קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גילוי מסמכים - חוות דעת על עובד: בפני בקשה למתן צו גילוי מסמכים כללי וספציפי, במסגרתו מתבקש בית הדין, בין היתר, להורות למשיבה להציג את חוות הדעת האקדמיות שניתנו בעניינה של המבקשת ואת דו"ח "הוועדה המקצועית" שדנה בעניינה. עוד מבקשת התובעת, להורות למשיבה ליתן תצהיר לעניין העדר נהלים או הנחיות בכתב לגבי אופן רישום פרוטוקולים של וועדות המינויים, וכן להורות למשיבה ליתן תצהיר גילוי מסמכים כללי מפורט. המשיבה טוענת כי הבקשה למתן צו גילוי מסמכים הוגשה באיחור, לאחר שכבר הוגש תצהיר עדות ראשית בתיק, ומן הטעם הזה דינה להדחות. עוד טוענת המשיבה, כי בתיק זה כבר הוחלפו בין הצדדים תצהירי גילוי מסמכים, וכי מסמכים שלא הועברו לעיונה של המבקשת עד היום, הם מסמכים חסויים, שהמשיבה איננה מחוייבת בגילויים. בכל הנוגע לדרישה להציג נהלים והנחיות הנוגעים לאופן רישום מהלך הדיון והפקת הפרוטוקול של וועדות המינויים, הבהירה המשיבה כי בעניינים אלה לא קיימים נהלים בכתב, וכי הליך רישום הפרוטוקול תואר באופן מפורט בתצהיריהן של גב' קינל ופרופ' נווה, אשר הומצאו לבית הדין בהתאם להחלטת בית הדין מיום 19/1/10. עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו, מעלה כי הליכי הגילוי בתיק זה החלו בסמוך לאחר הגשת התביעה בתיק (התובענה הוגשה ביום 31/3/09). הצדדים החליפו ביניהם מכתבים ותצהירי גילוי מסמכים, כאשר למשך תקופה מסויימת, הליכי הגילוי הושהו מחמת קיום הליכי גישור בין הצדדים, ואולם התכתובת שעניינה גילוי מסמכים התחדשה ערב ישיבת הקד"מ שהתקיימה ביום 14/9/10. בישיבת הקד"מ הודיעה המבקשת, כי בכוונתה להגיש בקשה לגילוי ולעיון במסמכים. הנתבעת לא הסתייגה מההודעה על כך שהבקשה לגילוי מסמכים תוגש לאחר ישיבת הקד"מ ולפיכך, ובמכלול הנסיבות כפי שתוארו לעיל, אין מקום לדחות את הבקשה על הסף מטעמים של שיהוי בהגשתה. הבקשה למתן צו גילוי מסמכים כללי כאמור, הצדדים החליפו ביניהם תצהירי גילוי מסמכים לפני חודשים ארוכים. התובעת אמנם עומדת על כך שתצהיר הנתבעת יהיה מפורט, ויכלול תאור של כל אחד מהמסמכים הנוגעים לעניין, ואולם עיון בתצהיר הגילוי של התובעת עצמה, מעלה כי תצהירה היא נוסח בצורה כוללנית, והוא דומה בניסוחו לתצהיר הנתבעת. אין חולק כי המשיבה העבירה למבקשת אסופת מסמכים הכוללת פרוטוקולים של וועדות המינויים שדנו בעניינה, צילום תיקה האישי (למעט חוו"ד שנטען כי הן חסויות), ותכתובות בין גורמים שונים באוניברסיטה. המבקשת ערכה רשימה של המסמכים שהועברו אליה, וזו מונה כ- 150 מסמכים. רשימה זו צורפה לבקשה לגילוי מסמכים דנן. עוד עולה מטענות המבקשת, כי לאחר עיון במסמכים, פנתה למשיבה בבקשה להמציא העתק ממכתב דיקאנית הפקולטה לאומנות מיום 30/4/08 אשר נזכר באחד הפרוטוקולים, ופניה זו לא נענתה. לנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לשלב בו מצוי ההליך (אחרי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת וערב ישיבת הוכחות הקבועה ליום 19/11/11) התרשמותי היא כי בנסיבות שנוצרו, מתן צו גילוי מסמכים כללי, כפי שמבקשת התובעת לא יקדם את ניהול ההליך דנן, אלא יסרבל אותו שלא לצורך. בכפוף לאמור לעיל, אני מורה למשיב להעביר למבקשת את מכתב דיקאנית הפקולטה לאומנות מיום 30/4/08. הבקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפי - נהלים לרישום פרוטוקולים המשיבה המציאה לתיק בית הדין, בהתאם להחלטה מיום 14/9/10, שני תצהירים מפורטים, שעניינם בפרוצדורה הנוהגת במשיבה לרישום פרוטוקולים של וועדות מינויים. התצהירים מנוסחים באופן כללי, והאמור בהם מתאר את הפרקטיקה המקובלת, ואיננו מיוחד למקרה דנן. בתצהירים אין כל התיחסות לקיומו של נוהל כתוב בהקשר זה. בתגובתה לבקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפי הבהירה המשיבה כי לא קיימים נהלים בכתב לגבי דרך רישום הפרוטוקולים של וועדות המינויים. בנסיבות העניין, אינני רואה מקום לחייב את המשיבה ליתן תצהיר לגבי אי קיומן של הנחיות בכתב. מתן תצהיר כאמור, אשר ישלול אפשרות קיומו של נוהל כתוב בהקשר זה, מחייב עבודת בדיקה מקיפה של כלל הנהלים הקיימים, באוניברסיטה, ובנסיבות העניין אינני רואה מקום להטיל את נטל הבדיקה על המשיבה. חזקה על המבקשת כי יכולה היא לבדוק בעצמה את נהלי האוניברסיטה, וככל שקיימים נהלים שאינם מתיישבים עם האמור בתצהיריהן של גב' קינל או פרופ' נווה לעניין רישום הפרוטוקולים תוכל להגישם לבית הדין ולטעון בעניין. הבקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפי - חוות דעת בכל הנוגע לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, שעניינה בחוות דעת אקדמיות שניתנו ביחס למבקשת, ולדו"ח הוועדה המקצועית שדנה בעניינה, עמדתי היא כי בנסיבות העניין יש לגלות את המסמכים האמורים לתובעת. החלטתי בעניין זה נשענת על הלכה שיצאה מלפני כב' בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר אילן נ' צמח קיסר . טענת המשיבה לפיה האמור בפסק הדין בעניין קיסר נוגע לפרוטוקולים של וועדות מינויים בלבד, ואיננו יפה לעניין חוות דעת אקדמיות, איננה מקובלת עלי. בפסק הדין בעניין קיסר לא נעשתה הבחנה בין פרוטוקולים של וועדות מינויים לבין חוות דעת אקדמיות, עיון בפסק הדין מעלה כי בית הדין נתן דעתו לאפשרות שתתבקש חשיפה של חוות דעת אקדמיות (ראה פסקה 40 לפסק דינה של כב' השופטת (כתארה אז) נ. ארד בדבר חוות דעת מומחים, וכן פסקה 5 לפסק דינו של כב' הנשיא (בדימ') ס. אדלר המתייחס למלוא החומר שהיה בפני הוועדה). אשר על כן, האמור בפסק הדין, בכל הנוגע לאיזונים בהם יש לנקוט, יפה הן לעניין גילוי הפרוטוקולים, והן לעניין חשיפת חוות הדעת. מכאן, שלצורך מתן החלטה בבקשה לחשיפת חוות דעת אקדמיות, יש לבחון את מידת הפגיעה באינטרס הישיר של מבקש הגילוי ואת עוצמתן הלכאורית של הטענות שהוא מעלה, מנגד יש ליתן משקל לאינטרס של האוניברסיטה בחיסוי חוות הדעת, ולנזק שיגרם לה מחשיפתה. על יסוד האיזון בין השיקולים הללו, תתקבל החלטה האם בנסיבות העניין הקונקרטי הצורך בגילוי לשם עשית צדק, עדיף על העניין שלא לגלות את המידע החסוי. מן הכלל אל הפרט. ההחלטה שלא לקדם את התובעת למשרת "מרצה בכיר", לאחר שמילאה תפקיד זה ב"מינוי בפועל", הביאה לסיום העסקתה במשיבה לאחר 29 שנים במהלכן מילאה במשיבה תפקידים שונים, בהיותה בת 57 שנים, ובנסיבות בהן אין היא זכאית לגימלה. נדמה שלא ניתן לחלוק על כך שהמדובר בפגיעה קשה ביותר באינטרס התעסוקתי של התובעת, אשר בגילה המתקדם, כתוצאה מהחלטת ועדת המינויים, תחת לקבל "קביעות" במשיבה מצאה עצמה כשידיה על ראשה, בלא שכר ובלא גימלה. המחלוקת בתיק זה היא בשאלה האם ההחלטה שלא למנות את המבקשת למשרת מרצה בכיר התקבלה משיקולים עניינים, המעוגנים בחוות הדעת ובהערכות המקצועיות שניתנו בעניינה, או משיקולים זרים, כפי שטוענת המבקשת. המבקשת טוענת כי היא חוקרת טובה ומוערכת וכי ההחלטה שלא לקדמה נגועה בשיקולים זרים. המשיבה לעומת זאת גורסת כי הערכתה של התובעת את עצמה היא הערכה סובייקטיבית, שאיננה מתישבת עם הערכות הממונים עליה. אולם, מהחומר המונח בפני בית הדין עולה, לכאורה, כי החלטת הוועדה האוניברסיטאית בעניינה של המבקשת, נתקבלה בניגוד לעמדתה ולהמלצתה של דיקאן הפקולטה לאומנות, שהיתה הממונה על המבקשת. יאמר מיד, שאין באמור לעיל כדי להצביע על כך שנפל פגם בהחלטת הוועדה האוניברסיטאית, שהרי מטבע הדברים, אין היא