קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעמד דו"ח רואה חשבון בהליך פירוק: עניינן של בקשות אלה הוא אישור וביטול דו"ח רו"ח, אשר מטרתן לסיים סכסוך מתמשך ומסכת ארוכה של תביעות הדדיות, בין בעלי מניות בחברה משפחתית. החברה, מעונות שיקמונה בע"מ (להלן - החברה), מחזיקה בבית דירות בחיפה ועוסקת בהשכרת הדירות לדיירים מוגנים ולדיירים רגילים. בעלי המניות בחברה הינם האחים נתן, אהוד ורות מנדלבליט (להלן ייקראו בשמותיהם הפרטיים). הסכסוך בין בעלי המניות החל בשנת 1982, שבמהלכה התנהלו הליכי בוררות, בשנת 1990הוגשה בקשה לצו פירוק החברה על-ידי נתן. אחת מעילות הפירוק היתה טענתו של נתן, כי מנהל החברה - אהוד, מעל בכספי החברה באופן עיקבי ושיטתי, תוך הימנעות ממתן דו"חות כספיים סדירים. בהליכים שהתנהלו בבית-המשפט, הסכימו הצדדים כי ימונה רו"ח אשר יבדוק את הנושאים הכספיים בין בעלי המניות. דו"ח רואה החשבון הוגש לבית-המשפט ביום 15.1.92, ובו פירט רוה"ח את מסקנותיו באשר לחיובים הכספיים שעלו מחקירתו. כמו-כן פירט רוה"ח מספר חילוקי דעות אשר, לדעתו, חורגים מסמכותו, באשר הם עניינים משפטיים. בהמרצה 10/92ביקש נתן, כי בית-המשפט יאשר את דו"ח רוה"ח ויורה לאחיו אהוד להשיב את כספי החברה שנשארו בידיו. מנגד, בהמרצה 708/92ביקש אהוד כי בית-המשפט יבטל את דו"ח רוה"ח. השאלות המרכזיות העולות מטענות ב"כ הצדדים הינן כדלקמן: א. מהו מעמדו של דו"ח רוה"ח והאם בית-המשפט רשאי לבטל את הדו"ח? ב. מהי מסגרת סמכותו של רוה"ח? מהם הנושאים שנתבקש רוה"ח לחקור והאם חרג מנושאים אלה? ג. האם על בית-המשפט להתערב בהחלטותיו? כמו-כן ביקשו הצדדים כי בית-המשפט ידון ויחליט בעניינים שרוה"ח הגדיר כעניינים משפטיים ולא דן בהם. א. מעמדו של דו"ח רוה"ח בפרוטוקול הדיון מיום 28.5.91, בנוכחות ב"כ הצדדים, נאמר: - "מסכימים שביהמ"ש ימנה רו"ח לפי שיקול דעתו, כחוקר מטעם בית-משפט וכן מסכימים שמסקנות רוה"ח יחייבו את הצדדים. רוה"ח יתבקש לבדוק את הנושאים הכספיים שבין החברה לבין בעלי המניות. החלטה אני ממנה את רו"ח מוריס קנה כחוקר מטעם ביהמ"ש, כדי לבדוק את ספרי החברה ולקבוע את הזכויות או החובות של בעלי המניות והמנהלים בחברה וכלפי החברה.. .". תקנה 2לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, קובעת כי תקנות סדרי הדין האזרחי יחולו על הליכי הפירוק במידה שאינן סותרות הוראות תקנות אלו. לפי סעיף 123לתקנות סדרי הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984- "בית-המשפט רשאי, בכל עת לאחר הגשת התובענה, להורות על עריכת חקירה או חשבון... נתן בית-המשפט צו, כאמור, רשאי הוא להורות הוראות ולמנות אנשים לעריכת החקירה או החשבון, ככל שיראה לו". עולה, אם כן, כי מעמדו של דו"ח רוה"ח הוא כמעמדה של חקירה לפי תקנות סדרי הדין. ב"כ אהוד טוען, כי בית-המשפט רשאי להתערב ואף לבטל את דו"ח החוקר, היות ודו"ח החוקר אינו סופי. הוא מבסס את טענתו על שורה של פסקי-דין, שהאחרון בהם הוא ע.