מה ההבדל בין חסינות עובד ציבור לבין חסינות עובד מדינה ? בהתאם ללשון סעיפים 7ב(א) ו-7ג(א) לפקודת הנזיקין קיימת אבחנה בין הגשת הודעת הכרה בחסינות עובד מדינה לבין הגשת בקשה לחסינות עובד רשות ציבורית. כאשר מוגשת תובענה כנגד עובד מדינה, המדינה רשאית להגיש הודעת הכרה בחסינות על מעשי עובד מדינה, ובית המשפט רשאי להסירה היה והוגשה בקשה בעניין זה על ידי התובע. לעומת זאת, כאשר מוגשת תובענה כנגד עובד רשות ציבורית, רשאית הרשות הציבורית או העובד לבקש מבית המשפט לבחון את קיומם של תנאי החסינות לגבי מעשה העובד. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ההבדל בין חסינות עובד ציבור לבין חסינות עובד מדינה: בפני הודעות מטעם מדינת ישראל ועיריית ראשל"צ (להלן: "העירייה") בדבר קיומה של חסינות לפי הוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"), בקשה לדחיית התובענה על יסוד האמור, וכן, בקשת התובע לדחייתן של הודעות ובקשות אלו. הרקע לבקשות התובע הגיש תובענה בסדר דין מהיר כנגד הנתבעים בגין אירוע מיום 16.5.2010. על פי הנטען, במועד האירוע כיהן הנתבע 1, כראש העיר. הנתבע 2, שימש עוזרו של ראש העיר. הנתבע 3, הועסק מטעם העירייה בחברה העירונית ראשון לציון לביטחון וסדר ציבורי בע"מ. הנתבעת 4, הועסקה בתפקיד מנהלת לשכת ראש העיר. הנתבעת 5 הינה מעסיקתו של שוטר מדינת ישראל (להלן: "השוטר"). כנטען בכתב התביעה, ביום 16.5.2010 הגיע התובע לבניין העירייה במטרה להיפגש עם ראש העיר, הנתבע 1, וזאת על מנת לספר לו אודות בזבוז כסף של העירייה בהוצאה לאור של ציירים עולים מבריה"מ לשעבר, וכן למסור לו את סיפרו החדש. יודגש, שאין המדובר בפגישה אישית שנקבעה מראש, ועל פי הנטען נאמר לתובע כי הוא יכול להגיע ללשכה בצהריים. בהגיעו ללשכת ראש העיר פגש במזכירתו, הנתבעת 4, וביקש להיפגש באופן אישי עם ראש העיר. נאמר לו כי הוא יכול להשאיר את הספר והקטלוג בלשכה, אך התובע דרש להיפגש עם ראש העיר. בשלב זה החלו חילופי דברים בין התובע לבין הנתבעת 4 אשר ביקשה ממנו לצאת מהלשכה. משלא עשה כן, שכן לדברי התובע הטון והדברים היו בגסות, הגיעו למקום איש ביטחון מטעם העירייה, הנתבע 3, והשוטר. בשלב זה, על פי הנטען, השוטר הוציא את התובע בכח מהלשכה. במהלך האירוע נעלם גם ארנקו של התובע. לפיכך, הגיש התובע כנגד הנתבעים 1-4 והשוטר תביעה זו המבוססת על עוולת התקיפה וכן בגין גניבה, והנזק הפיזי והנפשי שנגרם לו. הודעות החסינות מטעם הנתבעים ביום 19.7.2010 הגישה העירייה "הודעה על קיומה של חסינות לנתבעים 1-4 לפי סעיף 7א' לפקודה", באמצעות היועצת המשפטית של העירייה, בנימוק כי הטענות המועלות בכתב התביעה הינן פעולות שנעשו במסגרת תפקידם השלטוני (בקשה מס' 3). ביום 9.11.2010 הגישה המדינה הודעה בדבר חסינות השוטר, בטענה כי הועסק כשוטר במשטרת ישראל במועד האירוע וכי פעולותיו נעשו תוך מילוי תפקידו (בקשה מס' 5). ביום 10.11.2010 נעתרתי להודעת ההכרה מטעם המדינה באופן שהוריתי על דחיית התובענה כנגד הנתבע 5 תוך צירוף המדינה כנתבעת תחתיו. טענות התובע התובע ביקש, בבקשות מס' 5 ו-10 בתיק זה, לדחות את הודעות החסינות שהוגשו מטעם העירייה והמדינה, מן הטעם שבנסיבות העניין חל החריג להענקת חסינות לעובדי ציבור. לדבריו, הנתבעים סטו באופן חמור מדרך פעולתם כעובדי ציבור בכך שפעלו מתוך כוונה לגרום נזק או מתוך שוויון נפש, אטימות או אדישות. עוד, טען כי נפל פגם פרוצדוראלי בהגשת ההודעות. שכן, בניגוד לסדרי הדין, הודעות החסינות לא הוגשו תוך 30 ימים מיום קבלת התביעה. דיון והכרעה הוראות החוק אשר עוסקות בחסינות עובדי ציבור הינן סעיפים 7א'-7ג' לפקודת הנזיקין. הוראת סעיף 7א(א) רישא לפקודה קובעת: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין. הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". הוראת סעיף 7ב' לפקודה קובעת: "(א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת. (ב) ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה - תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו. (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב). (ד)… (ה) בית המשפט יחליט בבקשת תובע כאמור בסעיף קטן (ג) או בבקשת עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ד), לאלתר". הוראת סעיף 7ג' לפקודה קובעת: "(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א. (ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית. (ג) בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר". בהתאם ללשון סעיפים 7ב(א) ו-7ג(א) לפקודה קיימת אבחנה בין הגשת הודעת הכרה בחסינות עובד מדינה לבין הגשת בקשה לחסינות עובד רשות ציבורית. כאשר מוגשת תובענה כנגד עובד מדינה, המדינה רשאית להגיש הודעת הכרה בחסינות על מעשי עובד מדינה, ובית המשפט רשאי להסירה היה והוגשה בקשה בעניין זה על ידי התובע. לעומת זאת, כאשר מוגשת תובענה כנגד עובד רשות ציבורית, רשאית הרשות הציבורית או העובד לבקש מבית המשפט לבחון את קיומם של תנאי החסינות לגבי מעשה העובד. לפיכך, כלל לא ברור לי מהי אותה "הודעה על קיומה של חסינות" שהוגשה על ידי העירייה. רשות מקומית אינה רשאית להודיע על קיומה של חסינות. הדבר אינו נתון לשיקול דעתה. היא רק יכולה לעתור לכך שבית המשפט יכיר בקיומה של החסינות. יחד עם זאת לצרכיה של החלטה זו אניח כי ההודעה הנ"ל הינה בקשה בהתאם להוראות הפקודה. המסגרת הפרוצדוראלית לדיון נגזרת מתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006 (להלן: "התקנות"). תקנות אלו עוסקות בעיקר במשמעות הענקת החסינות למעשי עובדי ציבור שנעשו תוך מילוי תפקידם, האופן בו יש להגיש הודעות בדבר התקיימות החסינות ופרקי הזמן בהם יש להגישן. בחנתי את טענות התובע בעניין הגשת ההודעות באיחור, אלא שלא מצאתי כי יש בהן ממש כדי לשלול מתן חסינות למעשי הנתבעים. באשר למדינה - תקנה 6(ב) לתקנות קובעת כי על המדינה להגיש הודעתה במצורף לכתב ההגנה. בהחלטתי מיום 20.9.2010 הארכתי המועד להגשת כתב הגנה מטעם המדינה עד ליום 15.10.2010. הודעת החסינות הוגשה ביום 9.11.2010. מכאן, אכן קיימת חריגה קלה מהמועדים שבתקנות ואולם נוכח התכלית וחשיבות העניין, אין לתת לעניין דיוני זה להשפיע על הצד המהותי. כבר נפסק כי מקום שהשיהוי אינו ניכר וטרם החלה שמיעת הראיות בתיק, לא ניתן להצדיק דחיית הודעת החסינות, ובלבד שתנאיה מתקיימים (ת"ק (נצ') 33709-01-11 עו"ד אולגה גורדון נ' דיאב עדוי). באשר לעירייה - על פי תקנה 9 לתקנות, בקשת חסינות תוגש תוך 30 יום מיום המצאת כתב התביעה לרשות הציבורית או לעובד הרשות. בהתאם לאישורי המסירה בתיק, כתב התביעה נמסר לנתבעים 1-4 ביום 26.5.2010. המועד להגשת כתב הגנה הוארך ב-30 ימים, בהתאם להחלטת המנ"ת מיום 19.7.2010. נוכח הגשת בקשת החסינות ביום 19.7.2010, הרי שלא הייתה חריגה ממסגרת זמנים זו. לגופו של עניין. התובע טען כי יש לדחות את הודעת החסינות של המדינה וכן לדחות את בקשת החסינות של העירייה. לטענתו, הנתבעים פעלו בסטיה חמורה מהסטנדרט הנדרש מעובדי ציבור, מתוך כוונה לגרום נזק ובשוויון נפש להגרימתו. על מהותה וחשיבותה של הגנת חסינות עובדי ציבור נאמרו בע"א (ת"א) 1100/08 רפאל שטוב עו"ד נ' הרב בן דהן אליהו, מנהל בתי הדין הרבניים דברים היפים גם לעניינינו: "האינטרס של המדינה מחד גיסא להגן על עובדיה, שלא ייתבעו לריק, דבר שישבש את עבודתם, ומאידך גיסא רצונה שהחסינות לא תגרום לכשל מוסרי, היינו כי החסינות לא תגרום לעובד להזיד או אפילו להיות אדיש לתוצאות פעולותיו" (עמ' 19). עיון בתביעת התובע מגלה כי קיימת הפרדה ברורה בין אחריותם הנטענת של הנתבעים 1-4 לבין אחריות השוטר. מעשה התקיפה הנטען מיוחס רק לשוטר. לגבי הנתבעים האחרים המיוחס הוא לכל היותר בגין ההשפלה של חוות בגין גסות הרוח הנטענת אשר הופנה אליו. לפיכך, בכל הנוגע לנתבעים 1-4 איני רואה כל עילה לדחיית בקשת החסינות. החריג לחסינות עובדי ציבור יחול רק מקום בו קיים יסוד נפשי של כוונה לגרימת נזק. לפיכך, החריג הנ"ל כלל לא יכול לחול בעניינם של נתבעים 1-4. באשר למדינה - שאלת קיומה של תקיפה וגניבה מצד השוטר הינם לב ליבו של תיק זה. ואולם, לענייננו, זו אינה השאלה. הפסיקה חזרה וקבעה כי הדרך לבחון את החלטת המדינה להכיר בחסינות עובד הציבור הינה כדרך שבוחנים החלטה מנהלית. היינו, האם המדינה פעלה בתום לב, ללא שיקולים זרים ובסבירות, ללא צורך בבירור עובדתי של המעשים המיוחסים לעובד הציבור (רע"א (י-ם) 10423-07-10‏ יובל גינזבורג נ' יחיאל אמסלם וכן, בש"א 5319/07 בת"א (ראשל"צ) 1374/07 מינסטר פאבל נ' משטרת ישראל). עיון בבקשת התובע מגלה כי אין לתובע כל טענות שהן בדבר תום ליבה של המדינה בעניין שיקוליה בדבר הודעת ההכרה. כל טענותיו מתמקדות בכך שהתובע הגיש תלונה למשרד לביטחון פנים כנגד השוטר, שטרם בוררה עד תום. אין כאן שום טענה שיש בה כדי לפגוע בכלל סבירות המעשה המינהלי. לפיכך, הרי ממילא שאין לתובע כל טענה להסתמך עליה לעניין אי ההכרה. סוף דבר, הריני קובע כדלקמן: (א) התביעה כנגד הנתבעים 4-1 נדחית, ללא צו להוצאות. (ב) מורה על צירוף עיריית ראשון לציון תחת נתבעים 1-4. (ג) הבקשה בעניין המדינה נדחית, והודעת ההכרה נותרת על כנה. הוראות לדיון מקדמי: ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים לביצוע תוך 30 יום מהיום. הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. לתצהירים יצורפו כל המסמכים אשר בדעת בעלי הדין להסתמך עליהם, לרבות חוות דעת מומחים, כקבוע בתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי. מסמך שלא יוגש בהתאם לאמור לעיל, לא ניתן יהיה להגישו במועד מאוחר יותר. התובע יגיש תצהיריו עד ליום 15.11.2011, עם העתק במישרין לב"כ הנתבעים, והנתבעים עד ליום 15.1.2012 עם העתק במישרין לב"כ התובע. מובהר בזאת, כי אין בעצם הכללת עובדה או נספח בתצהיר בכדי להכשיר ראיה שאינה קבילה לפי דיני הראיות, או להוות הרחבת חזית. במידה ולצד תהיינה הסתייגויות בהקשר זה לגבי תצהירי משנהו, תחול הוראת סעיף 4 להלן. עד 20 יום לפני הישיבה, ידאג כל אחד מהצדדים להמציא לתיק בית המשפט הזמנה מנומקת לזימון עדים שמסיבה כלשהי לא ניתן לקבל מהם תצהיר. כל בקשה מקדמית שבכוונת מי מהצדדים להגיש, לרבות הסתייגויות ככל שתהיינה באשר לאמור בתצהירים או לנספחיהם, תוגש מבעוד מועד, עד ולא יאוחר מ-20 ימים לפני ישיבת קדם המשפט. חסינותחסינות עובד ציבורעובדי ציבורעובדי מדינה