רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123 (1982)]. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה ש' וסקרוג) בע"א 8541-01-09 שניתן ביום 27.10.2010 ובו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ר' פוקס) מיום 16.11.2008 אשר חייב את המשיב לפצות את המבקש בסך של 30 אלף ש"ח. עיקרי העובדות על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי והליכים קודמים 1. בין המבקש למשיב נחתם הסכם שכירות במסגרתו הוסכם כי המבקש ישכיר למשיב שש דירות במבנה שבבעלותו החל מיום 1.7.2002. בדירות היו אמורים להתגורר כ-30 דיירים שטופלו על ידי המשיב במסגרת הוסטל שאותו הוא ניהל (להלן: החוסים). כוונת המשיב הייתה להעביר את החוסים ממבנה אותו שכר ואשר בו שהו בעת חתימת ההסכם להתגורר במבנה שבבעלות המבקש. בסופו של יום, המשיב לא העביר את החוסים לדירות ולא שילם את דמי השכירות שהוסכם עליהם, לטענתו מאחר שבסיור שערך במקום באמצע חודש יוני 2002 התברר לו כי בניית הדירות לא תושלם במועד ומשנוכח לדעת כי המבנה נראה כמו "אתר בניה". 2. על רקע זה, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בחדרה בה עתר לחיוב המשיב בתשלום דמי שכירות עבור תקופות בהן לא מצא דייר חלופי לדירות, בתשלום פיצוי מוסכם ובתשלום חוב ארנונה. המבקש טען כי אין ממש בטענות המשיב שכן הדירות היו ראויות למגורים עוד בחודש יוני 2002 ובנייתן הושלמה במועד שנקבע. משכך, נטען כי היה זה המשיב שהפר את הסכם השכירות. המשיב הגיש תביעה שכנגד בה עתר לפיצויו בגין הפגיעה בשמו הטוב ולתשלום פיצויים, לרבות פיצוי מוסכם, בגין מחדליו של המבקש בעקבותיהם לא יכול היה להעביר את החוסים למבנה החדש. 3. בית משפט השלום קיבל את תביעת המבקש באופן חלקי. נקבע כי המשיב הוא שהפר את ההסכם, בין היתר מאחר שהתקבלה גרסתו כי הדירות היו ראויות למגורים. יחד עם זאת נקבע כי הסכם השכירות הינו הסכם בלתי חוקי, שכן הצדדים הסכימו בו על אכלוס הדירות בין אם יאושר המבנה לאכלוס "על ידי הרשויות" ובין אם לאו, וזאת בין היתר בשים לב לאופיים של הדיירים - פגועי נפש שהם אוכלוסיה חלשה הנזקקת להגנה מיוחדת. כן קבע בית משפט השלום כי הסכמת הצדדים כי המבנה ישמש למגורים בהעדרו של "טופס 4", קרי אישור להספקת חשמל, מים וחיבור לטלפון בהתאם לתקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון), התשמ"א-1981, מבססת אף היא את המסקנה כי המדובר בהסכם בלתי חוקי. על יסוד האמור, קבע בית משפט השלום שאין מקום לפסוק פיצויים למבקש בגין הפרת ההסכם אך כי יש לפסוק לו פיצוי בסך של 30 אלף ש"ח (סכום שנקבע על דרך האומדנא) בגין ההוצאות שהוציא לצורך הכשרת המבנה למגורים, בהסתמך על הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). 4. הצדדים הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי. המבקש טען כי בית משפט השלום טעה בקביעתו כי העדרו של "טופס 4" מצדיק את דחיית התביעה או קבלה חלקית שלה, וזאת במיוחד כאשר הצדדים הסכימו בהסכם השכירות שלא להתנות את האכלוס בקיומו של טופס 4. כן נטען כי טענה בדבר אי חוקיות ההסכם הועלתה על ידי המשיב רק בסיכומיו. עוד נטען כי בית משפט השלום לא הבחין כי לחלק מן הדירות ניתן טופס 4. המשיב השיג על החלטת בית משפט השלום שלא לאפשר לו להציג ראיות נוספות. בתגובה לערעור המבקש, סמך המשיב את ידיו על קביעתו של בית משפט השלום כי המדובר בהסכם לא חוקי אך טען כי לא היה מקום לפסוק כל פיצוי למבקש. 5. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים. באשר לטענות המבקש הנוגעות לקביעת בית משפט השלום בדבר אי חוקיות הסכם השכירות, עמד בית המשפט המחוזי על ממצאי בית משפט השלום לפיהם הצדדים הסכימו כי אכלוס המושכר ייעשה עוד קודם למתן "טופס 4" ואף בהעדרו ולפיהם בכוונת הצדדים היה לשכן את החוסים במושכר עוד קודם למתן אישור משרד הבריאות. על יסוד האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי לא קמה עילה להתערבותו בקביעת בית משפט השלום באשר לאי חוקיות הסכם השכירות. באשר לסכום הפיצוי שנפסק, קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם אולי היה מקום להגדיל במידה מסויימת את הערכת בית משפט השלום באשר לשווי ההשקעות אין הדבר מקים עילה להתערבותו בסכום הפיצוי שנפסק. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. טענות המבקש 6. המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי והיא האם הסכם שכירות הנוגע למבנים לגביהם טרם התקבל "טופס 4" הינו הסכם בלתי חוקי. לטענתו, ניתנו הכרעות סותרות בסוגיה זו על ידי בתי המשפט שדנו בכך עד כה. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי טעו בקביעתם כי הסכם שכירות לגבי מבנה שלא ניתן לגביו "טופס 4" הינו הסכם בלתי חוקי. בנוסף, טוען המבקש כי מטרת ההסכם לא הייתה לאכלס את הדירות מבלי שיינתן "טופס 4" והדבר אף נקבע במפורש בהסכם. כן נטען כי ממילא תוך מספר חודשים היה ניתן "טופס 4" לכל הדירות. בנוסף לטענות אלה, טוען המבקש כי אף אם היה מדובר בהסכם בלתי חוקי, הרי שהמשיב, שידע על העדרו של "טופס 4" במועד החתימה על ההסכם, מנוע מלטעון כי המדובר בהסכם בלתי חוקי. תגובת המשיב 7. המשיב טוען כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה החורגת מגדר הסכסוך בין הצדדים וטוען כי קביעות בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום באשר לחוקיות ההסכם תחומות לנסיבות המקרה הקונקרטי. כן סומך המשיב ידיו על קביעות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לגופן לעניין אי חוקיות ההסכם. המשיב מוסיף וטוען כי לא רק שלא ניתן בקשר למבנה "טופס 4" אלא שלא ניתן לגביו אף היתר בניה, אך כי עובדה זו לא הוצגה לפני בית משפט השלום שכן בקשה שהגיש להוספת ראיות לעניין זה נדחתה. בקשה מטעם המבקש מיום 18.5.2011 8. ביום 18.5.2011 הגיש המבקש בקשה מטעמו בה עתר למחיקת קטעים שונים מתגובת המשיב אשר לטענתו נזכרו בהם טענות שלא הובאו לפני בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ואשר אף אינן נכונות עובדתית. בפרט, הדגיש לעניין זה המבקש את הטענה בדבר העדרו של היתר בניה ועמד על כך כי בקשה להוספת ראיות בנקודה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום והערעור עליה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 9. דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123 (1982)]. יתכן והשאלה האם הסכם להשכרת מבנה מבלי שניתן לו "טופס 4" הינו הסכם בלתי חוקי חורגת מגדר עניינם של הצדדים שלפני, אך למעשה בנסיבות המקרה שאלה זו אינה מחייבת הכרעה. הקביעה כי הסכם השכירות הינו הסכם לא חוקי נעשתה בשים לב לנסיבות המקרה בו לא רק שהצדדים הסכימו על שימוש במבנה למגורים מבלי שניתן "טופס 4" אלא שהסכימו הם על שימוש במבנה למגורים מבלי שיינתן אישור משרד הבריאות, שהוא הגורם המפקח על פעילות ההוסטל, למגורי החוסים במבנה (ראו בין היתר בסעיף 17 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). על כן, בין אם קביעתו של בית המשפט המחוזי לעניין אי חוקיות ההסכם מחמת העדרו של "טופס 4" שגויה כפי שטוען המבקש (ואיני קובע כי כך הדבר), עדין תעמוד קביעתו כי המדובר בהסכם לא חוקי בנסיבות המקרה בו הצדדים הסכימו על אכלוס המבנה בחוסים מבלי שיינתן אישור משרד הבריאות לכך. בהמשך לכך, אדגיש כי במסגרת בקשת רשות הערעור לא חלק המבקש על הצורך באישור משרד הבריאות לאכלוס החוסים במבנה אלא מיקד את טענותיו בנוגע לנפקות העדרו של "טופס 4". אף אם היה טוען בדבר חוקיות הסכם השכירות על אף ההסכמה בדבר אכלוס החוסים מבלי שניתן אישור משרד הבריאות סבורני כי לא היה מקום ליתן רשות הערעור שכן השאלה אינה חורגת מנסיבות המקרה הקונקרטי. יתר טענות המבקש תחומות אף הן לנסיבות המקרה הקונקרטי, לממצאי בית המשפט המחוזי בנוגע להסכמות בין הצדדים ולקביעותיו אודות פרשנות ההסכם הספציפי שנערך בין הצדדים ואינן מעוררות כל שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי. באשר לבקשה מיום 18.5.2011 אותה הזכרתי לעיל, איני מוצא מקום להידרש לה בשים לב לתוצאה אליה הגעתי אשר אינה מבוססת על הטענות שמחיקתן התבקשה. 10. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור