גביית מס קניה שלא כדין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גביית מס קניה שלא כדין: .1 התובעת, חברה בע"מ, ייבאה לארץ "פסיפס" וחוייבה לשלם ביבוא הטובין מס קניה. לאור מחלוקת שהתעוררה בינה לבין מנהל המכס לגבי עצם חיובה במס קניה, שחררה התובעת את הטובין מרשות המכס, ושילמה את המס השנוי במחלוקת, חלקו במזומן וחלקו בערבויות בנקאיות. מאחר והתובעת ייבאה כמות נכבדה של הפסיפס במכולות מספר, סוכם בינה לבין המדינה, באמצעות נציגה, כי תוגש ע"י התובעת תביעה נסיונית לבית-משפט השלום להחזרת מס הקניה ששולם על ידה, וב-ת"א 9284/81החליט בית-המשפט כי התובעת פטורה מתשלום המס על יבוא הפסיפס וחייב את המדינה להחזיר לתובעת את המס ששולם על ידה ואת הערבות הבנקאית שהופקדה. מאז שניתן פסק-הדין בתביעה, הוחזרו לתובעת גם הערבויות הבנקאיות האחרות שהפקידה, אך לא הוחזרו לה הכספים ששילמה במזומן. עקב כך הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר נגד המדינה, להחזרת הסכומים ששילמה כמס קניה ביבוא טובין, וביקשה בתביעתה לחייב את המדינה להחזיר לה את הכספים ששילמה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מ- 14.2.82ועד התשלום המלא בפועל. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת אינה חייבת במס קניה על יבוא הפסיפס, וכי התביעה הנסיונית אשר הוגשה והוכרעה בבימ"ש השלום היא תביעה מייצגת. בסיכומיו בכתב טען ב"כ המדינה כי 7רשימונים אינם קשורים לתביעה המצייצגת, שכן הם נושאים תאריכים מוקדמים ואינם בתוך התקופה של שלושה חודשים שנקבעה בסעיף 154לפקודת המכס [נוסח חדש] [4], להגשת תובענה בגין המס השנוי במחלוקת. .2 בדיון שהתקיים בפני בהמרצה זו, צומצמה המחלוקת לטיעון משפטי המהווה הגנתה של המדינה בפני התביעה. מאחר והשאלה היא משפטית, אני נדרשת להכריע בה כבר בשלב הזה של הרשות להגן (ראה ע"א 347/76 מדינת ישראל נ' טרגר [1] ע' 645). לטענת ב"כ המדינה, יש לה הגנה בפני התביעה להחזרת הכספים ששולמו כמס קניה ביבוא טובין, מאחר והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא גלגלה את סכום המס על הצרכן על-פי הוראות סעיף 6(2) לחוק מסים עקיפים [5]. השאלה המשפטית שעליה נסב הדיון היא - האם חלות על התביעה הוראות סעיף 6לחוק מסים עקיפים, או שמא יש לפעול לפי הוראות סעיף 154(א)(ב) לפקודת המכס [נוסח חדש] [4]. .3 אין חולק כי המקור להגשת התביעה הוא סעיף 5ח(ב) לחוק מס קניה (סחורות ושירותים), תשי"ב- 1952[6] הקובע: "חולק אדם על החיוב במס ביבוא הטובין, יחולו הוראות סעיף 154(א) ו-(ב) לפקודת המכס, בשנויים המחוייבים". סעיף 154[4] זו לשונו: "(א) נתגלע כסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש ע"י גובה המכס, וסכום ששילם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין בשיעור המכס הנכון המתשלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה. (ב) בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חודשים מיום התשלום להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו." סעיף 6(2) לחוק מסים עקיפים [5] קובע: "יתר יוחזר למי ששילמו, אם הוא ביקש את ההחזר תוך התקופה הקובעת, והוכיח להנחת דעתו של המנהל אחת מאלה: שהוא מכר את הטובין אולם היתר לא נכלל במחיר שהקונה שילם." .4 בסיכומיו הארוכים, הציע ב"כ המדינה שתי אפשריות לפרשנות - האחת, הקיצונית שבהן, לקבוע כי סעיף 154לפקודת המכס בוטל באופן עקיף (לענין מס קניה) הואיל ואינו יכל לעמוד בכפיפה אחת עם סעיף 6לחוק מסים עקיפים. השניה - תביעה על פי סעיף 154, וזכיה בה, לא תחייב החזרה אוטומטית של הסכום ששולם, אלא הקביעה תהא עקרונית וכפופה, במקרה הנדון, לכך שהיבואן יוכיח כי לא גלגל את המס על הצרכן. בתשובה טוען ב"כ התובעת כי המדינה מנועה מלהעלות טענות לגבי תחולת סעיף 6לחוק מסים עקיפים, לאור ההסדר שנעשה בינה לבין התובעת. כמו כן הוא טוען כי יש הבדל בין תביעה להחזרת סכום ששולם