א. 409/84, מדינת ישראל נ' שגב ואח'. פ"ד מ(3) 707(להלן - פס"ד שגב). בפסק-דין זה נידונה שאלת תוקפו של דו"ח שמאי. בית-המשפט שדן בערעור ההוא, סקר את ההלכה המקובלת בדבר התייחסותם של בתי-משפט לדו"ח חוקר. מתוך הסקירה עולה כי חוות-דעת איננה סופית לחלוטין, ההכרעה תמיד נשארת בידי בית-המשפט וניתן לתקוף את חוות-הדעת. יחד עם זאת, בית-המשפט ישנה את ממצאי החוקר רק כאשר החלטתו פגומה על פניה או כאשר החוקר פעל שלא בתום-לב או באמצעים בלתי-כשרים. בפסק-דין שגב החליט בית-המשפט לפסול את דו"ח החוקר, וקבע כי - "על פניה נראה שהיא לוקרה בשגיאה גסה, ושגיאה כזו הופכת כל דיון בתוכנה של חוות-דעת למיותר לחלוטין ולחסר כל טעם". (שם, עמ' 711). ובהמשך נאמר: "קל וחומר במקרה שלפנינו, בו הכל מאוחדים בדעה, והשמאי בעצמו בכלל זה, שבשעה שהכין את חוות-הדעת נשתכחו ממנו תפקידיו וחובותיו, כפי שאלה כלולים בהחלטת בית-המשפט". נראה, איפוא, כי עקרונית בית-המשפט רשאי לבטל את הדו"ח, במקרים המפורטים בפסק-דין שגב. האם יש לבטל את דו"ח רוה"ח במקרה דנן? סמכויות החוקר בפסק-הדין שגב הוטל על השמאי לשמוע את הצדדים ולהחליט על שיטת ההערכה, השמאי לא קיבל סמכות להכריע בטענות הצדדים. ובכל מקרה של צורך בהכרעה כזו, היה עליו לפנות לבית-המשפט. במקרה שלפנינו החוקר נתמנה מטעם בית-המשפט לבדוק את ספרי החברה ולקבוע את הזכויות או החובות של הצדדים לסכסוך. כמו-כן בית-המשפט נתן לחוקר סמכויות רחבות וקבע כי הצדדים ישיבו על כל שאלותיו וימסרו לו כל המסמכים שבידיהם, הקשורים לנושא הבדיקה. לאחר קריאת דו"ח רוה"ח, לא מצאתי כי "על פניו" חרג רוה"ח מסמכותו. עו"ד דיאמנט, טען בחלק ג' לסיכומיו, כי עולה מתוך דו"ח רוה"ח שהויכוח הוא בעצם משפטי, ועל-כן חרג מסמכותו. למרבה הפלא דווקא הוא זה אשר הציע כי הצדדים יקחו בורר, אשר יחליט בענין הסכסוך הכספי (ראה עמ' 1לפרוטוקול). לא יעלה על הדעת שעורך-דין ישנה את עמדתו מן הקצה אל הקצה, כאשר הדו"ח אינו עולה בקנה אחד עם ציפיותיו. נראה כי כי רוה"ח הבין היטב את תפקידו, ובמקום שהיה צורך בהכרעה "משפטית" אכן השאיר רוה"ח את ההכרעה לבית-המשפט. על-כן, אינני בדעה כי יש לבטל את דו"ח רוה"ח מטעם זה. נושא החקירה ב"כ המלומד של אהוד טען, כי יש לבטל את דו"ח רוה"ח, "לאור מחדליו הובלטים". הוא מונה שורה ארוכה של שאלות ועניינים שהיה