הגבלים עסקיים משפט משווה

המטרה היסודית של הצעת חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ח- 1957שהונחה על שולחן הכנסת, היא למנוע אנשי עסק, יצרנים או משווקים של סחורות ושל שירותים מנטיות של התחמקות מגורם ההתחרות - אם ישנן נטיות כאלה - כיוון שלדעת הכל גורם ההתרות פועל במרבית ענפי המשק לטובת הכלל" (ר' דברי הכנסת, כרך 23, תשי"ח, ע' 319[5]).

בשטח זה אפשר להבחין בין שתי גישות מצד ממשלות או מדינות שונות בעולם. יש הרואים בהתחרות חופשית ענין שבקדושה - כביכול, כמעט מטרה בפני עצמה. לדעת אלה, לא ייתכנו כל נסיבות שיוכלו להצדיק קיום קארטל, והוא פסול פסול חמור מראשיתו ועד סופו.

ואילו הגישה האחרת אומרת שאין לראות בהתחרות החופשית תרופה כליכולה לכל מדווי המשק. לפי השקפה זו יש להלחם נגד תוצאותיו השליליות של קארטל. בעלי גישה זו מניחים שיתכנו גם קארטלים שתוצאותיהם טובות למשק. לדעתו אין צורך באיסור לפסול כללי, כי אם יש למנוע תוצאות שליליות.

בארצות הברית, למשל, נטו יותר - כפי שאפשר לנחש מראש - לגישה הראשונה שהקארטל פסול מעיקרו... החוק שם אסר כמעט כל קארטל בלי לבדוק אם תוצאותיו חיוביות או שליליות.

באנגליה ובארצות אירופה אחרות הטיל החוק פיקוח על הקארטל אך לא איסור מוחלט" (דהכ"נ שם, עמ' 320).
(ראה עוד על כך אצל: מיכאל שפר, "חוק ההגבלים העסקיים (חלק א')" . מענין עוד להעיר כי המשפט העברי הכיר בהתניה על שערים, על מידות ועל שכר פועלים ובלבד, שיהיה פיקוח מטעם סמכות ציבורית. ראה על כך אצל ד"ר נחום רקובר, "הגנת הצרכן, סדרת מחקרים וסקירות במשפט העברי").

במאמרו של מ' שפר (כלשונו של כב' השופט (כתוארו אז) לנדוי בע"א 626/70, שמעוני נ' אולמי לחיים בע"מ [1] בעמ' 829) "חוק ההגבלים העסקיים" (שחלק א' שלו הוזכר לעיל) מציין המחבר המלומד (בחלק , עמ' 177) כי הדיון במאמרו רצוף השוואות עם החוק האנגלי, 1956, restrictive trade practices act "משום שחוק זה השפיע על מעצבי החוק הישראלי יותר מכל חוק אחר. השפעת החוק האנגלי ניכרת עד מאוד במרבית סעיפי החוק שלנו.

מר שפר מוסיף ומדגיש כי החוק הישראלי מצטיין בנוקשות רבה לעומת החוק האנגלי משנת 1956, לפחות ב- 5נקודות ואחת מהן, לדעתו, היא:
"ההגדרה של הסדר כובל: סעיף 2של חוק ההגבלים הישראלי מגדיר הסדר כובל בזו הלשון: "הסדר כובל הוא הסדר בין בני-אדם המנהלים עסקים הבא למנוע או להגביל את אחד הצדדים להסדר...". משמע שמספיק כי אחד הצדדים להסדר יכבול את עצמו כדי שהסדר יחשב לכובל. הגדרת ההסדר בחוק האנגלי היא שונה. סעיף 6(1) של החוק האנגלי משנת 1956אומר: This act applies to any agreement between two or more" persons... Being an agreement under which restrictions are ."accepted by two or more parties

כלומר, כדי שהסדר יחשב לכובל, הכרחי שלפחות שני צדדים יכבלו את עצמם.

במלים אחרות, לפי דעתו של המחבר, בעוד שלפי החוק האנגלי "כדי שהסדר יחשב לכובל, הכרחי שלפחות שני הצדדים יכבלו את עצמם", הרי לפי החוק היראלי, "מספיק כי אחד הצדדים יכבול את עצמו כדי שהסדר יחשב לכובל".

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון