קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכמת קטינים לדיון בבית דין רבני: המבקש הינו בעלה של המשיבה מס' 3ולהם שני ילדים קטינים, שהינם המשיבים מס' 1ו-.2 ביולי 1983הגיש המבקש לביה"ד האזורי הרבני בתל-אביב תביעה נגד המשיבים בה עתר לסעדים הבאים: חיוב האשה לקבל גט מאתו, קביעת מזונות האשה והילדים עד לביצוע הגט ומזונות הילדים בלבד מביצוע הגט, פסיקה בענין החזקת הילדים וחלוקת הרכוש המשותף בין בני-הזוג. בסוף אוקטובר 1983הגישה האשה, בשמה ובשם ילדי הזוג, תביעה לבימ"ש זה לחיוב הבעל-האב במזונותיהם. לאחר-מכן, ולקראת הישיבה הראשונה שנועדה לדיון בתביעת המזונות בבימ"ש זה, הוגש מטעם התובעים תצהיר של האשה לגבי המזונות הזמניים המבוקשים על-ידם. לקראת אותה ישיבה הגיש הבעל-האב בקשה לדחיה על הסף של תביעת המזונות הנ"ל בנימוק שהסמכות הייחודית לדון בתביעת המזונות, הקבועים והזמניים כאחד, היה בידי ביה"ד הרבני בפניו תלויה ועומדת התביעה האמורה של הבעל-האב. בקשתו של הבעל-האב למחיקת תביעת המזונות של המשיבים, מתיימרת להתבסס על סעיף 3לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953[7] שזו לשונו: "הוגשה לבית-דין רבני תביעת גרושין, אם על-ידי האשה ואם ע"י האיש, יהא לבית-דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג". ענין המזונות של ילדי זוג המתדיין בתביעת גירושין ואשה ניתן לכורכו באותה תביעה ולהעמידו עקב כך בשיפוטו הייחודי של בית-הדין הרבני, כאמור בסעיף 3הנ"ל, מוגבל לתביעת השבה ע"י הורה, המוציא (או עומד להוציא) יציאות למזונות ילדי הזוג, ממי שחייב לזונם. לעומת זאת, תביעת הילדים עצמם למזונותיהם ממש מאת ההורה החייב לזונם, אף אם הוגשה באמצעות ההורה השני כאפוטרופסם הטבעי (המוסמך ליצגם מכוח סעיף 15לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, מבלי שנעשה הוא עצמו בעל-דין ע"י אותה פעולת יצוג): "לעולם לא תהא בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני, ו... אינה יכולה להיות "כרוכה" בתביעת גירושין כאמור בסעיף 3הנ"ל. בתביעה זו דן בית-המשפט המחוזי בגדר סמכותו הקבועה בסעיף 18לחוק בתי המשפט, תשי"ז- ...1957אין בית-הדין הרבני מוסמך לדון בתביעה שכזאת אלא 'לאחר שכל הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך', כאמור בסעיף 9לחוק שיפוט בתי-דין רבניים... ואם קנה לעצמו בית-הדין סמכות, עקב הסכמה, פוקעת סמכותו של בית-המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 18(2), סיפא, לחוק בתי המשפט" (בר"ע 120/69שרגאי נ' שרגאי בע' 175- 176[1]). פועל יוצא מהאמור לעיל הוא, שכריכת ענין המזונות של ילדי בניהזוג בתביעת גירושין, אפילו התיימר ההורה התובע לעשות את ילדי הזוג צד לדיון באותה תובענה, איננה יכולה לשוות לענין המזונות הכרוך באותה תביעה אופי של תביעת מזונות של הילדים עצמם. ענין המזונות הכרוך בתביעת הגרושין הינו שעור היציאות בקשר למזונות הילדים שההורה המוציא (או העומד להוציא) זכאי לקבל כהשבה מאת ההורה החייב לזון את הילדים. רק לגבי ענין מזונות הילדים במובן מצומצם זה מוענקת לביה"ד הרבני סמכות שיפוט יחודית ע"י הכריכה האמורה. לעומת זאת, תביעת הילדים עצם למזונותיהם ממש נבדלת מתביעת ההשבה במהותה וכן מבחינה דיונית בכך שבזו האחרונה בני-הזוג, ולא ילדיהם, הינם צד לה. לגבי תביעת הילדים עצמם, לעולם לא תהא לביה"ד הרבני סמכות שיפוט-יחודית, ואין בכוח הכריכה האמורה לחסום את דרכם של הילדים להביא את תביעתם הם לבית-המשפט המחוזי (ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, בעמ' 158[2]). סמכות-שיפוט לא יחודית לבירור תביעת הילדים למזונותיהם תקום לביה"ד הרבני אך ורק אם ולאחר