על רוה"ח לברר במהלך חקירתו, ולטענתו הדו"ח אינו משקף התייחסות לשאלות אלה. גם טענה זו דינה להידחות. לא מצאתי בהחלטה למנות את רוה"ח, או בפרוטוקול הדיון, כל התייחסות לשאלות ספציפיות, כאלה או אחרות, שעל רוה"ח לחקור. כל מה שנאמר הוא כי תפקידו לבדוק ולקבוע את הזכויות או החובות של בעלי המניות. מהחלטה זו אני למד כי הכוונה היא לסמכות גורפת ומקיפה, הכוללת בתוכה גם קביעת העניינים הרלבנטיים לליבון החקירה. בהתאם לכך קבע רוה"ח כי המחלוקת מצטמצמת לשלושה נושאים: א. ההלוואה שהוענקה על-ידי הבנק האפותיקאי הכללי בע"מ לנתן, ומישכון נכסי החברה להבטחתה. ב. השימוש בהכנסות נטו של החברה. ג. תביעתו של אהוד לקבלת דמי ניהול מהחברה. עיינתי בדו"ח רוה"ח ומצאתי שרוה"ח ערך בדיקה יסודית, ועל-כן יש לקבל את מסקנותיו. הנושאים שלא נידונו בדו"ח א. הוצאות הקשורות במשפט מכירת הבית ברחוב הספורט 14, חיפה בסעיף 2לדו"ח רוה"ח ישנה התייחסות להוצאות הקשורות במשפט מכירת הבית ברחוב הספורט 14, חיפה. עניינו של משפט זה היה שיעבוד הבית לטובת הלוואה שנתן קיבל מהבנק האפותיקאי הכללי בע"מ. בתצהירו מציין אהוד (סעיף ג15-16) כי נתן קיבל על עצמו את כל החיובים ואת כל הוצאות החברה "...לרבות תשלומי קרן וריבית, הוצאות תשלומי שכר-טרחת עו"ד וכד', באופן שהחברה לא תישא ולא יוטל עליה חיוב כספי כלשהו" (סעיף 3(א) להסכם מיום 15.4.74) בגין הלוואה מהבנק ולכן עליו להחזיר סכום זה. כנגד עובדה זו לא הובאה בפני כל תשתית עובדתית הפוכה. בפועל, סכום זה משוערך ל-623, 48ש"ח (לפי נתונים שהוגשו לרוה"ח על-ידי אהוד), והוא שולם מהחשבון המשותף. רוה"ח מציין כי גם בפסק-הביניים של הבורר, מיום 25.1.84(נספח ג' לתצהירו של אהוד), שאלה זו לא הוכרעה, אך אף הבורר קבע כי הוא אינו רשאי להתעלם מהוראות ההסכם מיום 15.4.74, האמור. ענין הוצאות המשפט נדון אף בפני השופט א' ד' חרמון, בת.א. 1283/78(פסק-הדין במלואו לא הובא בפני), ושם קבע השופט המלומד כי הנתבעת - החברה - התנהגה ברשלנות. אין לי אלא לקבל את קביעתו של השופט המלומד בדבר רשלנותה של החברה. ועל-כן גם אהוד וגם נתן אחראים לרשלנות ועליהם לשאת בהוצאות שווה בשווה. כפי שציינתי, אני למד מדו"ח רוה"ח כי הכספים הוצאו מהחשבון המשותף וכי הוצאות המשפט חולקו בשווה בין שני הצדדים, ואין צורך בהחלטה נוספת בענין. ב. דמי הניהול בא-כוחם של המבקשים טען, כי מגיעים לאהוד דמי ניהול בגין ניהול החברה במשך 19שנה. ב"כ המבקשים נימק את טענתו בעובדה שאהוד השקיע "אלפי שעות עבודה בניהול החברה", והשכר שהוא מבקש הינו פחות מאשר היה נדרש מגורם חיצוני. כן גם טען בא-כוחם המלומד של המבקשים, כי העילה המשפטית לטענה היא מדיני עשיית עושר ולא במשפט. לטענתם, אהוד, במהלך כהונתו כמנהל, השביח את נכסי החברה באופן משמעותי ביותר, ועקב כך הכנסות החברה עלו פי חמישה בתקופה זו. (אהוד הגיש למפרק החברה תביעת חוב בגין דמי הניהול אשר נדחתה על-ידו. ערעור על החלטת המפרק הוגש והוא טרם נדון). ב"כ המבקשים ביסס את טענתו על פסק-הדין בע.