הבאת חשוד בפני שופט תוך 48 שעות

סעיף 47(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) קובע, כי במקרה שבו השופט שדן בשחרור בערובה לא קבע מועד להמצאת הערובה ולא הומצאה הערובה - יובא העצור בפני שופט בתוך 48 שעות מעת מתן ההחלטה. הסעיף עצמו לא קבע מה יעשה בית-המשפט שהובא בפניו העצור כעבור 48 שעות ממתן ההחלטה על הערובה. משום כך, יש לבדוק את תכלית החקיקה של חוק המעצרים ככלל ותכליתו של סעיף 47 לחוק בפרט. חוק המעצרים כיוון לכך שניתן, בדרך כלל, לחקור חשוד, שלא בתנאי מעצר, ולשחרר נאשם שהוגש נגדו אישום, כשהוא נתון במעצר, תוך בדיקת חלופת מעצר. תכלית זו עולה מהוראות סעיף 21 לחוק המעצרים, שעניינו מעצר לאחר הגשת כתב אישום, אך הדבר אינו שונה במעצר חשוד. סעיף 21(ב)(1) קובע, הלכה למעשה, כי לא יצווה בית משפט על מעצרו של נאשם, אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה". ישנם מקרים שבשל חומרת העבירה, נסיבות ביצועה ומסוכנותו של הנאשם, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, כאמור, אך על בית-המשפט לדון, בכל מקרה, בחלופת המעצר. שופטיםחשוד