בית הדין לעבודה ציין בהקשר לגישה הסלחנית של בית הדין לעבודה- אמת נכון הדבר, כי בתי-הדין לעבודה נוהגים בסלחנות ובליברליות בעניינים הקשורים בסדרי דין, ברם השימוש בגישה כזו מוגבל הוא, שאם לא תאמר כן, יימצאו שערי בית-הדין פתוחים לפני כל פונה, יהא גודל האיחור אשר יהא, ונמצא הצד השני תלוי ברצונו, בזמנו ובמרצו של יריבו: ירצה - יפנה בזמן שנקבע בתקנות, לא ירצה - ישתמש בנוסחת הקסם הקרויה גישה סלחנית. צר לי, אך עלי לדחות גם טענה זו נוכח העדר פעולה מהירה וזריזה מטעם המבקש או בא-כוחו. על כך אמר בית-הדין הארצי לעבודה: "גישה סלחנית אין פירושה מתן היתר להזנחה או רשלנות מצד בעל דין, מה גם כאשר בעל הדין מיוצג על-ידי עורך דין" (דב"ע מב/57- 9- לא פורסם). אשר על כן בית הדין לא נעתר לבקשה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה להארכת מועד בבית הדין לעבודה: לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 4.12.1985(תב"ע מה/205-2). ביום 13.12.1985, פנה המבקש אל בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים וביקש הבהרת פסק-הדין. ההחלטה ניתנה ביום 9.1.1986ונמסרה למבקש ביום 13.1.1986, בו ביום, בלא שהמבקש ידע את תוכן ההחלטה (לדברי בא-כוחו בפרוטוקול) הגיש את הבקשה שלפני "מטעמי זהירות", ביום 9.2.1986הוגש ונרשם ערעור מטעם המבקש, ובו התייחסות לפסק-הדין ולהחלטה בעניין ההבהרה. המבקש הוסיף לבקשתו טענה חלופית ובה ביקש לראות בעצם הצורך בהבהרת פסק-דין טעם מיוחד להארכת המועד וזאת בהתבססו על סעיף 81לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984(להלן חוק בתי-המשפט) ובעיקר סעיף קטן (ג) שבו. לנוחות הקורא מובא סעיף 81להלן: "תיקון טעות בפסק דין .81(א) מצא בית-משפט כי נפלה טעות בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. (ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית-המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן. (ג) תוקנו פסק-דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסקהדין או ההחלטה האחרת. (ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסקהדין או ההחלטה האחרת". לצד אלה הוסיף בא-כוח המבקש כי יש לאמץ את הגישה הסלחנית בה נוקט ביתהדין, בדרך כלל, גם בבקשה זו ולהאריך את המועד להגשת ערעור. עיקרי טענות המשיבה הם אלה: .1 האיחור בהגשת הערעור הוא גדול. .2 לא הועלה טעם מיוחד הדרוש על-פי הדין. .3 המתנה להחלטת ביניים אינה טעם מיוחד. .4 ראש ההוצאה לפועל הוא היחידי הרשאי לפנות אל בית-הדין בבקשת הבהרה. .5 החלטה בעניין הבהרת פסק-דין היא "החלטה אחרת" וטעונה רשות ערעור. כדי להשלים את התמונה, חיוני לפרט את אשר ארע בבית-הדין האזורי: ביום 3.10.1985הודיעו הצדדים לבית-הדין האזורי כי הגיעו להסדר פשרה, אולם לא הגיעו לעמק השווה בקשר לסכום הפשרה ועל כן ביקשו מבית-הדין להשלים את ההסכם בכך שיקבע את סכום הפשרה ולצורך זה "יסתמך בית-הדין על כל החומר שיוגש לתיק" ולאחר מכן יטענו באי-כוח הצדדים טיעונים קצרים בעל-פה. ואמנם הוגשו מסמכים ונטענו טענות. לאחר כל אלה השלים בית-הדין, כמוסכם, את ההסכם וקבע את סכום הפשרה, כפי שקבע. היה זה ביום .4.12.1985 ביום 13.12.1985, הוגשה על-ידי המבקש בקשה "להבהיר ו/או לתקן ו/או להשלים את פסק-דינו... על-פי סעיף 81לחוק בתי-המשפט...". בין השאר נטען, כי אין בפסק-הדין התייחסות לכספים הקשורים לקופות גמל, לפוליסת ביטוח, לקרן השתלמות ועוד. .. בכנותו עתירה זו בקשת הבהרה, דחה בית-הדין את הבקשה. בטיעונו לפני כינה גם בא-כוח המבקש את ההליך כולו בקשת הבהרה והשתית את טיעונו בעיקר על סעיף 81, כמובן, לצורך בקשתו להארכת מועד ולצורך זה בלבד. בסעיף 81הנ"ל פרט המחוקק את מרכיבי הערך "טעות", עת כותרת הסעיף היא "תיקון טעות בפסק-דין" כמובא כאן: "'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". לא מצאתי בו את המלה "הבהרה" ואם תאמר שהמושג נבלע במלים "וכיוצא באלה" ייאמר שלא כן הדבר משני טעמים: א) כאשר