הפחתת פיצויים בערעור לנפגע תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת פיצויים בערעור לנפגע תאונת דרכים: השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.10.2008 (ת"א 1272/01, כבוד סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר ד' פלפל). בפסק הדין חויבו המערערות לשלם למשיבים סכום של 9,127,957 ש"ח, טרם ניכויים. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיב 1 (להלן: המשיב), יליד שנת 1958 נפגע בתאונת דרכים ביום 12.5.2000. כתוצאה מהתאונה אובחנה אצלו פגיעה רב מערכתית הכוללת חבלת ראש קשה, פגיעה בריאות, שברים באגן, בצלעות, בזרוע ובירך וקרע בכיס השתן. המשיב אושפז במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה ובהמשך עבר מספר ניתוחים. מאוחר יותר, הועבר לבית החולים לוינשטיין, משם השתחרר ביום 5.6.2001, כשהוא סובל מחולשה, הפרעות בראייה וכשהוא נזקק לעזרה ברוב הפעולות היום יומיות. עוד יש לציין כי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה את נכותו של התובע בשיעור של 100% לצמיתות. בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי הוא מקבל את העמדה של המומחית מטעם בית המשפט לפיה נכותו התפקודית של המשיב היא 100%. בעקבות זאת, בחן בית המשפט את נזקי המשיב. לעניין בסיס השכר הקובע נקבע כי הכנסתו החודשית הממוצעת המשוערכת של המשיב עומדת על סך של 9,718 ש"ח. עוד נקבע, כי הוא זכאי לתוספת של 2% לשכר מדי שנה. לאור זאת נקבע כי על המערערות לשלם, בעבור תקופות הפיצוי לעבר סך של 140,911 ש"ח, בניכוי סך של 89,724 ש"ח. לעניין הפסד כושר השתכרות לעתיד נקבע כי גיל הפרישה של המשיב  אמור היה להיות 67. בעניין זה קבע בית המשפט כי לא הונח בפניו יסוד ראייתי שיצדיק סטייה מנקודת המוצא הקבועה בחוק. עוד נקבע בעניין זה כי אין להפחית מסכום הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד שכן לא הוכח כי המשיב יוכל לעבוד ולהשתכר שכר מינימום. בית המשפט המשיך וקבע כי נגרם למשיב הפסד בשיעור של 41.33% מקרן הפנסיה של מבטחים וכי הפסדי הפנסיה שלו יחושבו על בסיס ההנחה ששכרו החודשי 5,581 ש"ח והיקף משרתו 32.2%. עוד נקבע כי הפסדי הפנסיה ממשרד החינוך, בשיעור של 20%, יחושבו על פי אותם נתונים. בית המשפט פסק למשיב פיצויים אף בגין פיצויי פיטורים, שיחושבו על בסיס שכר חודשי של 11,162 ש"ח למשך 25 שנים. בנוסף, פסק בית המשפט פיצויים למשיב בגין ראש נזק של אובדן פדיון ימי מחלה וימי הבראה, לעבר ולעתיד.  בית המשפט פסק פיצויים למשיב בגין הוצאות על טיפולים רפואיים שעבר עד למתן פסק הדין, בסך של 97,735 ש"ח, וכן בגין הוצאות רפואיות לעתיד, הכוללות פיצוי על בסיס של טיפול הידרותרפיה אחד בשבוע, טיפול במכון משאבים אחת לשבועיים, וכן טיפול פיזיותרפיה אחד לשבוע. בגין נסיעות וניידות לעבר, נפסק פיצוי בגובה של 190,054 ש"ח, וכן פיצוי בגובה של 123,888 ש"ח בעבור רכישת רכב, וכן 2,315 ש"ח עלות אחזקה חודשית בגין 52 חודשים. לעתיד, נפסק סכום גלובלי בסך של 350,000 ש"ח. בגין ראש הנזק של עזרה לזולת, נפסק פיצוי לעבר בגובה של 30,000 ש"ח ביחס לתקופות אשפוזו של המשיב, וכן פיצוי בסך של 688,000 ש"ח בעבור התקופה בה היה משוחרר עד מתן פסק הדין. לעתיד, נפסק סכום של 8,000 ש"ח לחודש, לתוחלת חייו. בגין ראש הנזק של התאמת דיור נפסק פיצוי בסך של 165,000 ש"ח לעבר, וסך של 533,786 ש"ח, בתוספת סכום של 50,000 ש"ח, לעתיד. בגין ראש הנזק של שימוש במחשב, נפסק פיצוי בסכום של 30,156 ש"ח לעבר וסכום של 50,000 ש"ח לעתיד. בגין ראש הנזק של טיולים בארץ ובחו"ל נפסק סכום של 40,000 ש"ח. בגין ראש הנזק של כאב וסבל נפסק פיצוי בסכום של 214,481 ש"ח. עוד נקבע, כי מהסכום הכולל של הפיצויים לפי פסק הדין, יש לנכות סך של 5,680,618 ש"ח בגין תקבולים שקיבל המשיב וכן סך של 243,441 ש"ח, שקיבל כתשלומים תכופים מהמערערות. בית המשפט פסק למשיבה 2 פיצוי גלובלי בסך של 50,000 ש"ח בעבור הפסד השתכרות בעבר, וכן פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ש"ח בגין הוצאות שונות. למשיבות 4-3, ביחד, נפסק פיצוי גלובלי בסך של 25,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערערות, סכום הפיצוי שנפסק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא גבוה וחורג מהמקובל במקרים דומים. המערערות מפרטות את טענותיהן, הנוגעות למרבית ראשי הנזק