קיימים שני תנאים חלופיים הנדרשים על מנת שאדם שרכש מניות בחברה יוכר כבעל מניה - רישום במרשם המניות או החזקת שטר מניה. בין בעלי המניות המייסדים את החברה נוצר קשר חוזי, ומתקיימים שני היבטים של עיקרון חופש החוזים: חופש ההתקשרות - הכולל את הבחירה בדבר מהותו של החוזה כחוזה שיסדיר את פעילותה של החברה והזכויות והחובות ההדדיות של החברה ובעלי מניותיה, וכן את הבחירה בדבר זהות הצדדים; חופש העיצוב - הרלוונטי לגבי מייסדי החברה, ומקנה עבורם חופש לעצב את הוראות התקנון לפי רצונם. קיומן של הוראות קוגנטיות מסוימות בחוק אינו שולל את קיומו של חופש העיצוב, המתבטא באפשרות שניתנת למייסדים לעצב את החוזה כראות עיניהם באשר לנושאים אשר לגביהם לא נקבעו הוראות קוגנטיות. (צ' כהן, בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות, מהדורה שניה, כרך א', עמ' 41). בנוסף, נאמר בספרה של פרופ' כהן, בעמ' 82: "מכוח סעיף 127 לחוק חייבת כל חברה לנהל מרשם בעלי מניות ורישום במרשם זה הוא תנאי להכרה בבעל מניה, שאינו מחזיק בשטר מניה, ככזה, הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית...לאור זאת, מתבקשת השאלה, מה דינו של אדם שרכש מניות בחברה, שאינן שטרי מניות, אולם המניות אינן רשומות על שמו במרשם בעלי המניות. האם די ברכישת המניות כדי להכיר בו כבעל מניות בחברה? התשובה שיש לתת לשאלה המוצגת היא שלילית. החוק דורש מפורשות את הרישום כתנאי להכרה במעמדו של בעל מניות ככזה, כמבואר לעיל. בעל מניות שלא נרשם במרשם, כנדרש על פי החוק, יכול לדאוג לתיקון הרישום, ואז יוכר מעמדו כבעל מניות בחברה". דיני חברותבעלי מניותמניות