הערעור הנוכחי מתייחס לפנייתו של המערער לקצין התגמולים (פניה שלישית במספר) מיום 10/3/96, שבה תבע להכיר בו כ"נכה" לפי חוק הנכים בשל אוטם שריר הלב בו לקה במהלך השירות הצבאי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בהתקף לב בשירות צבאי: השופטת רויטל יפה-כ"ץ: 1. המערער, יליד 6/3/55, שירת מאז שנת 1973 בצה"ל, תחילה כחייל בשירות חובה ולאחר מכן כחייל בצבא-הקבע, עד שהגיע לדרגת רס"מ ובתפקיד של נגד-תחזוקה גדודי. במהלך שנות שירותו בצבא הגיש המערער שתי תביעות לקצין התגמולים להכיר בו כ"נכה", האחת בשנת 1987 בגין פגימה הקשורה עם דלקת כרונית של הסימפונות והשניה בשנת 1991 בגין פגימה הקשורה עם חבלה אקוסטית. הערעור הנוכחי מתייחס לפנייתו של המערער לקצין התגמולים (פניה שלישית במספר) מיום 10/3/96, שבה תבע להכיר בו כ"נכה" לפי חוק הנכים בשל אוטם שריר הלב בו לקה במהלך השירות הצבאי. קצין התגמולים דחה את תביעתו של המערער, ועל דחיה זו הגיש המערער ערעור בפני ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים"), וזו - לאחר ששמעה את עדי הצדדים, דחתה את ערעורו של המערער. על פסק דין זה של ועדת הערעורים הוגש הערעור נשוא פסק דיננו זה. 2. ועדת הערעורים קבעה, כממצא עובדתי, ועל סמך העדויות שנשמעו בפניה, כי בתאריך 13/9/95 היה למערער ויכוח, אחד מיני רבים, עם מפקדו הישיר בנוגע לאישור יציאה של המערער לחתונה של אחיינו. תחילה סרב מפקדו של המערער לאשר את יציאתו לחתונה, אך שוכנע, בסופו של דבר, לאשר את היציאה, והמערער יצא בשעות הערב מרמת הגולן לראש פינה, שם לן במחנה העורפי של היחידה, ולמחרת בבוקר (ב- 14/9/95) המשיך בנסיעתו לאשקלון. כשהגיע לאשקלון אושפז בבית החולים "ברזילי", לשם הגיע כיוון שחש ברע, ואובחן כסובל מתעוקת לב. למחרת, בתאריך 15/9/95, לפנות בוקר, נתקף המערער באוטם חד בשריר הלב, והוא הועבר להמשך טיפול לבית החולים "שיבא" בתל-השומר. 3. בפני הועדה קמא עמדו שתי חוות דעת רפואיות, האחת מטעם קצין התגמולים - חוות דעתו של ד"ר יצחק שפירא, והשניה מטעם המערער - חוות דעתו של פרופ' יהונתן חסין. ד"ר שפירא, לאחר שבדק את המערער, שמע את תלונותיו ועיין במסמכים הרלבנטיים, מצא שהמערער הינו גבר עם מספר גורמי סיכון למחלה: עודף משקל, עודף שומנים בדם, סוכרת שאינה תלויה באינסולין, עישון כבד ומחלת ריאות חסימתית כרונית, ולאחר שלמד את פרטי הארוע הגיע למסקנה כי "במקרה שלפנינו מחלת הלב הכלילית ממנה סובל מר סלים הינה קונסטיטוציונלית וקשורה קרוב לודאי עם גורמי הסיכון הרבים הקיימים אצלו. אוטם שריר הלב בו לקה התובע ארע כיממה ויותר לאחר ויכוח עם מפקדו... אינני רואה בויכוח שהתרחש כיממה לפני התרחשות האוטם ארוע חריג - לתובע, לדבריו, היו מספר ויכוחים עם מפקדו, ואי יציאה הביתה יום לפני חתונה אצל בן משפחה שלא מקירבה ראשונה, אצל משרת ביחידות קרביות, אינה דבר חריג". פרופ' חסין אמנם הסכים לקביעתו של ד"ר שפירא, כי "מדובר בגבר הסובל ממחלה אתרוסקלרוטית על רקע גורמי סיכון מרובים ואין כל קשר בין שרותו הצבאי לבין המחלה היסודית", וגם הסכים עם קביעתו ש"התרחשות חריגה יכולה לגרום לשינוי פתאומי בלחץ הדם... " ולתופעות נוספות שיכולות לגרום להתקף לב. אולם, שלא כד"ר שפירא גרס פרופ' חסין, כי "המהלך הזה, עד להופעה של אוטם, איננו בהכרח פתאומי, אלא יכול להמשך מספר שעות ואף מספר ימים. לטעמי, סיפור מחלתו של מר ניסים סלים מהוה דוגמה טיפוסית קלאסית להתהוות אוטם בעקבות ארוע אמוציונלי חריף... אמנם ההתקף השלם נגרם למעלה מ- 24 שעות לאחר המאורע החריג, אבל תחילת התהליך, לפי ההסתמכות הקלינית, כבר מספר שעות לאחר מאורע זה". 4. הועדה קמא שמעה את עדויות המומחים ואת חקירתם הנגדית וסברה שיש לקבל את חוות דעתו של ד"ר שפירא על מסקנתו הסופית, אך עיקר מסקנתה - העובדתית - היתה, כי הויכוח שהיה למערער יומיים לפני אוטם שריר הלב בו לקה, לא היה ארוע חריג למערכת היחסים הרגילה ששררה בין המערער למפקדו, אלא ויכוח נוסף במערכת הויכוחים שבין מפקד לפקוד, והוא לא היה בבחינת "ארוע חריג" היכול לגרום לאוטם שריר הלב. האוטם, פסקה הועדה קמא, אינו יכול להיות תוצאה של הויכוח שהתרחש 36 שעות קודם לכן, במיוחד נוכח גורמי הסיכון הרבים האחרים שהיו אצל המערער. 5. ב"כ של המערער בהודעת הערעור ובסיכומיו העלה מספר טענות כנגד קביעותיה העובדתיות של הועדה קמא, וברור, נוכח סעיף 34 לחוק הנכים, כי הערעור שבפנינו יכול להשמע בנקודה משפטית בלבד, ואין מקום לטענות אלה. עיקר הערעור, אם כן, נסוב סביב טענת המערער, כי לא היה מקום לבכר את חוות דעתו של ד"ר שפירא על פני זו של פרופ' חסין, שכן שתי ההנחות שעמדו בבסיס חוות הדעת - הן בדבר האקמול שנטל המערער מיד לאחר הויכוח היטיב עמו והן שהאוטם ארע רק ב- 15/9 בשעות הבוקר - נתגלו כלא מבוססות. 6. במקרה שבפנינו לא היתה כל מחלוקת בין המומחים, כי מחלת טרשת העורקים ממנה סבל המערער לא נגרמה בשל השירות הצבאי אלא בשל גורמי הסיכון השונים שהיו קיימים אצל המערער, והמחלוקת היחידה סבבה סביב השאלה, האם היה ארוע חריג במהלך השירות שגרם לאוטם במועד בו ארע, ואני סבורה שצדקה הועדה קמא כאשר קבעה שהויכוח שבין המערער למפקדו לא היה חריג, אלא אחד מיני רבים. גם אם צדק ב"כ המערער בכך שהועדה קמא לא התיחסה לעדויות שהובאו על ידי המערער בישיבה המיוחדת שנקבעה לצורך כך לאחר תום שמיעת הראיות, הרי שעדויות אלה דווקא תומכות במסקנת הועדה ולפיה יחסי המערער ומפקדו היו מתוחים תמיד והויכוח שקדם לאוטם לא היה חריג. קביעה זו, כמו גם קביעת מועד האוטם כ- 36 שעות לאחר אותו ויכוח, היה בהם כדי לחזק את מסקנת הועדה קמא כי יש לקבל את חוות דעתו של ד"ר שפירא, ואינני סבורה כי יש מקום להתערב במסקנה זו (וכן, ר' לענין אי התערבות ערכאת הערעור בהעדפת הועדה חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה, ברע"א 8001/98, קצין התגמולים נ' משה ז' בטני, פ"ד נד (1) 711, וכן - ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' גבריאל אברג'יל, פ"ד לז (2) 785). 7. ההלכה מימים ימימה היא, כי כאשר מדובר בשירות ארוך ומתמשך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה מהמערער לקצין התגמולים, כפי שטען ב"כ המערער בסיכומיו, והעברתו של נטל זה מוצדקת רק מקום בו מצביע המערער על ארוע חריג, או על שרשרת ארועים חריגים, בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. ומשנקבע שהארוע הנטען לא היה חריג - לא עבר נטל הראיה לכתפי קצין התגמולים, ובצדק קבעה הוועדה קמא כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו (ר' בענין ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה (5) 203, וכן - רע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ (1) 529). אכן, כפי שהפסיקה מלמדת, בתי המשפט נוטים להקל ולא להחמיר עם התובע תגמולים בשל מחלה שנגרמה תוך כדי שירות בצבא, אך בהעדר אפשרות לקשור את פרוץ המחלה לארוע מיוחד, חריג, במהלך השירות - לא תקום החזקה בדבר קשר סיבתי של גרימה בין השירות למחלה. במקרה שבפנינו היה ברור לועדה קמא, על סמך החומר שבפניה, שהויכוח שבין המערער למפקדו לא היה חריג, ומסקנתה זו מעוגנת היטב בחומר הראיות, ומכאן שגם דחיתה את תביעת המערער היתה מעוגנת, והייתי מציעה לחבריי לדחות את הערעור. בנסיבות הענין לא הייתי עושה צו להוצאות. ר. יפה-כ"ץ, שופטת ס.הנשיא י. פלפל, אב"ד: אני מסכים י. פלפל, אב"ד נ. הנדל, שופט: אני מסכים נ. הנדל, שופט אשר על כן הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ. התקף לב / אוטם שריר הלבצבאשירות צבאי