התובעת הגישה בקשה, כי בית הדין יתן פסק דין המכיר עקרונית בכך שהתובעת נפגעה בשורש כף היד בדרך של מיקרוטראומה ועל פי מחלת מקצוע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בפגיעה בשורש כף היד כתאונת עבודה בביטוח לאומי: לפנינו תובענה מטעם התובעת להכיר בפגיעה בידה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995. המל"ל דחה את תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 6.1.2008. הצדדים הגישו לבית הדין עובדות מוסכמות ביום 9.7.2009 ועל בסיסן ניתנה החלטה למנות מומחה ביום 29.12.2009. להלן העובדות המוסכמות, בהתאם להחלטה מיום 29.12.2009: התובעת עובדת מאז שנת 1989 כטכנאית אולטרסאונד בבית החולים רמב"ם בחיפה. בין השנים 1998 ו-1994 עבדה התובעת מחצית משרה כ-17.5 שעות בשבוע והחל משנת 1994 ועד היום היא עובדת במשרה של 26.5 שעות בשבוע. רוב שעות עבודתה של התובעת, ולפחות 4 שעות ביום עוסקת התובעת בביצוע בדיקות אולטרסאונד באמצעות מטמר במחלקה הגניקולוגיה ומילדות. בשנים הראשונות בוצע האולטרסאונד רק בבתי החולים ולא במרפאות קופת חולים ובדרך כלל היה עומס רב של נבדקות, עשרות בכל יום. התובעת מבצעת בדיקות באמצעות מכשיר אולטרסאונד וגינלי, לצורך בדיקה גניקולוגית. בכל בדיקה יש צורך בסיבובים חוזרים ובהפעלת שורש כף היד פעמים רבות בכל בדיקה. כמו כן מבצעת התובעת בדיקות אולטרהסאונד בטני, המחייב אף הוא תנועות חוזרות ונשנות של פרק כף היד, לעיתים תוך מאמץ, גם לצורך תמיכה בבדיקת סיסי שליה המבוצעת על ידי רופא. הבדיקה מחייבת תנועות חוזרות ונשנות של הזזת המטמר באמצעות פרק כף היד, והחזקת פרק כף היד בצורה מסובבת ומעוותת. כך גם תוך תמיכה בביצוע בדיקת מי שפיר המחייבת דיוק בביצוע והפעלה בלתי פוסקת של הפרק כדי למצוא את המיקום הנדרש לבדיקת על ידי הרופא. בשאר שעות עבודתה מדפיסה התובעת בעצמה את ממצאי בדיקותיה, היא מקלידה ביד ימין בלבד ונעזרת רבות בעכבר. התובעת מעריכה כי כל בדיקה עורכת כ-6 דקות ומחייבת אחריה הקלדה של כשתי דקות, כך באופן החוזר על עצמו בעשרות בדיקות מידי יום. התובעת תטען כי לפני מספר שנים החלה לחוש בחולשה בכף יד ימין ובכאבים, תוך כדי ומיד לאחר. כיום היא כמעט אינה מסוגלת לכתוב, וביצוע עבודתה הרגילה כרוך בכאבים עזים. התובעת אף אינה מסוגלת לבצע עבודות בבית. הומלץ לתובעת להשתמש בסד אך אין היא יכולה לעבוד כך בשל העובדה כי מדובר בעבודה הדורשת שימוש בכפפה, ובנוסף לכך הומלץ לתובעת על ביצוע פיזיותרפיה אשר לא שפרה באופן ממשי את המצב. התובעת הגישה תביעה להכיר בפגיעה בידה הימנית כבפגיעה בעבודה. הנתבע טוען כי אין קשר סיבתי בין האבחנה בתעודות אי הכושר שהגישה התובעת ובין תנאי עבודתה ואין המדובר בתאונת עבודה.  מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו בהחלטתנו מיום 29.12.2009 מונה ד"ר פעילן לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין תנאי עבודתה של התובעת לבין מחלתה. המומחה הגיש שתי חוות דעת בתאריכים 24.1.2010 וביום 7.2.2010. המומחה פרט בחוות דעת אלו את מסקנותיו כדלקמן:- "אצל הגברת ברסיס אובחנו ביד הימנית:- א. TENOVAGINITIS/TENDINITIS של גיד ECU בשורש כף היד הימנית. ב. IMPACTION SYNDROME עם אולנה פלוס וריאנט בשורש כף היד הימנית". לגבי TENOVAGINITIS/TENDINITIS נקבע על ידי המומחה כי קיים קשר סיבתי סביר של גרימה כתוצאה מתנאי עבודתה עם המטמר בעוד שלגבי ה IMPACTION SYNDROME מדובר בתסמונת על רקע התפתחותי מולד או מצב שלאחר חבלה, ואין קשר סיבתי לתנאי העבודה. בתאריך 11.2.2010 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין. הצדדים הגישו שאלות הבהרה וביום 27.5.2010 ניתנה החלטה במסגרתה הופנו למומחה מספר שאלות הבהרה. ביום 21.6.2010 ניתנה חוות דעת המומחה במענה לשאלות ההבהרה וגם בחוות דעתו זו נשאר המומחה איתן בדעתו כי אין קשר בין ה- IMPACTION SYNDROME לבין תנאי עבודתה של התובעת. ביום 20.7.2010 ניתנה החלטה לעניין סיכומים. ביום 28.10.2010 הגישה ב"כ התובעת בקשה, כי בית הדין יתן פסק דין המכיר עקרונית בכך שהתובעת נפגעה בשורש כף היד בדרך של מיקרוטראומה ועל פי מחלת מקצוע. הנתבע בהודעתו מיום 22.11.2010 ביקש כי בית הדין יכיר אך ורק במחלת ה- TENOVAGINITIS/TENDINITIS כפגימה בעבודה ולא בפגימות נוספות, הכל בהתאם לחוות דעת המומחה. בהודעת ב"כ התובעת מיום 28.11.2010 טענה ב"כ התובעת כי אין לקבוע בפסק הדין את האבחנה המדוייקת, אלא קביעה כללית וליתן לוועדה הרפואית לקבוע מהי הפגימה המדוייקת. הנתבע לא הסכים לבקשה זו של ב"כ התובעת ועל כן ביום 16.2.2011 התקיים דיון בבקשה זו. במסגרת הדיון הודיעה ב"כ התובעת כי תמציא פסיקה התומכת בטענותיה שאין מקום לפרט ברחל בתך הקטנה מהי הפגימה שבה הכיר המומחה. ביום 23.2.2011 הוגשה תגובת ב"כ התובעת. ב"כ התובעת לא גיבתה את בקשתה בפסיקה, אלא חזרה על טענתה הלאקונית שאין צורך בפירוט הפגימה. ביום 7.4.2011 הוגשה תגובת הנתבע אשר נותר בדעתו שיש לפרט את הפגימה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים שיש מקום לפרט את הפגימה. בעניין בוארון, קבע בית הדין הארצי כדלקמן:- "בית דין זה כבר פסק כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן ...". מאחר והמומחה קבע איזה מהפגימות קשורה לעבודה ואיזה לא קשורה לעבודה, הרי שיש לאמץ את קביעתו ולהכיר רק בפגימה שהמומחה קבע שהיא קשורה לתנאי עבודה. בקשת ב"כ התובעת נועדה בעצם לעקוף את קביעת המומחה ומשהתובעת לא המציאה פסיקה כי כך נהוג לעשות - אין אנו מקבלים את בקשתה זו. בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי מחלת ה-TENOVAGINITIS/TENDINITIS ממנה סובלת התובעת הינה בגדר פגיעה בעבודה. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.כף הידידייםהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה