קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גילוי ראיה חסויה - פגיעה בבטחון המדינה: 1. בעיתון "הארץ" מיום 17.5.1991 פורסמה כתבה פרי עטו של המבקש, מר בנזימן (להלן _ הכתבה), ובה נאמר, בין היתר: "במילים אחרות, מנחם בגין יודע היטב כי שרון רימה איתו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאתה ובעיקר למחירה...". המירמה המיוחסת לשרון בקטע זה מתייחסת להתנהגותו בעת היותו שר הביטחון במהלך מלחמת לבנון כלפי מנחם בגין ז"ל, אשר היה אותה עת ראש ממשלת ישראל. לטענת המשיב השלישי, מר שרון, מנחם בגין ז"ל לא ידע "היטב" כי מר שרון רימה אותו, והנטען בקטע האמור הוא כזב פוגעני המהווה לשון הרע על שרון ואף גרם לו נזקים. בתביעה שהגיש שרון לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוא טוען לאחריות המבקשים לפרסום האמור, ועותר לחייבם בפיצויו על נזקיו עקב הפרסום. בכתב-הגנתם טוענים המבקשים שהאמור בקטע המצוטט לעיל הינו אמת. 2. במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי ביקשו המבקשים את הזמנת ראש מה"ד היסטוריה בצה"ל, כדי שיביא עמו חמישים ותשעה פרוטוקולים של מפקדת הפיקוד העליון בצה"ל על-פי רשימה שפורטה בהזמנה. בית-המשפט המחוזי החליט על הזמנת חמישים ותשעה הפרוטוקולים האמורים. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], וזאת לאחר שהתברר לו כי תשובות לשאלות שונות שהופנו לעדים עלולות להביא לידי חשיפת סודות מדינה וחומר חסוי. בעקבות החלטת בית-המשפט המחוזי כאמור, הוצאה על-ידי שר הביטחון תעודת חיסיון בתוקף סמכותו לפי סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. בתעודה זו הביע שר הביטחון את דעתו כי מסירת ראיות מהסוג ובנושאים בעלי אופי ביטחוני המפורטים בתעודה, עלולה לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף הביע שר הביטחון את דעתו, כי מסירת חלקים שאינם נוגעים לנושאים המפורטים בתעודה מתוך הסטנוגרמות, עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב _ ניהולן התקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל. 3. המבקשים הגישו לבית-משפט זה עתירה לגילוי ראיה, ובה ביקשו, בהסתמך על סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], שבית-המשפט יצווה על גילוים של אותם חמישים ותשעה פרוטוקולים. במהלך הדיון בעתירה הסכימו המבקשים לצמצם את עתירתם למה שמכונה על-ידיהם בעתירתם כ"רשימה מצומצמת". "רשימה מצומצמת" זו כוללת, לטענת המבקשים, ציטוטים מפרוטוקולים אשר כבר נחשפו ופורסמו בעיתונות, במחקרים ובספרות אשר עסקו במלחמת לבנון (פירוט הרשימה המצומצמת מצוי בנספח ט' לעתירה). בתחילת הדיון הוסכם בין הצדדים, שבמסגרת העתירה שבתיק זה תוכרע גם שאלת החיסיון של חלקי הפרוטוקולים הנכללים ברשימה המצומצמת על-פי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. על-פי האמור בסעיף זה, בית-המשפט הדן במשפט הוא שיכריע בשאלת גילויה של ראיה אשר הובאה לגביה תעודת חיסיון לטובת הציבור, ורק בדרך של ערעור יכול העניין להגיע לדיון בפני בית-משפט זה. אך כאמור, מוסכם על כל הצדדים שבמסגרת הדיון בעתירה שבפני אכריע גם בבקשת המבקשים המושתתת על סעיף 45 הנ"ל. 4. על-פי ההחלטה שניתנה ביום 27.2.1997 המציאו המשיבים 1 ו2- (להלן _ המשיבים) את תגובתם, ככל שהיא מתייחסת לציטוטים שברשימה המצומצמת. המשיבים מתנגדים לגילוי הרשימה המצומצמת מנימוקים המפורטים בתשובתם. עמדתו של מר שרון, הוא המשיב השלישי בבקשה, היא שיש לדחות את העתירה לגילוי המסמכים שברשימה המצומצמת. בקשתו החילופית היא, שאם ימצא בית-המשפט שיש לגלות את הראיות כמבוקש על-ידי המבקשים, כי אז יש לגלות גילוי מלא של כל הפרוטוקולים שבהם מופיעים הציטוטים שברשימה המצומצמת. 