המוזכרים בפסק הדין, ואציגן להלן, בקצרה. ראשית, טוענות המערערות כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שלפיה נכותו התפקודית של המשיב כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 100%. שנית, טוענות המערערות כי שגה בית המשפט בקובעו כי המשיב היה צפוי לעבוד עד גיל 67. זאת, בין היתר, שכן גיל הפרישה הממוצע אצל מורים בישראל עומד על 54 שנים בלבד. בהתאם לכך, טוענות המערערות כי אף החישובים הנוגעים להפסדי הפנסיה הם שגויים. שלישית, טוענות המערערות כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי המשיב לא יוכל לעבוד בעתיר. רביעית, טוענות המערערות כי שגה בית המשפט בכך שפסק למשיב פיצוי בגין פיצויי פיטורין בנוסף לפיצוי בגין הפסדי פנסיה שכן מדובר בכפל פיצוי. טענה דומה הועלתה בקשר לפיצוי שנפסק בגין פדיון דמי הבראה. חמישית, באשר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, טוענות המערערות, בין היתר, כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי המשיב זכאי לקבל פיצוי מקום שהוא זכאי לקבל החזר מלא מהמוסד לביטוח לאומי או מקופת החולים. עוד בהקשר זה טוענות המערערות, בין היתר, כי בהתאם לחוק ההתייעלות הכלכלית לא ניתן יהיה לתבוע מחברת הביטוח של הנהג הפוגע תשלומים בגין שירותי בריאות מסוימים, אשר נפסקו במקרה זה למשיב. שישית, המערערות טוענות טענות שונות באשר לפיצוי שנפסק בגין ראש הנזק של נסיעות וניידות וביניהן הטענה כי יש לפצות את המשיב אך בגין הוצאות הנסיעה לטיפולים ולבדיקות להם הוא נזקק בעקבות התאונה. שביעית, טוענות המערערות טענות בנוגע לראש הנזק של עזרה לזולת וביניהן הטענה ככי המשיב אינו זקוק לעזרה 24 שעות ביממה אלא רק למספר שעות מצומצם ביום. שמינית, טוענות המערערות כי הסכום שנפסק בגין ראש הנזק של דיור הוא גבוה וכולל הוצאות שאינן מתחייבות מאופי הפגיעה שנרמה למשיב. לבסוף, טוענות המערערות טענות שונות באשר לפיצוי שנפסק לזכותן של המשיבות 4-2. מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על נימוקיו. לטענתם, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה הנכות התפקודית של המשיב היא בשיעור של 100%. כן טוענים המשיבים כי צדק בית המשפט המחוזי בפסיקתו לגבי כל ראשי הנזק השונים. באשר לגיל הפרישה, טוענים המשיבים כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי גיל הפרישה הצפוי של המשיב הוא 67. באשר לפיצויי פיטורים ודמי הבראה, טוענים המשיבים כי לא מדובר בכפל פיצוי, אלא בראשי נזק נבדלים מראש הנזק של הפסדי פנסיה. בנוגע להוצאות בגין טיפולים רפואיים, טוענים המשיבים כי עשו ככל שיכלו להטבת מצבו של המשיב ולהקטנת נזקיו. עוד נטען כי חוק ההתייעלות הכלכלית כלל אינו רלבנטי למקרה זה וכי המשיב ממילא אינו זכאי להחזר מלא על הוצאותיו הרפואיות. בכל הנוגע לראש הנזק של נסיעות וניידות מדגישים המשיבים את העובדה שהם מתגוררים במושב המרוחק נסיעה של כארבעים דקות מהעיר הקרובה וכן טוענים, בין היתר, כי טענתן של המערערות בנוגע לכך שנפסק להם פיצוי לא רק עבור הוצאותיהם העודפות נלקחה בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי ולפיכך דינה להידחות. בנוגע לרכיב הנזק העוסק בעזרה, טוענים המשיבים כי המשיב זקוק לעזרה במשך כל שעות היום, ולא רק לשעות בודדות, כטענת המערערות. עוד טוענים המשיבים, בין היתר, כי הפיצוי שנפסק למשיבות 4-2 הוא פיצוי ראוי שאין כל עילה להתערב בו. לאחר שהתרשמנו מטענות הצדדים הן בכתב הן בעל פה, ולאחר שבחנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, באופן שמסכום הפיצוי הכולל שנפסק בבית המשפט המחוזי, יופחת סך של 500,000 ש"ח. זאת, שכן לטעמנו יש ממש במקצת מטענות המערערות והפיצוי הכולל שנפסק הוא אכן פיצוי גבוה בנסיבות העניין ויש מקום להפחיתו. נוסיף, כי לא מצאנו מקום לפרט באשר לראשי הנזק השונים, שכן בחנו את התוצאה הכוללת כאומדנה גלובלית, מבלי לבצע חישובים מתמטיים באשר לרכיב נזק כזה או אחר. זאת, בהתאם להלכה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת לבחון באופן מעמיק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות הניזוק. אשר על כן, כאמור, הערעור יתקבל באופן שמהסכום שנפסק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי יופחת סך של 500,000 ש"ח. בנסיבות העניין לא יינתן צו להוצאות. פיצוייםתאונת דרכיםערעור