הגשת ראיות נוספות בתביעה ייצוגית

ביהמ"ש העליון ציין בפרשת פופיק נ' פזגז, כי אין לאפשר כעניין שבשגרה תוספת ראייתית במסגרת תובענה ייצוגית שיכולה היתה להיות באמתחתו של המבקש עם בקשת הבקשה המקורית כחלק מרצינותו של המבקש עצמו בניהול ענייניהם של אחרים, לא רק שלו עצמו, וכחלק מהצורך שלא להטריד את המשיבים בהליך המתנהל טלאים טלאים. מכאן, שטוב יעשה מבקש סביר לו חפץ לצרף חוות דעת לבקשתו אך נמנע מלעשות כן בשל היות עולה ממון רב לציין במסגרת בקשתו כי פנה לקבל סיוע כלכלי מתאים מהגופים המתאימים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת ראיות נוספות בתביעה ייצוגית: רקע 1. בתאריך 5.4.09 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבים, ובה עתר לפיצוי המבקש וחברי הקבוצה הייצוגית בשל עוולות שביצעו כלפיהם לכאורה המשיבים בהנפקה, דירוג וניהול אגרות חוב המכונות "אגרות חוב מטבעות עולם" (להלן: "האג"ח"). 2. האג"ח הינו סדרת אגרות חוב מובנות שהוצאה לציבור על פי תשקיף שפורסם ב- 22.2.06 ומועד פירעונן ב- 23.3.2010, כאשר לתשקיף צורפה חוות דעת המשיבה 1 שדירגה את האג"ח בדירוג אשראי הגבוה ביותר (AAA) בדירוג האשראי המקומי, היינו העריכה את יכולת הפירעון של המשיבה 2 לפרוע את הקרן והריבית של האג"ח למחזיקים במלואן ובמועדן עפ"י התשקיף כיכולת מעולה בהשוואה למנפיקים ישראלים אחרים. דירוג זה נשאר על כנו ממועד ההנפקה ועד 16.9.08. 3. להבטחת כיסוי התחייבויותיה התקשרה המשיבה 2 ורכשה Notes משני בנקים זרים, האחד Lehman Brothers Bankhous AG (להלן: "בנק ליהמן") שגיבה 83.86% מהאג"ח ובנק BNP Paribas (להלן: "פריבס") שגיבה 16.14% מהאג"ח. את התחייבותו של בנק ליהמן גיבתה בערבות מלאה חברת האם שלו, היא Lehman Brothers Holdings Inc. (להלן: "ליהמן אחזקות"). 4. בתאריך 15.9.08 צנח שער האג"ח ב- 44% בעקבות קריסת ליהמן אחזקות ובנק ליהמן. בסמוך לאחר מכן ובתאריך 16.9.08, ורק אז כך נטען, הורד דירוג האשראי של האג"ח מ- AAA ל- D (Default ), דהיינו כשל בפירעון הקרן והריבית של האג"ח. 5. לפיכך נטען, כי המשיבה 2 לא טרחה לדווח על אפשרות הכשל קודם לכן, לא פנתה למשיבה 1 לעדכן את דירוג האג"ח, כמו גם לא טרחה ליידע את מחזיקי האג"ח בדבר הזיקה שבין ליהמן אחזקות ובנק ליהמן ויכולתה לעמוד בהתחייבויותיה על פי תנאי האג"ח, כל אלה גרמו לנזק שהביא להגשת הבקשה והתובענה הייצוגית. 6. המשיבה 1 שללה מכל וכל התנהלות לא ראויה מצידה,כמו גם שללה חובת זהירות כלפי המבקש, לרבות עוולות נזיקיות כלשהן. כמו כן שללה את עצם קיום התנאים לאישור התובענה כייצוגית. המשיבה 3 אף היא סברה כי אין כל מקום לתובענה הייצוגית, וכי ביצעה תפקידה כנאמן ללא דופי. המשיבים 2,4-7 טענו כי חדלות הפירעון של בנק ליהמן הינו אירוע קיצוני שלא מלמד על הפרת חובות כלשהם מצידם, מה גם שפעלו בהתאם להוראות הדין ובתום לב מוחלט תוך מילוי הוראות הדין והתשקיף ואף הם טענו כי הבקשה אינה ראויה להתברר במסגרת תובענה ייצוגית. לתשובת המשיבים2,4-7 צורפה חוות דעתו של פרופ' דן גלאי באשר לשאלה המרכזית נשוא הסכסוך, היינו האם היה ראוי בזמן אמת כי המשיבים מיוזמתם יוציאו הערכות יזומות בדבר מצב עסקיו של בנק ליהמן גרמניה. בסיכומה של חוות הדעת דוחה פרופ' גלאי את טענות המבקש כולן עד אחת. בתאריך 14.12.09 הוגשה תשובת המבקש לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. 