שכל הצדדים לרבות הילדים (באמצעות נציגם המוסמך), הסכימו לשיפוטו של זה. קיום אותה הסכמה הינה שאלה שבעובדה שעול הוכחתה על הטוען לקיומה. על הסכמה מטעמם של הילדים לשיפוטו של ביה"ד הרבני ניתן ללמוד מעצם העובדה שתביעתם הם למזונות, נגד ההורה החייב לזונם, הוגשה - באמצעות נציגם המוסמך - לביה"ד הרבני. אולם, כאמור, אין לראות בעצם צירוף הילדים כצד לתביעת גירושין, בה נכרך ענין מזונותיהם, כהסכמה מטעמם לשוות לענין המזונות שנכרך אופי של תביעת מזונות שלהם ולשיפוטו של ביה"ד הרבני בה, אלא אם הסכמה כזאת ניתנה מטעמם, ע"י נציגם המוסמך, באורח ברור וחד-משמעי. ומיהו נציגם המוסמך? לאור סעיף 15לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות [10], מוסמך הורה של קטין, בתור אפוטרופסו הטבעי, להביע מטעמו את ההסכמה הדרושה ע"י סעיף 9לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) [8] כדי להקנות סמכות שיפוט לבית-הדין הרבני בתביעת מזונות של הקטין (בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי [1] הנ"ל, בע' 176מול האות ד'). אולם נוטה אני לסברה שכנציג הקטין המביע הסכמה מטעמו, כאמור, לא יוכל לשמש ההורה שהינו יריבו של הקטין באותה תביעה. לאור פיסקה 5 לסעיף 20לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות [10], אין הורה מוסמך לייצג את הקטין בפעולה משפטית שבין הקטין להורה בלי שבית-המשפט אישר את הפעולה מראש. אם זוהי מצוות המחוקק לענין פעולה משפטית שבין הקטין להורה, כסבור הייתי שקל וחומר שנדרש אישור כאמור לצורך יצוג הקטין בתביעה משפטית בינו לבין אותו הורה, וכי מטבע הדברים - נוכח ניגוד האינטרסים ביניהם הכרוך באותה תביעה - אין להעלות על הדעת מתן אישור להורה ליצוג יריבו הקטין באותו הליך. הבעת עמדתי בסוגיה אחרונה זו נעשתה בדרך של סברה שהיתה נראית לי נוכח הפירוש המצומצם שנתן בימ"ש העליון ב-ע"א 425/63 מזרחי נ' מזרחי, בע' 334[3] לביטוי "פעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו או קרובי הוריו" אשר בסעיף 20(5) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות [10], ואשר לפיו אין הביטוי האמור כולל תובענה בין הקטין לבין אחד מהוריו. בענייננו, כאמור, הוגשה התביעה לביה"ד הרבני ע"י הבעל נגד האשה והילדים כנתבעים. מהות התובענה הינה גרושין כשאליה נלווים, בדרך של כריכה, מספר עניינים לרבות ענין מזונות הילדים. האחרונים לא הגישו כל תביעה לביה"ד הרבני ושאלת מזונותיהם עולה במסגרת ההליך האמור אך ורק כענין שנכרך בתביעת הגירושין של וע"י הבעל. לכאורה המדובר, איפוא, אך ורק בשאלת זכותה של האשה להשבת יציאותיה למזונות הילדים, אלא אם עמד הבעל - עליו הראיה בנדון - בנטל הכנוע שגם היתה הסכמה מטעם הילדים לראות בענין מזונותיהם, כפי שהעלה הבעל בכתב-תביעתו לבית-הדין הרבני, תביעה מטעמם למזונותיהם ולשיפוטו של אותו בי"ד באותה תביעה. אולם הבעל לא הביא שמץ ראיה בנדון. בתצהירו, לתמיכת בקשתו למחיקה על הסף של תביעת המזונות שהוגשה מטעם הילדים לבימ"ש זה, לא ציין הבעל שניתנה הסכמה כאמור מטעם הילדים ע"י האשה-האם, ואין ללמוד הסכמה כזו - אלא היפוכו של דבר - מעובדת הגשת תביעת המזונות מטעם הילדים לבימ"ש זה (ת"א (ת"א) 1431/73 אסטרין נ' אסטרין בעמ' 136[7]). אין גם ללמוד הסכמה כאמור מהעובדה שהאשה לא הופיעה לישיבה הראשונה שהתקיימה בביה"ד הרבני לדיון בתביעתו הנ"ל של הבעל. לעומת זאת, לא נסתרו דברי האם בתצהירה הנגדי (סעיף 6) "שלא הוסכם מעולם כי מזונות הילדים יישפטו בבית-הדין הרבני". אין גם ללמוד על הסכמה כאמור מטעם הילדים, מהעובדה שהבעל ציין בתביעתו בביה"ד הרבני שהילדים-הנתבעים מיוצגים ע"י הוריהם התובע והנתבע מס' 