קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסגת גבול בחלקות צמודות: כללי 1. תובענה זו נסבה סביב סכסוך בין בעלי זכויות בחלקות גובלות. המחזיקים של אחת החלקות טוענים כי מחזיקי החלקה הגובלת הסיגו גבול וביצעו עבודות בניה בחלקתם ללא רשות. על כן הוגשה תובענה זו למתן צו מניעה אשר יאסור על ביצוע עבודות בניה בתחום החלקה, לסילוק יד ממנה ולתשלום דמי שימוש ראויים. העובדות 2. המנוח מחמוד עבד אלקאדר יונס ז"ל (להלן: המנוח מחמוד יונס), שהתובעים הנם יורשיו, וחמשת אחיו הנם יורשי המנוח עבד אלקאדר סולימן (להלן: המנוח עבד אלקאדר) שהיה בחייו הבעלים של חלקה 5 בגוש 12157 מאדמות כפר עארה (להלן: החלקה או חלקה 5). חלקה 5 משתרעת על פני 52,715 מ"ר. עם פטירת המנוח עבד אלקאדר ירשו ילדיו את החלקה בחלקים שווים, כך שכל אחד מהם זכאי לשישית ממנה, המסתכמת ב-8,786 מ"ר. כיום, הזכויות בחלקה 5 רשומות על שם ששת האחים (להלן: היורשים). כמו-כן, 1/15 חלקים מהחלקה רשומים על שם רשות הפיתוח כנציג האפוטרופוס על נכסי נפקדים. 3. עוד מלפני קום המדינה הגיעו הבעלים המשותפים לידי הסכם שימוש וחלוקה לפיו כל אחד מחזיק בחלק מסוים של החלקה ונוהג בו מנהג בעלים. בהתאם, הקימו את בתיהם בחלק שהוקצה להם, נטעו מטעים בחלקם וחלק מהם אף עשו עסקאות עם צדדים שלישיים. הסכם זה, אשר נכרת כפי הנראה בעל פה, מכובד לאורך השנים, גם על ידי יורשי היורשים. 4. כאמור, התובעים הנם יורשי המנוח מחמוד יונס ובהתאם להסכם שימוש וחלוקה מחזיקים ב-8,786 מ"ר מחלקה 5 מצד דרום מערב. לפי הנטען על ידם בניגוד ליורשים אחרים אביהם המנוח לא מכר חלק מחלקו בחלקה 5 לצדדים שלישיים. במהלך ניהול התובענה טרם הוצא צו ירושה לטובת היורשים וממילא זכויות התובעים טרם נרשמו על שמם בלשכת רישום המקרקעין. 5. חלקה 4 בגוש 12157 (להלן: חלקה 4), שהיתה בבעלות אחד מאחיו של המנוח מחמוד יונס (אחמד יונס ז"ל) נמכרה במהלך השנים לצדדים שלישיים. אביו של הנתבע 1 מוסטפא אבו שיכה ז"ל (להלן: המנוח אבו שיכה והנתבע בהתאמה) רכש חלק ממנה ועוד בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת הקים בה את ביתו בצד דרום מזרח, הסמוך לחלק הדרום מערבי של חלקה 5 (המוחזק כאמור על ידי התובעים מכוח הסכם החלוקה והשימוש בין היורשים). 6. אין חולק, כי כאשר הקים אבי הנתבע המנוח אבו שיכה את ביתו עשה כן סמוך לגבול בין חלקה 4 וחלקה 5 תוך חריגה בת כ-30 ס"מ לתוך חלקה 5 וכי על חריגה זו מחל המנוח מחמוד יונס, אבי התובעים. כן אין חולק, כי המנוח אבו שיכה הקים בצד הדרום מערבי של חלקה 5 מבנה קטן אשר שימש כמקום המיועד להחזקת פרות (התובע 1 דר' נזיר יונס, הגדיר את המבנה "סככה לפרות" ודר' סמיר אבו שיכה, הנתבע 1, הגדירו כמעין רפת). עם השנים הרחיבו המנוח אבו שיכה או הנתבע מבנה זה ולימים, כאשר קיבל הנתבע רשיון לעסוק ברפואה, ניהל בו מרפאה. כיום, משמש מבנה זה כמחסן. 7. בחודש אוגוסט 2004 החל הנתבע בהכנות להקמת קיר גדר מפריד ובור (לגרסת התובע, בור שופכין ולגרסת הנתבע בור לאגירת מים - אין לכך חשיבות) בתוך חלקה 5. משנודע לתובע על כך הזדעק והגיע למקום ועצר בגופו את הבניה. בשל אירוע זה לקה התובע בלבו ונזקק לטיפול רפואי. משנודע על כך לנתבע הורה להפסיק מיד את עבודות הבניה, וכך המצב עד היום. המחלוקת 8. בין בעלי הדין נטושה מחלוקת בשאלה מי הבעלים של החלק הדרום מערבי של חלקה 5 (בצדה המזרחי) ומה היקף הפלישה, ככל שקיימת. בהתאם לכך נתבע סילוק יד מחלק זה של החלקה. כן הוגשה תובענה לתשלום דמי שימוש ראויים בסך 24,000 דולר (שווה ערך לסך 108,000 ₪ נכון ליום הגשת התובענה). עוד חלוקים הצדדים בשאלה הדיונית האם זכאים היו התובעים להגיש תובענה זו שהרי במועד הגשתה טרם ניתן צו ירושה המכריז עליהם כיורשים, והיותם בעלים של חלק מהמקרקעין בלבד. זכות התובעים להגיש תובענה 9. לגרסת התובעים הם זכאים להירשם כיורשי המנוח מחמוד יונס. טענה זו מבוססת בחומר הראיות ולמעשה גם הנתבעים אינם חולקים עליה. בני משפחת יונס ובני משפחת אבו שיכה גרים בשכנות מזה שנים רבות ואיש מהנתבעים לא פקפק למעשה בזכויות התובעים בחלקה 5. לא זו אף זו, זכות התובעים על חלק מהחלקה מושתתת על הרישום בלשכת רישום המקרקעין לפיו, זולת 1/15 חלקים מחלקה 5, יתר החלקים רשומים על שם היורשים (ולטענת התובעים הושג הסדר עם רשות הפיתוח בנוגע לחלק מהחלקה הרשום על שמה). זכויות התובעים הנם כאמור מכוח היותם יורשי אחד היורשים (המנוח מחמוד יונס) והסכם החלוקה והשימוש לפיו הוקצה למנוח מחמוד יונס החלק הדרום מערבי של החלקה. מעבר לכך, הן התובע, הן בן דודו המודד, עבדאללה יונס והן עד ההגנה יונס נאדר עבד אל לטיף ממשפחת יונס העידו על הסכם חלוקה ושימוש. גרסה זו נתמכת בעדות הנתבע עצמו, אשר העיד כי אביו רכש זכויות מאחד מבני משפחת יונס שלו הוקצה החלק המערבי של החלקה. 10. העובדה שלא כל בעלי הזכויות בחלקה 5 הגישו את התובענה אינה פוגמת אף היא בהליך. הוכח במידה הנדרשת בהליך אזרחי, כי בין היורשים נכרת הסכם חלוקה ושימוש המכובד על ידם הלכה למעשה. גרסת הנתבע עצמו תומכת בגרסתם זו, שהרי גם מעדויות הנתבע ועדיו עולה כי לגרסתם רכשו חלק מסוים בחלק הדרום מערבי של חלקה 5. יש לבחון אפוא את טענות בעלי הדין לגוף העניין. השטח שבמחלוקת 11. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים מחזיקים בשטח בן 3,000 מ"ר מתוך חלקה 5. בחוות דעת המודד עבדאללה יונס (בן דודו של התובע ואחד מבעלי הזכויות בחלקה 5) נקבע כי שטח הפלישה הנו בן 700 מ"ר בלבד. גבול חלקות 4 ו- 5 אינו שנוי במחלוקת (כך עולה מחוות דעת המודד מטעם הנתבעים). על כן אני קובעת כי שטח הפלישה משתרע על פני 700 מ"ר כפי שעולה מחוות דעת המודד עבדאללה יונס (מוצג ת/3) המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. טענת בעלות על חלק מהחלקה 11. הנטל להוכיח כי רכשו זכויות בחלק מחלקה 5 מוטל על כתפי הנתבעים בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. הנתבעים לא עמדו בנטל זה. למעשה הנתבעים טענו תחילה כי אבי הנתבע "רכש או קיבל" זכויות בחלק הדרום מערבי (ממזרח) של חלקה 5. הטענה לפיה "קיבל" המנוח זכויות בעלות בחלק מחלקה 5 נזנחה בהמשך על ידי הנתבעים, אשר הביאו ראיות במטרה להוכיח, כי המנוח אבו שיכה רכש זכויות בעלות בה. בעניין זה ראוי לציין כי התובע דר' יונס אישר כי בעבר הרחוק לא התנגד אביו לפלישה בתוך חלקה 5, פלישה אשר התבטאה בחריגה בת 30 ס"מ לתוך החלקה והקמת מבנה סככה לפרות, וכי גם כיום תובע החזרת המצב לקדמותו מבלי לפגוע במבנה ההיסטורי של הבית. 12. גרסת הנתבעים לפיה רכש אבי הנתבע חלק מחלקה 5 מבוססת על עדויות זחאלקה חליל וסעיד מוסטפא אבו שיכה, אחיו של הנתבע. הנתבע עצמו לא יכול היה להעיד על העסקה הנטענת מידיעה אישית, שהרי באותו מועד היה פעוט בן שנתיים, וממילא אינו יודע מה גבולות החלק שלטענתו בבעלותו. עובדה היא, כי מיד כשנודע לו על התנגדות התובע הורה להפסיק את הקמת קיר הגדר ובור. גם אם סביר להניח כי לנוכח ההתפתחות המצערת שליוותה את עבודות הבניה (התובע לקה בלבו כאמור) היה מפסיק אותן זמנית ברם, לו סבר באמת ובתמים כי על חלקתו שלו מקים את המחוברים היה עומד בהמשך על זכותו להשלים את המלאכה. מעבר לכך, אחיו סעיד העיד במפורש כי עבודות הקמת הגדר והבור בוצעו בשטח לא לו. יתרה מכך, הנתבע אף אינו יודע מה גודל השטח השייך לו כביכול בחלקה 5 - בעניין זה נשמעו ראיות סותרות - פעם נטען כי החלק שרכש אביו משתרע על פני 334 מ"ר, פעם נטען כי 238 מ"ר בלבד ופעם נאמר כי המדובר בשטח בן 850 - 900 מ"ר. 13. עדויות העדים מטעם הנתבע, אשר נכחו לגרסתם בעת ביצוע העסקה, אינן יכולות לשמש בסיס לקביעת ממצאים ועובדות. עדים אלה בעלי עניין מובהק בתוצאות ההליך. האחד טוען אישית לזכויות באותו חלק מהחלקה ורעייתו של השני - אחיה של הראשון - טוענת אף היא לזכויות בחלק זה של חלקה 5. 14. לא זו אף זו, קשה לסמוך על זכרונם של עדים אלה, שהיו אז צעירים בשנות העשרים לחייהם אם לא למטה מכך, שעסקאות במקרקעין לא היו בראש מעייניהם. כאן המקום לציין, כי סעיד אבו שיכה ורעיית זחאלקה חליל נמנו על התובעים בתובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בה נתבקש להצהיר על בעלותם ב-334 מ"ר מחלקה 5. במעמד מוסגר ייאמר, כי תובענה זו נמחקה לבקשת התובעים שם. 15. מעבר לכך, אין ראיה בכתב על העסקה ולאורך השנים (זולת התובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לאחר הגשת התובענה דנן ונמחקה כאמור) לא נקטו הנתבעים ויתר בעלי הזכויות בחלקה 4 (והטוענים לזכויות בחלק מחלקה 5) בשום פעולה שמטרתה להסדיר את הזכויות הנטענות בחלק מחלקה 5. 