5. כאמור, בקשת המבקשים צומצמה לגילוי הרשימה המצומצמת. למעשה, מסתפקים הם בכך שהמשיבים יאשרו להם שהציטוטים שברשימה המצומצמת מהווים ציטוט נכון של הפרוטוקולים של הדיונים הנזכרים ברשימה. בתגובתם ציינו המשיבים, שחלק גדול של הציטוטים אינו מהימן, אם משום שלפי הפרוטוקולים המקוריים הדברים שבציטוטים לא נאמרו כלל; אם משום שהציטוט אינו משקף במדויק את הנאמר בישיבה על-פי הפרוטוקולים; אם משום שפלוני, אשר מייחסים לו אמירת דברים בישיבה מסוימת, לא נכח כלל בישיבה ואם מטעמים אחרים. לבקשת המשיבים קיימתי דיון במעמד באת-כוח המדינה וגורמי ביטחון, בהיעדר הצדדים האחרים ובאי-כוחם. במהלך דיון זה עיינתי בציטוטים אשר ברשימה המצומצמת וכן בתדפיס של הציטוטים הרלוונטיים כפי שהם מופיעים במקור. לאחר הדיון והעיון, אוכל לומר שהצגת הדברים על-ידי באת-כוח המשיבים בתגובתה, ביחס לנכונות הציטוטים _ מקובלת עליי. הואיל ואני מגיע למסקנה שיש לדחות את עתירת המבקשים, לא אפרט מהם הליקויים אשר בכל אחד מהציטוטים. פירוט כזה יגלה את שלדעתי אין לחייב את המשיבים לגלות. אומר רק זאת: אם הייתי נדרש לאשר את מידת נכונות הציטוטים שברשימה המצומצמת תוך השוואתם למקור, והיה עליי לגלות רק את מה שמתאים מילולית לנאמר במקור, מעט מזעיר מן הציטוטים ראוי היה לגילוי. 6. הפרוטוקולים הרלוונטיים הינם סטנוגרמות של דיוני פורום המטה הכללי בצה"ל, דיונים לאישור תכניות, דיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל ופגישות בהשתתפות שר הביטחון והרמטכ"ל. עמדת המשיבים באשר לגילוי חומר זה, כפי שמצאה את ביטויה בתגובת המשיבים, היא כדלקמן: "הראיות שהעותרים מבקשים את גילויין הינן ציטוטים של דברים שנאמרו במסגרת ישיבות פורום המטה הכללי של צה"ל (שתועדו בסטנוגרמות של הדיונים הנ"ל), ואשר רובם ככולם נוגעים לדיונים שנערכו תוך כדי מלחמת שלום הגליל ובתקופה שקדמה לה. הדברים שנאמרו באותם דיונים, כפי שעולה מהציטוטים הרלוונטיים בסטנוגרמות החסויות, ואשר גילויים מתבקש בעתירה, נוגעים לעניינים אשר מטבעם ומהותם מחייבים סודיות. המדובר בהערכות צה"ל לקראת אפשרות של מלחמה במחבלים בלבנון, יעדים שונים של מלחמה אפשרית במחבלים, הערכות מודיעיניות וניתוחי מודיעין, מידע מודיעיני, תוכניות מבצעיות והנחות עבודה לתוכניות מבצעיות, שיטות ותוכניות לחימה ושיתופי פעולה עם צבאות וגורמים אחרים, תנועות של כוחות וצירי תנועה, הערכות שונות ודיון בהשלכות אפשריות מתוכניות מבצעיות חלופיות, תוכניות מבצעיות אופרטיביות בימי הלחימה עצמה. דיונים אלו, במהותם, הינם דיונים המחייבים שמירתם כסודיים, וגילוי הדברים שנאמרו בהם, או חלק מהם, עלול לפגוע בביטחון המדינה. הדברים שגילויים מתבקש נוגעים לנושאים שמפורטים בתעודת החיסיון. נוכח רגישות העניינים האמורים, ובשים לב לכך שעדיין קיימת פעילות צה"ל בגיזרת לבנון, הצורך בשמירת סודיות הדיונים לשם מניעת פגיעה בביטחון המדינה קיים גם היום". וכן: "זאת ועוד, האינטרס הציבורי בניהולן התקין של ישיבות ברמת המטה הכללי של צה"ל הוא גם אינטרס ראשון במעלה בהיבט של ביטחון המדינה, ופגיעה בו ממילא עלולה לפגוע בביטחון המדינה. האינטרס בקיום דיון פתוח וממצה, שבו נשקלים