א. 480/64, משה איור נ' "שמשון" בתי חרושת ארץ ישראליים למלט פורטלנד בע"מ, פ"ד יט(2) 381(להלן - פסק-דין שמשון). מתוך עיון בפסק-הדין הנ"ל נראה לי כי ניתן ללמוד מפסק-הדין כי אהוד אינו זכאי לדמי ניהול. עניינו של פסק-דין שמשון הוא שכרו של מנהל אשר נתן שירות לחברה בשלוש תקופות. הראשונה - לפני מינויו כמנהל; השניה - בעת כהונתו; והאחרונה - לאחר תום כהונתו. בית-המשפט קמא פסק לו שכר לתקופה הראשונה והאחרונה, אך לא לתקופה שבה היה מנהל. השופט כהן ניתח את הוראת החוק הרלבנטית. סעיף 74(1) בפקודת החברות (סעיף 85(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983) קובע כי - "מנהל לא יהא זכאי לכל שכר בתור שכזה, פרט וחוץ מאשר בהתאם להוראות התקנות". ובנוסח החדש: "דירקטור אינו זכאי לגמול בעד היותו דירקטור, אלא אם נקבע הדבר בתקנון וכפי שנקבע בו". בתקנון החברה, בפסק-דין שמשון, נקבע: "שכר המנהלים ייקבע מזמן לזמן על-ידי החברה, באסיפתה הכללית. ואולם אם מנהל - זולת מנהל בפועל - יידרש לתת לחברה שירותים מיוחדים, בנוסף למילוי תפקידו כחבר מועצת המנהלים, תשלם החברה לאותו מנהל את שכרו... והשכר, כאמור, יכול ויהא בנוסף לחלקו בשכר המנהלים, האמור לעיל, או במקומו". השופט כהן קבע, לאור הוראה זו בתקנון, כי ישנן שני סוגי שירותים שמנהל יכול לתת לחברה: שירות אחד הינו שירות ניהול "בתור שכזה", דהיינו - שירות הנובע מעצם היותו מנהל. על שירות מסוג זה חל סעיף 74(1) לפקודה, ועל-כן יש צורך לקבוע את השכר בגינו באסיפה כללית. השירות השני הוא "שירות מיוחד", מחוץ למסגרת היותו מנהל. ולגבי שירות מסוג זה נקבע כי הוא ייקבע על-ידי מועצת המנהלים. השופט כהן קבע כי השירות אשר ניתן על-ידי המנהל, על אף שעסק בו לפני ואחרי המינוי, הינו "שירות שכזה", ולכן דחה את הערעור ולא פסק למנהל שכר. השופט ברנזון, בפסק-דינו, שהתקבל כדעת הרוב, מוסיף על שני סוגי השירותים הנ"ל סוג שלישי. לדעת השופט ברנזון - "אין התקנה דנה בשירות מסוג אחר, שאיננו במסגרת התפקיד של מנהל חברה בתור שכזה, כמו עבודה של בעל מקצוע או של סתם עובד במפעל החברה. במקרה כזה, הוא זכאי לתשלום שכר מתקבל על הדעת עבור השירות, גם בלי החלטה של האסיפה הכללית או ההנהלה, כאשר הוא ניתן לפי בקשת שליחיה המוסמכים של החברה, בנסיבות המצביעות על כוונה לשלם עבורו". (שם, עמ' 340). השופט ברנזון מצטט מפסק-דין ממדינת אונטריו, קנדה, שניתן ב- 1914: "אין כל סיבה מדוע מי שהוא במקרה מנהל, לא יוכל לשרת את החברה בתפקיד אחד כפועל, פקיד, מנהל חשבונות מכונאי וכו' ולקבל שכר מתקבל על הדעת עבורו". השופט ברנזון קבע כי על מנהל, המבקש להשתכר מהחברה, להוכיח כי השירות שניתן על-ידו הינו שירות מיוחד ולא שירות בתור מנהל: "אמנם חזקה על שירות, שניתן על-ידי מנהל בחברה, שהוא ניתן בדרך הרגילה; ואם הוא מבקש לזכות בשכר מיוחד, עליו להראות שהשירות שנתן היה שירות יוצא מגדר הרגיל, הניתן על-ידי מנהלי החברה... יתר-על-כן, סבורני כי מנהל, התובע שכר, לא בתור מנהל, עליו להראות כי השירות שבעבורו הוא תובע את השכר, הוא נדרש לתתו לא בתור מנהל כי אם בתפקיד אחר". בנסיבות המקרה של פסק-דין שמשון, שוכנע בית-המשפט כי אכן המנהל עסק בעבודה שחרגה מכל שירות שנדרש ממנהל, ועל-כן לא נותר אלא לקבל את הערעור ולזכות את המנהל בשכר. במקרה שלפנינו. ההוראה הרלבנטית בתקנון החברה היא זו המופיעה בלוח א' לפקודת החברות: "שכר המנהלים ייקבע מזמן לזמן על-ידי החברה באסיפה כללית". לא נראה לי כי פעילותו של המנהל - אהוד - היתה בעלת אופי מיוחד שחרג מאחריותו של מנהל בחברה. המנהל לא נתן כל שירות מעבר לתפקידו, וודאי שלא היה פועל כפי שפעל לולא היה מנהל. אי-אפשר לטעון גם כי הוא "במקרה מנהל". השירות שאהוד נתן לחברה ניתן במסגרת מינויו כמנהל "בתור שכזה". השופט ברנזון, בהמשך לפסק-הדין הנ"ל, קובע: "הכלל המוצא את ביטויו בסעיף 74(1), שהמנהל אינו זכאי לשכר בעד פעולותיו כמנהל, מטרתו היא להסדיר את ענין שכר טרחתם של מנהלים בצורה הגלויה בעיני בעלי המניות, ולמנוע מהמנהלים את החופש לקבוע לעצמם את שכרם כרצונם, על חשבון החברה או על-ידי קביעתם הסדרים הפועלים לטובת החברה". אין חולק כי לא התמלאה הדרישה הקבועה בתקנון החברה, בכדי לאפשר תשלום דמי ניהול לאהוד, קרי - החלטה של האסיפה הכללית. על-כן, אין לקבל את דרישתו של המנהל לדמי ניהול. יחד עם זאת, אוסיף ואציין כי בפסק הבורר הראשון, שניתן ביום 25.1.84, נקבע בסעיף 21(1) כי אהוד אינו זכאי לדמי ניהול, אך הוא זכאי להחזר הוצאות שהוצאו. אף אני סבור כי מנהל אינו חייב לממן את פעולות החברה וכי הוא זכאי להחזר הוצאות שהוציא בפועל. על-כן, יש מקום להחזיר את הנושא לרוה"ח קנה לחשב, במידת האפשר, את ההוצאות שהוציא אהוד בפועל, אם הוציא, ולחייב בהתאם לכך את חשבון החברה. בכפוף לאמור בפיסקה קודמת, אני מאשר בזאת את דו"ח רוה"ח. אהוד ישלם הוצאות לנתן בסך של 500, 2ש"ח + מע"מ + הפרשי הצמדה וריבית מהיום. מיסיםפירוק חברהרואה חשבון