16. לא זו אף זו, גם אם בעבר לא תמיד הסתיימו עסקאות במקרקעין ברישום (העסקה הנטענת בוצעה אמנם לפני חקיקת חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 ברם לפי המשטר ששלט אז נדרש מסמך בכתב ורישום - ראה סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני), אין זה סביר כי לא נותרה אסמכתא לעסקת מכר של מקרקעין. 17. התוצאה מכל האמור לעיל הנה כי התובעים הניחו תשתית עובדתית לביסוס תביעתם בעוד הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הביאו ראיות לסתור. יש לקבל אפוא את התביעה לסילוק יד ולמתן צו מניעה קבוע, למעט בנוגע לחריגה בת 30 ס"מ בגבול החלקה. בסיכומי הנתבעים נטען לזיקה מכח שנים. טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה או בתצהיר לכן אין להידרש לה, וממילא דינה היה להדחות שכן המדובר במקרקעין מוסדרים. סילוק יד 18. חרף התוצאה אליה הגעתי נראה כי טוב יעשו בעלי הדין אם יגיעו להסדר ביניהם, דבר אשר ישים קץ לסכסוך ויאפשר ודאות בנוגע לזכויות כל אחד מבעלי המקרקעין הגובלים (הסדר אפשרי יכול שיהיה מכירת החלק מחלקה 5 המוחזק בפועל על ידי הנתבעים או החכרתו להם). מטעם זה ומאחר שסילוק יד משטח החריגה יכול שיחייב עבודות להתאמת המבנה הקיים מן הראוי לתת ארכה לביצוע פסק הדין. בשים לב לזמן הרב בו מחזיקים הנתבעים בשטח תנתן ארכה בת שנתיים לביצועו. דמי שימוש ראויים 19. התובענה לתשלום דמי שימוש ראויים לא הוכחה כלל. התובע הסתפק באמירתו הסתמית לפיה עלות השימוש בשטח בן כשלושה דונם מוערכת על-ידו בסך 3,000 דולר לשנה והיות שהנתבעים מחזיקים בשטח למצער תקופה בת שמונה שנים עליהם לשלם דמי שימוש ראויים בסך 24,000 דולר. אין די באמירה זו להוכחת תביעה כספית ועל כן דינה להדחות. מעבר לכך, גם התובעים מסכימים כיום כי שטח הפלישה הנו בן 700 מ"ר בלבד. סוף דבר 20. אני מורה לנתבעים לסלק את ידם משטח הפלישה בתוך חלקה 5 בגוש 12157, כמצוין במפה המצבית המצורפת לחוות דעת המודד עבדאללה יונס (מוצג ת/3) המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה, למעט החריגה בת 30 ס"מ בחלק המזרחי של המבנה של בניין 2 (לפי הגדרת המודד בחוות הדעת) אשר הוקם על ידי אביו של הנתבע בהסכמת אבי התובע, ולהחזיר את יתר שטח הפלישה לידי התובעים כשהוא פנוי מכל אדם או חפץ השייך להם. כן אני מורה לנתבעים או מי מטעמם להמנע מלהכנס לחלקה 5 (בסייג האמור לעיל) ולהרוס כל מבנה שהקימו בחלקה וכל עבודת בניה שבוצעה על ידם ולהשיב את המצב לקדמותו כפי שהיה לפני הבנייה. 21. ביצוע פסק הדין יעוכב למשך שנתיים ימים מהיום על מנת לאפשר לצדדים למצות משא ומתן או לנתבעים לסלק יד מהחלקה. 22. התובענה לדמי שימוש ראויים נדחית. 23. היות שחלק מהתובענה התקבל וחלק נדחה איני עושה צו להוצאות. הסגת גבול