כל ההיבטים הרלוונטיים, ובכלל זה עניינים רגישים כמו ידיעות מודיעיניות והערכות מודיעיניות, מחייב להבטיח תנאים שיאפשרו התבטאות חופשית _ הבטחת שמירת סודיות הדיונים והנאמר בהם. זהו אינטרס ביטחוני מדרגה ראשונה, ופגיעה בו גוררת ממילא פגיעה בביטחון המדינה". ובאשר לאינטרס הציבורי החשוב, במובן סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], של ניהול תקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל, המחייב שמירה על סודיותם, אומרים המשיבים: "קיימת חשיבות ראשונה במעלה לניהולן התקין של ישיבות ברמת המטה הכללי של צה"ל. ניהול תקין מחייב דיון חופשי ופתוח בכל ההיבטים הרלוונטיים לנושא העומד לדיון, מבלי שגורם כלשהוא בדיון יחשוש וימנע ממסירת מידע או הערכה רלוונטית, שמא הדברים שייאמרו בו לא ישמרו בסוד ויגיעו לידי גורם שלא הוסמך לקבלו. אם לא תובטח סודיות הדיונים בפורומים הנ"ל, בפרט בכל הנוגע ליכולת למסור בדיונים ובישיבות הערכות מודיעיניות ומידע מודיעיני, פירוט יעדים אפשריים ודרכי השגתם, תוכניות מבצעיות וכדומה, קיים חשש ממשי לפגיעה באינטרס החשוב של ניהולן התקין של הישיבות והדיונים... בענייננו המדובר בדיוני פורום המטה הכללי של צה"ל, דיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל, פגישות בהשתתפות שר הביטחון והרמטכ"ל, כל זאת בנוגע למלחמה המתנהלת בלבנון ובנוגע להערכות של צה"ל לפני פרוץ המלחמה. החשיבות של התבטאות חופשית בדיונים אלו מובנת מאליה. המדובר באינטרס בעל חשיבות עליונה, שבלעדיו לא ניתן להבטיח ליבון מלא של הנושאים שעל הפרק, על כל היבטיהם. ניהולם התקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי הוא, איפוא, אינטרס ציבורי וביטחוני בעל חשיבות מרובה המצדיק אי גילוי". עמדת המשיבים כמצוטט לעיל מקובלת עליי. ברי בעיניי, שקיימים גם אינטרס הקשור בביטחון המדינה וגם אינטרס ציבורי, כמובנם של אלה בסעיפים 44 ו45- לפקודת הראיות [נוסח חדש], שלא לגלות פרוטוקולים או חלקי פרוטוקולים מדיונים ברמת המטה הכללי. 7. המבקשים טוענים, שהציטוטים אשר ברשימה המצומצמת מדיוני המטה הכללי פורסמו בפרסומים בעיתונות, במחקרים ובספרות, אשר עסקו במלחמת לבנון. במצב דברים זה, גילוי פרוטוקולים של דיונים אלה, או אישור הציטוטים כמשקפים דברים שנאמרו באותם דיונים, אין בהם פגיעה כנטען על-ידי המשיבים. עוד טוענים הם, שניתן לאחרים, ביניהם מר שרון, לעשות שימוש בפרוטוקולים הנדונים, ועל-כן אין למנוע זאת מהם במסגרת ההליך המתקיים בבית-המשפט המחוזי. אשר לפרסומים שנעשו עד כה, אלה לא היו פרסומים רשמיים מטעם המדינה או צה"ל, ומעולם לא אושר ואומת שכל שנכלל בפרסומים השונים או בחלק מהם _ ספרים, עבודות מחקר וכיוצא באלה _ הינו אמת. כפי שמציינים המשיבים בצדק, אין דומה פרסום בהרצאה, בספר, במחקר או במאמר אשר אמיתותו לא הוכחה, לאישור רשמי מטעם המדינה כי הפרסום משקף דברים שנאמרו בישיבות פורום מטכ"ל. זאת ועוד: אותם פרסומים שאליהם מתייחסים המבקשים בעתירתם, ככל שהם מתיימרים לצטט דברים מפרוטוקולים כאמור או מתייחסים לאמור בהם, נעשו ללא היתר כדין, והמשיבים מפנים בעניין זה לסעיף 117 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ולסעיף 57 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955. כך גם לגבי מר שרון, אשר כיהן כשר ביטחון בתקופה הרלוונטית והפרוטוקולים הועמדו לעיונו. על-פי האמור בתגובת המשיבים, לא ניתן לו כל היתר לפרסום מתוך הפרוטוקולים. הנה-כי-כן, עמדת המשיבים בעניין זה עקבית. כך הייתה כל העת וכך היא גם כיום. 8. גם אם קיים אינטרס שלא לגלות את הפרוטוקולים או חלקים מהם, טענת המבקשים היא שקיים צורך לגלותם _ במובן הסיפה של סעיף 44(א) והסיפה של סעיף 45(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] _ לשם עשיית צדק במסגרת ההליך האזרחי המתקיים בינם לבין השר שרון. ראינו, שטענת המבקשים בהגנתם היא כי אמת דיברו כאשר פרסמו כי מנחם בגין ז"ל ידע היטב כי שרון רימה אותו. מוכן אני לצאת מהנחה שהציטוטים ברשימה המצומצמת או חלקם _ אם היה מוכח שהם אמת _ יכולים לסייע למבקשים בהגנתם. דברים שאמר מר שרון בעת הדיונים עם המטכ"ל, דברים שאמר מנחם בגין ז"ל או דברים שנאמרו בנוכחות כל אחד מהם בתקופה הרלוונטית, ייתכן שהיה בהם לסייע לראיות אחרות או לחזקן בדבר מצב דעתם באותה תקופה. אך גם אם כך הוא, השאלה היא אם צורך זה של המבקשים לשם ניהול הגנתם גובר על האינטרס של אי-גילוי הפרוטוקולים, מאותם טעמים שנזכרו לעיל. 9. מול האינטרס הציבורי של אי-גילוים של הפרוטוקולים עומד עניינם של המבקשים, וכן האינטרס הציבורי לאפשר את קיומו של הליך משפטי הוגן, שבו מתאפשר לכל צד הנוטל בו חלק להביא את מלוא ראיותיו. האיזון בין האינטרסים המתגוששים הוא שיקבע אם ייעתר בית-המשפט לבקשה לגילוי אם לאו. איזון זה ייעשה על-פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה. במהלך מלאכת האיזון ייבחנו חשיבותם וחוזקם של האינטרסים הנוגדים (ב"ש 1838/84 ליבני ואח' נ' מדינת ישראל [1], בעמ' 739-737). שקלתי את נסיבות המקרה כולן, והגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. עיקר השיקולים אשר ביסוד החלטתי זו יפורטו להלן. ראשית: ההליך שבו מתבקש הגילוי הינו הליך אזרחי. אין חולק שגם במסגרתו של הליך כזה יש תחולה להוראות סעיפים 44 ו45- לפקודת הראיות [נוסח חדש] (בשג"ץ 497/88 (בג"ץ 765/88) שכשיר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית [2]). אך קיים שוני בין עמדת המדינה המסתמכת על חיסיון במשפט פלילי לבין הסתמכותה עליו בהליך אזרחי. בהליך הראשון עומדת למדינה הברירה, שאם יעדיף בית-המשפט את גילוי הראיה, תחזור בה מן האישום. כך תוכל להגן על האינטרס שבאי-גילוי הראיה. במשפט אזרחי, שבו אין המדינה צד, אין בידה בחירה כזו. שנית: המבקשים לא פרסו בפניי את יריעת הראיות שהוגשו או שיש באפשרותם להגיש לבית-המשפט המחוזי להוכחת טענתם, טענת "אמת דיברתי" שבפיהם. לכאורה, ניתנת הגנתם _ אם היא מבוססת _ להוכחה באמצעות ראיות אחרות. לא נטען בפניי שלא קיימות ראיות כאלה, או כי בלעדי הפרוטוקולים נדונה הגנתם של המבקשים לכישלון. שקלתי מצדי את החשיבות שיכולה להיות לאותם קטעי פרוטוקולים מעטים שניתן לאשרם כציטוט אמת, ואת משקלם האפשרי במסגרת ההליך המתקיים בבית-המשפט המחוזי, לעומת החשיבות של החיסיון מפני גילוי מידע זה. נחה דעתי שהכף נוטה לצד דחיית הבקשה לגילוי. שלישית: כשפורסמה הכתבה, סביר להניח שהמבקשים ידעו שפרוטוקולים של דיוני המטכ"ל הם סודיים. אלה לא היו בפניהם כדי שיהוו יסוד לאמור בכתבה, והם לא יכלו לצאת מהנחה שאלה יגולו להם. בנסיבות אלה, נחלשת טענתם בדבר נחיצותן של אותן ראיות סודיות כיסוד חיוני להגנתם. 10. על סמך כל האמור לעיל, ובהתחשב בכלל הנסיבות, דעתי היא שדין העתירה להידחות, וכך אני מחליט. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.גילוי ראיותראיות חסויותביטחון המדינה / הציבור