7. בתאריך 13.5.2010 התקיים דיון ראשון בבקשה ובה ציין ב"כ המבקש, כי פנה לרשות לניירות ערך על מנת לקבל סיוע במימון התובענה. או אז התברר לראשונה כי יש בדעת המבקש להגיש חוות דעת מומחה מטעמו שלא הוגשה לטענתו עד לאותה העת, מטעמים כלכליים. בתום הדיון, ולאור התנגדות ב"כ המשיבים להגשת חוות דעת שכזו, אפשרתי לב"כ התובע להגיש בקשה מתאימה לצירוף חוות דעת מומחה כאמור. הבקשה 8. בתאריך 6.1.2011 הוגשה הבקשה לצירוף שתי חוות דעת מומחה. האחת, חוות דעת מומחה כלכלי, שנערכה ע"י פרופ' דוד לב ארי והשניה, חוות דעת מומחה משפטי שנערכה ע"י פרופ' שרון חנס וד"ר אסף יעקב . ב"כ המבקש הבהיר, לא התאפשרה הגשת כי חוות הדעת קודם שנתקבלה החלטת הרשות לניירות ערך, עלותן נכבדה ורק לאחר השגת מימון הרשות הוגשה הבקשה לצירוף חוות הדעת כאמור. 9. הסיבה בשלה עותר המבקש לצרף חוות הדעת הינה לטעמו בעלת חשיבות עליונה, ונועדה לפרוש בפני ביהמ"ש תמונה עובדתית ומשפטית רחבה שתצביע על הפרת חובת הזהירות מצד המשיבים בתיק שהינו מורכב ותקדימי, הכולל סוגיות כלכליות ומשפטיות מורכבות, מעולם העסקים והכספים המורכב של העידן הנוכחי, בו קיימים מכשירים פיננסיים מתוחכמים וכן ריבוי שחקנים ומתווכים שמובא לראשונה לפתחו של בימ"ש בישראל. לפיכך, כך נטען, יש בחוות הדעת כדי לסייע לביהמ"ש לגבש החלטתו בשאלות החשובות והתקדימיות העומדות על הפרק, כמו מה אחריותה של חברת דירוג אשראי כלפי המשקיעים הנסמכים על דירוג אשראי שניפקה כעניין שטרם נדון בפסיקה, כך גם ביחס לשאלה האם דירוג האשראי שניתן על ידי המשיבה 1 בהנפקה ובהמשך חיי האג"ח ניתן ברשלנות ובנוסף, האם ההשקעה שבוצעה על ידי המשיבה 2 בהשקיעה כ- 84% מכספי המשקיעים בבנק ליהמן לעומת 16% בבנק פריבס כשנודע מצבו הרעוע של בנק ליהמן היתה רשלנית. 10. באשר לחוות הדעת המשפטית, נטען, כי מטרתה של זו לסייע לביהמ"ש לפסוק בשאלה משפטית עקרונית והיא, "מה אחריותה של חברת דירוג אשראי כלפי ציבור המשקיעים, המסתמכים על דירוג האשראי שניפקה", במיוחד לאחר שהמשיבה 1 כפרה בקיומה של חובת זהירות מושגית כלשהי, בעוד חוות הדעת הכלכלית נועדה לסייע לביהמ"ש לפסוק בין היתר בשאלות מהותיות, כגון היות דירוג האשראי שניתן ע"י המשיבה 1 ובהמשך חיי האג"ח רשלני לאור המידע שהיה בנמצא בזמן אמת, וכן בכל הקשור עם החלטת המשיבה 2 להותיר את החלק הארי של האג"ח מגובה בנכסי בנק ליהמן, למרות המידע שהיה בזמן אמת בדבר הקשיים בו נתון הבנק, וכן האם לא עסקינן בהתרשלות עת לא הוחלף הנכס המגבה בבנק אחר. עוד ציין המבקש, כי המשיבים 2, 4-7 הגישו חוות דעת מומחה מטעמם, בעוד המשיבה 1 מעלה טרוניה בדבר אי הגשת חוות דעת מטעם המבקש כטעם נוסף להגשת חוות הדעת מטעמו עתה. 11. המבקש הפנה גם לפסיקה מתאימה המאפשרת הגשת חוות דעת משפטיות בסוגיות תקדימיות מורכבות שהחלטה בהן עשויה להביא לקביעת הלכה חשובה, כשביהמ"ש לטעמו איננו חושש להסתייע במומחים משפטיים תוך קבלת חוות דעתם כראיה באשר לחוות הדעת הכלכלית זו חוות דעת מקצועית שאין כל פגם בהגשתה, גם לא במועד בו מבוקש להגישה בהיותו שלב מקדמי ביותר ולכן לא יהא בשתיהן כדי להכביד על המשיבים או להטרידם במאום. כך גם אפשרית לטעמו הגשת חוות דעת בשלב זה גם בתובענה ייצוגית, אפילו ניתן היה להגישן בשלבים מוקדמים יותר כראיה נוספת. בכל מקרה, הסכים ב"כ המבקש למפרע לאפשר למשיבים להגיש חוות דעת מומחים מטעמם ובכך לא ייגרם להם כל נזק. 12. המשיבה 1 התנגדה לבקשת המבקש. לטעמה, הבקשה מוגשת בחלוף 21 חודשים מהגשת בקשת האישור ולמעלה משנה מתשובת המבקש לתגובות לבקשת האישור ורק מטעם זה, ועל מנת לשרש תופעה של בקשות לאישור תובענה ייצוגית ללא תשתית ראייתית מתאימה, כאשר ניתן היה בשקידה ראויה להגישם יחד עם הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, יש לדחות הבקשה. המשיבה 1 הדגישה, כי בתגובתה לבקשה לאישור ציינה כי המבקש לא תמך הבקשה לאישור בחוות דעת מתאימה, ולפיכך אינו מוכיח קיומה של עילת תביעה. מעבר לכך, בתשובה לתגובה טען המבקש נחרצות שאין כל צורך לצרף חוות דעת בשלב הבקשה לאישור והצורך נולד רק בישיבת קדם המשפט הראשונה מתאריך 13.5.2010, כשרק 8 חודשים לאחריה הוגשה הבקשה כאמור. משלא צורפה חוות הדעת לבקשה או למצער לתשובה, אין לאפשר הגשתה עתה. 13. מכל מקום, טענה המשיבה 1, כי חוסר האפשרות להגיש חוות הדעת קודם למועד הגשתן בשל קשיי מימון אינה נתמכת בתצהיר ומהווה מקצה שיפורים לבקשת האישור תוך תיקונה בדיעבד. 14. בנוסף נטען, כי כנגד המבקש עומדות טענות מניעות והשתק כנגד "החשיבות העליונה" שבהגשת חוות הדעת עתה לאחר שבתשובה לתגובות טען כי אין צורך להגיש חוות דעת מומחה בשלב הדיון בבקשת האישור. לטעמה של המשיבה 1 מדומה המבקש ללהטוטן בקרקס. טענת ההשתק והמניעות מקורה בחובת תום הלב שהינה במסגרת תובענה ייצוגית חובה מוגדרת, והוא אינו עומד בה לטעמה בדרך התנהלות זו. 15. בכל מקרה אין מקום, כך נטען, להגיש חוות דעת משפטית שלא אוזכרה כלל בשלב קדם המשפט ובקשת צירופה עתה הינה עשיית דין עצמית. כך גם הדין הישראלי אינו מכיר בחוות דעת משפטית שלא לגבי דין זר ואין מתירים הגשתה. מקומה של חוות דעת מומחה הינה בבקשה לאישור גופה, היא היתה רכיב הכרחי וחיוני לעמידה בנטל הראייתי בו נדרש המבקש לעמוד. 16. כך גם אין לאפשר הגשת חוות הדעת בשלבים מאוחרים כל כך יחסית. נקודת המוצא הינה, כי אין להתיר הגשת ראיות שניתן היה להגישן בשקידה ראויה כחלק מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ואילו החריג הינו הגשת ראיות בשלב מאוחר יותר וזו בשל מורכבות הליך האישור של התובענה הייצוגית (רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז בע"מ (לא פורסם, 15.4.07). מכל מקום, היתרים להגשת ראיות נוספות ניתנו למסגרת התשובה לתגובה ולא לשלב מאוחר יותר ורק באותם מקרים בהם היה כדי להוות מענה ישיר לטענות שהועלו בתגובה לבקשה או שהתגובה הזמינה את הגשתם, כאשר לא בנקל יתיר ביהמ"ש תיקונם של כתבי טענות ככל שהתובע הייצוגי לא פעל ביסודיות ובכובד ראש עם הגשת התובענה. לפיכך, דין הבקשה להדחות בהעדר חוות דעת מצורפת לבקשה, או למצער לתשובה לתגובה. 