ביתר לפי הוראות סעיף 6, ותשלום תוך מחאה כמוגדר בסעיף 154לפקודת המכס. באי-כוח הצדדים לא סמכו טיעוניהם על אסמכתאות ולא מצאתי פסק-דין העוסק בסוגיה דומה. .5 מאחר ואין בפני עובדות הקשורות להסכם שנעשה בין הצדדים, לבד ממה שפורט על ידי לעיל, אני דוחה טענתו של ב"כ התובעת לענין המניעות; טענת מניעות היא טענה שיש לבססה תחילה בעובדות. נראה לי, כי ניתן לישב את המחלוקת בין הצדדים על דרך פירוש הסעיפים שאוזכרו לעיל, וכעקרון אני מסכימה לדרך שהוצעה ע"י ב"כ התובעת. .6 סעיף 154לפקודת המכס וסעיף 6לחוק מסים עקיפים עוסקים, כל אחד מהם, בסוגיה של החזר מס. אין הם סותרים האחד את משנהו, אלא שכל אחד מהם דן בנסיבות שונות. כוונתו של המחוקק בהתקינו את סעיף 154היתה כפולה: מחד, לאפשר לבעל הטובין להוציא את הטובין שלו מהמכס ללא שהיה כנגד תשלום דמי המכס "אגב מחאה", ומאידך, להגביל את הזמן של החזרת דמי המכס, כדי לא להכביד על הנהלת המשק הכספי של המדינה, ולא לחייבה להחזיק פקדונות אלה במשך זמן רב ללא הכרעה. (אגב, במקרים בהם אין היבואן מסוגל לשלם את המס השנוי במחלוקת עקב מצבו הכלכלי, נקבע כי גם בג"צ ייעתר לו). דהיינו, על-מנת שהיבואן יוכל להגיש תביעה להחזרת הכספים ששילם צריכים להתקיים 4אלמנטים: א. התגלע סכסוך. ב. היבואן שחרר את הטובין. ג. היבואן שילם את המס השנוי במחלוקת, תוך מחאה. ד. היבואן הגיש לבית-המשפט תביעה החזרת הכספים תוך שלושה חודשים מיום התשלום. סעיף 154לא בוטל בחוק מסים עקיפים, ונעשתה אף הפניה להוראותיו בתיקון בחוק מס קניה משנת .1976 דווקא ביטולם של סעיפים 151ו- 155לפקודת המכס, שדנו בתביעות להחזר מכס ששולם ביתר או בחסר, מחזקות דעתי כי המחוקק ראה בתביעה לפי סעיף 154תביעה שונה מזו שנקבעה בסעיפים 151ו- .155ההבחנה היתה קיימת בקיומם של אותן הוראות הקבועות בסעיפים 151ו-155, ולא שונתה עם ביטולם. אין החזרת המס, במסגרת תביעה לפי סעיף 154, בהתקיים 4יסודותיה, כפופה לתנאי כלשהו, למעט עול ההוכחה כי המס שנגבה, נגבה שלא כדין. בתנאי מסחר חופשיים, אין זה מעניינו של המחוקק באיזה מחיר נמכרו הטובין, אם בכלל, לצורך הכרעה בשאלת ההחזר. .7הוראות סעיף 6לחוק מסים עקיפים דנות בענין אחר. עלי להדגיש קיומה של ההלכה המקובלת, לפיה השומה שנעשתה סופית, אין אחריה ולא כלום וחוב המס "מובלע" בה. סופיות השומה הוא עקרון יסוד המאפשר מינהל תקין והוא שקול כנגד העוול שבגבית מס היתר או החסר. (ראה ע"א 33/72פרומין נ' מנהל המכס והבלו, [2] ו-ע"א 175/77מדינת ישראל נ' רמאדאן [3]). "החוקים הפיסקליים הדנים בזכות האזרח להחזרת מס ששולם ביתר, או בזכות המדינה לתבוע מס ששולם בחסר, הם יוצאים מהכלל, וחורגים מההלכה המקובלת הרואה בשומה מוסמכת, גבוש החיוב וסוף פסוק". (השופט ויתקון ב-ע"א 33/72הנ"ל [2]). אם כך פני הדברים, צריך המבקש את ההחזר, כמו זה המתואר בסעיף 6(2) לחוק מסים עקיפים, להתכבד ולשכנע את המנעל, כי הוא לא כלל את היתר במחיר שהקונה שילם. סעיף 6(2) לחוק [5] דן באותם מקרים בהם נוכח האזרח כי שילם מס ביתר והוא מבקש החזר המס ששולם ביתר, לאחר שנעשתה שומה סופית, ורק תוך התקופה הקובעת. אז מעוניינת המדינה להתערב במחיר שנקבע לטובין מתוך מגמה "להנות" מהמס ששולם ביתר, אם האזרח-הנישום אינו מקופח מגבית יתר זו עקב גלגולו של היתר על הצרכן. אני סבורה כי ניתן לתמצת את ההבדל בין תביעה על פי סעיף 154 לפקודת המכס, לבין תביעה על פי סעיף 6לחוק מסים עקיפים, על-פי עקרון "סופיות הדיון". סעיף 154דן בהחזר מס, אשר שומתו נתונה לשינוי ע"י החלטת בית-המשפט, ואינה סופית לכן עד למתן החלטה כזו. .8מנימוקי אלו אני דוחה את הבקשה לרשות להגן - יחד עמה אני דוחה את הטענה כי הרשימונים 7- 1שתוארו בכתב התביעה לא נכללו בתביעה המייצגת, מאחר והיא טענה עובדתית שהיה מקום להביאה על דרך של תצהיר ולא להשאירה על דרך טיעון בכתב הסיכומים. הוצאות הבקשה תהיינה חלק מהוצאות המשפט שיקבעו על ידי בבואי לתת פסק-דין בתביעהמס קניהמיסים