מחוייבת לקבל את המלצות הפקולטה, ואפשר אף ששיקול דעתה והאופן בו העריכה את יכולותיה האקדמיות של המבקשת עדיף על זה של חבריה לפקולטה. ואולם, עמדתי היא, כי בנסיבות בהן יש פגיעה אנושה באינטרס התעסוקתי של איש סגל, ובנסיבות בהן ההחלטה התקבלה, לכאורה, בניגוד לדעתם של הממונים הישירים על איש הסגל, וכאשר עמדת האוניברסיטה היא כי ההחלטה נתקבלה על יסוד חוות דעת חסויות, קרי בנסיבות כמו אלא הקיימות במקרה דנן - אין מנוס מחשיפת חוות הדעת העומדות ביסוד ההחלטה. ודוק, לכאורה ניתן היה לטעון כי תוכן חוות הדעת שניתנו בעניינה של המבקשת, בא לידי ביטוי בפרוטוקולים של וועדות המינויים שדנו בעניינה, ולפיכך די בחשיפתם. ואולם, לאחר שעיינתי בתצהירים שהוגשו מטעם המשיבה באשר לדרך רישום הפרוטוקולים של וועדות המינויים, ומאחר שלא ברור שכל האמור בחוות הדעת אכן בא לידי ביטוי בדיון ובפרוטוקול שנרשם, נראה כי בנסיבות העניין הפרוטוקולים אינם יכולים להחליף עיון בחוות הדעת גופן. אין לכחד, כי חשיפת חוות הדעת מעוררת אי נוחות, בשים לב לכך שלנותני חוות הדעת בעניינה של המבקשת, ניתנה בשעתו הבטחה, כי חוות דעתם תשמר בסודיות ולא תחשף. על אף האמור, לטעמי, שעה שמדובר בהחלטה שמשמעותה סיום העסקתו של איש סגל באוניברסיטה, ובפרט לאחר תקופת עבודה ארוכה, ובניגוד לעמדת הממונים עליו, דינה של תחושת אי הנעימות לסגת מפני האינטרס כי הצדק בעניינה של המבקשת יעשה וגם יראה (השווה בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' אברהם עוז ) . זאת ועוד, כפי שיפורט להלן, נדמה כי הגנה מסויימת על האינטרס של נותני חוות הדעת כי עמדתם המקצועית לא תחשף, תושג על דרך של מחיקת שמו של נותן חוות הדעת, כמו גם פרטים מזהים לגביו מגוף המסמך. אשר לאינטרס של המשיבה בקיום מערכת הערכה שמבוססת על חוות דעת כנות, המשוחררות משיקולים של אי נעימות, בית הדין הארצי הנכבד כבר עמד על כך שחזקה על חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות, המתבקשים לחוות דעתם ביחס למועמד לקידום, שהם ערים לתפקיד החשוב שהונח לפתחם, ויתנהלו ביושר באומץ, ובאחריות במילוי תפקידם זה, אף אם ידעו שקיימת אפשרות שחוות דעתם תחשף (ר' פסק הדין בעניין קיסר הנ"ל). במאמר מוסגר אציין כי לדידי, לא מן הנמנע, שדווקא השקיפות, והחובה לנמק את חוות הדעת ולבססן על עובדות ועל מדדים אובייקטיבים לבחינת הצטיינותו של איש סגל, תוביל למינויים טובים יותר, מאלה שמבוססים על "שיחות מסדרון" ועל חוות דעת חסויות, אשר לא ניתן לבחון אותן או לערער עליהן באופן מושכל, ואולם, בעניין זה בית הדין איננו מתיימר להכריע. על רקע האמור לעיל יובהר, כי החלטת בית הדין בנסיבות המקרה דנן איננה חותרת תחת עקרון סודיות חוות הדעת ככלל. כפי שקבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין קיסר (ר' לעיל), כדבר שבשגרה, רשאית המשיבה שלא לגלות את חוות דעת שמועברות אליה. אולם, מקום שבית הדין סבור, כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שהובא בפניו, ובהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסק הדין בעניין קיסר, קמה חובת גילוי - חוות הדעת תחשף, על פי צו של בית משפט. על יסוד כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: עד ליום 7/12/10 תעביר המשיבה למבקשת את חוות הדעת שניתנו בעניינה, לרבות דו"ח הוועדה המקצועית, תוך מחיקת פרטי נותן חוות הדעת, וכן העתק ממכתבה של דיקאן הפקולטה לאומנות מיום 30/4/08 הבקשה למתן צו גילוי מסמכים כללי, והבקשה להורות לנתבע לתמוך בתצהיר את הודעתה כי אין נהלים כתובים לעניין דרך רישום פרוטוקול הדיון - נדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. גילוי מסמכיםמסמכיםחוות דעת