17. באשר לחוסר יכולת כלכלית להגיש חוות דעת במועד, ציינה המשיבה 1 כי חוסן כלכלי ויכולת לעמוד בהוצאות ההליך המשפטי הם תנאי סף לצורך הגשת תביעה ייצוגית, שכן מצופה מהתובע הייצוגי המבקש לייצג את הרבים לכלכל צעדיו מראש ולוודא כי כל התשתית העובדתית והראייתית הנדרשת להגשת הבקשה לאישור קיימת ובת השגה, כך גם ביחס לדרישת קיומה של חוות דעת מומחה שעלותה בצידה ועל התובע הייצוגי לקחת זאת בחשבון, ואינו יכול לצפות להשלים את החסר באמצעות קבלן מימון מצד שלישי. 18. עוד נטען, כי במסגרת חוות הדעת, מבקש המבקש לשפר את תשובתו לתגובות ולכן אין לראות בבקשה בקשה להוספת ראיה. 19. המשיבים 2 ו- 4-7 התנגדו אף הם לבקשה והעלו טענות דומות לאלה של המשיבה 1, כך גם המשיבה 3. 20. בתשובת המבקש לתגובות המשיבים הינו חוזר על הטענה ולפיה מדובר בעניין תקדימי חשוב מאין כמוהו, הטומן בחובו סוגיות כלכליות ומשפטיות מורכבות, תקדימיות וראשוניות המצויות במחלוקת בין הצדדים, מהם מבקשים המשיבים להימנע תוך היצמדות לפרוצדורה להבדיל ממהות. באשר להעדר תצהיר לעניין יכולותיו הכלכליות של המבקש, ציין כי עלות חוות דעתו של פרופ' דן גלאי מוערכת בכ- 100,000 $ והמבקש שהינו אדם פרטי בעל הכנסה ממוצעת אינו יכול לממנה. לשם כך לא נדרש תצהיר לטעמו. המבקש מדגיש כי דחיית הבקשה תסכל את תכלית ההליך השיפוטי ולא תאפשר בירור המחלוקות. עוד הסביר, כי נדרש לו זמן רב למציאת מומחה מתאים להגשת חוות הדעת הכלכלית, לאחר שמומחים רבים שאליהם פנה סרבו ליתן חוות דעת בשל חששם מהמשיבים. המבקש ציין עוד, כי בבקשה זו אין כל "שיפוץ" של בקשת האישור או שיפור עמדות אלא תמיכה ראייתית בטענות שכבר נטענו בעבר, ולפיכך צירוף חוות הדעת אינו מקנה למבקש כל יתרון בלתי הוגן. מכל מקום, צירוף נסיבות שכלל הגשת בקשה לרשות לניירות ערך למימון התביעה, הסכמת הרשות בחודש מרץ 2010 למימון חוות הדעת ופרק הזמן שארך לאיתור המומחה, כל אלה הביאו למועד בו הוגשה הבקשה על חוות הדעת בפועל. המבקש אף ציין, כי לא נפל כל פגם בעצם צירוף חוות הדעת לבקשה או בכל הקשור עם תצהיר מתאים באשר ליכולת המבקש לממן את עלות חוות הדעת באשר התייחס לכך בתצהיר התשובה לתגובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית כשציין כי מצבו הכלכלי נחות לעומת המשיבים, מה גם שלא נדרש תצהיר להראות יכולות כלכליות פחותות של המבקש מאלו של המשיבים. כן ציין כי פנה לרשות לניירות ערך בבקשה למימון התובענה מיד עם אישור התובענה כייצוגית, אלא שהתשובה התעכבה. כמו כן הוסיף, כי אמנם אין חובה לצרף חוות דעת אך לא טען מעולם כי אין צורך בחוות דעת לצורך בירור הבקשה. מכל מקום, חזר ב"כ המבקש על בקשתו המקורית לצירוף שתי חוות הדעת ואף צרף הפעם תצהיר התומך לטעמו בתשובתו. 