עולה הרצון מלפניו, יודע המחוקק לעשות שימוש במושג זה ומטביעו באופן מפורש. ראה למשל סעיף 12לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967(שאגב קשור לעניין זה, אולם לצד המהותי שבו ומנוע אני מלדון בו), שכותרתו פסק-דין הטעון הבהרה"; ב) הערך "הבהרה" מוגדר על-ידי א' אבן-שושן במלונו (מלון חדש, הוצאת קרית ספר בע"מ) כך: "עשיית משהו בהיר וצח... הסברה, בירור, הארה; הבהרת השאלה, הבהרת המצב על-ידי הודעה מוסמכת". ברי שתיקון טעות אין כאן, כל שיש הוא בבחינת נתון: "משהו", "שאלה", "מצב", והטוען שאין הנתון בהיר וצח הרי ניתן להבהירו, להאירו וגו'. בא-כוח המבקש השליך יהבו על סעיף קטן (ג) שבסעיף .81לי נראה שדווקא זהו אחד הדברים שיעמדו לו לרועץ, שכן רק אם "תוקנו פסק-דין או החלטה אחרת... יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק-הדין..." (ההדגשות שלי). והרי ידוע לו שפסק-הדין לא תוקן. אלא, טוען בא-כוח המבקש, שסעיף קטן (ג) בא לאפשר לצד השני להגיש ערעור אם התיקון לא נשא חן בעיניו, וכאן צפה ועולה השאלה, ממה נפשך? מחד גיסא עותר המבקש להיוושע מהוראה זו ומאיד גיסא גורס שהיא נועדה ליריבו. לעניות דעתי פתח המחוקק אשנב לשני הצדדים גם יחד לפנות לערכאת ערעור כל אימת שפסק-דין יתוקן על-פי סעיף .81הכיצד? לצד שביקש תיקון ובקשתו נתקבלה בחלקה ולצד האחר כתרופה טבעית לשינוי בלתי-צפוי של פסק-הדין. מכאן, על כל פנים, לא תבוא למבקש תשועה. נותרה עתה למבחן השאלה, אם עלה בידי המבקש להצביע על טעם מיוחד שיצדיק את האיחור בהגשת הערעור. פסק-הדין נמסר למבקש ביום .5.12.1985הבקשה שלפני הוגשה ביום 13.1.1986, עת המועד להגשת ערעור הוא תוך שלושים יום. טוען המבקש, כי עצם הצורך בהבהרת פסק-הדין דיו לשמש טעם מיוחד הדרוש בענייננו וכן ביקש לנקוט גישה סלחנית הנהוגה בבית-הדין לעבודה. בא-כוח המשיבה הצביע על אסמכתות לרוב, אשר על-פיהן, לדעתו, אין מקום להעתר לבקשה. לאחת מהן יש השלכה, אם כי לא ישירה, לעניין שלפני ומצאתי לנכון להזכירה. הרשם הנכבד של בית-המשפט העליון דחה בקשה להארכת מועד שהושתתה על עיכוב בדיון בבקשה לביטול פסק-דין שנגרם עקב העדרו של השופט אשר כיהן בתקופה הרלבנטית כיו"ר ועדת הבחירות האזורית. הרשם לא ראה בה טעם שיצדיק את האיחור (ב"ש 116/77[1]) ומקיש בא-כוח המשיבה ואומר, שהמתנה להחלטה אין בה כשלעצמה טעם שיצדיק איחור. תמים דעים אני עם בא-כוח המשיבה. שום דבר לא היה צריך לעכב בעד באכוח המבקש לערער על פסק-הדין תוך המועד שקבע מתקין תקנה 105לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט- .1969ו"טעמי הזהירות" חייבו זאת בנסיבות שהיו אז, ולא כפי שטוען המבקש שאין צורך בבקשה שלפני, וטעמי זהירות הם שהניעוהו להגישה. דרך המלך היתה איפוא להגיש ערעור ולצפות להחלטה בבקשת ההבהרה ועל ההחלטה ההיא ניתן היה לבקש רשות לערעור. אשר לגישה הסלחנית (אגב, האזכור עליו סמך בא-כוח המבקש אינו לעניין) - אמת נכון הדבר, כי בתי-הדין לעבודה נוהגים בסלחנות ובליברליות בעניינים הקשורים בסדרי דין, ברם השימוש בגישה כזו מוגבל הוא, שאם לא תאמר כן, יימצאו שערי בית-הדין פתוחים לפני כל פונה, יהא גודל האיחור אשר יהא, ונמצא הצד השני תלוי ברצונו, בזמנו ובמרצו של יריבו: ירצה - יפנה בזמן שנקבע בתקנות, לא ירצה - ישתמש בנוסחת הקסם הקרויה גישה סלחנית. צר לי, אך עלי לדחות גם טענה זו נוכח העדר פעולה מהירה וזריזה מטעם המבקש או בא-כוחו. על כך אמר בית-הדין הארצי לעבודה: "גישה סלחנית אין פירושה מתן היתר להזנחה או רשלנות מצד בעל דין, מה גם כאשר בעל הדין מיוצג על-ידי עורך דין" (דב"ע מב/57- 9- לא פורסם). אשר על כן אין בידי להעתר לבקשה והיא נדחית בזה. המבקש ישא בהוצאות בסך 100ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה יהא צמוד לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל מיום 15.5.1986ועד לתשלום בפועל. על החלטה זו ניתן לערער לפני בית הדין הארצי לעבודה תוך שבעה ימים מיום מסירתה.הארכת מועדבית הדין לעבודה