כיצד משפיעה גרסה סותרת ברישום הרפואי על תביעה להוכחת תאונת עבודה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גרסה סותרת ברישום הרפואי: השופטת ורדה וירט-ליבנה: 1. הערעור שבפנינו על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (תב"ע נה / 0-634, (השופטת פוגל) מיום 5.3.96, אשר דחה את תביעת המערערת להכיר בפגיעה ברגלה כתאונה בעבודה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה1995- (להלן: "החוק"). 2. העובדות נשוא הערעור הן : א. המערערת הועסקה בחברת חיים זיטלני בע"מ. ב. המערערת התגוררה בכפר קאסם ומדי בוקר היתה נוסעת בהסעה מאורגנת שהועמדה לרשות העובדים מכפר קאסם למפעל בראש העין ובחזרה. ג. כדי להגיע להסעה המאורגנת המערערת הלכה ברגל מדי בוקר מביתה במרחק של כ- 5 דקות. ד. המערערת טוענת כי בבוקר יום ה- 9.5.93 הלכה, כדרכה, להסעה המאורגנת, וליד העמוד שהיה במרחק של כ- 10 מטר מהבית החליקה על אבן ונפלה. המערערת הודיעה, לטענתה, כי הודיעה לבעל הבית, דרך הבנות שעובדות עימה, שנפלה ולא תוכל להגיע לעבודה. המערערת טענה כי חזרה לביתה ונשכבה במיטה. למחרת בערב נסעה עם אחיה לבית החולים ועברה ניתוח ברגלה. 3. בית הדין קמא דחה את גרסתה זו של המערערת וקבע כי המערערת לא הרימה את הנטל שהיה מוטל עליה להוכיח כי נפגעה בדרכה לעבודה וקובע כי פגיעה אינה בגדר פגיעה בעבודה על פי החוק. 4. א. סעיף 80 לחוק קובע כי: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד משנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". ובמקרה כזה המערערת היא שצריכה להוכיח את יסודות התביעה. ב. ב"כ המערערת טען כי: בית הדין קמא טעה בכך שייחס חשיבות יתר לטופס רישום הקבלה בבית החולים - נ / 2 לתיק המוצגים שם נרשם כי המערערת נחבלה "היום אחר הצהריים" והתעלם מן התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה המציינת את מועד הפגיעה. בית הדין קמא התעלם גם מעדותו של האב שהעיד מטעם הנתבע וכן לא ייחס כל ערך לעדות המערערת ולעדות המעביד, לשעבר. ג. ב"כ המשיב טען לעומתו כי בית הדין קמא פרט בהרחבה את הסתירות שעלו בעדויות לגבי מועד התאונה. כל ראיה או סתירה בפני עצמה היא לא מהותית אך כשמצרפים את כולן ביחד יש לכך משקל נכבד. בית הדין קמא ראה את העדים והתרשם מאמינותם. 5. א. בית הדין קמא פרט בהרחבה את הסתירות בעדויות והנסיבות אשר הובילוהו למסקנה כי אין לקבל את גרסת המערערת כי הנפילה ארעה מחוץ לביתה ובדרך לעבודה (עמ' 6-3 לפסק הדין). ב. מניתוח העדויות ופרוט הסתירות שבעדויות עולה כי אין גרסה אחידה וחד משמעית התואמת את גרסתה של המערערת בבית הדין. ובמה דברים אמורים ? אם נבחן תחילה את המסמכים שהומצאו לבית הדין כסדרם נמצא כי: (1) המערערת הגיעה לבית החולים ביום 10.5.93 בשעה 19: 37 ובגליון הקבלה נרשם - "היום אחרה"צ נחבלה בפרק ירך שמאל. (2) בגליון תולדות ומהלך המחלה מיום 10.5.93 נרשם: "חולה חדשה בת 35 התקבלה דרך חדר המיון לאחר שהחליקה בביתה ושברה את ראש הסמור". (3) בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה - "פרטים על תאונה שארעה מחוץ למפעל או בדרך" - במשבצת - "הפרטים שמסר הנפגע למעביד בהודעתו על התאונה" - כותב המעביד "מסרה שהחליקה במדרגות כשיצאה מביתה בבקר לעבוד", לאחר מכן מסר המעביד כי הבנות שעובדות איתה סיפרו שהיא נפלה בדרך לעבודה. (4) בבית החולים לא נמסרה כל גירסה של נפילה בדרך לעבודה. גם באישורו של ד"ר חטיב לא נמצא איזכור של נפילה בדרך לעבודה. (5) בהודעה בפני החוקר אמרה שאכן נפלה ליד העמוד ברחוב, בתצהירה אמרה שהלכה לבית החולים באותו יום ואילו בעדותה אמרה שהלכה למחרת היום. ג. בהסתמך על ההלכה הפסוקה כי יש לייחס חשיבות לרישומים הרפואיים ובהסתמך על כך שאין זה סביר כי המערערת נחבלה ושברה את עצם הירך ביום 9.5.93 בשעה 06: 30 בבוקר הגיעה לבית חולים רק ביום 10.5.93 בשעה 19: 37 בערב וכן כי המערערת העידה שזחלה ממקום הנפילה לביתה ולא ראה אותה איש מבני משפחתה - כל אלה הובילונו למסקנה כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש ממנה. צדק בית הדין קמא בכך שלא למד מעדות האב על קרות התאונה וזאת מאחר והאב לא ראה באופן ישיר את הנפילה. טופס הפגיעה בעבודה נמסר חודש לאחר מועד הארוע ומעיון בכרטיס הרפואי לא מצאנו תמיכה שהמערערת ביקרה בקופת חולים ב- 9.5.93. 6. לאור האמור לעיל לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין קמא, אשר נימק היטב את הטעמים, שהביאוהו למסקנה כי המערערת לא הוכיחה כי אכן ארעה לה תאונה בדרך מביתה למקום העבודה. אשר על כן, דין הערעור להדחות מנימוקיו של בית הדין קמא. 7. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות.רפואהגרסאות סותרות