21. בתאריך 5.5.2011 הגישה המשיבה 1 בקשה למחיקת תשובת המבקש לתגובות המשיבים לבקשה להגשת שתי חוות דעת, או לחלופין למחיקת חלקים מהן, לרבות הוצאת תצהיר המבקש שהוגש בתמיכה לתשובה ולחלופין, להורות על חקירת המבקש. כך נטען שוב, כי המבקש מנצל את התשובה כמקצה שיפורים להשלים ולרפא את שהחסיר מהבקשה לצירוף חוות הדעת ומפנה אף לאורך התשובה העומד על 36 עמודים, להבדיל מהבקשה עצמה התופסת 15 עמודים בלבד. בתאריך 6.5.2011 הוריתי על מענה לבקשה. 22. בתשובה לבקשה זו שנמסרה היום ובקצירת האומר, טען ב"כ המבקש כי היא מהווה המשך ישיר במגמת המשיבה 1 לסכל, לעכב ולהקשות על בירור התיק, כמו גם מהווה תשובה לתשובה. עוד ציין, כי התגובה נמסרה כדין וכי אין סיבה למוחקה מה גם שמדובר בתצהיר קצר שצורף על מנת להפיס דעתה המשיבים למרות שלא היה בו צורך שכן המבקש כבר עמד על מצבו הכלכלי בתצהיר שמסר בעבר. דיון 23. בפני אם כן שתי בקשות. האחת, לצרף שתי חוות דעת לתיק ביהמ"ש והאחרת, למחיקת תשובת המבקש לתגובת המשיבים או למצער להוצאת תצהיר המבקש מתשובתו או למתן אפשרות לחקירת המבקש אודות תצהירו. 24. כבר עתה אציין, כי לא מצאתי כל סיבה ראויה שבדין לאפשר למבקש להגיש חוות דעת משפטית לתיק ביהמ"ש. מציינים המשיבים ובצדק , כי אין כל אפשרות שבדין להגיש חוות דעת לביהמ"ש בתחום המשפטי, אלא לשם הוכחת דין זר, באשר הדין במדינת ישראל הינו כולו בתחום ידיעתו של ביהמ"ש ואין צורך להוכיח לא הדין הישראלי ולא הדין העברי. אין חולק, כי לעיתים בתי המשפט אפשרו הגשת חוות דעת משפטיות. יחד עם זאת, ולאחר שעיינתי בחוות הדעת המלומדת של פרופ' חנס וד"ר אסף יעקב, לא מצאתי כי יש בהן צורך ראייתי כלשהו בניהול תיק זה שלא באופן שיאפשר לב"כ המבקש עצמו לעשות באמור בחוות הדעת שימוש במסגרת סיכומיו, כמובן שלא על דרך הפניה לחוות דעת, אלא על דרך פנייה ישירה למקורות המשפט, בין המקומי ובין המשווה והגעה למסקנות משפטיות מתאימות על סמך מומחיותו שלו בתחום המשפט, מבלי חלילה לפגוע במומחיותם של כותביה. 25. בכל הקשור עם חוות הדעת הכלכלית, למעשה מתבקש ביהמ"ש לקבל ראיה נוספת שאמורה היתה להיות מצורפת לבקשה המקורית. לטעמו של המבקש עצמו, חוות דעת שכזו הינה עניין נדרש להוכחת הבקשה והתובענה אם כי אין הכרח לצרפה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. עוד אציין, כי ככל שלא הוגשה כחלק מן הבקשה המקורית, נכון היה להגישה יחד עם התשובה לתגובות המשיבים, או לבקש לכל הפחות להגישה במועד מאוחר יותר ביחד עם הבקשה המקורית או עם התשובה לבקשה, תוך העלאת כל אותם טעמים שאפיינו את הבקשה דנא. למרות הדרך הראויה כמתווה לעיל הבקשה מוגשת עתה ובאיחור לא מבוטל יש לציין. נימוקי המבקש לאיחור הנובעים ממצוקה כלכלית, הינם נימוקים ראויים אלא שאלה היו צריכים למצוא את מקומם כאמור כבר בשלב הגשת הבקשה המקורית ובה היה מיידע ב"כ המבקש הן את ביהמ"ש והן את המשיבים אודות רצונו לצרף חוות דעת שכזו, וכי ההמתנה הינה צורך מחויב המציאות לאור הפנייה לרשות לניירות ערך לעזרה כלכלית למימון ההליך, לרבות חוות הדעת. לפיכך, אין לי אלא להבין היטב לליבם של המשיבים נוכח הטרוניה שהפנו כלפי המבקש באשר לאופן התנהלותו ביחס לחוות הדעת אותן הוא מבקש לצרף עתה. עוד יצוין, כי בצדק מפנים ב"כ המשיבים טרוניה אף לעובדה ולפיה לא צורף לבקשה