2". הנני סובר, שהסכמה מצד הבעל המתיימרת להיות מטעם הילדים, איננה עולה בקנה אחד עם חובתו במילוי תפקידו כאפוטרופוס טבעי של ילדיו הקטינים מלנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין", כמצוות סעיף 16לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, נוכח ניגוד האינטרסים שבין הבעל-האב לבין הילדים לענין מזונותיהם. ואכן, אילו ניסה האב לייצג לבדו את ילדיו כיריביו לענין מזונותיהם בתביעה שהגיש לביה"ד הרבני, היתה פעולתו זאת מתבטלת ע"י ביהמ"ש בדרך של הפעלת סמכויותיו, מכח סעיפים 29ו- 68לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות [10], להגבלת אפוטרופסותו של האב ונקיטת אמצעים לשמירת עניינו של הקטין ע"י מינוי האם או אדם אחר כאפוטרופוס - לדין של הקטין (ע"א 404/70 עברון נ' עברון בע' 384מול האות ד' ובע' 385מול האותיות ג-ד [4], וכן ע"א 221/63 ברונובסקי נ' ברונובסקי בע' 1854[5] מול האות ה'). אולם על-פני תביעת הבעל-האב, כפי שהגישה לביה"ד הרבני, התיימר הבעל לציין שהילדים מיוצגים ע"י הבעל-האב והאשה-האם יחד, וזו האחרונה לא נתנה הסכמתה לשוות לענין מזונות הילדים, אשר הבעל כרך בתביעתו לגרושין, אופי של תביעת מזונות של הילדים. לכן יש להתייחס לענין מזונות הילדים אשר הבעל כרך בתביעתו כתביעה לקביעת הוצאות האם למזונות הילדים, אשר אין בה כדי לחסום דרכם, כפי שעשו באמצעות אמם, לבימ"ש זה כבימ"ש מוסמך, מכוח סעיף 18לחוק בתי המשפט, תשי"ז- 1957[8], כדי שאביהם יחוייב במזונותיהם, כחובתו על-פי דין לגבי אחד מהם שהינו יליד 1979וכחובתו מדין צדקה כלפי השני שהוא יליד .1976 לאחר כתיבת דברי הנ"ל הובא לתשומת לבי, ע"י ב"כ האשה והילדים, עותק מפרטיכל דיון שהתקיים ביום כ"ט טבת תשמ"ד ( 4לינואר 1984) בביה"ד הרבני וכן מפס"ד שניתן אותו יום ע"י ביה"ד הרבני, לפיו נדחתה תביעת הגרושין של הבעל והוא חוייב "לתת לאשתו למזונותיה ומזונות הילדים סך 000, 45שקל לחודש החל מהיום עד הוראה אחרת מאתנו, צמוד לתוספת היוקר של השכירים". התוצאה של ההתפתחות האחרונה הינה, שבהידחות תביע הגירושין נופלת עם תביעה זו גם סמכותו היחודית הנגררת של ביה"ד הרבני לדון בענין המזונות של הילדים (קרי: השבת יציאות האשה למזונותיהם) ושל האשה עצמה אשר נכרכו ע"י הבעל-האב באותה תביעה, בבחינת הלך הטפל אחר העיקר (בג"צ 661/77 הבר נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, בע' 332[6]). עד כמה שמדובר בתביעת מזונות מצד האשה כלפי בעלה, על-פי סעיף 4לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953[7], הברירה בידי האשה: רצתה - תובעת מזונותיה בבית-המשפט, רצתה - תובעת בבית-הדין הרבני. בענייננו, בחרה האשה להגיש תביעתה לבימ"ש זה, וכאשר התעוררה בביה"ד שאלת מזונותיה ומזונות הילדים, נוכח כריכת ענין זה ע"י הבעל בתביעת הגרושין, הופנתה תשומת-לב ביה"ד הנכבד להגשת תביעת המזונות של האשה והילדים כאחד לבימ"ש זה ואף נתבקש אותו בי"ד ע"י ב"כ האשה והילדים "לא להחליט ולפסוק בקשר למזונות". מאחר שביה"ד הרבני לא שעה לאותה עתירה מטעם האשה והילדים ופסק בענין מזונותיהם ללא הסכמה מטעמם הרי שפסיקתו באותו ענין היתה נטולת סמכות, וההכרעה בתביעת האשה והילדים למזונות שהוגשה לבימ"ש זה תהא הקובעת לאותו ענין. העולה מהמקובץ הוא, שדין בקשה הבעל-האב, למחיקתה על הסף של תביעת המזונות של האשה והילדים בבימ"ש זה, להידחות, וכי עד כמה שמדובר בתביעת הילדים זו היתה התוצאה גם אלמלא נדחתה תביעת הגירושין ע"י ביה"ד הרבני. המבקש-הבעל ישא בהוצאות המשיבים בסך 000, 6שקל בצירוף מע"מ. חיוב זה צמוד לאינדקס יוקר המחיה שפורסם ליום 15.1.84אם לא יסולק תוך 14יום מהיום. קטיניםבית דין רבנידיון