מה הדין בבקשה למתן ערובה להוצאות ? תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 מאפשרת לבית המשפט לצוות על התובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו להורות על ערובה להבטחת הוצאות בעיקר בשני מקרים: 1. כאשר התובע מתגורר בחו"ל, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע יתקשה לגבות את ההוצאות. 2. כאשר התובע לא המציא את מענו בכתב (כדרישת תקנה 9 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984). (ראה לעניין זה זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית , עמ' 900).   אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519, היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצלחת התביעה קלושים. (ראה לעניין זה, אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית עמ' 673).   בע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון בע"מ) ואח', פ"ד מז (3) 846 נאמר: "אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענו ת ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות משפט בסבירות". (ההדגשה בקו שלי - י.א).   בבואו לשקול אם להטיל ערובה, על בית המשפט לקחת בחשבון מספר שקולים תוך עריכת איזון ראוי ביניהם. היטיבה לתאר את מלאכת האיזון והשיקולים כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מדינת ישראל - מנהלת ההגירה/משטרת ישראל (ניתן ביום 18/10/07): "החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד - מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערו בה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו. עקרונות אלה יפים גם למצבים שבהם הנתבעת היא המדינה, המייצגת לעניין זה את הציבור הרחב. על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למהות התובע ומצבו הכלכלי, למהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל...".   אחד השיקולים לחיוב תובע בערובה על פי התקנה, הוא כאשר התובע מתגורר בחו"ל ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע. במקרה כזה תהא הנטייה לחייבו בערובה. ערובה להבטחת הוצאותערובה