותר מאותו סוג. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי בצדק, כי כאשר מדובר על קבלת ספרי תורה כפיקדון לחוב, עולה מעצם צורת הטיפול הנ"ל בספרי התורה, כי המדובר בספרי תורה, שניטלו בדרך של ביצוע פשע. לא צריך לפרט ולהדגיש, שספרי תורה אינם סחורה העוברת לסוחר, ואחרי שסופר סת"ם מסיים כתיבתם, מחזיקים בהם רק במקומות המיועדים לתפילה, יהיו אלה ציבוריים או פרטיים, או במוזיאונים. מכל מקום, זאת יכולה להיות ההנחה הסבירה על-פי ניסיון החיים הרגיל, כל עוד לא מובא הסבר אחר כלשהו, שיש בו סבירות כלשהי. הסניגור המלומד הצביע על כך, כי בבקשה להוצאת פקודת מעצר נטענו לפחות שתי טענות, אשר לא היה להן בסיס, אחת שפניה לעבר ואחרת שפניה לעתיד: בסעיף 4לבקשה נטען, כי העורר הוא חלק מרשת, הפועלת היטב לאורך תקופה של חודשים רבים, שמטרתה לסחור בספרי תורה גנובים ולהעלימם. לא היה לפני בית המשפט חומר לכאורה, שיהיה בו כדי לתמוך בתיזה האמורה בדבר קיום רשת. הטענה האחרת התייחסה לכך, שיש תיקים נוספים נגד העורר, אשר חקירתם בעיצומה, "ותוך ימים ספורים יתגבשו אישומים נוספים נגדו". הדברים נכתבו ביום 26.2.82וטענת הסניגור המלומד היא, כי "הימים הספורים" כבר חלפו, וטרם הוגש כתב-אישום נוסף. מקובלת עלי טענתו של הסניגור המלומד, כי התביעה איננה צריכה להעלות בבקשה לפקודת מעצר טענות, שאינן מעוגנות בחומר הראיות לכאורה, המצוי בידיה אותה שעה, ואשר אותו היא מסוגלת להציג לפני בית המשפט ולהעמידו לרשות העורר או סניגורו. אם התביעה מבקשת לשמור על החיסיון של החומר ולא לגלות תוכנו לצד שכנגד בשלב האמור, חלים הכללים, אשר הותוו על-ידי בית-משפט זה, בין היתר בב"ש 316/81 [3], אך העלאת טענות בעלמא, שאינן מעוגנות בחומר, איננה במקומה, ומן הראוי להימנע ממנה. אשר לטענה, המתייחסת לתיקים האחרים, אשר יוגשו תוך "ימים ספורים", כאמור בבקשה: הבקשה של הפרקליטות נכתבה ביום 26.2.82ובית-משפט זה דן בערר ביום 15.3.82, היינו, כשבועיים ומעלה אחרי שנכתבו הדברים הללו, ועל-כן מוקדם עדיין להסיק, אם האמור בבקשת הפרקליטות לא ימומש, אך גם בנושא זה מתחייב, שהתביעה הכללית תנקוט ניסוח מדויק יותר וזהיר יותר. אין מקום להבטיח פעולה תוך ימים ספורים, כאשר אין עדיין אפשרות לדעת, מתי תסתיים החקירה. חובה להימנע מנקיטת נוסח כאמור, אשר עלול ליצור תמונה שאיננה מדוייקת. השאלה, הניצבת לפנינו כאן, היא, אם יש בליקויים הללו, כפי שתוארו לעיל, היינו, בהתייחסות ל"רשת" ובהבטחה, שתוך ימים ספורים יוגשו כתבי-אישום נוספים, כדי להצדיק ביטולה של פקודת המעצר. בעת בחינתה של שאלה זו בערכאת הערעור, על בית המשפט לשאול את עצמו שתי שאלות עיקריות והן: ראשית כול, מהו חומר הראיות לכאורה, שקיומו הוכח, ואם די בו. מבחינה מהותית, כדי