תצהיר כלשהו שיתמוך את טיעוניו העובדתיים של המבקש באשר להכרח שנולד בשלב כה מאוחר לטעמו והסיבות שבבסיסו, אלא שתצהיר כזה לא מצא מקומו בבקשה אלא בתשובה כאשר שוב מתבצע הליך של שיפור עמדות מצד המבקש המצרף תצהירו בשלב מאוחר, הכולל למעשה התייחסות גם למה שהיה אמור להיות חלק מתצהיר המבקש בבקשה גופה. לא זו הדרך. לא בכדי ציין ביהמ"ש העליון בפרשת פופיק נ' פזגז, כי אין לאפשר כעניין שבשגרה תוספת ראייתית במסגרת תובענה ייצוגית שיכולה היתה להיות באמתחתו של המבקש עם בקשת הבקשה המקורית כחלק מרצינותו של המבקש עצמו בניהול ענייניהם של אחרים, לא רק שלו עצמו, וכחלק מהצורך שלא להטריד את המשיבים בהליך המתנהל טלאים טלאים. מכאן, שטוב יעשה מבקש סביר לו חפץ לצרף חוות דעת לבקשתו אך נמנע מלעשות כן בשל היות עולה ממון רב לציין במסגרת בקשתו כי פנה לקבל סיוע כלכלי מתאים מהגופים המתאימים, בנסיבות הרשות לניירות ערך. בכך יכול היה לקבל ארכה מתאימה להגשת אותה חוות דעת ולאחר הגשתה הבקשה במלואה היא היתה זוכה כולה למענה ע"י המשיבים ולא רק חלקה. מאידך גיסא, אין חולק בדבר היותו של ההליך שבפני הליך חדשני שטרם נדון כמותו בפסיקה. השאלות הנורמטיביות העולות ממנו הינן בלי ספק חשובות עבור המבקש והמשקיעים האחרים, כמו גם כלפי גופים כלכליים נוספים העוסקים באותם תחומים באשר לחובות המוטלות והמצופות מהם בדרך ניהול אגרות חוב, ולמעשה בניהול עניינם הכלכלי של המשקיעים, בין באופן ישיר דוגמת המשיבה 1 ובין בגופים תומכים דוגמת המשיבים 2 ו-3. עוד אין חולק, כי המשיבים 2 וכן 4-7 צרפו לתגובה מטעמם חוות דעת מומחה, שלו זכתה למענה במסגרת תשובת המשיב, נדמה כי לא היו המשיבים קוצפים כפי שהם עושים כן עתה. לפיכך, השאלה הינה האם בשלב הזה של הדיון, בו טרם התקיים דיון לגופה של בקשה, וכולו סב סביב הליכים מקדמיים הקשורים לבקשה, תגובה, תשובה ולרבות הבקשות שבפני, יהיה זה נכון לאפשר למבקש לצרף חוות הדעת הכלכלית לתיק מבלי שיהא בכך כדי לפגוע בזכויותיהם הדיוניות של המשיבים. לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה, כי למרות העיכוב ולמרות הקושי שבהעדר תצהיר המבקש מהבקשה גופה, ניתן לרפא את הפגם שהביא להגשת חוות הדעת בשלב זה בהוצאות הולמות שיסייעו למשיבים בהגשת חוות דעת נגדית מטעמם לזו שהוגשה עתה והכול על מנת לאפשר לביהמ"ש בסיכומו של יום להעמיד לנגד עיניו את הסוגיות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים באמצעות מומחים מתאימים, כאשר אין לשכוח כי, ביהמ"ש רשאי גם למנות מומחה מטעמו לבחינת סוגיה זו או אחרת, ואין ספק כי מינוי שכזה לא יכול להוליד טרוניה מצד מי מהצדדים. לפיכך, הנני מתיר הגשת חוות הדעת הכלכלית בלבד. לאור מועד הגשת הבקשה, הצורך בהגשת חוות דעת נגדית, כמו גם העיכוב בבירור התובענה, יישא המבקש בהוצאות המשיבים כולם בסכום של 30,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן - תוצא חוות הדעת מתיק ביהמ"ש. ב"כ המשיבים יהיו רשאים להגיש חוות דעת כלכלית נגדית בלבד, שתתייחס לחוות דעת מומחה המבקש בתוך 90 ימים מהיום. הוספת ראיותהגשת ראיותתביעה ייצוגיתראיות