להוות בסיס להחלטה, גם אם נופלים טעמים נוספים, שהועלו בעת הדיון בבקשה להוצאת פקודת המעצר. שנית, יש לשקול אם בית המשפט, שהורה על המעצר, לא הושפע מן הטענות הבלתי מבוססות שהועלו לפניו, ואם גם בלי הטענות הללו היה מקום להורות על המעצר. במקרה של ספק או במקרה גבולי חייבת ההכרעה ליפול לכיוון ביטולה של פקודת המעצר. אם יש בחומר כדי להצדיק מעצר הן מבחינת חומרתה של התופעה העבריינית והן מבחינת הראיות לכאורה, וחומר זה די והותר בו אף ללא היזקקות לטענות סרק כלשהן שנכללו בבקשה, אין תקלות מן הסוג שהוזכר לעיל צריכות להשפיע על ההחלטה בדבר המעצר. החזקתו של פלוני במעצר, לפני שדינו הוכרע ולפני שחויב בדין, איננה עונש, אלא פעולה, הננקטת אך ורק כאשר הדבר מתחייב לצורך מניעת עבירות ועבריינות. ליקוי בפעולתה של התביעה דורש הסקת מסקנות, ובמקרה ראוי גם פעולות משמעתיות או משפטיות, נגד מי שאחראי לתקלה; אבל אם יש ראיות וטעמים מהותיים לגופו של עניין, המחייבים את המעצר על-פי אמות המידה המקובלות, אין, בדרך כלל, הצדקה לכך, כי בשל ליקוי בפעולת התביעה יענוש בית המשפט את הציבור ויסכן את שלומו, על-ידי כך שישחרר מן המעצר את מי שהחזקתו בו מתחייבת לאור מכלול הנתונים. כאמור, מוכרעת שאלת המעצר לאור מהות העבירה ולאור מהותו של חומר הראיות, שהובא לפני בית המשפט: כך לא ישוחרר, למשל, הנאשם באונס או בשוד, כאשר יש ראיות לכאורה בקשר לאישום המיוחס לו, רק בשל כך שהתביעה לא קיימה חובתה בנושא משני או העלתה טענה, כי העצור עבר עבירה דומה גם בעבר, כאשר ברור בעליל, לאור מהותו של חומר הראיות הרלוואנטי, שלא יכול היה להיות משקל מהותי לטענה הפסולה לצורך המעצר הקונקרטי, שבו דנה ערכאת הערעור. כאמור, יש דרכים אחרות, באמצעותן יכול בית המשפט לכפות ציות לצו שלו ולענוש את אלו שלא קיימו הוראותיו, ובית המשפט, שדן במעצר מעיקרו, יכול גם להתבקש לעיין מחדש בהחלטתו, אם נשתנו הנסיבות. אך מובן הוא, כי כל מקרה צריך להיבדק לאור נסיבותיו, ובין היתר לאור חומרתה של התקלה והשפעתה האפשרית על החלטת בת המשפט לגוף העניין ולאור טיב האיש ומהותו של חומר הראיות לכאורה. החלטתי זו מתייחסת לליקויים ולתקלות, שמשקלם כגון אלו, עליהם הצבעתי לעיל. אך יכול, כמובן, שמעשה פסול של התביעה יטה לאור מהותו את כפות המאזניים ויצדיק שחרורו של העצור, בשל כך שיערער את האמון, שאותו ניתן לרחוש לטענותיה של התביעה הכללית, או בשל כך שיטיל ספק בתום-לבה, ככל שהדבר נוגע לטיפול בחקירה או במשפט. לא שוכנעתי, כי במקרה שלפנינו יש מקום להטלת ספק בתום-הלב של התביעה, או כי התקלות הנ"ל השפיעו על ההכרעה של בית-משפט קמא בקשר למעצר. סיכומו של דבר, אין במשקלן של התקלות הנ"ל כדי להצדיק את קבלת הערר. אשר על-כן החלטתי לדחות את הערר. מעצר